סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

על חבל דק

לפני 6 שנים. חמישי, 25 באוקטובר 2012, בשעה 21:29

מאחורי קבוצת מבנים ישנים, הנמצאים עמוק בתוך המדינה והרחק מכל יישוב אחר, היה אסם עץ ישן. הם שמרו שם על הגרדום.
בשל העדר שם טוב יותר, הם קראו למקום החווה, מפני שלא היה למקום שם רשמי ומפני שלפני שנים רבות הייתה בו פעם חווה אמיתית. עכשיו המדינה משתמשת בו כמקום לעינויים והעלמת נשים ששירותי הביטחון מצאו אותן לא נוחות למשטר.

קאלי הרגישה את רוחה מתרוממת כשהיא נכנסה לאסם. נשים רבות מצאו את סופן כאן ולקאלי נדמה היה שהיא הרגישה בנוכחותן לפעמים. היא נעדרה זמן רב יותר משרצתה ובסופו של דבר נסיעתה עלתה בתוהו. יעל, סגניתה, הבטיחה לה ביצוע הוצאה להורג כמתנת חזרה הביתה.

החווה הייתה של קאלי. היא הגתה את הרעיון, בנתה אותו וניהלה את המתקן במשך כמעט עשר שנים. ההסדר שלה עם המדינה היה פשוט. הם שלחו לה נשים. רק נשים. היא עשתה איתן כאוות נפשה ואז הרגה אותן. כל מידע הנובע מפעילותה הוחזר לגורמים הממלכתיים הרלוונטיים והם לעולם לא שאלו שאלות לגבי מה שקרה. זה היה סידור אידיאלי. אחרי הכול איך סדרת רציחות סדיסטיות ולא מוסריות אמורות לשרת את החברה?

זה היה מוקדם בבוקר וקאלי הייתה לבד באסם. היא הדליקה סיגריה וחיכתה לאחרות שיגיעו. במחצית הסיגריה, יעל נכנסה יחד עם שתי שומרות שהביאו את האסירה. יעל בירכה לשלום את קאלי ונעמדה לידה בזמן שהשומרות הצעידו את האסירה במעלה המדרגות לפלטפורמת העץ של הגרדום, בחלק האחורי של האסם.

הגרדום היה מדף עץ ארוך, כשני מטרים מעל רצפת האסם. הנפילות בזמן התליות, היו תמיד קצרות, כך שזה לא היה צריך להיות גבוה יותר. פלטפורמת העמידה, שאורכה כמטר וחצי, הייתה נופלת למטה במשיכת המוט. קורות חסונות למעלה, סיפקו תמיכה לחבלי התליה.

קאלי ראתה שהשומרות היו, שרית שהייתה ותיקה ומנוסה בחווה ובחורה חדשה בשם נעמה. היא בחנה את הבלונדינית החדשה והשובבה מקרוב, שזו הייתה לה ההוצאה להורג הראשונה, מבחן מכריע למוכנותה לעבוד בחווה. שום דבר דומה לא מכין לקחת חיים של אחרים וכשמגיע רגע האמת יש המקבלות רגליים קרות. שרית בעצמה היססה למשוך את ידית התליה, בהוצאה להורג הראשונה שלה, אך קאלי דרבנה אותה לכך. מעט מאוד מהבנות החדשות סירבו לבצע את חובתן כשנדרשו לכך. אותן סרבניות עלו לגרדום לצד הקורבן. קאלי דמיינה כיצד תיראה נעמה, ערומה ובועטת בקצה החבל. לא שיש הרבה סיכוי שזה יקרה. למעשה, הבחורה הצעירה קרנה מעליצות. ככל הנראה, היא לא הייתה יכולה להיות נרגשת יותר מכך שהיא הולכת להרוג נערה צעירה בדם קר. אם לקאלי היה משהו שדומה למצפון היא הייתה מוצאת שזה מדאיג. שרית הייתה מקצועית יותר, זו הייתה משימה שגרתית עבורה. מלבד שעשוע קל היא הייתה מנותקת. התלהבות נעורים, חשבה קאלי לעצמה והפנתה את תשומת ליבה לאסירה שהועמדה על הפלטפורמה. היא הייתה עירומה כמובן וידיה כבולות באזיקים מאחורי גבה. שיער ראשה השחור נגזז ואזור ערוותה היה מגולח לגמרי, חושף את החריץ היפה של איבר מינה. היא הייתה בת לא יותר מעשרים. לא צעירה בהרבה מאלה שמצאו כאן את מותן.

קאלי הבחינה, ששדיה המוצקים שמופנים כלפי מעלה, מקושטות בטבעות על הפטמות. איזה נוער יהיר וחסר תועלת יש לנו היום, חשבה לעצמה. הקעקועים היו הגרועים ביותר. מדוע נשים צעירות כה להוטות להשחית את גופן בימים אלה? למרות זאת, היא הייתה נערה מושכת מאוד. חבל שאי אפשר לשמור אותה לשעשועים. קאלי הייתה נהנית מזה.

הנערה הייתה מרגלת במשרד להגנת המדינה וחברה בתנועת ההתנגדות שחתרה להפיל את השלטון. היא הייתה זהירה מאוד, שזה היה בעיקר מזל, שתפשו אותה בשבועות הראשונים לפעילותה. היא לא ידעה שום דבר שהוא בעל ערך, רק כמה דברים שהיא גנבה וכמה הליכי התקשרות טריוויאליים שהיו כבר ידועים היטב במחלקת הביטחון. כל זה חולץ ממנה כבר בחקירה הראשונית עוד לפני שהגיעה לחווה. יעל לא חשבה ששווה להמשיך את החקירה עוד. ברת מזל האסירה שנחסך ממנה תשומת הלב של צוות החווה המיומן בחקירות, אך חוסר מזל בכך שהיא תמות מוקדם יותר.

שרית ונעמה כופפו אותה על ברכיה וקאלי תפשה את עיניה במבטה. הנערה לא נרתעה ולא הסיטה את מבטה. קאלי יכלה לראות את הפחד בעיניה של מי שיודעת שהיא עומדת למות ולא רוצה להראות את זה. אומץ מפתיע באדם כה צעיר. קאלי הסכימה שזה היה בזבוז זמן לשבור אותה. עדיף שהיא תמות ככה עם הרוח שעדיין נותרה בה.

קרסוליה של הנערה נכבלו באזיקים, ושרשרת קצרה שחיברה בין אזיקיה, הצמידו את פרקי ידיה לקרסוליה מאחורי גבה. הפעם זה היה שונה. בדרך כלל, האסירות לא נכבלו בצורה הזאת לפני תלייתן. יעל הכניסה כמה חידושים ורעיונות לא כל כך ברורים. אולי זה היה אחד מהם.

כבל פלדה מצופה פלסטיק נמשך מלמעלה ונכרך סביב צווארה של הנערה. נעמה הידקה אותו בחוזקה בזמן ששרית הוסיפה כמה מהדקים כדי לאבטח את הלולאה. יעל רכנה קדימה ואמרה לבנות ברכות "לא להדק את הלולאה בחוזקה". הדבר היה ברור לקאלי. "היא צריכה להיחנק באיטיות". כאילו שזה היה צריך להיאמר.

"מעניין." אמרה קאלי "והקשירה הבלתי שגרתית?"
"בשינויי מרכז הכובד, הזווית תפעיל פחות לחץ על קנה הנשימה ותאריך את זמן הכרתה. בהפחתת הבעיטות, היא לא תוכל לשבור את מפרקתה. ובנוסף, תצוגה טובה יותר, אני חושבת." ענתה יעל.
"אנחנו נראה." אמרה קאלי.
יעל חייכה ופנתה חזרה אל הגרדום. היא ידעה שספקנותה של קאלי הייתה מדומה במידת רבה. יעל הייתה סוג של גאון חולני בדברים האלה.
קאלי למעשה הייתה להוטה מאוד, לראות את השפעת הרעיונות של יעל, בזמן ההתרחשויות.
הנערה נשארה סטואית בזמן הכנתה. למעט רעד מסוים מצינת הבוקר היא נשארה ללא תנועה.
שרית ונעמה, אילצו אותה לכופף את גבה מעט לאחור, מציגות את שדיה לראווה, שעלו וירדו בזמן נשימתה. פטמותיה היו זקופות מאוד.


משימתן הושלמה. נעמה ושרית ירדו במורד המדרגות ונעמה תפשה את מקומה בידית השחרור. היא הביטה בציפייה ביעל. כשסימנה לה, הסירה נעמה את פין הביטחון והחזיקה בשתי ידיה את ידית השחרור משתוקקת למשוך אותה.
יעל השתהתה כדי לפתח ציפייה. הנערה בחרה באותו הרגע לצעוק את מילותיה האחרונות.
"לכן תזדיינו כולכן!"
יעל חזתה את ההתפרצות בצורה מושלמת ואותתה לנעמה בדיוק בזמן שהנערה החלה לדבר. היא משכה את הידית בכוח כה רב עד שקאלי דאגה שמא נגרם נזק למנגנון. הפלטפורמה נפלה בצורה חלקה, בדיוק ברגע שהנערה סיימה, משאירה אותה תלויה מצווארה. החבל כמעט ולא היה רפוי, כך שהיא בקושי נפלה בכלל.
הנערה התנדנדה בעדינות והסתובבה מעט בקצה הכבל. היא שיחררה כמה אנחות חנוקות קטנות. היא נראתה מופתעת. יעל צדקה לגבי הזווית, הנערה הייתה תלויה עם רגליה קדימה וגבה מקומר מעט. קאלי חשבה שגופה מוצג באופן מושלם. במשך קרוב לדקה היא לא נעה וקאלי החלה לחשוש שהיא התעלפה או אולי מתה מהלם. זה קורה לפעמים.
ואז היא איבדה שליטה והחלה את אותו מאבק חסר סיכוי שעבר על כל אישה תלויה. היא הניעה את רגליה למעלה ולמטה במרחק הקטן שהשרשרת אפשרה לה, והפנתה את גופה קדימה ואחורה בניסיון עקר למצוא הקלה מהלחץ הנורא על צווארה. היא ניסתה לפשק את רגליה לצדדים ולהביא אותן יחד בזמן שהיא בועטת למטה, כאילו מנסה לשחות באוויר. זה גרם לשדיה לקפץ בעונג. יעל צדקה לגבי הבעיטות גם כן. למרות האנרגיה הרבה שהנערה השקיעה במאמציה, היא כמעט ולא זזה, כמו אם רגליה היו חופשיות. כמעט ולא הייתה אפשרות שמאבקיה יוכלו לקצר הסבל שלה.


עיניה של הנערה נפתחו עכשיו לרווחה בבהלה וכאב. פיה היה פתוח בעת שניסתה לשאוף מעט אוויר או לצעוק. אין צורך להיות אמיצה יותר, חשבה קאלי, פשוט תני לזה לקרות. גסיסת הנערה נמשכה ואף התעצמה במרץ. היא התנדנדה במעגל קטן בקצה הכבל בזמן מאבקה.
הנשים שצפו היו מהופנטות. נעמה כל כך נפעמה מהמראה, עד שבהיסח הדעת שפשפה את מפשעתה על ידית השחרור כדי לאונן לעצמה. קאלי הרגישה את הכוס שלה נרטב ופטמותיה התקשו.
זה לקח כמעט עשרים דקות לפני שהמאבק של הנערה החל להאט. העוויות האטו לאט לאט ונעשו קלים וקצביים יותר. לפתע היא הידקה את רגליה יחד בחוזקה, קימרה את גבה לאחור ומשכה את רגליה לכיוון גופה. קאלי הבינה את המתרחש, כשממוחה של הנערה אזל החמצן היא חוותה אורגזמה אחרונה. היא רעדה כמה פעמים ואז נרגעה בנינוחות ונשארה תלויה ברפיון. היא הייתה מחוסרת הכרה עכשיו. זה אולי ייקח קצת זמן עד שהלב שלה יפסיק לפעום, אך היא לעולם כבר לא תשוב להכרה. לבסוף, כשהיא תמות, גופה יורד ויתפטרו ממנו. הנוהל הרגיל היה לגרוס את הגופה ולהאכיל בזה את החזירים הנשמרים בחווה. קאלי יכולה להשאיר את זה לאחרים.
"צדקת. זה היה טוב יותר כך. כל הכבוד יעל." אמרה קאלי והעיפה מבט אחרון בגופה התלויה ופנתה לעבר היציאה מהאסם. היא הייתה להוטה להתחיל את יום העבודה.
"תודה יקירתי. ברוכה השבה הביתה." השיבה יעל בסיפוק.

בהחלט טוב להיות בבית.

לפני 8 שנים. חמישי, 27 בינואר 2011, בשעה 12:55
חלק א

זה היה שבוע ארוך. התחלתי לעבוד ביום ראשון, כשאני מתמודד עם משבר שהחל ביום חמישי, עת יצאתי מהעבודה, והלך והתעצם במשך כל השבוע. ציפיתי כבר להגיע הביתה, לשתות כמה משקאות ולהירגע. כל מה שהייתי צריך זה לעצור בדרך, להיכנס לסופר ולקנות קצת אוכל. ירדתי מהרכב והתחלתי ללכת דרך מגרש החניה, כשחשתי מישהו מאחורי ואז הרגשתי משהו נדחף לצלעותיי. בדיוק כשעמדתי להסתובב, שמעתי קול שלוחש לי "אל תסתובב, חיית מחמד. רק היכנס למכונית" רכב מסחרי גדול, נסע לצידי כשהתוקפת הכריחה אותי להיכנס למושב האחורי.

לא פחדתי... באותו הרגע. זיהיתי מיד את קולה של הגבירה תמר, שהתיישבה צמוד אליי במושב האחורי. הנהג היה האדון והמאהב שלה, מאסטר יהונתן. פגשתי את שניהם, כמה חודשים לפני כן, בזמן שחיפשתי לשרת זוג דומיננטי. למרות שהגבירה תמר הייתה הנשלטת של אדונה, לא הייתה לה בעיה לשלוט בי. שיחקנו מספר פעמים בעבר, אך זה היה במסיבות ציבוריות בהן פעילות אינטימית הייתה אסורה.

"האם יש לך תוכניות לסוף השבוע הזה?" שאלה "אם תיעלם מישהו יחפש אותך?" הוסיפה.

"לא, הגבירה תמר" עניתי. "תכננתי לבלות סוף שבוע שקט לבד בבית."

"ובכן, עכשיו אתה הולך לבלות את סוף השבוע בלשרת אותנו." ענתה לי כשהיא מביטה בי בחיוך מרושע בעוד ידה נשלחת במעלה ירכי לכיוון הזין הנוקשה שלי.
"אלוהים אדירים! הוא קופץ מתוך מכנסיו, יהונתן." אמרה לנהג.

מאסטר יהונתן צחק. "אנחנו הולכים להשתמש בך הרבה, שרמוטה. למה שלא תתני לו כמה תזכורות תמר."

"אמממ" היא הרהרה בזמן שפתחה את כפתורי חולצתי, והחלה צובטת ומסובבת את פטמותיי. "אתה הולך להיות לגמרי צעצוע המין שלנו. השרמוטה שלנו. הזונה שלנו. אתה הולך ללקק הרבה כוס ולמצוץ זין. יש לנו הרבה תוכניות בשבילך." היא המשיכה לגרות את פטמותיי ולדבר בגסות בזמן שנסענו.

לבסוף, פנה מאסטר יהונתן מהכביש הראשית לדרך עפר. "התפשט" פקדה הגבירה תמר "אני רוצה אותך ללא בגדים עד שנגיע לבקתה. לא יהיה לך צורך בהם." מיהרתי להוריד את בגדיי ,עד כמה שהיה קשה לעשות זאת במושב האחורי, בלי לדעת עד כמה אנחנו רחוקים מהבקתה. בדיוק סיימתי להתפשט כשמאסטר יהונתן הגיע לסוף הדרך, ומשך לכיוון החניה ליד צריף עץ.
הגבירה תמר, משכה את ראשי אל החזה שלה, הלבישה קולר סביב צווארי, יצאה מהרכב, תפסה אותי חזק מהזין ואמרה "בוא אחריי" תוך שהיא מושכת את איברי.

הובלתי פנימה, ואז למעלה אל השירותים. ככל הנראה, האדון והגבירה היו כאן מוקדם יותר ועשו כמה הכנות. שקית חוקן של שני ליטר תלויה על וו ליד האמבטיה. הגבירה הורתה לי לכרוע ולהתכופף על שפת האמבט. "אני רוצה לוודא שאתה נקי, מבחוץ ומבפנים." היא שימנה את חור ישבני, תחבה את הזרבובית פנימה ופתחה את הפרפר הצמוד לצינור. הרגשתי את זרימת המים החמים לתוך המעיים שלי.
כשהשקית התרוקנה, היא הוציאה את הזרבובית. "עכשיו חכה כאן ושלא תשפוך טיפה אחת. אחד מאיתנו מיד ישוב."

נראה שחלף הרבה זמן עד שמאסטר יהונתן נכנס לחדר. הוא היה לבוש במכנס עור קצר שהבליט את הזין שלו בבירור.
הוא לא החליף איתי מילה כשלקח קצף וסכין גילוח מהשידה. הוא מרח את קצף הגילוח על ישבני בכל מקום שהיה ספק שיש בו שיער. הלחץ מהחוקן הפך קשה יותר כשהוא הורה לי לעמוד. הוא גילח את כל השיער מהצוואר ומטה, משאיר אותי חלק, אך עם מעיים כואבות. "יופי" הוא חייך "אתה יכול להוציא את החוקן ולהתקלח. כשתסיים אני רוצה אותך למטה מגיש לגבירה ולי את ארוחת הערב. אם לא תהיה למטה בתוך עשרים דקות, אתה תיענש." שחררתי את תכולת החוקן מתוכי ומיד הקיבה שלי הרגישה טוב יותר. ואז מיהרתי להתקלח אך לא מספיק מהר.
כשהגעתי למטה, אמר מאסטר יהונתן, "אני אמרתי לך עשרים דקות. עברו עשרים וחמש דקות." הוא הסתכל לעבר הגבירה, "את רוצה להעניש אותו תחילה? או שאני אתחיל?"

הגבירה, לבושה בחצאית ובחזיית עור, מגפי ברך בעלי עקב מחודד וגרבי ניילון, עמדה ליד התנור בזרועות שלובות על החזה הגדול שלה, "אני רוצה להאדים את התחת הזה" ענתה בחיוך מרושע. היא התיישבה על כסא עץ עם משענת זקופה, ואותתה לי להתכופף על ברכיה, לוכדת את איברי בין ירכיה. היא נתנה לי 50 סטירות על כל לחי של התחת. היא הבחינה בזין המתקשה שלי שהדליף מעט מהנוזל השקוף והכריחה אותי ללקק את גרבי הניילון שלה. מאסטר יהונתן, עשה כמותה וחבט בי 50 פעם כשאני מכופף על ברכיו, כשהוא גורם לי לנקות אחריי. לאחר מכן הגשתי להם ארוחת ערב. אחרי שהם אכלו, נתנו לי לאכול, ולאחר מכן הורו לי לנקות ולהצטרף אליהם לסלון.

מצאתי אותם שם מכורבלים אחד ליד השני, כשהם צופים בסרט סאדו-מאזו. "כרע ברך לרגליי והברק את מגפיי בלשונך." פקדה הגבירה תמר. אני אוהב עור ואני אוהב מגפיים כך שהרגשתי בגן עדן.
הגבירה אז הורתה להסיר את מגפיה, לעסות, למצוץ ולנשק את כפות רגליה ובהונותיה. "וואווו זה כל כך טוב" אמרה מספר פעמים. פינקתי ועיסיתי גם את כפות רגליו של מאסטר יהונתן. הסרט נגמר.
"שנלך לחדר השינה?" שאל אותה מאסטר יהונתן
"הו, בהחלט. עיסוי כף הרגל של הזונה עשה אותי מאוד רטובה." ענתה וסתרה את שיערי, "אני צריכה זין בתוך הכוס שלי ולשון על הדגדגן שלי".
"אני צריך מציצה," ענה מאסטר יהונתן "וגם זיון טוב."
הגבירה צחקה צחוק סקסי, "אני בטוחה שהזונה ואני נוכל לרצות אותך."

עברנו לחדר השינה. מאסטר יהונתן עמד למרגלות המיטה, הגבירה תמר כרעה ברך לפניו. היא הצביעה בידה קרוב אליה, "כרע ברך, זונה. אתה הולך לעשות את זה בקרוב ומאסטר יהונתן רוצה שתעשה את זה כמו שצריך." היא משכה את מכנסיו למטה והזין שלו זינק החוצה, כשהביצים הכבדות שלו נופלות בחופשיות למטה. הגבירה תמר ליקקה את קצה הזין עד בסיסו וחוזר חלילה, מצליפה בלשונה, מצד לצד, בקצה איברו ולבסוף יונקת את איברו עמוק לתוך גרונה.

מאסטר יהונתן עטף את שיערה באצבעותיו והחל מזיין את פיה.
"עלי על המיטה," אמר לגבירה תמר, כשהוא יוצא מפיה בנהמה שקטה, "אני רוצה לזיין אותך."

הגבירה הורתה לי לעלות על המיטה ולשכב על הגב. היא התיישבה בפישוק רגליים על פניי בתנוחת 69. מראה יפהפה של הכוס הרטוב, הנוצץ והמגולח שלה. הריח היה של אישה מיוחמת. "לקק אותי, שרמוטה." תקפתי את שפתי ערוותה בלשוני. היא גנחה כשמאסטר יהונתן הדף את עצמו לתוכה באחת ודחף את כל הזין שלו פנימה. "מצוץ את הזין של המאסטר."

בקצב קבוע, הוא נכנס ויצא מהכוס שלה. אני לסירוגין מלקק את הזין שלו, יונק את ערוותה ומצליף בלשוני על דגדגנה.
בינתיים הגבירה תמר התקיפה את איברי בשיניה ובציפורניה, שורטת ונושכת. גבה התקמר תוך שהיא צועקת "אני גומרתתתתתתתת" כשאני מתמקד על דגדגנה. המאסטר מיהר לקבור את הזין שלו עמוק בתוכה ונהם כשגמר, גורם לגבירה תמר לגמור שוב. כששניהם נרגעו מהאורגזמה העילאית, שלף מאסטר יהונתן את איברו מתוך הכוס הרטוב של הגבירה.

"לקק לה את הכוס" ציווה. טעמתי את מיציהם המעורבים, מלוחים ומתוקים באותו הזמן, שאבתי ובלעתי את כל הגמירה מתוכה. לאט לאט היא חזרה לעבוד על הזין שלי בעודה נאנחת חרישית.

"נקה את הזין שלי עכשיו, זונה" אמר כשהוא מניח את איברו על שפתיי. טעמתי את מיציהם המעורבים, כשאני משתמש בפי ובשפתיי לסיים את העבודה.
הגבירה נטלה את איברי והחליקה את ידה מעלה ומטה. כשאמרתי לה שהיא הולכת לגרום לי לגמור, היא צחקה, "אני רוצה שתגמור, חיית מחמד. תגמור כמו זונה, עם זין בפה שלך." זה היה רב-עצמה וכל גופי רעד. הגבירה לכדה את כל הגמירה שלי בידיה ואז האכילה אותי בזה. לאחר מכן, נדחפתי מהמיטה והושארתי לישון על הרצפה, תוך שהם מתכרבלים יחדיו במיטה.



חלק ב

התעוררתי בבוקר בבעיטה קלה בצלעותיי על ידי הגבירה. היא הניחה את כף רגלה על פי וציוותה "נשק!" בחדווה רבה ליקקתי את עקב כף רגלה. היא הורתה לי לזחול אחריה אל השירותים. כרעתי על ברכיי לפניה בזמן שהשתינה ואז השתמשה בלשוני כמו בנייר טואלט, מאפשרת לי להביא אותה לאורגזמה הראשונה ביום החדש.

המשך יבוא...
לפני 8 שנים. רביעי, 12 בינואר 2011, בשעה 12:48
נער עבד

תקציר: עיר נופלת ואוכלוסייתה נמכרת לעבדות. סיפור על אחד מהנערים שנמכרו לעבדות.

הסיפור מכיל אלמנטים הכוללים: אדון ועבד, סחר בבני אדם, סירוס וכו'. אם אתם חשים שלא בנוח מאלמנטים אלה, אנא אל תקראו את הסיפור.


מששמע שהשיירה הגיעה, הלך גאלדיאס אל השוק. בוודאי, יהיו עבדים חדשים. חיילי האימפריה כבשו לאחרונה עיר נוספת, הרגו את כל הגברים מעל גיל עשרים וחמש, אבל לקחו את כל השאר לשוקי העבדים ברחבי האימפריה.

הוא היה צריך מישהו חדש שיחמם לו את המיטה. האחד שהיה לו, היה בן שלושים, מבוגר מידי לטעמו. חוץ מזה, בשנים שחלפו מאז שהוא סורס, הוא הפך לנשי יותר מאשר הנער שהיה פעם. הגיע הזמן לשינוי. אולי יקנה שני עבדים, חשב, אך ידע שהוא משטה בעצמו. הוא לא היה אדם עשיר. הוא יהיה בר מזל אם יוכל להרשות לעצמו אחד. אך אולי עם נפילתה של העיר, השווקים יוצפו בעבדים והמחיר ירד וזו תהיה הזדמנות בשבילו.

השיירה הביאה למעלה משלוש מאות עבדים. לפחות מאה מהם היו גברים. רק מעטים מהם היו מעל גיל עשרים. המבוגרים יותר נהרגו בזמן שנלחמו על העיר שלהם, מה שלא שינה כלל לגאלדיאס.

ישנם גברים שאוהבים לסרס אותם ולעיתים אף לחתוך את הזין שלהם, מה שהופך אותם לחלקים כמו נשים עם הזמן. אך גאלדיאס אהב שיש להם שיער ערווה וזין גדול ומלא. הוא רצה נער, שיהיה מבוגר מספיק, כדי לדעת מה הוא הולך להפסיד. נער שייחלב לפני שחותכים לו את הביצים. אפילו בזמנים שהוא לא היה בא לקנות עבד, הוא היה מגיע לצפות בחליבת הנערים ובסירוסם, תוך שהוא מאונן מתחת לגלימתו בעודו מתבונן. מהתנועות שהוא הבחין אצל האחרים, מתברר שהוא לא היה היחיד שהתעורר מינית מכך.

מאז מרד העבדים לפני חמש עשרה שנה, כל העבדים הזכרים סורסו. התוקפנות שלהם ירדה יחד עם הביצים שלהם. עבדים ללא ביצים בדרך כלל צייתו בקלות יותר. מעולם לא היה מרד עבדים על ידי צבא של סריסים.

למרות שזה היה מרגש מינית, לצפות בצעירים הללו מסורסים, זה גרם לסיפוק נוסף. הפיכת אויבי האימפריה לסריסים מייצרת תחושת עליונות, טען גאלדיאס.

בהביטו אל הנערים, גאלדיאס ראה שהם בעלי גוון עור בהיר ורבים מהם בלונדינים או אדמוניים. חלקם יפי תואר, אך הוא נתן בהם רק מבט חטוף. המחיר בעבורם יאמיר מעבר לכמה חתיכות זהב שנשא בכיסו.

עם מסירת הפיקדון, המאשר את כוונתו לקנות, הוא קיבל רשות להסתובב בין הנערים, לבדוק את הסחורה. עברו כמה שנים מאז קנה נער. בשנים הללו הוא הסתפק בצפייה מרחוק. הפעם, יכול היה גם לנגוע בהם, להרים ולאמוד את משקל הזין והביצים שלהם, לפשק את ישבניהם ולראות את חוריהם יקרי הערך, לפתוח את פיהם ולבדוק את שיניהם. חלק מאבריהם התקשו כשהוא נגע בהם. איברו היה קשה כל הזמן. הוא היה מאוד רוצה לחלוב כמה מהם, אך זה היה אסור. הקרם הלבן שלהם יישמר עד לרגע שבו יסורסו.

המון הקהל כבר חיכה לבדוק את הנערים היותר יפים. למרות שגם הוא מאוד רצה לנגוע בהם, למשש את הזין והביצים שלהם, הוא לא היה יכול להרשות לעצמו לקנות אחד מהם. במקום זאת, הוא חיפש אחד איכותי אך עם פגם קטן, אחד אשר עשוי להיות זול מספיק בשבילו.

הוא מצא אחד. בעל שיער חום בהיר ומתולתל שגלש כמעט עד הכתפיים. הוא היה רזה מעט, ולא שרירי כמו כמה מהנערים הנחשקים יותר. הוא היה נער צעיר, לא יותר משמונה עשרה או תשע עשרה, אך בעל שיער צפוף וגברי סביב הזין שהיה גדול יחסית לנער בגילו. אשכים כבדים, שמותחים את השק שלהם, תלויים מתחת לאיברו.

בבדיקת שיניו, מצא גאלדיאס שהן עקומות מעט וצפופות. שתי שיניו הקדמיות אף חופפות מעט. זה לא דחה את גאלדיאס. להיפך, הוא נמשך לכך. הוא חשב שזה נותן לנער צביון מיוחד. חוץ מזה, שזה גם יוריד את מחירו.

רודריגו צפה באיש שבדק אותו כל כך מקרוב. הוא תהה אם הוא מתכוון לקנות אותו. הוא לא נראה עשיר. גלימתו הייתה מרופטת ותכשיטיו הסתכמו בכמה טבעות על כמה מאצבעותיו. לפחות הוא לא היה זקן כמו רבים לפניו שכבר מיששו אותו. נשימתו הייתה נעימה ולא מעופשת משיניים רקובות כמו של רוב האחרים.

האם הוא רצה שהאיש הזה יקנה אותו או אחד מהאנשים המבוגרים והעשירים יותר? אם האיש הזה יקנה אותו, הוא כנראה יהיה העבד היחיד במיטתו וייעשה בו שימוש כל לילה. אם זה יהיה מבוגר ועשיר, שברשותו מספר עבדים, הוא ישתמש בו בתדירות נמוכה יותר. חוץ מזה, חשב לעצמו, עבור רבים מהמבוגרים יותר, הרצון שלהם עולה בהרבה על היכולת שלהם לבצע.

אביו היה סוחר עשיר. אף על פי שמעולם לא הרים את חרבו, הוא נטבח יחד עם אימו ע"י הפולשים. היו בבעלותם עבדים, אך הם לא סירסו אותם כמו שהברברים הללו עשו. הוא ידע שהוא הולך לאבד את הביצים שלו. החיילים המשעבדים הבהירו זאת מהרגע הראשון, כשהם צוחקים מהזעזוע הניכר על פניהם של השבויים שלהם.

הוא היה בין תשע עשרה, אף על פי שהיה נראה צעיר לגילו. כאשר הוא יימכר, הקונה יוכל לחלוב אותו בפעם האחרונה. לאחר מכן הביצים שלו ייחתכו. הוא היה מפוחד. לא רק שחלק מהנערים מתו בגלל הסירוס, זה בטח גם כואב נורא. האדונים בעיקר השתמשו בחורי התחת של הנערים, כך שלחלק מהנערים חתכו גם את הזין. היו שם כמה נערים ערומים בקרב הצופים, יחד עם אדוניהם, עם מפשעות חלקות. אורגיות של מספר אדונים ונער אחד, נצפו בכל עבר. נער אחד היה נבחר ובזה אחר זה כל אחד מהאדונים היה מזיין לו את חור התחת הקטן ומציף אותו מבפנים. לפעמים עשרה אדונים ויותר התנפלו בזה אחר זה על חור אחד קטן והציפו אותו בזרעם.

גאלדיאס הגיש הצעה עבור הנער אך הוא נדחה בגלל הצעה גבוהה יותר. הוא הגיש הצעה נוספת והפעם זכה. הוא קנה לעצמו עבד.

רודריגו צפה בנערים האחרים שנמכרו, נחלבו, וסורסו מיד לאחר שפלטו את מטענם בפעם האחרונה בחייהם. כמעט ללא יוצא מן הכלל, נחתכו גם אברי מינם של הנערים הצעירים יותר. אלה שרצו את הצעירים יותר, העדיפו אותם חלקים. הצלקות במפשעותיהם תהיינה העדות היחידה לכך שהם היו פעם בנים. הם ייאבדו את שיער הפנים ובית השחי במהרה. לרודריגו היה שיער ערווה ואף שיער בבית השחי.

הוא כיסה את אוזניו כדי לא לשמוע את צרחות הנערים שבקעו מגרונם בזמן שהזין והביצים שלהם נחתכו. הנערים שסורסו נלקחו למרפאה וטופלו ע"י עבדים אחרים.

תורו הגיע. האיש המבוגר עם הגלימה המרופטת, ניגש אליו בלוויית אחד המסרסים כשהוא נושא בידו סכין נוטפת דם. הוא אמר לו משהו, אך רודריגו לא הבין את השפה שלהם.

הוא הרים את הביצים של רודריגו וחייך. הפחד אחז ברודריגו. בידו אחת הוא אחז בביצים שלו ובידו השנייה הוא החל משפשף את הזין שלו לאט לאט כאילו הוא לא רוצה שזה יגמר מהר. רודריגו ידע שזה לא משנה. במהלך המסע בשבי, הוא לא נגע בזין שלו שבועות ארוכים כך שהביצים שלו היו מלאות.

רודריגו חש את הלחץ הנבנה במפשעתו. הזין שלו התפרץ כמו הר געש ופלט את הקרם מקצהו. הוא דחף את מותניו קדימה בזמן שירה את מטענו הלבן והחם. הוא לא יכול היה להתאפק. מוחו התרוקן, יחד עם הביצים שלו, כי ידע מה צפוי לו עוד מעט.

הכאב החזיר אותו למציאות בזמן שהחבל הודק בחוזקה סביב שק הביצים שלו קרוב מאוד לבסיס הזין. הוא צרח והתחנן בפניהם שלא יחתכו לו את הביצים, אך הם לא התייחסו אליו. הם קשרו את ידיו לטבעת שהייתה מעל ראשו. רגליו פוסקו בחוזקה למרות התנגדותו ונקשרו אף הן לטבעות. כשהוא נאבק, המסרס אמר משהו לאדונו החדש, שמיהר להחזיק אותו. האדון שלו דיבר אליו אך הוא לא הבין מה הוא אומר. הוא הסתכל למטה וראה את המסרס מצמיד את הסכין נוטפת הדם אל שק הביצים שלו. הוא חש כאב חד בזמן שהוא חתך ופתח לו את שק הביצים לשניים. האשכים החליקו החוצה משק הביצים, כשהן מבריקות באור השמש ותלויות על המיתרים שלהם באוויר הפתוח.

נדמה היה שלביצים התלויות היו חיים משל עצמן, כאילו ניסו לסגת פנימה ולהיחבא, אך החבל סביב שק הביצים הקשה על נסיגתם ואפשר למסרס גישה אליהם.

רודריגו התנשף כשהוא חש את ידו המחוספסת של המסרס אוחזת באחד מאשכיו ומושכת את המיתר המחובר. ואז, בתנועה מהירה וחדה חותכת אותו ומוסרת אותו לידיו של אדונו החדש שמסתכל עליו בידו ומביע שביעות רצון.

רודריגו צרח כשהוא הבין שהאשך הזה יצא ממנו. צרחותיו התגברו כשהמסרס חתך את האשך השני והגיש אותו לידיי אדונו שגלגל אותן הלוך ושוב בכף ידו.

בשלב הבא, המסרס חתך את שאר השק קרוב מאוד לקשירה. מיתרים, דם נוזל, נראו מתחת ללולאת הקשירה, כשהוא מרים מוט ברזל לוהט מהגחלים ומצמיד אותו למיתרים הקרועים.

כשהוא מחזיק את אשכיו של הנער בידו ומגלגל אותם הלוך ושוב, תהה גאלדיאס עד כמה הם היו גדולים ביחס לגילו. הם יהיו מוכנים ויוגשו למאכל לנער ללא ידיעתו. הוא יקבל את הביצים שלו בחזרה, אך הם יהיו בבטנו ולא תלויות ממפשעתו.

הנער התעלף כשהמסרס הצמיד את מוט הברזל הלוהט לגופו אבל בסך הכול הסירוס עבר בהצלחה. הנער יבריא ותישאר לו רק צלקת קטנה היכן שהיו פעם הביצים שלו. גאלדיאס השתוקק להחלמתו כי מאוד רצה אותו כבר במיטתו.

רודריגו התעורר בתוך אנחות, גניחות וצעקות של נערים אחרים שסבלו כמותו מכאב צורב במפשעתם. זה לא היה חלום. אשכיו נעלמו. רבים מהנערים האחרים איבדו גם את איבר מינם. לפחות, שלו היה במקומו. תלוי ברפיון מעל מקום האשכים שהיו לו פעם.

חלק מהנערים מתו, אך פצעיו של רודריגו הגלידו יפה. שלא כמו בעבר, הוא התעורר עם זין רפוי ולא חזר יותר לקבל זקפה ביום או בלילה. זה היה טוב רק לפיפי. לא לשום שימוש אחר.

כשהנער הבריא גאלדיאס לקח אותו אל ביתו. הוא מכר את העבד המבוגר שהיה לו. לאחר שהוא שילם כל כך הרבה בעבור הנער החדש, הוא לא יכול היה להרשות לעצמו להחזיק את העבד האחר.

רודריגו הביט בביתו החדש. אדונו היה עני כמו שהוא חשד. בלילה הראשון אדונו הוביל אותו לחדר השינה שלו. אמנם הוא לא הצליח להבין את רוב המילים שלו, אך הוא הבין את כוונותיו. ללא אשכיו הוא הולך להיבעל בפעם הראשונה, בדיוק כמו שאביו זיין את העבדים בביתו. הוא תהה אם גם הם פחדו כמוהו. אדונו היה עדין מספיק, כשהוא שימן את חור ישבנו בשמן זית לפני שחדר לתוכו אך זה עדיין כאב. חור ישבנו הבתול היה הדוק. פעם אחת לא היה כל כך נורא אך אדונו זיין אותו פעם אחר פעם. כאשר סוף סוף הוא הורשה לחזור למיטתו, הקרם של אדונו נזל מישבנו במורד רגליו. הזין שלו היה רפוי במשך כל הזמן הזה. מלבד הכאב בישבנו הוא לא הרגיש כלום. אולי אם אדונו היה מנשק אותו ומחבק אותו זה היה שונה. למרות היותו עני, אדונו היה גבר יפה תואר. אולי אם היה נוהג ברודריגו כמו מאהב ולא כמו בעבד, היה רודריגו יכול להתאהב בו. אולי, אם כן, להיות עבד ללא ביצים לא היה כל כך רע. יותר מאשר הוא התגעגע לביצים שלו, הוא התגעגע להיות נאהב.


~~~ סוף ~~~
לפני 9 שנים. רביעי, 16 ביוני 2010, בשעה 16:39
היא נכנסה לחדר בצעדי חתול. הקורבן שלה היה קשור והכרתו החלה לחזור אליו לאט לאט. עיניו היו מכוסות לגמרי, כדור גרב תחוב בפיו, המונע ממנו לעשות יותר מידי רעש, מאובטח באמצעות ממחטה קשורה מסביב. היא הסתכלה על גופו, בחור לבן טיפוסי, זין לא גדול במיוחד, אבל מספיק טוב בשביל כוונותיה. הוא גם לא היה נימול, וזה היה משהו חדש עבורה. לחלוטין טעם חדש שעליה היה לגלות. היא כרעה על ברכיה כדי להציץ מקרוב. היא הרימה את ידה למעלה ושרטה קלות את שק האשכים שלו עם ציפורניה החדות והארוכות. הוא נאנח קלות. היא המשיכה לעבר עורלתו הרפויה והחלה לשרוט אותה גם כן. הזין שלו החל לעמוד לאט לאט והוא החל לרעוד. "אתה נראה טעים" אמרה בחיוך ובקול מפתה. היא משכה לאחור את העור, חושפת ראש של זין גדול ועגול, ומתוך קופסה המונחת על ברכיה, שלפה סכין קפיצית קטנה.

היא אחזה בזין שלו בחוזקה ביד אחת, ושפשפה את קצה הלהב בעדינות מעלה ומטה על פתח השופכה שלו, לא מספיק כדי לחתוך אותו, אבל מספיק כדי לגרות את קצות העצבים עד כדי הנאה מהולה בכאב. הוא החל להתפתל ולגרגר כשהגרב נעוצה בפיו. "אתה אוהב את זה?" היא נהמה. הוא הניד בראשו לשלילה, מנסה נואשות להתרחק. "אני מאוד אוהבת!" אמרה בשמחה. היא הניחה את הסכין, שלחה ידה לתוך הקופסה, ומשכה כמה דפי נייר. "הנה מגיע הכיף." אמרה בחיוך. בתנועות מהירות של ניסור, היא חיככה את קצהו החד של אחד הניירות, כנגד ראש הזין הקשה שלו, פעם, פעמיים, ובפעם השלישית הצליח הנייר לגרום לחתך עמוק שחצה את חור הפיפי שלו כמו שתי-וערב. הוא בכה בתוך הגרב ואגלי זיעה הופיעו על מצחו כשהכאב הרב השתלט עליו. היא לחצה את ראש הזין שלו בין אצבעותיה, החתך התמלא בדם וחריץ הפיפי שלו, נראה יותר כמו '+'. היא המשיכה, עם עוד נייר ועוד נייר, מבצעת חתכים אחדים בכל ראש הזין כשהוא מסובב את ראשו בטירוף מצד לצד. לבסוף הזין שלו הפך רפוי לחלוטין וזה לא היה לרוחה.

היא לקחה את הזין הרך לתוך פיה, מוצצת בעדינות את עורלתו מעל החתכים ונושכת אותו בשובבות, מרגיעה את כאבו ולאט לאט מביאה אותו בחזרה לזקפה. היא העבירה את שפתיה מעלה ומטה לאורך הזין שלו בזמן שהיא שורטת לו קלות את הביצים, עד שאיברו הפך שוב לסלע מוצק. החתכים היו עדיין מנוקדים בטיפות דם. "הלילה אני עושה נקניקיות," אמרה, "אבל אני אוהבת את הבשר שלי מלוח היטב."

שוב שלחה ידה אל התיבה, בזמן שהיא מכסה את הזין שלו ברוק, ושלפה קופסה של מלח. היא משכה את הפה שלה מהזין שלו, ירקה על אצבעותיה וטבלה אותן במלח. כשעורלתו משוכה מטה, היא שפכה כמות נכבדה של מלח על ראש הזין שלו, ובתנועה אחת מהירה, משכה את עורלתו למעלה, עד שקצה ראש הזין שלו נבלע פנימה. הוא החל להשתולל בפראות מהצריבה העזה, כשהוא צורח בבהלה. בעזרת חוט ומחט, היא נעצה את המחט אל תוך קצה העור הרפוי ותפרה אותו בחוזקה, מצד לצד, הלוך ושוב, עד כי באמת נראה היה כמו נקניקייה. "מממ, אני חושבת שזה הזמן לארוחת הערב שלי."

היא הלכה למטבח, בעוד הוא נשאר קשור ומייבב וחזרה עם לחמניית נקניקיה ובקבוק קטשופ. "בוא לא נאבד את הזקפה שלנו עכשיו," התריסה והכניסה את הזין שלו חזרה לתוך פיה. היא שלפה דילדו קטן מהקופסה שלה, שימנה אותו עם ג'ל כלשהו, והכניסה אותו לפי הטבעת שלו כשהיא לוחצת על הערמונית שלו. איברו זינק ונמתח לכל אורכו כשהיא מניעה את הדילדו בתוכו, מוצצת ומלקקת את הזין הדואב והמיוסר שלו. טכניקה זו שלחה גלים של עונג בגופו, אך גם גרמה לאי נוחות רבה כשפתח השופכה שלו היה חסום ונעשה רגיש יותר. האשכים שלו התכווצו למעלה והוא חש שהאורגזמה - שהוא לא יכול היה לקבל - מתקרבת. היא ידעה שזה הזמן.

היא עטפה במהירות את הזין שלו בתוך הלחמנייה הגדולה והזליפה קטשופ לכל אורך הזין שלו, משאירה את הדילדו תלוי בתחת שלו. הוא סובב את ירכיו כי ידע מה עומד לקרות. כשהוא חש את נשימתה החמה על הזין שלו, הוא סובב את ירכיו בחזרה ככל שרק יכול היה. היא נגסה בלחמנייה בשיניה, אך החטיאה את הזין שלו ותלשה רק את החוט שנקרע מעורלתו. העור נמשך לאחור וראש הזין שלו פרץ קדימה וירה מטח של זרם חזק לעבר שיער ראשה. זה לא היה בתוכנית שלה והיא התרגזה מעט. כשהיא משמיטה את הלחמנייה ותופסת בזין המתפרץ לו כהר געש, היא נעצה מיד את שיניה בראש הזין שלו, נוגסת בכל כוחה עד שפיה התמלא דם ומחצית ראש הזין נקרע. גם הפעם, הצרחות שלו היו קצת יותר מדי חזקים לטעמה, אך לא היה ביכולתה לעשות דבר בקשר לזה, אולי רק ליהנות מזה. היא משכה את הזין שלו בזמן שלקחה את הביס הבא שלה, תולשת את ראש הזין לגמרי, משסעת, קורעת ואוכלת את איברו, נגיסה אחר נגיסה, עד לבסיס. כשהיא הגיעה עד הסוף, הוא היה כבר מחוסר הכרה. היא שלחה את ידה במורד גופה העירום והשחור, ספוג הדם, ושפשפה את הדגדגן שלה עד שגמרה בפראות, משפריצה את מיציה על הרצפה. כשזה נגמר, היא העריצה את האיש שזה עתה הרגה וחייכה חיוך מרושע למראה מעשה ידיה. היא בהחלט צריכה לעשות את זה שוב.


~~~ סוף ~~~
לפני 9 שנים. רביעי, 16 ביוני 2010, בשעה 00:21
הסיפור מכיל אלמנטים הכוללים: סקס בין כלב לאשה, שליטה גברית עם נגיעות BDSM קלות. אם אתם חשים שלא בנוח מאלמנטים אלה, אנא אל תקראו את הסיפור.


חודש יולי היה הטוב ביותר בשבילי. היה חם בחוץ וגופי היה שזוף לגמרי, כמו קפה עם מעט חלב והרבה סוכר. השיער שלי, היה הארוך ביותר מאז שהייתי קטנה, ונראה כמו גוש שחור ועבה הנופל על כתפיי. השרירים בגופי, היו דקים וחזקים ועבדו ללא מאמץ בזמן שרצתי עם שותפיי. היו לי שריטות קטנות, פצעים ושפשופים פה ושם, אבל עיקר התחושה הלא נוחה הייתה לחיות בחוץ עירומה. ביליתי את רוב זמני בחוץ, אדישה לסביבה, למעט הכיף בפעמים שהיו לי עם שותפיי ואדונינו, שבהם היה הולך איתנו בשדות.

בדרך כלל, זה היה רק אנחנו, הכלבים. רצים משוחררים, רודפים אחרי ארנבות או משחקים בינינו באור השמש החמים. ברגעים הללו, הרגשתי נוחה לחלוטין להיות עירומה. אפילו המחשבה, שאני נמצאת בתנאים הללו קצת יותר מחודש, לא הפריעה לי. לא דיברתי בשפת האדם אלא בשפת הכלבים והתרגלתי לכך במשך הזמן. כבר לא הרגשתי את הבדידות שחשתי במהלך השבועות הראשונים. חוסר התקשורת עם אדם אחר, היה קשה בהתחלה. הרבה יותר קשה ממה שאפשר להעריך. מן תחושה מוזרה של בידוד, אם כי לא הייתי אף פעם באמת לבד. שלושת חבריי היו איתי תמיד, אבל לא למדתי עדיין לדבר בשפתם, ולכן היה לי קשה. עם בוא החום של חודש יולי, כבר שכחתי את כל הסבל שהיה לי.

"היי ... כלבלב חמוד ... בוא ..."

"תיזהר אחי, זה כלב גדול!"

"הוא מגניב ... בוא חמוד, בוא לכאן ..."

יכולתי לשמוע את קולותיהם של שני נערים שלא היו שייכים למקום. שכבתי על העשב הגבוה עם בלאקי ובאקסטר. שלושתנו נחנו ונהנינו מהשמש המלטפת. אני מנחשת שהחבר'ה האלה הבחינו בבוש, שתמיד נהנה להתגלגל על השיחים. שהינו בקצה המגרש שהיה רכושו את האדון. זה היה מגודר אבל רק עם גדיל בודד של תיל. הוא החזיק מעט מאוד בעלי חיים, סוס שעליו דהר מדי פעם וכמה תרנגולות, כך שלא היה צורך אמיתי בגדרות.

בוש נבח בקול רם אבל לא ברוגז רב. הוא ידע שאף אחד לא צריך להיות שם וזה בלבל אותו מעט, אני חושבת. באקסטר ובלאקי כבר היו על הרגליים עם ראשיהם למעלה מיד כשנשמעו הקולות. גם אני קמתי מפני שבאקסטר יכול להיות מעט תוקפני.

"וואו, איזה פחד ... הם שלושה כלבים!"

"אמרתי לך אחי, לחבר'ה האלה יש כלבים אכזריים!"

"בוא נעוף מכאן!"

הם היו מתוחים ומבוהלים מעט, מול שלוש הכלבים הענקיים. בוש, הקטן ביותר, היה כמעט מאה וחמישים קילו של שרירים, כפי שסיפר לי האדון שלי, זמן קצר לאחר שהגעתי. כולם היו מאותם הורים, אב מגזע מאסטיף ואימא חצי סנט ברנרד וחצי משהו אחר, דני ענק אולי, שנתנו להם את הגודל ואת תווי הפנים הנאות שלהם. הייתה להם אישיות מצוינת, טוב לב ועדינות, אך כמובן שהם לא הראו זאת לאיש מלבד לאדון שלנו ולי.

"לא ..." אמרתי, וקולי נסדק מעט מאז שהפסקתי לדבר. שלא לדבר על לצעוק לפעמים. "אל תרוץ."

הלכתי מהר ונהמתי על באקסטר ובלאקי שיישארו קרוב, אבל אני בספק אם הם שמעו אותי. באקסטר היה המנהיג ואני ידעתי שהוא יעשה מה שהוא רוצה, ואם הנערים ינסו לברוח זה רק ילהיב אותו יותר. אבל הוא הטה את ראשו להביט בי כאשר הוא שמע אותי מדברת בשפת האדם. אני מניחה שזה הזכיר לו שהייתי קצת יותר מסתם הכלבה שלו. כלבים נוטים לחשוב קצת שונה מאנשים ולפעמים זה טוב, לפעמים מבלבל, אפילו לי. לא משנה מה באקסטר חשב, הוא לפחות נשאר קרוב אלי, ולכן בלאקי עשה את אותו הדבר. בוש היה עדיין רחוק, נובח בקול רם כשאוזניו שטוחות, ראשו למטה ושיניו חשופות.

שני הנערים, שהיו אינדיאנים אולי בני 18 או 19 שנים, הפסיקו לרוץ ונעמדו עכשיו בהתרגשות, מתבוננים בי ובשני הכלבים כשפילסנו את דרכנו בעשב גבוה. אני סבורה שזה היה משהו מאוד מוזר עבורם, לראות בחורה כמוני הולכת עירומה כמו אימא אדמה קטנה או משהו, אולי אחת מאותן הנימפות האלה שגרו ביוון והפכו אנשים לעצים.

המחשבה הזאת גרמה לי לחייך וזה עזר לנערים להירגע קצת אולי. היה להם שיער שחור ארוך ותווי פנים יפים, לבושים ג'ינס וחולצות קצרות. הם עדיין הציצו בעצבנות בבוש, אך בעיקר עקבו אחריי בעיניים פתוחות לרווחה.

"מי את?" שאל אותי אחד מהם כשהייתי אולי ארבעה מטרים מהם. הוא ניסה להסתכל על הפנים שלי, אבל בעיקר הביט אל השדיים שלי, ואף נמוך יותר, לעבר ערוותי המגולחת למשעי שעדיין הייתה נפוחה ומטפטפת זרע, היות שהזדווגתי עם בלאקי אפילו לא חצי שעה קודם לכן.

"טרה". אמרתי לאט והלשון שלי הרגישה עבה בתוך הפה.
"אני טרה, אה ... אתם צריכים לעזוב את המקום."

"כן. בוא אחי!" השני נהנה להסתכל על הכוס שלי גם כן, אבל צפה בבוש מתקרב. "בוא נעוף מכאן."

חברו התעלם ממנו. "טרה? איזה מין שם זה?" שאל הנער בחיוך קל וכשראה את בוש עושה צעד קרוב נוסף הפסיק לחייך. "את גרה כאן בסביבה?"

"שם." לא הצבעתי או משהו. "כדאי שתלכו, בסדר? אנחנו לא מחבבים אתכם. אתם לא אמורים להיות כאן."

לא התכוונתי באמת לומר שאנחנו לא מחבבים אותם, אבל אנחנו באמת שלא. הם היו זרים והיה להם ריח מוזר. יכולתי לחוש אותם עם הרוח כי הייתי קרובה אליהם עכשיו. גיליתי שחוש השמיעה והריח שלי התחדדו, או אולי לא ממש התחדדו, אלא עבדו יותר טוב עקב עומס נמוך יותר. לא אהבתי את הריח של שני הנערים הללו. לא בגלל שזה היה ריח רע. זה לא היה ריח רע, אבל זה היה ריח שונה. ריח שלא שייך.

"כן, אנחנו יודעים." אמר הבחור האחר, בעודו מושך את השרוול של חברו ושניהם עוזבים לבסוף את המקום תוך שהם מביטים לאחור לכיווננו.

ניגשתי לעבר בוש, שהיה מרוצה ומאושר עם עצמו שהרחיק את הפולשים מהמקום. התיישבתי לידו, כורכת את זרועותיי סביבו ומושכת למטה וצוחקת. הוא היה כל כך גדול שיכול היה לסרב לי, אך רק לעיתים נדירות הם סרבו. הייתי די חזקה ממילא כך שאם היה מסרב היה מתפתח מאבק טוב.

שני הכלבים התיישבו והתבוננו כשהפצרתי בבוש לעלות עלי. נהייתי כל כך מיוחמת פתאום, זה היה מוזר. להיראות על ידי שני הנערים האלה, לדבר איתם, אפילו להגיד להם לעזוב, היה כל כך מרגש. הלב שלי פעם בחוזקה וקיבלתי זריקת אדרנלין טובה מול הזרים, תוהה אם עלול להתפתח קרב, אבל בטוחה למדי שלא. זה היה יותר אינסטינקט, אני חושבת, העימות שמרגש כל כלב טוב. וזה גרם לי לחרמנות נוראית.

"גררר ... ממממ ..." נאנחתי, מנענעת את התחת שלי ודוחפת לאחור כשבוש דחף את הזין הרחב שלו לתוך הכוס שלי בקלות. הוא נכנס עד הסוף, אם כי הזין שלו עדיין גדל, כך שבכל דחיפה הוא הגיע עמוק יותר ויותר עד שהוא נגע קלות בצוואר הרחם שלי עם קצה איברו. זה תמיד היה טוב, אבל גם קצת לא נוח, שילוב של הנאה וכאב. זה היה בלתי נמנע בגלל שהייתי כל כך קטנה לעומת האחרים, ומזמן כבר למדתי, כי אי הנוחות תיעלם בעוד דקה או שתיים.

גמרתי הרבה בזמן שהזדווגו. במיוחד בחוץ, שבו יכולתי לחפור עם האצבעות בתוך אדמת החמרה החומה ולהניח את ראשי על הדשא הקריר והרך. יכולתי להריח את הכלבים, ובמיוחד את בוש שהחזיק אותי חזק בכפות ידיו הגסות לאורך המותניים והירכיים כשהוא רוכן מעלי. הוא אהב לזיין אותי במשך כמה דקות ואז להחליק החוצה, משאיר אותי בתחושה ריקה בעוד הוא מרחרח ומלקק את הכוס נוטף הנוזלים שהשאיר בתוכי. ואז, הוא עלה עלי שוב, וזיין אותי חזק עד שגמר שוב. זה יכול היה להיות מצוין כך, אך גם מתסכל, במיוחד אם הייתי באמצע אורגזמה. הוא יכול היה לגרום לי לבכות לפעמים, כשלפתע הפסיק לזיין אותי.

"אה! אהההההההה ..." התנשפתי ונאנחתי כשהזין הקשה והעבה שלו רכב עלי שוב. הרגשתי את הביצים שלו חובטות ואת הזין שהתנפח למימדי ענק בתוך הכוס שלי, וידעתי שבוש נכנס עד הסוף. הוא ננעל בתוכי וזיין אותי חזק ומהר, במהלומות קצרות ומהירות, שתמיד השאירו אותי רועדת וחסרת נשימה תחתיו.

כשהוא גמר גם אני תמיד גמרתי. זה היה בלתי נמנע. הרחם שלי, המוצף בזרעו החם של הכלב, רעד והתכווץ כמו רעידות אדמה קטנות בתוכי שפרצו החוצה עד שהרגשתי את גופי עולה באש. זה הרגע שבו האורגזמה הייתה חזקה ביותר. התרגלנו לגמור ביחד וזה היה הדבר האמיתי.

נשארנו בחוץ עד אחרי השקיעה, ישנים בעיקר, אני מכורבלת עם בלאקי, שהיה נחמד מספיק להעניק לי ניקיון יסודי, לאחר שבוש סיים איתי. היה קל לחזור הביתה, אפילו בחשיכה מוחלטת כשרק חצי סהר ומיליארד כוכבים מאירים את השמים. רגליי הכירו את הדרך וכך גם רגלי שותפיי. רצנו הביתה רעבים למדי.

האוכל, כבר חיכה לנו במכלאה, עשיר, בשרי ועדיין חמים. ארוחת הבוקר הייתה משעממת למדי, אוכל פשוט של כלבים מהשקית וכמה דברים נוספים, כמו המבורגר לא מבושל. זה היה לא רע, אבל לא כמו ארוחת הערב שכללה, בשר או עוף מבושל. אני לא חושבת שבישול הבשר היה בעיקר למעני. אני חושבת שהאדון באמת אהב לבשל לנו ארוחות, ועשה את זה מזמן, עוד לפני שהגעתי. לפעמים הוא צפה בנו כשאכלנו, יושב על כיסאו ומהנהן, נהנה מהילדים שלו, כפי שכינה אותנו לעתים.

"טרה, בואי הנה ילדונת."

עסקתי בליקוק הקערה, מתחרה בלשון הארוכה והמהירה של בלאקי כששנינו נוהמים בשובבות, כששמעתי את קולו של האדון שלי. הסתובבתי והבטתי בו, כורעת על ברכיי כשפניי רטובים ומכוסים ברוטב, והופתעתי לראות שמישהו אחר מגיע מאחוריו. באקסטר והאחרים הופתעו גם כן ולקח להם דקה להתאפס ולהקשיב לאדונינו. הם התיישבו, בחוסר רצון, ואני הרגשתי קצת מוזר בעצמי.

זה היה מביך, כורעת עירומה, למעט קולר על צווארי ושאריות ארוחת הערב על הלחיים והסנטר שלי ואפילו על קצה האף. לא הפריע לי כשהאדון שלי ראה אותי כך, מפני שהייתי הכלבה שלו בכל מקרה. אבל מישהו אחר ... זה בלבל אותי, ורגשות נשכחים ולא רצויים, הציפו את פניי.

"בואי הנה ..." ניגש אליי אדוני, תפס אותי מהקולר וגרר אותי בעדינות, אך בנחישות, אל הצינור כדי לרחוץ את פניי. זה היה מאוד משפיל, אבל רק משום שזה הרגיש כמעט כמו עונש, כאילו שעשיתי משהו לא בסדר ולא ידעתי מה. הוא שטף את פניי במהירות, בעוד האיש השני צופה בנו, ואני הסמקתי קלות, שומרת את עיניי עצומות רוב הזמן עד שאדוני ייבש את פניי במגבת.

"הנה, זה יותר טוב." הוא הרפה מהקולר שלצווארי וחזר אל האיש, טופח קלות על ירכו כדי שאבוא אחריו. "היא הרגע סיימה את ארוחת הערב ..." הסביר אדוני לאיש, שצחק קצת.

"ובכן, הם הפחידו מאוד את הבנים שלי אחר הצהריים, ולא הבנתי על מה הם מדברים. בחורות עירומות וכלבים גדולים. וואו, זה באמת משהו." חייך האיש חיוך גדול. גבר אינדיאני גדול מידות עם שיער שחור ארוך, לבוש ג'ינס וחולצת פלנל. הייתה לו כרס גדולה ופנים עגולות וידידותיות. ניגשתי אליו ורחרחתי אותו ואת המקום שממנו הגיע לאחרונה.

"הראה לה את היד." האדון שלי הציע, והאיש גיחך מעט כשהעביר את מבטו ממני אליו, ולבסוף הושיט את ידו כך שיכולתי להריח וללקק אותה.

"היא כלבה!" הוא צחק וליטף את ראשי. "הכלבה היפה ביותר שראיתי מעודי. אבל לעזאזל! איך לעזאזל ..." האיש היה משועשע ומבולבל לגמרי ממה שראה, אבל הוא גם קיבל את זה יפה. "הצ'יף יודע על זה?"

"הוא יודע." האדון שלי הנהן. "הייתי צריך לעשות כמה דברים, אבל הכול חוקי. היא כלבה עכשיו, שוחה כמו דג במים. הדבר הכי מטורף שראיתי בחיים שלי." צליל של גאווה נשמע מקולו של האדון שלי כשהבטתי בו מחויכת מעט, מבלי שבעצם הבנתי על מה הוא מדבר.

"ובכן, אני מניח שזה משהו." אמר האיש. "אתה צריך להביא לכאן את ווייטי כדי שיעיף בה מבט. הוא יודע על ... כל מיני דברים מוזרים." משך קצת האיש בכתפיו.

"ווייט קלאוד? המרפא השמאני?" נראה האדון שלי חושב.

"כן, יש המכנים אותו מרפא שמאני. אני חסיד שלו בעצמי." האינדיאני העביר את ידו לאורך הגב שלי באיטיות. "אלוהים, היא יפה."

"כן, אולי אני אחפש אותו. אני רוצה לעשות גם פירסינג ושמעתי שהשבט שלך ..." אמר האדון שלי, וצפה מבלי לומר דבר שינסה לעצור את האיש שהעביר את ידו הגדולה והמחוספסת על התחת שלי עד למטה כשאצבעותיו מפשקות את שפתי ערוותי.

"בטח, ווייט קלאוד הוא בהחלט האדם המתאים בשביל זה. השבט שלנו נוהג לעשות הרבה פירסינג מעצמות, בעיקר בזמן טקסים ופולחנים עתיקים. לא כל כך הרבה כמו פעם. סוג של אומנות שנשכחה ..." ליקקתי את שפתיי ונענעתי את ירכיי מעט, כשאחד מאצבעותיו העבות של האיש החליק לתוכי בקלות. "... היא ... אממ, לא איכפת לה אם אני, אממ ..."

תהיתי מה קורה כאן מכיוון שזה לא ממש מפריע לי שהזר הזה נוגע בי, אבל יחד עם זאת, חשבתי שהוא לא נגע בכלבה אמיתית באותה הצורה. לא היה לי מושג מה אמר לו האדון שלי לפני שהביא אותו אל המכלאה שלי ועד כמה הוא היה מוכן לתת לאיש להרחיק לכת עם הבדיקה שלו.

"היא רק כלבה." אדוני משך בכתפיו. "ניסיתי אותה כמה פעמים, אבל מאז שהכלבים עלו עליה אני בספק אם היא אפילו מבחינה בי." גיחך האדון שלי. "יש לה לשון סוף הדרך. אני אומר לך."

"מה אתה אומר." משך את האינדיאני את ידו וקירב את אצבעותיו לפניי כדי שאוכל ללקק אותן. "ואני חשבתי שראיתי הכול."

כעבור כמה דקות הם עזבו, סוגרים אחריהם את הדלת המסורגת. זחלתי אל המלונה ובאקסטר ובוש הצטרפו אלי, מצמידים את גופם הרך והחמים לגופי. בלאקי חמק החוצה. הרגשתי מתוחה, אך לא דאגתי בקשר לזה בזמן ששכבתי שם, מנסה להיזכר בכל הדברים ששמעתי ולמה הם התכוונו.


המשך יבוא (או שלא)...
לפני 9 שנים. ראשון, 13 ביוני 2010, בשעה 20:30
הסיפור מכיל אלמנטים הכוללים: שליטה נשית, גילוי עריות, BDSM (קל) והשפלות. אם אתם חשים שלא בנוח מאלמנטים אלה, אנא אל תקראו את הסיפור.


'אוי, אבא שלי ילד רע' חייכתי לעצמי כשהסתכלתי ברשימת האתרים האחרונים שבדפדפן האינטרנט.

ישבתי ליד השולחן של אבא שלי, בחדר העבודה שלו. לא התכוונתי לחטט. רק התכוונתי לבדוק את הדוא"ל שלי. סתם הסתכלתי ברשימת המועדפים בזמן שאתר האינטרנט נטען. ואז זה הופיע מולי, "המלכה יעל" - שמור במועדפים. בתוך שניות ספורות, מצאתי את עצמי מתעניינת במה שאבא שלי עושה בזמנו הפנוי.

זו הייתה הרגשה מוזרה, לראות תמונות עירום שלי על המחשב של אבא שלי.

הוא לא הזכיר שום דבר, כמובן, למה הוא היה צריך? זה היה סוד גדול. תחילה סוד שלי בלבד. עכשיו כנראה, זה יהיה סוד שלנו. אבא לא סיפר לאף אחד, בטח לא לאימא שלי או אחי. איך אדם יכול לבשר למשפחתו שבתו בת ה-24 היא מלכת סאדו מקצועית בתשלום?

נראה שאבא שלי התעניין יותר בסצנות הלסביות באתר שלי. הוא הוריד את כל קטעי הוידיאו שעשיתי עם ענת השפחה שלי. אני וענת חלקנו יחד חדר באוניברסיטה והסתדרנו יחד נהדר. כל כך טוב היה לנו יחד עד שקילרתי אותה בצורה המסורתית. ענת, בהרבה מובנים הייתה כמו אשתי, אם תרצו לתאר את מערכת היחסים שלנו במונחים ונילים. עשינו המון קטעי וידאו ותמונות יחד.

היו לי מחשבות להביא אותה כשאני נוסעת הביתה, כדי לבלות עם משפחתי ולבקש את אישורם. למרות שיכולתי לדרוש ממנה להצטרף אלי לנסיעה, העדפתי לחכות. היא לא הייתה הבעיה בשיקוליי אם להביאה למשפחתי או לא. כבר הכנסתי אותה להרבה מאוד מקומות בעבר, בניגוד לרצונה, שבסופו של דבר היא נהנתה מהם. זה יקרה בקרוב.

אבי לפחות יודע על זה עכשיו. הוא ראה אותי באתר. לא רק בסרטי S&M למטרות רווח, אלא גם בסקס עם ענת ומשתתפים אחרים, גברים ונשים, אשר כיכבו באתר שלנו. לי ולענת הייתה מערכת יחסים פתוחה למחצה. לי היה מותר ליהנות מסקס עם כל אחד ואחת שרציתי, אך היא שימשה רק אותי. היא אהבה את הסידור הזה. שתינו אהבנו. זה הגביר את הנאתי כשענת צפתה בי עושה סקס עם אחרים.

חשבתי שהצלחתי להסתיר היטב מסביבתי, את היותי מלכה בתשלום ואת היותי דו-מינית. אבל ברגע שאת נמצאת באינטרנט, את חשופה לעיני כל העולם. אבא שלי בטח לא חיפש אותי במתכוון. מבט מהיר על הקבצים המוסתרים - לא בהצלחה גדולה אני חייבת לציין - לימד אותי כמה זמן הוא אוסף סיפורי S&M ותמונות. הוא מצא אותי רק בגלל הפטיש שלו, חשבתי לעצמי. השאלה האמיתית הייתה האם הוא שולט או נשלט. לא היה קשה מדי למצוא את התשובה לכך. בטח לא עם כל הקבצים שנמצאים במחשב ואתרי האינטרנט השמורים במועדפים ומוקדשים לשליטה נשית.

לאור הגילוי הזה, עשיתי כל מה שדומיננטית טובה הייתה עושה ... שלחתי לו אימל. נתתי לאבי הוראות מפורשות מאוד, כך שלא יהיה מקום לטעויות, מי אני ומה אני מצפה ממנו. זה היה מבחן כדי לראות עד כמה אבא שלי ירחיק לכת. לגלות את היקף הסטיות שלו ... ושלי. תמיד נהניתי לבדוק את הגבולות שלי ושל האחרים.

מעולם לא חשבתי על גילוי עריות לפני כן ואבי מעולם לא התעלל בי. הצורך שלי לשלוט לא נבע מכך. זו אני וכל ניתוח פסיכולוגי, המנסה לברר מדוע אני כזאת, היה בזבוז זמן. זה יהיה משהו חדש בשבילי ואולי גם בשבילו, אבל לא היה באפשרותי לנחש את העתיד. ייתכן שהוא מפנטז עליי במשך שנים ולפתע אני מוצאת את עצמי מקווה שאכן זה כך.

'זה יהיה מדליק', חייכתי לעצמי. הידיעה שההורה שלי חושק בי בחשאי ומצליח להסתיר זאת כל כך טוב ממני, גרם לי לתחושה חמימה ועמוקה בבטן. לא הסתכלתי על זה בצורה חריגה או מוזרה. היו מעט מאוד דברים בהקשר המיני שלא נהניתי מהם, בצורה כזאת או אחרת, וגילוי עריות היה מעט שונה.

פטמותיי הזדקרו והדגדגן שלי כאב, מהרצון לדעת את מחשבותיו של אבי. כיביתי את המחשב שלו בידיעה שבקרוב יהיו לי תשובות.

***

"אז, מה את עושה בירושלים, יעל?" שאלה אימא שלי.

ישבנו ליד שולחן האוכל, הוריי ואני, יחד עם אחי ירון ואשתו תמר, שהייתה בשלבי היריון ראשונים.

"אני עובדת בחברת הפקה." העפתי מבט חטוף לעברה והסטתי את מבטי בגלוי לכיוון אבא שלי, רק כדי לראות את התגובה שלו. אבל הוא הסתיר את מחשבותיו היטב והחזיר לי חיוך ידידותי.

"מה זה?" שאלה תמר.

"חלק מתעשיית הבידור." הנהנתי, כאילו שזה אומר לה משהו. "חברה קטנה שהולכת וגדלה."

"בידור, אה זה נחמד." אימא הנהנה. היא הייתה צעירה בת ארבעים ומשהו, מאוד אטרקטיבית גם לאחר גידול שני ילדים. אישה טובה למדי, אינטליגנטית מאוד, ושימשה לי מודל לחיקוי בגיל ההתבגרות. את כל הביטחון העצמי קיבלתי ממנה.

"זה כמו סרטים או משהו?" שאל ירון, הוא היה אחי הצעיר, רק בן 22 וכבר למד במכללה. הוא עבד כעוזר למנהל התחנה באחת מתחנות הרדיו המקומיות.

"כן, בעיקר סרטים, כמה שירותים מותאמים אישית עבור לקוחות שיכולים להרשות את זה לעצמם." חייכתי. "אנחנו מיוחדים למדי ומכוונים לפלח שוק קטן ואקסקלוסיבי."

"יש בזה כסף?" שאל אבא שלי, לכאורה, במבט די רציני.

"די טוב, אבא." חייכתי אליו. "אנחנו בסדר."

"זה חייב להיות טוב יותר מאשר לעבוד ברדיו." אחי צחק.

"ובכן, כשתחשבו על הנפקת החברה לבורסה, תני לי להעיף מבט בספרים שלכם." אמר אבא שלי ונתן לי חיוך קטן.

"אתה יכול להסתכל על כל מה שאתה רוצה, אבא." צחקתי בהתגרות גדולה, אבל לא יכולתי להתאפק. "אתה יודע איפה למצוא אותי."

"אני מניח שכן." הוא נהם, אבל עיניו לא הסגירו דבר. התחלתי להבין איך זה שהוא מצליח להסתיר את תשוקתו אלי, בהנחה שהיא קיימת.
לא יכולתי לזהות שום דבר יוצא דופן.

"אולי נבוא לבקר אותך שם מתישהו." אימא שלי חייכה לי. "תוכלי להראות לנו מה את עושה, יעל."

"אה ..." יצא לי צחקוק אחד קטן ועצבני כשהנהנתי.

"צלי הבשר הזה יצא ממש טוב." אמר אבא שלי, כשהוא משנה את הנושא בלי להניד עפעף. היו לו יציאות כאלה שלא קשורות לשיחה בכלל. הערצתי את מיומנותו להסיט את תשומת הלב מן הפעילות העסקית שלי.

"זה טוב, נכון?" אימא הנהנה. "קניתי את הבשר בסופרמרקט החדש ... "

"בשופרסל?" רכנה תמר מעט קדימה. "אני עושה את כל הקניות שלי שם עכשיו."

אחי ואבא שוחחו ביניהם על כדורגל, כך שישבתי שם מחויכת בין שתי השיחות ואכלתי את ארוחת הערב שלי בנינוחות. זה היה נחמד, להיות שוב בבית, לשבת מול אבא שלי, שהצליח להסתיר מכל העולם, מי או מה אני באמת.

זה מה שהדהים אותי ביותר, אני מניחה. ואני מתארת לעצמי שהוא חשב עלי את אותו הדבר, כשדיברתי במעורפל אבל ללא היסוס לגבי העבודה שלי. אני לא שיקרתי להם, כפי שהוא ידע היטב, רק שלא נכנסתי לפרטים.

תמר ואני עזרנו לאימא שלי לנקות אחרי ארוחת הערב וחייכתי לאבא שלי בזמן שהרמתי את הצלחת שלו.

"אולי תרצה לבדוק את הדוא"ל שלך, אבא." אמרתי לו. "היה לך אימל חדש כשבדקתי את שלי."

"באמת? קיבלתי אימל?" הוא חייך בפליאה. "אפילו לא ידעתי שקיבלתי הודעת אימל חדשה."

אח שלי צחק על החיוך של אבא שלי ואני משכתי בכתפיי. "ובכן, אולי זה היה משהו אחר. סיימת לשתות את המים שלך? "

"כן, מותק. תודה." הוא חייך אלי. "אני אבדוק את הדוא"ל."

נישקתי את לחיו בעודי תוהה מה הוא יחשוב כשיראה את ההודעה שלי.

אבי היה גבר נאה למדי, גבוה ורזה. הוא הקפיד לשמור על כושר גם כשזה לא היה קל לבנקאי השקעות כמוהו. הוא בילה את ימיו מאחורי שולחן, בשיחות טלפון, אבל עדיין מצא זמן לשחק טניס וגולף בסופי שבוע. זה היה מספיק כדי לשמור על בריאותו. ירשתי את השיער השחור שלו ועיניו הכחולות. לאימא שלי ואחי היו שיער ועיניים חומות.
כולנו היינו גבוהים. אבא שלי ואחי מעל מטר ושמונים, אימא ואנוכי רק כמה סנטימטרים פחות.

אחרי הארוחה ישבנו בסלון, לצפות בקטעי וידאו ישנים, סרטים ביתיים שלי ושל אחי בתור ילדים. צחקנו וחייכנו, לגמנו יין ובאופן כללי נהנינו מערב משפחתי ונעים. לפני שאח שלי לקח את אשתו והם נסעו לביתם, חיבקתי ונישקתי אותם. ליטפתי ברכות את בטנה של תמר, בתקווה להרגיש את האחיינית או האחיין הגדל בתוכה. אבל זה היה מוקדם מדי בשביל זה.

אם אבא שלי הסתכל בדוא"ל שלו, ואני בטוחה שכך היה, הוא לא ממש הראה את זה. רק מבט חטוף, בהיסח הדעת, לכיווני כאשר הוא חשב שאני לא מסתכלת. זה היה משחק משעשע ודי נהניתי מכך כשהתיישבתי לידו, בינו לבין אמי על הספה. המשך הערב היה נראה רגיל לגמרי, ואם לא הייתי מודעת היה לי קשה להבחין בתגובה של אבא שלי.

***

קצת לפני השעה 22:00 סיימנו את הערב המשפחתי, או לפחות חלק ממנו. לי ולאבא שלי תוכננה פגישה בחצות, אם הוא יהיה מוכן לקיים אותה.

היו לי פרפרים, אני מודה. הייתי מתוחה בזמן שהתכוננתי עם מעט הביגוד והציוד שהיו לי. מן הסתם לא היה לי בבית יותר מידי ציוד פטיש, בגדים או צעצועים, אך אלה לא דברים נחוצים אלא רק עזרים. מציאות ה S&M חיה ונושמת בתוכי, ללא שום אלמנט חיצוני, ואם לאבא שלי אין מספיק הבנה אמיתית בכך, אני מאוד אשמח ללמד אותו.

התאפרתי בקפידה, במה שעדיין היה חדר השינה. עזבתי את הבית לפני שלוש שנים, אך עדיין החדר היה נקי ומסודר כמו ביום שהשארתי אותו. החדר הזה תמיד יהיה שלי ולא היה שום מקום אחר בעולם שבו הרגשתי בטוחה או נוחה יותר.

לאחר שהתקלחתי אספתי את שיערי הארוך, משכתי אותו מן המצח וגלגלתי אותו בצורת פקעת מעל צווארי. תחמתי את עיניי בקווי הריסים בצבע שחור, סידרתי גבות ומרחתי אודם בצבע ארגמן על שפתיי. נראיתי יפה מאוד ותהיתי עד כמה אהיה מושכת בעיני אבא שלי.

התלבושת שלי הייתה די פשוטה. חזיית תחרה שחורה בגזרת בלקוני, עם חצאי גביע שהשאירו את הפטמות האדומות שלי בחוץ.
זה היה סקסי ופרובוקטיבי לראות את הפטמות הזקורות שלי פורצות מהשדיים המלאים שלי. לבשתי תחתונים תואמים מתחרה, בגזרה צרפתית גבוהה, סביב המותניים שלי. הם היו שחורים וצרים למטה כך שערוותי המגולחת והחלקה נחשפה בבירור. נעלתי נעלי עקב גבוהות וסגורות. הצטערתי שלא הבאתי איתי זוג אחד של מגפיים.

האלתור היה מספיק טוב עבור המטרה שלנו, חשבתי. עורי היה בהיר, חלק וללא צלקות. היה לי גוף יפה וגנים טובים. עם עבודה כמו שלי זה היה פלוס גדול. גוף ראוי להערצה, כמו שנאמר לי כל כך הרבה פעמים, ע"י אנשים במרוצת השנים. לא הייתה לי שום בושה לחשוף אותו. גם לא בפני אבא שלי.

חיכיתי בחדר העבודה שלו מוקדם יותר. בחרתי את החדר הזה כי הוא היה מרוחק משאר חלקי הבית. אימא שלי תהיה ישנה בכל מקרה, והחדר היה מספיק גדול, נוח ומתאים. עמדתי ליד החלון, בחדר האפלולי, כשרק מנורת שולחן אחת מאירה את המכתבה. עמדתי עם הגב אל הדלת הפתוחה והמתנתי בסבלנות.

"אהמ ..." אבי כחכח בגרונו בעדינות. הסתובבתי, לאט ובזהירות, כשאני עוצרת את נשימתי.

זה היה רגע האמת והייתי מתוחה מאוד.

אבא שלי עמד שם בחלוק הרחצה שלו, בתוך חדר העבודה, הוא צמצם את עיניו, מחפש אותי באפלה שבה עמדתי.

"יעל?" הוא שאל בהיסוס.

"סגור את הדלת." אמרתי לו וחיכיתי זמן מה שיעשה זאת. "נעל אותה."

"לנעול?" הוא שפשף את הלסת שלו, אבל עשה כמו שאמרתי לו ודחף את הכפתור שעל הידית פנימה עד שנשמע רעש הקליק. היה שקט מאוד בבית.

"הורד את החלוק שלך ואת נעלי הבית." ציוויתי אותו בשקט.
"אני רוצה שתתפשט לגמרי."

"אה ... אני לא חושב ..."

"עכשיו!" אמרתי בחדות וצעדתי קדימה כדי שיוכל לראות אותי בבירור. לא חייכתי אליו. הוא בלע את רוקו ומצמץ במהירות כשהבחין בגופי, בתחתונים ובנעליים.

"בסדר." הוא הנהן לאיטו והחל להתיר את חלוק הרחצה שלו.

"אתה תקרא לי גבירתי בזמן שאנחנו בחדר הזה. אתה מבין, עבד?" בהיתי בו.

"כן ..." הוא משך בכתפיו והוריד את חלוק הרחצה שלו. ... "גבירתי".

הוא היה עירום לחלוטין. זו הייתה הפעם הראשונה שאני זוכרת שראיתי אותו כך. אם כי בתור ילדה קטנה או תינוקת, לא היה לי ספק שהייתי בנוכחותו כשהיה עירום. לעולם לא כמתבגרת. כנערה, הוא תמיד הקפיד בצניעותו לידי.

התקרבתי בעוד אבא שלי עמד שם והתבונן בי, אבל רק לשניות ספורות בכל פעם, ואז היה עוצם את עיניו. הוא חש נבוך במערומיו ומהמבט שלי ובכלל מהנסיבות. גיליתי את הסודות שלו ואולי הוא חלם על הרגע הזה ואולי לא. זה לא ממש משנה. היינו שם עכשיו.

הזין שלו היה רך ובגודל ממוצע. הוא היה קצת מלא באזור המותניים, אבל לא יותר מידי. הגוף של אבא שלי היה מוצק ונהניתי לראות אותו כך. הוא היה גם חלק עם מעט מאוד שיער על גוף.

"מה את עושה?" הוא לבסוף שאל אותי בקולו הרך.

"שכחת להגיד גבירתי?" דחקתי בו בעדינות כשאני עומדת מאחוריו עכשיו.

"אה, מה אנחנו עושים, גבירתי?" הוא חזר, אבל בשינוי קל של השאלה כשהוא מכליל את עצמו גם כן, ואני לקחתי את זה בתור רמז ברור.

"אנחנו הולכים לשחק משחק קטן, עבד." חייכתי מאחורי גבו.
"משחק שליטה קטן אבא-בת. האם זה נשמע לך נחמד?"

"יעל, אני. .." הוא התחיל למחות.

ספאנק!

סטרתי לתחת המוצק שלו בכף היד, כך שהוא קפץ ממקומו, הפנה את ראשו אליי ונעץ בי מבט.

"שחק עם הזין שלך." אמרתי לו, בעודי מלטפת את הישבן החם והמוצק במקום שבו סטרתי לו. "אל תדבר אלי. בנוכחותי הזין שלך יעמוד תמיד. אם הוא ירפה או אם תגמור בלי רשות, אני אעניש אותו."

אבא שלי השתעל קלות ובאיטיות שלח את ידו לכיוון הזין שלו. אותו זין שהוא הכניס ברחם של אימא שלי איזה 25 שנים קודם לכן. הוא ליטף את הזין שלו, בדיוק כפי שהוריתי לו, בעוד אני נעה סביבו ומתבוננת בו סמוק ומושפל גם כשהזין שלו גדל והתקשה.

"אתה אוהב את זה, נכון אבא?" לחשתי, מתגרה בו. "אתה אוהב להסתכל עליי, נכון?"

המתנתי בסבלנות כמה שניות עד שהוא הנהן בראשו באיטיות.

"כן גבירתי."

"כמה זמן אתה כבר חושק בי, אה?" גררתי את הציפורניים על כתפו.

"אני לא ..."

ספאנק!

סטרתי לו שוב בחוזקה ובאותו המקום עד שכף ידי כאבה, משאירה סימן אדום גדול על עורו הלבן.

"ענה על השאלה, עבד." פקדתי עליו. "כמה זמן אתה רוצה לראות אותי ככה? תפתח את העיניים!"

עברתי שוב לפניו, משחקת עם הפטמות האדומות והקשות שלי שבלטו מהשדיים הגאים שלי, ובדגדגן הקטן והנפוח שלי שפעם לו בבירור בתוך התחתונים שלי.

"מאז שאת ... שאת היית קטנה ... גבירתי." אבא שלי ענה, כשהוא מתנשף בכבדות ולוחץ את הזין שלו בחוזקה כדי שלא יגמור.

"כמה קטנה, אבא?" ליקקתי את שפתי, מביטה לתוך עיניו. "בת כמה הייתי כשעברה לך המחשבה בפעם הראשונה לזיין אותי? "

"אה ..." הוא בלע את רוקו בכבדות. "... 18 ... או 19 ... אולי ... גבירתי."

""אה, אתה אבא ילד רע נכון, עבד?" גיחכתי והוא הנהן בראשו.
"מה אתה מהנהן בראשך? אני רוצה לשמוע אותך."

"כ-כן, גבירתי."

"כן מה?" הטיתי את ראשי הצידה.

"כן, אני אבא ילד רע." הוא עצם את עיניו שוב ואני סטרתי לו בחוזקה על הזין הקשה, כך שנרתע לאחור.

"אההה!" הוא פלט נשיפה חדה ולא מפתיעה.

לא הייתה לי כוונה לפגוע באיש. אני לא פוגעת באמת באנשים. האיום בכאב היה בדרך כלל הרבה יותר יעיל לנשלטים חדשים. הייתי צריכה לבדוק אותו בכל זאת, כדי לבחון את עמידותו. זו הייתה אמנות מעודנת של משא ומתן ואני הייתי מספיק חכמה וזהירה כדי שאבי ייהנה מכך. זו הייתה הבטחה אישית לעצמי והוא לא היה צריך לשמוע זאת ממני.

"פתח את העיניים שלך כאשר אתה מדבר איתי." פקדתי עליו.

"כן גבירתי." הוא הסכים מיד ושלח את ידיו כדי לכסות את הזין שלו.

ספאנק!

סטרתי לו שוב בחוזקה כמו בפעם הקודמת והוא נרתע.

"אתה מתבייש בזין שלך?"

"ל-לא גבירתי."

"אז למה אתה מנסה להסתיר אותו ממני?" גיחכתי. "אתה חושב שלא ראיתי זין אף פעם?"

"אני ... לא, גבירתי." אבא שלי הזיז את ידיו מהזין שלו. היה חשוך עכשיו, התרגשות מתוחה, לא עשיתי שום דבר שהוא לא היה רוצה שאעשה.

"אני חושבת שאני צריכה להעניש אותך." הנחתי אצבע על השפתיים שלי. "מכיוון שזו הפעם הראשונה שלנו, אני אתן לך לבחור. האם להעניש את הזין שלך? "

"ל- לא גבירתי."

"ששש ... עוד לא סיימתי." חייכתי אליו. "אם אתה תפריע לי שוב אני אצטרך לקבל את ההחלטה בעצמי."

אבי הנהן לאיטו, ממצמץ לעברי בניסיון לא לעצום את עיניו. זה כבר היה עונש בפני עצמו, לעמוד עירום לפניי כשהוא מתוודה על הפנטזיות שלו בזמן אני צופה בו משחק עם הזין שלו. אבל זה היה מהנה גם כן ושנינו ידענו את זה.

"עכשיו, האם להעניש את הזין שלך ... או את הביצים שלך, עבד?" שאלתי אותו, סוטרת על ידיו כדי שאוכל לראות את הזקפה שלו בולטת מקן שיער הערווה הכהה שמסביב.

"להעניש את ..." הוא הניד את ראשו בשלילה לרגע ולא רצה לבחור.

" להעניש את שניהם?" חייכתי אליו.

"ל-לא ... הביצים שלי, גבירתי." הוא אמר במהירות. תענישי את הביצים שלי."

"ממממ ...." הנהנתי והלכתי אחריו פעם נוספת. "האם יש לך ביצים, אבא-עבד?"

הגעתי למטה, מפשקת את הירכיים זו מזו עם היד שלי כדי שאוכל לתפוס את הביצים הכבדות שהיו בתוך השק המקומט והרך. סחטתי את הביצים מעט, לא חזק מדי, אבל מספיק כדי להעמיד את אבי על קצות אצבעותיו.

"כןןןןן ..." הוא לחש, ואני דחפתי את כתפו עם ידי השמאלית, ומשכתי את הביצים למטה בידי הימנית, כך שאבא שלי התכופף מהר בשבילי.

"אני חושבת שאתה יודע את זה, אבא-עבד." משכתי את שק האשכים שלו חזק ועורו המזיע נמתח. "הם גורמים לך מחשבות רעות, נכון? גורמים לך לרצות לעשות לי דברים ..."

"כן גבירתי." הוא החזיק את ידיו על ברכיו, כופף את רגליו מעט, ודחף את ירכיו לאחור כדי להפיג את הלחץ מהביצים שלו.

"אווו ... אהה ... אההה ..." הוא התנשם בכבדות ובתנועות מדודות. כל תנועה שלו, ולו הקטנה ביותר, רק הגבירה את הכאב.

"זה גורם לך לסחרחורת?" גיחכתי. "בחילה קטנה אולי? אני יכולה למחוץ את הביצים שלך עכשיו, אבא-עבד. אני יכולה לפוצץ אותן, לעשות את זה?"

לחצתי חזק יותר ומשכתי אותן לפנים קצת יותר, כך שאבי רעד מפחד והתרגשות כמו שמעולם לא חווה לפני.

"לא .. ב-בבקשה ... גבירתי ..." הוא נאנח, ואני פתחתי את ידי במידת-מה, והקלתי מעט מן הכאב.

"האם הזין שלך עדיין מתוח, אבא-עבד?" שאלתי.

"כן, גבירתי." הוא בלע את רוקו, הביט בי מעבר לגבו, ואני יכולתי לראות את פניו האדומות ועיניו הלחות. בכל זאת, לחצתי את הביצים שלו חזק מאוד בסוף.

"זה טוב." שחררתי את הביצים שלו לגמרי. "אתה באמת אוהב אותי, נכון?"

"כן ... אני אוהב אותך, גבירתי." הוא הנהן.

"להרבה אנשים הזין מתרפה לאחר לחץ כזה בביצים, אפילו לחלק מהאנשים שאוהבים את זה." ליטפתי את אבא שלי בחזרה בעדינות. "אבל הזין שלך עדיין קשה כמו אבן, אבא-עבד."

"כן גבירתי." הוא חייך למעשה, מרגיש גאווה קטנה, דמיינתי לעצמי, ולא שיקרתי בזה.

"אז מגיע לך פרס, אני חושבת." הסתובבתי אליו שוב, מרימה אותו לאט כך שאבא שלי יוכל לעמוד זקוף.

התכופפתי כדי לתפוס את הזין שלו, מחליקה את היד שלי לאורך הזין הכבד. הוא היה חם, קשה ועבה תחת אצבעותיי. חשתי ברטט ובריגוש שלו כשנגעתי בו ככה. אפילו יותר מאשר כשהחזקתי את הביצים שלו. הייתי נרגשת. אף על פי שתמיד אני מתכננת את הסשן הראשון קצר, היה לי קשה לדמיין לתת לו ללכת כל כך בקלות.

"אתה רוצה לגמור, אבא-עבד?" לחשתי, מביטה לתוך פניו הנאות ורואה את התשוקה שלו.

"כן גבירתי, אלוהים, כן." הוא השיב בקוצר נשימה.

"הזין של מי זה?" שאלתי אותו.

"שלך גבירתי." הוא ענה ללא היסוס.

"מה עם אשתך, אבא-עבד? מה עם אימא שלי?"

"אני לא יודע ..." הוא נראה מבולבל, כאילו הוא שכח אותה וראיתי אשמה בעיניו הכחולות והרכות.

"אתה לא מה?" טלטלתי אותו לאט לאט. "אוהב אותה? מכבד אותה?"

"לא, גבירתי ... אני ... כן, אבל ..."

"אבל מה, אבא-עבד?" שפשפתי את ראש הזין שלו בעזרת האגודל שלי, מרגישה את רטיבות הנוזל השקוף, נשפך מקצה ראש הזין שלו.

"אני רוצה אותך, גבירתי." הוא עצם את עיניו.

"האם זיינת נשים אחרות?" רציתי לדעת. "האם בגדת בה? אל תשקר לי, אבא-עבד, כי אני אדע."

"פעם אחת." הוא הנהן. "זה היה ... זה היה לפני הרבה זמן."

"האם היא יודעת?"

"כן, גבירתי." אבא שלי היה נראה קטן יותר כשהוא אמר את זה.

"ועכשיו אתה רוצה לעשות את זה שוב." הנדתי בראשי. "עם הבת שלך. לא פחות ולא יותר."

"כן ... גבירתי." הזין של אבא שלי היה נוקשה עכשיו. גופו הקשיח ככול שמועד האורגזמה התקרב.

"תתכופף, על הברכיים ... על הרצפה ..." אמרתי לו לפתע תוך שאני דוחפת את אבא שלי למטה ומשחררת את הזין שלו. "על הבטן, אבא-עבד ..."

"כן ... כן ... גבירתי ..." הוא נע במהירות, עשה בדיוק מה שאמרתי לו לעשות. הוא נשכב על השטיח בחדר העבודה שלו ואני הנחתי את רגלי השמאלית קרוב לפניו.

"לקק את הנעל שלי, נקה אותה עם הלשון המטונפת שלך." דרשתי. "אתה יכול לזיין את הרצפה ... עשה זאת, אבא-עבד! תגמור בזמן שאתה מלקק לי את הנעל."

הסתכלתי על אבא שלי, ששכב לו שרוע לרגליי, על השטיח. הוא הרים את מותניו, את התחת שלו, ודחף את האגן שלו כנגד השטיח המחוספס תחתיו. מזיין את הרצפה כפי שהוריתי. זה היה נראה מגונה, מגוחך ומשפיל אבל הוא שמר כל העת את פיו על הנעל שלי. לשונו ליחכה לאורך נעל העור וכשאני הרמתי את הרגל מהרצפה, הוא לא היסס לנקות את תחתית הנעל.

"הנעל השנייה ..." משכתי את רגלי השמאלית אחורנית והצגתי בפניו את הימנית. "אם אתה לא גומר לפני שאתה מסיים לנקות את הנעל השנייה אני אצליף לך בזין. אתה מבין אותי, אבא-עבד?"

"כן ... גבירתי." הוא נתן לי הנהון קטן, ושחק את גופו כנגד השטיח בצורה חזקה יותר עכשיו.

הוא ליקק את הנעל שלי בקפידה. אני לא יודעת אם הוא נהנה מפוט פטיש או לא, אבל אני נהניתי. לא היה לי כל כך מה להמשיך עם אבא שלי. עד כה הוא עשה כל מה שרציתי ברצון רב. אני חושבת שהוא היה מציית ועושה כל מה שהייתי אומרת לו לעשות. הפנטזיה שלו להיות איתי הייתה חזקה מכל הנאה בדסמית אחרת, ולכן רק הנוכחות שלי עשתה לו טוב.

"כדאי שתגמור מהר, אבא-עבד." הקנטתי אותו. "אני חושבת שהנעל כמעט נקייה."

"כןןן ... כן גבירתי ..." הוא נע מהר יותר כשאצבעותיו חפרו עמוק בשטיח.

הוא היה שרוע לפניי, על בטנו, עובד על הזין שלו בשבילי ומתקדם לעבר אורגזמה. משכתי את רגלי משם ועמדתי בזרועות שלובות. רציתי לגעת בעצמי, לשפשף את החריץ ולשחק עם הדגדגן הקטן והקשה שלי. האורגזמה שלי חיכתה בפתח, אורבת בין קפלי המיניות שלי, אבל חיכיתי. היה לי הרבה סבלנות.

"אוההה! גבירתי ...." אבא שלי הגיע לאורגזמה שלו סוף סוף, מתנשף כשהוא דוחף את הזין שלו כנגד הבד הגס תחתיו ויורה את השפיך שלו על הרצפה.

"יופי, אבא-עבד, טוב מאוד." חייכתי אליו מלמעלה למטה, לתוך הפנים האדומות והמזיעות שלו. "אני עוזבת אותך עכשיו והולכת לחדר שלי לישון לבד."

"כן גבירתי." הוא הנהן.

"בבוקר, אני רוצה שתספר לאשתך מה שעשינו הלילה."

"מ-מה? "

"אתה תספר לה הכול, אתה מבין אותי, אבא-עבד?"

"גבירתי ... אני ... אנחנו לא יכולים ..."

"תגיד לה שהיה לך חלום, ובחלום זה מה שקרה." הסתכלתי עליו מלמעלה. "אם אתה לא תספר לה, אבא-עבד, אני אספר."

"כן גבירתי." הוא שפשף את מצחו.

"חוץ מזה, אם אני אספר, אני לא אגיד לה שזה היה רק חלום." הנהנתי ברצינות.
"ואם זה יקרה, אנחנו לעולם לא נעשה את זה שוב. אתה מבין אותי?"

"אני ... אני מבין גבירתי." אבי הנהן לעברי.

"טוב." חייכתי בקשיחות. "עכשיו נקה את מה שעשית. אני אחכה לך כאן מחר באותה השעה."

"כן גבירתי ... אני אהיה כאן ..." אבא שלי הבטיח, ללא צורך, כשצעדתי לכיוון הדלת והשארתי אותו שם על בטנו.

***

"זה מאוד נחמד לאכול ארוחת צהריים יחד, שוב. רק שתינו." חייכה אליי אימא שלי.

"כן." חייכתי בחזרה. "נעדרתי זמן רב מדי מהבית, אימא. אני מצטערת."

היינו במרכז העיר, במסעדה קטנה ונחמדה, לאחר שעשינו קניות. זה היה כל כך מזמן מאז הפעם האחרונה שאימא שלי ואני עשינו דבר כזה, ושתינו מאוד נהנינו מזה. הופתעתי שלא הרגשתי אשמה על מה שעשיתי עם אבא שלי בלילה הקודם ותהיתי אם הוא פעל לפי ההוראות שלי וסיפר לאימא על החלום שלו. אני מקווה שכך, חשבתי לעצמי, כשישבנו שם יחד.

"ובכן, אני יודעת עד כמה את עסוקה עם הקריירה החדשה שלך." אימא שלי הנהנה בראשה ונראתה כל כך יפה כשישבה שם.

היא הייתה מבוגרת, כן, אבל אימא הייתה תמיד אישה נאה וחיננית. משכתי המון תשומת לב בגלל יופיי מהעוברים ושבים. לא הייתי לבד. גם אימא שלי, משכה הרבה תשומת לב מגברים בני כל הגילאים, והיא ידעה זאת. זה החמיא לה. מצאתי את עצמי תוהה, אם אי פעם היה לה מאהב, או שאולי אפילו יש לה אחד כזה כרגע. לא הייתי שואלת אותה את זה, רק בגלל שהיא הייתה יפה ומשכה תשומת לב. אבל אני מטילה ספק בכך שהיה לה מאהב, רק בגלל העובדה שהיא הייתה מאוהבת באבא שלי, כפי שידעתי היטב.

"זה לא רע." משכתי בכתפי. "שעות גמישות, לפחות."

"אני מבינה." היא הנהנה.

הפסקנו את השיחה שלנו, כדי שנוכל להזמין את ארוחת הצהריים שלנו. המלצר שלח לעברנו חיוך חם. הוא היה חמוד מספיק כדי לתפוש את תשומת ליבנו לרגע ארוך ונעים.

"אני גם, המממ ..." אימא שלי נתנה לי חיוך מוזר, ספק רוצה לומר משהו חשוב או אולי אישי, אבל היססה כשחזרנו לשיחה שלנו.

"מה?" שאלתי אותה.

"אני יודעת מה את עושה, יעל." היא הושיטה את ידה וליטפה את היד שלי.

"וואוו ..." ליקקתי את שפתי. "למה את מתכוונת?"

"אני מתכוונת לאתר האינטרנט שלך, לעסקים ... שלך." אימא הביטה לתוך עיני כשהיא לחשה לי בקולה המתוק. "אני צריכה לקרוא לך המלכה יעל?"

היא גם חייכה, חיוך אמיתי מאוד מן הסוג שראיתי על פניהם של אנשים שביקרו בסטודיו שלי בפעם הראשונה. מתוחה וגם קצת המומה מהמחשבה שהפנטזיות העמוקות שלהם מתממשות. אי אפשר היה לטעות. אימא שלי הייתה בעניין גם כן.

"אימא, אני לא חושבת ..."

"זה בסדר, אני מבינה שאת ... מבולבלת." היא החזיקה באצבעות ידי. "חלמתי עלייך, שאני ... נשלטת על ידי הבת שלי ... "

מצמצתי לעברה ואז הסתכלתי סביבי במהירות, אבל היינו לבד.

"להישלט על ידייך, גבירתי ..." היא נשכה את שפתה התחתונה ונראתה עשר שנים צעירה יותר פתאום. הרגשתי את חום גופי מתפשט בגוף. "... אני יכולה לשרת אותך? "

"אבל ..." הייתי כל כך מבולבלת. "אבא ... אה, המחשב שלו ... הוא מצא את האתר שלי וסיפר לך?"

"מה?" אימא שלי פרצה בצחוק. "אבא שלך בקושי יודע להדליק את הדבר הזה שנקרא מחשב! הוא פשוט משתמש בזה כדי לקרוא את האימלים שלך. אני זאת שמצאתי את האתר שלך."

"את מצאת אותו?" בלעתי רוק.

"כמובן, אפילו רכשתי מנוי זהב באתר שלך." היא רכנה קדימה וקולה היה רך מאוד. "אני אוהבת את הבחורה שאת משתמשת בה, ענת. היא כל כך מושלמת, שתיכן מדהימות כל כך יחד."

"כן ..." נשענתי לאחור, ממהרת ללגום מכוס המים שלי.

"את שונאת אותי?" אימא שלי שאלה פתאום.

"מה?" בהיתי בה.

"האם את כועסת עלי כי אני .." היא משכה בכתפיה. "... אני כבר רצה לשרת אותך מאז היותך בת 18, יעל. גבירתי יעל ... את לא יודע כמה פעמים ייחלתי שתהיי בתה של אנשים אחרים, רק כדי שאוכל לקרוא לך כך."

"אני לא כועסת, לא ... אני פשוט ..." לא ידעתי מה אני מרגישה.

אבא שלי בעצם לא ידע דבר ואני שיחקתי איתו בסשן קטן אתמול בלילה. גרמתי לו להתוודות על התשוקות שלו, ללקק את הנעליים שלי. אבל בעצם, מעולם לא היה לו מושג מי אני באמת. זו הייתה אימא שלי כל הזמן שרצתה להישלט על-ידי בתה. חשתי מסוחררת והייתי צריכה להסדיר את נשימתי לפני שידעתי בוודאות מה אני צריכה לעשות.

"את בסדר?" אימא שלי שאלה אותי.

"כן." הנהנתי, והבטתי ישירות לתוך עיניה החומות והרכות. "הורידי את התחתונים שלך עכשיו! ושימי אותם על השולחן ליד הצלחת שלך."

"מה?" אימא שלי בלעה את רוקה.

"שתקי! את תדברי רק כאשר אשאל אותך שאלה. המילה הראשונה שתוציאי מהפה שלך תהיה גבירתי, את מבינה אותי, אמא-שפחה?" דיברתי בטון רגיל ולא היה איכפת לי מי ישמע אותנו. ציוויתי ונעצתי את מבטי עד שאימא שלי השפילה את עיניה בצייתנות. העובדה שהיא העלתה את הנושא, כאן במסעדה במרכז העיר, גרמה לי להיות מודעת לרצונה להיות מושפלת פומבית.
הצעד הראשון במסע החדש שלנו יהיה לתת לאימא שלי את מה שהיא רוצה.

"גבירתי, כן, אני .. אני מבינה." היא הייתה אדומה וסמוקה. זו הולכת להיות ארוחת צהריים ארוכה ומעניינת.

"אז תורידי את התחתונים. אימא-שפחה כמוך לא צריכה אותם." גיחכתי. "תציעי אותם למלצר כשהוא יביא לנו את האוכל."

"גבירתי, תודה לך!" אמרה אימא שלי ברכות ושלחה את ידיה אל מתחת לשמלתה בראש מורכן. ידעתי שהיא מחייכת.


~~~ סוף ~~~
לפני 9 שנים. שישי, 11 ביוני 2010, בשעה 00:14
הסיפור מכיל אלמנטים הכוללים: גילוי עריות, שליטה וסקס בכפיה. אם אתם חשים שלא בנוח מאלמנטים אלה, אנא אל תקראו את הסיפור.


"אמת או חובה?"

"אמת" היא אמרה.

"האם אי פעם נתת לאחד מהבחורים לגעת בשדיים שלך?"

"נועה! בחייך! את יודעת שנתתי לעידן לגעת בי כל הזמן. הוא אף הכניס את ידו לתוך התחתונים שלי פעם."

"לאאאא!"

"כן! הוא ליטף לי את השיער למטה. האם דויד נגע בציצים שלך כשיצאתם?"

"כן. היינו בקולנוע והוא שם את היד שלו על החזה שלי. עצרתי אותו כשהוא הוריד את רצועת החזייה שלי מהכתפיים"

"למה?" היא התגרתה.

"די סיגל, אני לא רוצה לדבר על דויד ... זה היה לפני הרבה זמן."

"זה היה רק לפני שנה וחצי!"

"הייתי אז ילדה, סיגל."

"אההה, אההה, אההה ..."

סיגל ואני היינו חברות טובות מאז בית הספר היסודי. הקיץ הגדול התקרב. רק כמה חודשים נותרו לסיום הלימודים ויציאה לעולם הגדול שמחכה לנו בחוץ.

"מה את הולכת לעשות אחרי סיום הלימודים?" שאלה סיגל.
היא ואני ניהלנו את השיחה הזאת פעמים רבות.
"הו, אני לא יודעת. את הולכת לצבא, אבא שלי לא רוצה שאלך לצבא. הוא לא מקשיב לי. אני יכולה להשיג עבודה או משהו."
זה היה נושא מדכא מאוד. סיגל ואני (לפחות, אני) נתקענו בעיירה הקטנה והשמרנית הזאת. שתינו התפתחנו מינית מאוחר ולא היינו פופולאריות במיוחד בבית הספר. היא הגיעה לגיל 18 לפניי, אבל עדיין נראינו ילדות. סיגל אמרה שאני מאוד יפה. אני מניחה שכן. אני גאה בגוף שלי, ללא גרם אחד של שומן מיותר, ציצים קטנים אם פטמות גדולות. אימא אמרה שאתמלא הרבה יותר אם וכאשר אתגייס לצבא. סיגל ואני תמיד תהינו על מסתורי הנשיות שיתגלו לנו בעתיד. רוב הבנות בגיל שלנו היו יותר מתירניות. אנחנו לא. לא בעיר הזאת. שמענו את דלת המטבח למטה נטרקת, ואת רעש הצעדים של מגפי העבודה של אבא שלי. הוא כעס שוב.

"דורית, נקי את המקום הזה, יש לנו אורחים לארוחת ערב היום!"

"אורחים?" שמעתי את אימא שלי צועקת מחדר השינה. היא הייתה אישה יפה ונפלאה. אבא פגש אותה כשהיה פועל פלדה צעיר והיא הייתה מלצרית יפה בפאב המקומי. לאימא היה שיער כהה וחזה שופע. היא הייתה מטופחת ויפה. אבא תמיד התלוצץ על התחת "השמן שלה" ואני שונאת אותו על זה, אבל הם היו המשפחה שלי.

"אורחים. נראה כי הבעלים, רוברט שאנקס, של חברת הפלדה 'סטיל מיל' מת, והוריש אותה לבנו, רון. הילד הזה הוא ממזר יהיר. "

"אתה בקושי הכרת את רוברט. מדוע בנו, אה, הבעלים החדש רוצה לבוא אלינו לארוחת ערב. אתה רק מנהל עבודה ..." לפי השקט שהשתרר לאחר מכן, אימא הבינה שהיא כשלה בלשונה. אבא שלי היה איש כועס ושנא שהזכירו לו שהוא היה רק מנהל עבודה לאחר שנים כה רבות בחברה. הוא ניסה להתקדם לעמדת ניהול בכירה יותר, אבל את המשרה קיבל איזה בחור אחר. "כן, אישה, ואת ממשיכה להזכיר לי ... אהה תשתקי, איפה לעזאזל פותחן הבקבוקים! הילד שלו חושב שהשמש זורחת לו מהתחת, מפונק, נוהג בפורשה ומבזבז כסף ללא חשבון. הוא נחוש בדעתו "להפוך את החברה לטובה יותר", או משהו, או ... לעזאזל, אני לא יודע! בכל אופן, הוא בא אלינו הערב, אז אני רוצה שאת ונועה תנקו את המקום הזה! "

רון באמת היה טיפוס של בחור שנוהג להשוויץ במכונית הפורשה שלו. הוא חנה עם גלגל אחד על הדשא. לבוש חולצה לבנה ועניבה, נראה אופנתי מאוד. לבשתי את הסוודר הכי טוב שלי. אימא אפילו אמרה לי ללבוש את החזייה הכי טובה שלי. אני לא יודעת למה, הוא הרי אין לו כול כוונה להסתכל מתחת לחולצה שלי. אמרתי לאימא את זה והיא טפחה קלות על לחיי ואמרה "תתאפסי על עצמך ילדונת". הבטתי בו מבעד לחלון שלי. הוא הלך די בשחצנות, כשנכנס בדלת הכניסה. עיני נדדו מטה, אל עבר מפשעתו. מעולם לא סיפרתי זאת, אבל תמיד תהיתי אם הבנות האחרות נרטבות גם הן מכך. באמת נרטבתי! זו הייתה אחת הסיבות שאני ודויד נפרדנו. קיבלתי את המחזור שלי לפני כמה חודשים, והייתי כל כך נבוכה ורטובה מהמחשבה על סקס!

ארוחת הערב עברה בסדר. רון בחור שחרחר, כבן שלושים וחמש. נראה די טוב יחסית לבחור מבוגר. הוא קטע את אבא שלי יותר מדי בשיחה. אבא לא אוהב שקוטעים אותו. אבא לא אהב את העובדה שעיניו של רון התרוצצו במעלה ובמורד הסוודר שלי. רון שאל אותי: "את יוצאת להרבה דייטים, נועה?" אבא האדים מהשאלה הזאת, אבל אימא השתיקה אותו בנגיעה.
"לא, אני לא יוצאת הרבה בכלל."

"חבל מאוד. את לא יודעת מה את מפסידה!"

"נועה מסיימת תיכון ביוני." ציין אבא שלי. אני הסמקתי. מדוע רון מסתכל עלי ככה? כולם מסתכלים עלי!
ביקשתי סליחה והלכתי לחדר שלי. הקשבתי כשהשיחה התלהטה ועלתה לטורים גבוהים. "אתה יודע, עופר," אמר רון "המפעל בתקופה לא טובה. אולי אני לא צריך כל כך הרבה משגיחים ברצפת הייצור."

"אני עובד במפעל הפלדה עוד כשאתה תקעת חזיזים לחתולים בתחת!"

"תירגע עופר, חביבי. לא אמרתי שום דבר על העבודה שלך ...? אני רק רוצה לציין שגבר בגילך, אולי כדאי לו לשקול בית יפה משלו וללא משכנתא, תכשיטים לאשתו, חיי רווחה, כי ...?"

"מה אתה רוצה רון!"

"אני מנהל את החברה כעת, עופר. אני מעדיף שתקרא לי מר שאנקס אם לא אכפת לך. "

אבא ויתר על גאוותו בצורה יוצאת דופן. "אוקיי ... מר שאנקס, אני מנהל את המחלקה הטובה ביותר במפעל, עובד שם 20 שנים. יש לי תשלומי משכנתא וכאבי גב. מה אתה רוצה ממני?"

"מנכ"ל צעיר ובודד כמוני זקוק לחברה, עופר. אני מתכוון לקחת את הבת היפה שלך לארוחת ערב."

"מה ?!!!"

"עופר, תירגע מותק. זה לא יכול להיות כל כך נורא ... "

מהומה קלה פרצה. אבא צעק קצת. אימא צעקה עליו. אני לא חושבת שרון נשאר לקינוח. הוא גיחך על אבא "משכנתא ... תשלומים" ואז שמעתי אותו ממלמל משהו בשקט ואת דלת הכניסה שנטרקה.


***

זחלתי למטה, נזהרת שלא לדרוך על המדרגה התחתונה החורקת. הלכתי לשירותים ולקחתי תחבושת היגיינית מהארון שמתחת לכיור.
קפיצי המיטה חרקו 'טראח' רעש של הצלפה. טיפסתי בשקט במעלה הפרוזדור. 'אההה! טראח!' הרגשתי את נוזלי החמימים על הרגל שלי. 'טראח' נשמעה הצלפה שוב כשהצמדתי את התחבושת לערוותי. הצצתי מעבר לדלת לתוך חדר השינה של הוריי. ראיתי את הסצנה הזאת לפני. התחת השופע של אימא היה באוויר, שדיה הנפולים מתנדנדים להם למטה, הישבן השרירי ורגליו השעירות של אבא כשהוא מפמפם אותה הלוך ושוב. יכולתי לראות את שק הביצים של אבא מתנדנד. 'טראח' חגורת העור העבה של אבא נחתה על התחת של אימא, כפי היה נוחת על התחת שלי כשהייתי ילדה רעה. הפטמות שלי היו זקורות ונוקשות. התחבושת נרטבה. "את חושבת שהילדה הקטנה שלנו צריכה לצאת עם אדם מבוגר? "

" לא, הוא יפגע בה. "

" 'טראח' הוא יעשה מה? "

" הוא יפגע בה "

" את חושבת שהיא צריכה ....? 'טראח' "

" איייי! (התנשפות) כן. כן! היא צריכה! "

" למה, יקירתי?" 'טראח' "

" איייי! כך שהיא תוכל ... (התנשמות) ... ללמוד! "

" ללמוד מה יקירתי? 'טראח' "

" ל... לציית .... "

" לציית למי, יקירתי? 'טראח' "

" אההה! לציית לגבר! "

ברכיי כמעט כשלו. ראיתי את אבא נכנס ויוצא מאימא בפראות, נאנח. אימא נחבטה בגב המיטה הרבה. ראיתי נוזל לבנבן דולף על הסדינים. רצתי למעלה. התחבושת הייתה רטובה. רעדתי וכמעט בכיתי, אבל זה היה מהמחשבה על רון שנוגע בי בניגוד לרצוני בתוך הפורשה שלו. דמיינתי את רצועות החזייה שלי מחליקות מכתפי, כך שפטמותיי הגדולות נגישות למגע אצבעותיו. פחדתי, אבל הרגשתי חום מתפרץ בגופי לעבר המפשעה והחזה שלי. חוויתי את האורגזמה הראשונה בחיי.


***

אימא הכינה ארוחת בוקר כשהגעתי למטבח. נישקתי אותה לבוקר טוב, והנחתי את הספרים שלי על השולחן. אימא דחפה אותי מאחור, וכופפה אותי מעל השולחן. "אויי! אימא! מה את עושה?"

"תהיי בשקט ותפתחי את המכנסיים שלך!"

"א-מ-א!?" היא חבטה בתחת שלי, הקיפה בידיה את גופי, והתירה את מכנס הג'ינס שלי. מחיתי, אבל היא לא הגיבה לדבריי ומשכה את הג'ינס שלי כלפי מטה עד הברכיים. ריתקה אותי לשולחן והורידה את תחתוני. מחיתי ככל יכולתי. היא חבטה בתחת שלי שוב "התכופפי! אמרתי." הרגשתי את אצבעותיה על החריץ, חוקרות את הנרתיק שלי, ואז היא פישקה את שפתי הערווה שלי בשתי אצבעות. "א-מ-א!"
התלוננתי בזמן שהיא התכופפה כדי להריח את אותי! "האם קיבלת כבר מחזור החודש, נועה?"

"אלוהים! כן, אימא. זה היה בשבוע שעבר. את יודעת את זה!"

"אל תתחכמי איתי גברת צעירה! קבעתי פגישה עם הרופא אחר הצהריים היום. את הולכת לבדיקה!"

התלוננתי, אבל ללא הועיל. משכתי את הג'ינס שלי למעלה, אכלנו ארוחת בוקר והלכתי לבית הספר.

אימא הקשיבה בתשומת לב לשאלות הרופא על המחזור שלי, אם לקחתי סמים וכו'. כעסתי על כך ואמרתי לה את זה במכונית בדרך הביתה. "מדוע כל המהומה הזאת, רק בגלל שאיזה בחור בשם רון רוצה לצאת איתי?

"אל תספרי לאבא שלך, אבל אני כבר דיברתי עם רון שאנקס בעבר. הרעיון שלו לא חדש לי. רון נמשך לנשים צעירות מאוד. אין זה סוד בעבודה של אביך כי יש לו בת צעירה בשנות העשרה לחייה."

"אההה! ואני צריכה לקיים יחסי מין עם אותו רון רק כדי שאבא יוכל לשמור על מקום העבודה שלו?"

"לא! לא, נועה. את לא יודעת." השתררה שתיקה רועמת המכונית. "אל תגידי שום דבר לאבא שלך. את תצאי לדייט עם רון שאנקס. אולי תפלרטטי איתו קצת, ואז תנשקי אותו על הלחי כשהוא מביא אותך הביתה, בשעה סבירה, כמובן. "

"מה זה הכדורים האלה שהרופא נתן לך?"

"אה, את תראי כשנגיע הביתה."

"אז על מה את ורון דיברתם?" שאלתי.

"הצעה עסקית. הצעה שתגדיל את ההכנסות של אביך באופן משמעותי. משהו שאביך לעולם לא יסכים לו, אז את תמשיכי לסתום את הפה! את לא צריכה לדעת יותר. אין לזה שום קשר אלייך בכל מקרה." שוב השתרר לו השקט במכונית.

בבית, אימא אמרה לי לעשות אמבטיה חמה. ולבוא לחדר השינה שלה ושל אבא. באתי עטופה במגבת, מברישה את השיער הרטוב שלי. אימא הורתה לי לשכב על המיטה ולהרים את הברכיים שלי. היה לה בקבוק של גלולות בידה.

"מה אימא?"

לפתע היא התמלאה זעם ותפסה את אחת החגורות של אבא. היא הצליפה על התחת שלי 'טראח' כשהיא משאירה עליו סימן אדום בוהק. "אוייי אימאאא!"
לא הוכיתי זמן רב. "תעלי על המיטה ותרימי את הברכיים!" רעדתי וצייתי. הרמתי את הרגליים מול אימא שלי, כאילו אני בחדר לידה. איבר המין הרענן והרחוץ שלי היה חשוף לגמרי לעיניה. היא הורתה לי להושיט את ידיי קדימה ולפשק את לחיי הישבן שלי. בדמעות חנוקות עשיתי זאת. אימא לקחה את אחת הכמוסות הלבנות הגדולות, מבקבוק הגלולות, ודחפה אותה בחוזקה לפי הטבעת שלי. ייללתי כשהיא עשתה זאת. היא סגרה את לחיי הישבן שלי, כדי שלא אוכל להוציא את הכמוסה. הרגשתי כמו ילדה קטנה והתחלתי לבכות. "אימא, עבור מה הכמוסות האלה ...?"

"אלה תרופות פוריות, יקירתי."

"אני כבר מקבלת מחזור!"

"אלה יגרמו לך לפוריות חזקה יותר, מותק." היא שלחה את ידה ונטלה עוד כמוסה. "ייצור הביציות שלך יגדל וההורמונים שלך יעבדו שעות נוספות."

"למה את עושה את זה אימא?"

"בגלל שאת עומדת להתחיל לצאת עם גבר אמיתי יקירתי. עכשיו, כאשר זה יימס, אני רוצה שתתלבשי ותהיי נחמדה לאבא. הוא נתון תחת המון לחץ בזמן האחרון."

הכמוסה השנייה נמסה בתוך התחת שלי ועליתי למעלה. במהלך הימים הבאים, אימא באה מוקדם בבוקר כדי להעיר אותי לבית הספר. בכול בוקר הרמתי את התחת גבוה באוויר ופישקתי את לחיי הישבן שלי לנרות הפוריות.
הרגשתי כאילו אני פרויקט המדע שלה, שהיא מטפחת לקראת הפגישה עם רון. פחדתי ממה שהיא ורון רוצים ומהתוכניות שלהם.


***

לא סיפרתי לסיגל שום דבר על זה. זה מתחיל להיות די מוזר, כאשר את לא מספרת אפילו לחברה הכי טובה שלך מה קורה. התחלתי להרגיש בשינויים בגופי. התחת והשדיים הפכו להיות מלאים ועגולים יותר. הרגשתי קצת רגישה יותר. זה בהחלט מוזר, כשאימא שלך מכניסה דברים לתחת שלך. בוקר אחד, היא נכנסה לחדר שלי ורחרחה אותי שוב. בעודי מכופפת על הכרית ומרגישה את אחד הכדורים מתמוסס בתוכי, הבחנתי שלבני הכביסה שהיא הניחה על השידה שלי היו שונים! "מה הם אלה אימא?"

"חזיות נוספות בשבילך מותק, בגדלים שונים."

"למה?"

"השדיים שלך עומדים לגדול יותר. תראי, הבאתי לך חלק בגודל C וחלק בגודל D. "

התפתלתי עם התחת באוויר, מהמחשבה של אימא שלי, לשנות בכוונה את הגוף של הבת שלה. "ומה אלה?" שאלתי בהבעה תמוהה.

היא הרימה חזייה גדולה ולבנה אחת, עם אבזמים בחזית. "זוהי חזיית הנקה."

הייתי בשוק ומוחי הסתחרר. אימא שלי רוצה שאכנס להריון! התחלתי לבכות. אימא מיד ניגשה, חיבקה אותי, והניחה את ראשי בחיקה. "די, יקירתי. אני דואגת לך. אין לך שום תוכנית לעתיד ואת מסתובבת מדוכדכת בבית. אני רוצה שיהיה לך עתיד טוב, לא שתהיי מלצרית כמוני. רון שאנקס הוא איש עשיר מאוד. הוא רוצה ילדים מנשים רבות ככל האפשר. גברים הם כאלה. לרון שאנקס פשוט יש את האמצעים לטפל בהם ובך. הוא הבטיח לי שהוא ייתן תוספת משמעותית למשכורת של אביך תמורת כמה צאצאים."

"כמה צאצאים?"

היא החלה ללוש את השדיים שלי. צובטת את הפטמות שלי חזק כדי שיתנפחו ויזדקרו. "אני יודעת שלא תאהבי את זה בהתחלה, מותק, אך את תתרגלי לגבר שיגהר מעלייך. אין כמו ההרגשה של גבר הפולט את זרעו בתוכך. אני נותנת לך את תרופות הפוריות כדי להגדיל את הסיכוי לתאומים. אני חושבת שזה יהיה נהדר!"

"אימא, אל תכריחי אותי!"

"שטויות! בימי קדם היו המון פילגשות, שחיכו לקפוץ על ההזדמנות להרות מגברים בעלי דם מלכותי. את הולכת להיכנס למיטה עם רון או שאני אתן לו לעשות זאת 'בדרכו המיוחדת' כעת, התלבשי!"

רון הגיע בשעה שמונה. אבא לא בא הביתה אחרי העבודה, אני מניחה שהוא לא רצה לראות את הבת שלו יוצאת עם הבוס החדש שלו. רון הריח די טוב. לבשתי חצאית שחיבקה את הברכיים וחולצת משי נחמדה. הפטמות שלי היו זקורות, ולא חשוב מה לבשתי, ראו אותן. הייתי מתוחה, אימא התייחסה לכל העניין כמו דייט רגיל של תיכוניסטים. הוא כרך את זרועו סביבי וליווה אותי למכונית.

"תירגעי, מותק, רק ארוחת ערב וסרט." ניסיתי להרגיע את עצמי. תסריטים שוני חלפו בראשי. אם הוא יאנוס אותי, זה הזמן הנכון ...?
אני לא חושבת שזה יקרה. לא דיברתי עד שהגענו אל המסעדה. ניהלתי שיחה מנומסת איתו. הוא לא הפסיק לבהות בי.

"יש לך פנים יפות באמת, נועה." אני חייבת להודות, הוא לא נשמע כמו טיפוס מלגלג ומפונק. למרות שהיה מבוגר, הוא היה די מושך. מצאתי את עצמי נופלת בקסמו. התחלתי לתהות איך זה ירגיש להצמיד את הפה שלי לשלו ... החום במפשעה שלי הלך וגבר! הוא הניח את רגלו בין העקבים הגבוהים שלי כשישבנו בשולחן. לפתע הוא בעט את רגליי לצדדים! בעודי בוהה ברוגז באיש המפשק את רגליי במקום ציבורי!

"אני שולט בחייהם של רוב האנשים שעובדים במפעל הפלדה יחד עם אבא שלך. זכרי שאני יכול לפטר את אביך לאלתר. השאירי את הרגליים פתוחות.".

הזמנו אוכל וניהלנו שיחת נימוסים, אבל היה חסר סוג של מכנה משותף. הוא לחש "הסירי את התחתונים שלך ותני לי אותם."
פערתי את פי בתדהמה. הסתכלתי סביב, זה הרגיש שכולם מסתכלים עלי. הוא חזר על ההוראה שלו וחייך. בהיסוס רב שלחתי את ידיי אל מתחת לחצאית שלי ומשכתי את התחתונים שנצמדו לערוותי הרטובה והחלקתי אותם במורד ירכיי. יכולתי להרגיש את האוויר הקר של המזגן מכה בתוכי. הרגשתי חשופה פתאום.

"שמרי על הרגליים שלך פתוחות." הוא לקח את תחתוני התחרה הקטנים מידיי וחייך לתחושת הרטיבות שחש בידו. הוא שם אותם בכיס מקטורנו. הסמקתי בזעם. הוא שילם את החשבון וליווה אותי החוצה. "מה עכשיו?" שאלתי.

"עכשיו, אנחנו נוסעים לאיזה מקום לדבר, אולי להסתכל על הכוכבים."

התחלתי להתווכח, אך הוא לא נמלך בדעתו. נסענו אל אזור מבודד. לא יכולתי להאמין שאני כאן. כמה משפיל. מה אם יראו אותי עם בחור מבוגר? רון חבק אותי בזרועותיו. הוא היה די גדול.
יכולתי להריח את ריח המושק שלו. הוא נישק אותי בעדינות. רעדתי! "את רועדת כמו ילדה קטנה."

"כן, טוב ..."

"אני אלמד אותך איך לנשק גבר כמו שצריך." בהמשך, מה שנראה כמו שעות, למדתי איך בחורה לוקחת את לשונו של הגבר, נותנת את הלשון שלה ומתגרה עם לשונה בגבר. רון הוא בחור סקסי למדי. התחלתי להרגיש בטוחה יותר. רון החל מוצץ את השפתיים שלי, חזק. מחיתי, אבל הפה שלו לא הרפה. דחפתי את חזהו, אך הוא המשיך למצוץ את השפתיים שלי, בתחילה הוא לקח את השפה התחתונה ומצץ אותה כולה בתוך פיו. לאחר מכן עבר לשפה העליונה ומצץ גם אותה. אני ייבבתי ונאבקתי בו קצת. זה סוג של כאב. מעולם לא שמעתי על זה.
המוזיקה התנגנה כל הזמן, זה הרגיש די טוב, להתמזמז בתוך מושבי הפורשה במקום מבודד. לבסוף הוא הפסיק ואני הורדתי במהירות את חלון המכונית. השפתיים שלי כאבו.

כאשר הורדתי את הזכוכית הכהה, הבחנתי שיש כמה אנשים שאני מכירה, יושבים להם על מכסה המנוע של המכונית ליד. הם כמובן הפנו את ראשם מיד לכיווננו כדי לראות.

"היי דויד, זו לא נועה שלך?" שמעתי קול.

"אה, אני לא יודע, היי! נועה." הסתכלתי על החבר לשעבר שלי. השפתיים שלי היו כל כך נפוחות ואדומות, בטח נראיתי כמו זונה.

"היי ילד, בוא אלי!" אמר לו רון ודויד ניגש אל המכונית.

"אה, נועה, אה, מה קורה?"

"קח ילד, אלה בשבילך. אתה צריך להתאמץ קצת יותר." אמר רון ומסר את התחתונים שלי לדויד.

***

כמה ימים חלפו. סיפרתי לאימא הכול. בבית הספר, בקושי יכולתי להראות את הפרצוף שלי! סיפרתי לסיגל שהכרתי איזה בחור חייל. היא חשבה שזה היה די מגניב, שיש לי חבר מבוגר. נאלצתי להמציא כל מיני סיפורים. תקרית התחתונים הוציאה לי שם רע. אנשים פתאום הבחינו בי. כמה חבר'ה בקבוצת האתלטיקה רצו לדבר איתי. לבשתי חזייה במידה C כבר עכשיו. הפטמות שלי היו כמעט תמיד זקורות. הייתי מבולבלת לגמרי. הפסקתי להכין שיעורי בית. סוף שבוע אחד הסתובבתי בבית ומצאתי את לוח השנה של אימא. היא רשמה את תאריכי המחזור שלי באופן מסודר. נראה שזה היה סוף השבוע הזה!

רציתי לבכות. אימא שידלה את אבא להכות אותי היטב עם החגורה כשהוא שב הביתה. היא רצתה אותי אדומה ובוערת מהצלפות ולכן היא סיפרה לאבא שדיברתי אליה לא יפה אחר הצהריים. לאבא יש אופי חם מזג. התחת שלי בער קשות באותו היום. שנאתי את אימא שלי באותו הרגע. נשכבתי בוכה ונסערת על המיטה שלי, מניחה את ידיי על התחת שלי בניסיון להקל על מכאוביי. אימא נכנסה לחדר שלי. "שלחתי את אבא שלך הלילה עם הבנים. אני רוצה שתיכנסי להתקלח, להתבשם ותלבשי את בגד הגוף הזה מתחרה שהבאתי לך!"
לא התכוונתי להתווכח איתה שוב. ידעתי שרון מגיע הערב. כשהגיע הערב, שכבתי בחדר שלי, מסתכלת החוצה מבעד לחלון. הסתכלתי על החיות המפוחלצות שלי ועל שיעורי הבית שלא עשיתי. פתחתי את המגירה והסתכלתי על חזיית ההנקה. רון הגיע, שמעתי את אימא מגישה לו ארוחת ערב, ולאחר מכן הכניסה אותו לחדר השינה שלה.
רעדתי והחזקתי את הכרית כששמעתי אותה עולה במדרגות.

הפנים שלי היו אדומות מבכי והשפתיים שלי היו אדומות מאוד. חשבתי שאני נראית כמו זונה. ידעתי שזה מה שרון רוצה. אימא חבטה בישבני כמה פעמים במסדרון. היא הריצה אותי לחדר השינה שלה. רון שכב במיטה. היו נרות מסביב. הוא חייך, אולי בבוז, אני לא יכולה לומר. הוא משך את השמיכה בשבילי. עליתי עם הברכיים בהיסוס על קצה המיטה. המיטה של אבא ואימא הייתה גבוהה יותר מהמיטה שלי. רון רכן לעברי ונשק לפי. הוא החל מוצץ את השפתיים שלי כמו בדייט שלנו. השפתיים שלי התנפחו שוב.

'טראח' אימא שלחה הצלפה הגונה עם החגורה לישבני. "אאאוצ'!" צעקתי וקפצתי לתוך המיטה. רון משך את השמיכה מעלינו ואימא נשארה לעמוד ולפקח עם החגורה.

יכולתי להרגיש את הזין הקשה של רון נלחץ על הבטן שלי. צרחתי ונאבקתי ברון כשאני מנסה להעיף את השמיכה מעליי ולברוח. אימא בעדינות דחפה אותי חזרה כשניסיתי לברוח. זרקתי את השמיכה מעליי. אימא איימה עם החגורה שוב. פניתי לעבר רון, מתייפחת. הזין שלו עמד חזק ומתוח. זה היה עבה כמו היד שלי והזדקר מעלה מתוך סבך השיער הכהה שלו. היה לו קו שיער כהה שעבר מבטנו אל חזהו השעיר. הבחנתי בראש הזין הכהה והסגלגל שלו שהיה גדול בהיקפו כמעט כמו שזיף. זה נראה די ארוך וקשה. היו וורידים רבים לאורך פני השטח של איברו. אימא התקרבה אל בין רגליי, התירה את השרוכים ופתחה את הכפתורים של בגד הגוף שעל גופי. היא ורון פישקו את רגליי משני צידי הרגליים שלו, עד שאני כמעט רוכבת עליו. ניסיתי להתחמק שוב והתחלתי לבכות תוך מאבק.

"אני לא רוצה לעשות את זה! זה יהרוג אותי!"

"גברת צעירה, רכבי על הזין הזה, עכשיו!"

רון הרגיע את גופי הרועד, והשעין אותי קצת אחורה. הוא דחף את קצה איברו למטה ומיקם אותו בחוזקה בפתח השפתיים שלי. אימא לחשה לי, "שימי לב לצורה של הראש, זה נועד להפריד בצורה חלקה את השפתיים של הנערה ומאפשר לזין לחדור אל תוך הנשיות שלה."
אימא נראתה כה גאה בילדה הקטנה שלה.

"הסתכלי עלי, נועה." הבטתי בעיניו של רון, כשהראש של הדבר הזה שלו, מתח את שפתיי לצדדים. ידיו הגדולות תפסו בירכיי. בכיתי כשהדובדבן שלי שופד על ידו. אימא הצליפה בחגורה על הישבן שלי.

'טראח' צרחתי ונפלתי על הזין שלו, 'טראח' צעקתי שוב נותנת למשקל גופי ליפול. הייתי משופדת עד אמצע הזין שלו. הרגשתי משותקת לחלוטין על ידי מוט הבשר הזה שחדר לתוכי. הרגשתי איך המוט החי הזה מותח את שפתיי לצדדים וקורע אותי מבפנים. מזיינים אותי.

"כל הדרך למטה, גברת צעירה! את חייבת לקבל את כל זה אם הוא רוצה להכניס אותך להריון."

התנשפתי מרוב בושה, הייתי כל כך רטובה, חשבתי על אבא כשהוא מצליף באחוריה של אימא.

אימא ורון הפשיטו אותי לגמרי. לא התנגדתי. איבדתי את הרצון להישאר בתולה. שכבתי על חזהו השעיר. הרגשתי את הרגליים החזקות והשעירות שלו מפשקות אותי יותר. אימא הגיעה מאחוריי ושיחקה בביצים שלו. רון הרים את ירכיו למעלה וגלגל אותי על הגב שלי.
הרגשתי את הביצים שלו מתיישבות על חור התחת שלי. ידיי היו לחוצות לעבר החזה שלו והוא דחף את גבריותו יותר ויותר לתוכי. אימא ליטפה את שיערי כמי שיודעת ומרגישה מה עובר על הילדה הקטנה שלה עכשיו.

"את זוכרת מה אמרתי לך, מותק. אין כמו ההרגשה של גבר הפולט את זרעו בתוכך." רון איבד שליטה ורק אז יכולתי להרגיש סילון חם של זרע מכה בצוואר הרחם שלי. התחלתי לגמור בעצמי.

"הרימי את הרגליים שלך לתנוחת לידה מותק, כדי שיוכל לירות את זה עמוק." רון התיז את זרעו עמוק! אימא דחפה את רגליי למעלה והחזיקה אותם שם.
היא חייכה. היא ודאי ידעה מה אני מרגישה. יכולתי להרגיש את צוואר הרחם שלי מתמלא בזרע שהוא השאיר בתוך הנרתיק שלי.
הידיעה שאני מופרה ברגעים אלה גרמה לי לאורגזמה. הבוס של אבא שלי מכניס בתו להריון. וזו רק הפעם הראשונה.

אימא השאירה אותנו לבד אחרי זה. רון אמר שיישאר עוד קצת. היא כיבתה את הנרות וסגרה את הדלת בדרכה החוצה. היא נראתה באמת מאושרת. בחושך, רון פישק את רגליי שוב. חשבתי על כל הפעמים שהצצתי להורים שלי. עכשיו רוכבים עליי. מרגישה את הזין הקשה של רון מחליק לתוכי שוב. נאבקתי בו שוב אבל זרועותיו היו הרבה יותר חזקות משלי. בעטתי באוויר כשהרגשתי אותו משפריץ שוב. רון חייך.

אימא באה אחרי שרון הלך. לא הייתי בטוחה אם אני צריכה לבכות או להיות מאוהבת. אימא החליקה טמפון לתוכי.
"אנחנו לא יכולים לאפשר לך עכשיו להוציא שום דבר מהנוזל הזה החוצה. אם אני רוצה לצפות בבטן שלך מתנפחת במהלך החודשים הקרובים, אני חייבת לשמור את הזרע בפנים ולאפשר לו לעשות את עבודתו. עכשיו, הראי לי את התחת שלך ..." התהפכתי. 'טראח' החגורה נחתה של ישבני.

"אוייי! אימאאא?"

הייתי עירומה במיטה של ההורים שלי, כורעת על הקצה. אימא הצליפה בתחת שלי עם החגורה המשומשת. שיחקתי עם הכוס והדגדגן שלי והרגשתי את הטמפון מתרחב בתוכי. רק החוט של הטמפון השתלשל לו החוצה.
אימא התעקשה שהאורגזמה מסייעת "לספוג את זה". יכולתי להרגיש את האורגזמה שלי מתעצמת.


~~~ סוף ~~~
לפני 9 שנים. רביעי, 19 במאי 2010, בשעה 11:47
פולו זינק, מאגרף את היריב שלו ישר ללסת. הגלדיאטור הגיב בבעיטה ישירה לבטנו של פולו. פולו התגלגל על רצפת הזירה וניסה לקום, אך הגלדיאטור היה מהיר יותר. הוא קפץ ונחת עם רגלו בחוזקה על גבו של פולו. הגלדיאטור לקח במהירות רצועה שהוחזקה במכנסיו וקשר בחוזקה את פרקי ידיו של פולו. בעזרת רצועה נוספת הוא קשר את קרסוליו של פולו. הגלדיאטור נעמד ותשואות הנשים החרישו את הזירה. הגלדיאטור גרר את פולו מקרסוליו היישר לשולחן השיפוט.

בשולחן השיפוט ישבה ניקול ששלטה באימפריה ביד רמה וכולם סרו למרותה. ניקול אהבה להחליט בעצמה על גורל המפסידים בזירה. היא אהבה להביט בעיניהם הכבויות, לחייך ולחרוץ את דינם.

בדרך כלל, העבדים הלוזרים הופשטו מבגדיהם, נכבלו באמצע הזירה עירומים לקול מצהלות הנשים שצעקו "מוות לעבד הלוזר ... סרסו אותו ... הצליפו בו" ועוד קריאות מצמררות ואכזריות. לאחר שנכבלו במרכז הזירה, העבדים היו מוכים ללא רחמים ע"י השומרות האכזריות של ניקול, להנאת כל היושבות בזירה. לעיתים רחוקות יותר, ניקול הייתה מצווה לכבול את העבדים לסעודה הגדולה שנערכה בארמונה מעת לעת.

ניקול בחנה את פולו, הסתכלה על הגלדיאטור וציוותה "הפשט אותו!". הגלדיאטור הפשיט אותו לעיני ניקול ולעיני כל קהל הנשים צמא הדם. היא קמה ממקומה וסרקה את גופו הערום של פולו מכף רגל עד ראש. 'בשר טרי', חשבה לעצמה ניקול, 'לא רזה מידי ולא שמן מידי. בדיוק כמו שאני אוהבת'. היא התכופפה מעט כדי למשש את בשר השוק ועלתה לכיוון הירכיים המלאות. היא מיששה את ישבנו המלא של פולו, פישקה אותם מעט והציצה לחור ישבנו. ידה נשלחה אל בין רגליו, ואיברו נמשך בחוזקה לאחור אל בין רגליו. הוא התנשף, אך נשאר לעמוד על מקומו. היא עזבה את איברו שהיטלטל מעט לפני שחזר למקומו. 'הממ... איזו עסיסיות', חשבה לעצמה כשהיא מדמיינת את טעמו מתגלגל בפיה.

"כבלו אותו, בבית המטבחיים" ציוותה ניקול "והכינו אותו לסעודה בערב".

פולו נלקח כשגופו כפות וברדס שחור מכסה את ראשו. המקום היה קריר. 'לבטח זה בית המטבחיים', חשב לעצמו. הפחד הכריע אותו ורגליו כשלו. מספר ידיים אחזו בו והרימו אותו על שולחן נירוסטה קר. גופו גולח ונשטף מהשיער המיותר. מספר חוקנים ניתנו לו, עד שהמים שיצאו מגופו היו נקיים. כמה ידיים עדינות, משחו את גופו בקפידה, בשמן בעל ארומה מיוחדת המזכירה טעמים פירותיים ועשבוניים. כל מילימטר בגופו קיבל את תשומת הלב הראויה. דגש הושם במיוחד על איבר המין והאשכים שנמשחו ביסודיות. זקפה לא מתוכננת העלתה שחוק קל בין העוסקות במלאכה. מבעד לברדס, פניו שרו במבוכה רבה. 'כיצד זה גופי נמשח במרינדה ואיברי מגלה סימני הנאה?' תהה לעצמו. מזועזע מהמחשבה שאולי זאת הפעם האחרונה שיחווה אורגזמה, הוא הרפה את גופו והחליט ליהנות מהרגע. איברו הזדקף במלוא הדרו ונשיפותיו תכפו וגברו. הוא הרים את אגנו למעלה כדי לגמור, אך אצבע זריזה וארוכה נשלחה היישר לבסיס איברו, ובלפיתה טבעתית הדוקה של איברו, מנעה ממנו לירות את מטענו. שוב נשמעו צחקוקים קלים. "מצטערת" נלחש קול נשי ועדין לתוך אוזנו "הביצים שלך חייבות להישאר מלאות ועסיסיות לכבוד הוד מעלתה". תסכולו היה רב אך מהר מאוד הבין שזה החלק הפחות בעייתי במצבו. בסיום התהליך, הוא הושלך קשור בידיו וברגליו, לתוך אחד הכלובים הקטנים בפינת בית המטבחיים. יד גסה נשלחה אל בין סורגי הכלוב ומשכה את הברדס מפניו. האנשים שעד לפני שניות ספורות עסקו בהכנת גופו, יצאו את המקום כשהם מגיפים אחריהם דלת כבדה. רק כשהקולות הלכו ונמוגו מעבר לדלת הוא העז להפנות את מבטו הצידה. שורה של כלובים, מסודרים בשורה, נחו להם צמוד לקיר. בתוך כל כלוב כזה היה בן אדם אחד. או שמא כבר לא היו הם בני אדם, אלא בעלי חיים אנושיים עם תכלית אחת ויחידה. בשר חי וטרי המיועד להשביע את רעבונן של נשות האימפריה ובראשן הצארית ניקול. חלקם ישבו שקטים והמתינו לגורלם, חלקם מיררו בבכי חרישי. כולם חלקים משיער גוף, דחוסים כפותים בתוך כלובים מסורגים, שנדמו יותר למכלאות קטנות של חזירים המיועדים לשחיטה.

* * *

הערב הגיע, וכל נשות הממלכה התכנסו בארמונה של ניקול לסעודה הגדולה. הן ישבו סביב שולחנות עגולים עם פניהן לכיוון הבמה. מנחת הערב בירכה את הנשים והכריזה על פתיחתה של הסעודה החגיגית.

הנשים מחאו כף ומכמה מקומות ברחבי האולם נשמעו הקריאות "הכניסו את העבדים ... אנו רעבות". המנחה שעמדה על הבמה סובבה את ראשה ימינה לעבר הגלדיאטור, הנידה בראשה וציוותה "הכנס אותם וקשור אותם אחד ליד השני". שלושה עבדים, כבולים בידיהם וברגליהם, עירומים וחלקים משיער גוף, נגררו אל הבמה אחד אחרי השני. מתקרת הבמה השתלשלו להם שרשראות ברזל, ומרצפת הבמה טבעות ברזל במרחק לא רב האחת מהשנייה. ראשון נקשר פולו. רגליו פושקו בכוח ע"י הגלדיאטור הענק, וטבעות הברזל שעל הרצפה הודקו בכוח לקרסוליו. פולו נאבק ברגליו וניסה לסגור את רגליו, אך לשווא. ידיו הונפו, תוך מאבק, מעל לראשו ונכבלו לשרשרת ברזל שהשתלשלה לה מהתקרה. פולו ניסה להניע את ידיו בפראות ולהשתחרר אך גרם לעצמו סבל מיותר. מנחת הערב חייכה למראה העבד הנאבק וציוותה "מתח אותו!". הגלדיאטור הענק מתח את שרשרת הברזל בכל כוחו ומשך אותה למעלה. כפות רגליו נותקו מהקרקע וגופו התרומם באוויר עד שנעצר בגלל הטבעות שאחזו בקרסוליו. פולו חש איך שזרועותיו כמעט ונתלשות ממקומן. הייסורים היו קשים. צרחות כאב בקעו מגרונו. "השאר אותו כך" ציוותה המנחה. התהליך חזר על עצמו פעמיים נוספות עם שני עבדים נוספים. תוך שעה קלה, ניצבו להם שלושה עבדים קשורים ומתוחים בחוזקה אחד ליד השני, כשגופם באוויר, רגליהם פשוקות ומאובטחות על ידי טבעות הברזל שעל הרצפה וידיהם מתוחות בחוזקה לעבר התקרה.

הנשים צחקו למראה שלושת העבדים הנאנקים בכאבם והחליפו ביניהן רשמים. חלקן דנו בשאלה, בשרו של מי מהם טעים ועסיסי יותר. אחת אף לחשה לחברתה "חבל שאת האשכים אוכלת רק ניקול. מה לא הייתי נותנת בשביל לטעום מהאשכים הללו." אמרה בעודה מצביעה לכיוונו של אחד מהם.

המנחה ניגשה לכל אחד מהעבדים, שיחקה ומשכה באבריהם עד שהזדקרו במלוא הדרם. "קשור להם את הזין והביצים בחוזקה" ציוותה על הגלדיאטור. הוא קשר אותם במיומנות רבה, כשכל אחד מהם נאנק בכאב בתורו. על כל איבר זקור ויפה נתלה תג עם מספר. מספר 1, מספר 2 ומספר 3.

"קדימה בנות" כרזה המנחה, "כל אחת מכן קיבלה אות באנגלית בכניסה. כל אחת בתורה תאמר את האות שבאמתחתה, את מספר העבד ואת נתח הבשר שברצונה לאכול לאחר הצלייה. אני באמצעות המוטות הלוהטים, שנמצאות כשעתיים בתוך הגחלים, אצרוב את נתח הבשר. בתום הסימון, יילקחו העבדים לצלייה. נתחי הבשר המשובח ישופדו מעל אסכלות ענק, בהן גחלים לוחשות מעץ הדרים וייצלו אט אט במשך שעות.

המנחה פנתה לאישה הראשונה בשולחן הראשון והאישה אמרה "האות F , עבד מספר 3 , ירך פנימית". המנחה לקחה את מוט הצריבה שמסומן באות F, ניגשה לעבד מספר 3 והסתכלה לו בעיניים. העבד היה מבוהל ודמעות זלגו מעיניו. "אל תבכה עבד, אתה בסה"כ חזיר שבעוד שעתיים יהיה בתוך הבטן של הנשים הללו. לפחות תועלת מעטה יש ממך". היא חייכה וקירבה את המוט הלוהט לכיוון הירך הפנימית שלו. הוא ניסה להתנגד ולסגור את רגליו, אך טבעות הברזל היו חזקים ממנו. צעקה נשמעה מגרונו כשהוצמד הברזל הלוהט אל ירכו הפנימית. ריח של בשר צלוי נדף לנחיריה של המנחה וגרם לערוותה להירטב.

בחדר ליד, ישבה ניקול ושוחחה עם חברתה. כששמעה את הצרחה של העבד ידעה שהגיע הזמן להיכנס. ניקול מאוד אהבה את רגעי הצריבה בבשרם של העבדים. הכאב, ריח הבשר הצלוי ומראה פניהם של העבדים הביא אותה לריגוש מיני עצום. כשנכנסה ניקול, כולם נעמדו לכבודה ומחאו כף. "ערב טוב גבירותיי, נא לשבת". היא פנתה אל המנחה ואמרה "המשיכי יקירתי". ניקול נגשה לבמה להסתכל על שלושת העבדים העירומים מקרוב. עינה צדה במיוחד את העבד הלוזר, שעל הזין שלו מתנוסס התג עם הספרה 2. זהו העבד שהפסיד היום בקרב, חשבה לעצמה.
"איך קוראים לך, חזיר?" שאלה ניקול.
"מה אכפת לך? הרי את רואה בי נתח בשר שאמור לספק את רעבונך ורעב חברותייך" הגיב בחוצפה מלווה בזעם.
ניקול נעצה מבטה על הזין היפה והזקור של פולו וסיננה לעברו "חצוף!". היא הרימה מעט את הזין הזקור שלו וחשפה את האשכים הגדולים והמגולחים למשעי. היא מששה אותם ואמרה "אתה יודע היכן הם יהיו בעוד כשעתיים, נכון?" והמשיכה תוך ליטוף ביטנה "כאן, בתוך הבטן שלי. זה המעדן הכי טעים".
"רחמי עליי" התחנן פולו. "אנא אל תהרגי אותי. אעשה כל מה שתבקשי. רק אל תהרגי אותי".
עיניו החומות דמעו וליבה של ניקול נכמר עליו. "בפעם השנייה, איך קוראים לך?" שאלה ניקול כשהיא טועמת מהמרינדה שנשארה על אצבעה.
"פולו" ענה העבד.
תוך כדי ליטוף שיער ראשו, שהיה השיער היחיד שהושאר בגופו , נשמעה קריאה מאחת הנשים בשולחן "האות M , עבד מספר 2 , ישבן". המנחה ניגשה עם המוט M לכיוון אחוריו של פולו, אחזה בישבנו הימני ובעודה מחייכת קירבה את המוט הלוהט לעבר ישבנו.
"עצרי!!!" הורתה ניקול.

דממה השתררה וכולם הביטו בפליאה על ניקול. "מה היא עושה?" נשמעו לחישות מקהל הנשים הרעבות. המנחה ההמומה הישירה מבטה אל ניקול, חייכה ואמרה "אההה... הבנתי, את רוצה לצרוב את בשר ישבנו בעצמך.... הנה לך מוט הצריבה", תוך כדי שהיא מושיטה את מוט הברזל הלוהט לעבר ניקול.
"הסירו את העבד וכבלו אותו בצינוק!" פקדה ניקול.
"אבל ניקול, החזיר הזה מופיע בתפריט. שני החזירים הנותרים לא יספיקו לכולן. הנשים כאן רעבות מאוד", אמרה המנחה.
"גלדיאטור" גערה ניקול, "אם אני אצטרך לחזור שוב על דבריי, אתה תמצא את עצמך בתפריט!".
הגלדיאטור מפוחד כולו, התיר את ידיו של פולו כבל אותן מאחרי גבו ושיחרר את רגליו מטבעות הברזל הכבדות. הוא הרים את פולו על כתפו הרחבה ונעלם במהירות.

הקהל הרעב, הביע את אי שביעות רצונו וניקול הסתובבה לעבר הנשים היושבות ואמרה "אורחות יקרות אל תדאגנה, נביא עבד אחר במקום העבד שנלקח. אף אחת מכן לא תצא מכאן רעבה". היא הסתובבה למנחה ושאלה "יש לנו בשר חי נוסף בבית המטבחיים?"
"יש" ענתה המנחה, "יש את העבד השחור גדול המימדים ושני סינים כחושים".
"קחי את העבד השחור" אמרה ניקול.
"בשרו קשה" השיבה לה המנחה.
"הצליפו בו בחוזקה בכל הגוף עד זוב דם ובשרו יתרכך. לאחר שבשרו יזוב דם, פזרו עליו מלח גס וצלו אותו חי מעל הגחלים", אמרה ניקול.

הגלדיאטור שב לבמה וניקול פנתה אליו "עשית את שציוויתי?".
"כן, הוד מעלתה ניקול. השלכתי את העבד לצינוק". ענה הגלדיאטור כשפניו מופנות למטה.
"יופי גלדי" אמרה בסיפוק ניקול, "ועכשיו הבא את העבד השחור ותלה אותו הפוך כשרגליו למעלה".
"מיד, הוד מעלתה ניקול" אמר הגלדיאטור, יצא ושב כעבור מספר דקות עם עבד שחור וגדול מימדים. הנשים בקהל חייכו למראה העבד השחור גדול המימדים, המנסה להיאבק בגלדיאטור. הגלדיאטור היה חזק ומיומן יותר והצליח להשתלט על עליו. העבד היה כבול ברגליו באזיקי מתכת, וידיו היו כבולות גם כן מאחורי גבו. במיומנות רבה הופל הענק השחור לרצפה, רגליו הורמו בכוח ונקשרו לשרשראות הברזל שהשתלשלו להן מהתקרה. רק לאחר שרגליו היו מאובטחות הוסרו אזיקי המתכת מעל רגליו. ידיו נשארו כבולות באזיקים מאחרי גבו. מוט פישוק רחב הונח בין רגליו כדי שלא יוכל לסגור אותם בזמן העינויים האכזריים שנכונו לו וקצוות המוט אובטחו גם כן לקרסוליו בחוזקה. "הרם אותו" ציוותה ניקול. הגלדיאטור סובב את הידית שהרימה את השרשראות למעלה לכיוון התקרה ובתוך מספר שניות היה העבד השחור קשור באוויר כשרגליו מפושקות וידיו קשורות מאחורי גבו. "איזה זין ... איזו נקניקיה ... איזה מעדן" נשמעו קולות מהקהל למראה אברו הענק אשר התדלדל לו למטה ונח לו על בטנו. "איזה אשכים גדולים" אמרה ניקול תוך אחיזתה בהם. העבד השחור נאנק מכאבים כשניקול לחצה חזק יותר את אשכיו. "כואב?" שאלה ניקול. היא עזבה את אשכיו ונעמדה מאחוריו. "איזה ישבן גדול ועסיסי" אמרה תוך כדי עיסוי פלחי ישבנו. "ומה יש לנו כאן" צחקה ניקול תוך כדי שהיא פוערת את שני פלחי הישבן לרווחה. "חור של תחת יפה וורדרד". הקהל התמוגג מהנאה למראה ניקול המקניטה את העבד השחור וגדול הממדים. "תגיד לי" אמרה ניקול כשהיא אוחזת בישבנו הפעור "איך זה שאתה כזה שחור, והחור של התחת שלך כזה וורוד?". העבד היה מבוהל ומפוחד עד מוות. "בקרוב תשופד חי באמצעות מוט ארוך, שיוחדר לך מכאן" אמרה בעודה דוחפת מעט מהמרינדה פנימה לתוך חור ישבנו "וייצא מהפה. אז תונח לצלייה איטית על שני מוטות בצורת Y עד שתיהפך לבשר צלוי ועסיסי. המממ... אני לא יכולה לחכות כבר לחתוך נתח מהישבן שלך ולהתענג על כל ביס" אמרה ניקול כשהיא מלקקת את שפתיה.
"קדימה" פנתה אל המנחה "אני מתחילה להיות רעבה! נא להמשיך בערב" הוסיפה כשהיא יורדת מהבמה ומתיישבת על כסאה השמור לה בקדמת הבמה.

המנחה חייכה ואמרה "בואו נזדרז גבירותיי אחרת לא נאכל היום". היא פנתה אל השולחן השני, השלישי וכך הלאה כשכל אישה בתורה מציינת את האות שקיבלה, את מספר העבד ואת נתח הבשר שברצונה לאכול. צרחות העבדים היוו בידור וריגוש מיני לכל הנשים הנוכחות. הריח של צריבות הבשר התפשט בחלל האולם, מה שגרם לנשים להיות רעבות יותר.
"סיימנו עם סימון הבשר" אמרה המנחה "ניקול, את מוזמנת לחתוך את החלקים האהובים עלייך במיוחד, הלא הם הזין והביצים" הוסיפה בחיוך קל.

תוך כדי עלייתה לבמה, נטלה ניקול, את הסכין האהובה עליה במיוחד שנחה לה בתוך הגחלים שעה ארוכה עד להאדמת להב הסכין. תחילה ניגשה לעבד השחור גדול המימדים שהיה תלוי במהופך. בידה השמאלית אחזה באיבר מינו הענק והזקור ובידה הימנית האוחזת בסכין החדה והלוהטת, חתכה את איברו מבסיסו. הסכין הלוהטת מנעה את הדימום מהמקום שבו פעם היה מחובר לו זין שחור גדול ויפה. העבד השחור נאנק מכאבים והסתכל המום ומבוהל על הזין שלו שהיה תלוי בידה של ניקול. מבט קצר לגלדיאטור וחיש מייד נטל הגלדיאטור את הזין והניח אותו על רשת הגריל שהוצב מבעוד מועד בצידה הימני של הבמה. ניקול שיחררה את החבל שעדיין היה כרוך סביב בסיס אשכיו של העבד, אחזה באשכים הגדולים והמלאים ותוך כדי ליקוק שפתיה חתכה את האשכים מבסיס השק המחובר לגוף. שוב הגיע הגלדיאטור, נטל את שק האשכים ורוקן את תוכנם מעל רשת הברזל הלוהטת. שק האשכים הושם בצד לשימוש מאוחר יותר. ניקול אהבה לעבד את עורות שקי האשכים ולתפור מהם תיקים שבהם נהגה להתגאות באירועים השונים בממלכתה. שני העבדים האחרים סורסו אף הם באכזריות, ובתוך דקות ספורות, נחו להם על רשת הגריל שלושה אברי מין וששה אשכים בודדים.

ניקול אהבה לצלות את אברי המין והאשכים בעצמה. היא נטלה מזלג ארוך במיוחד, בעל שני להבים חדים וארוכים וניגשה אל רשת הגריל. ניחוח הבשר הצלוי עלה באפה של ניקול. האשכים שניצלו מעט נהפכו מעל הרשת ובתוך דקות מעטות התבקעו להם מעט. "זה הזמן להסיר את האשכים מעל הגריל" אמרה ופנתה לגלדיאטור "את הצלחת!". הגלדיאטור הביא בזריזות את הצלחת וששת האשכים הצלויים למחצה הושמו במיומנות ע"י ניקול. 'זה הזמן להפוך את שלושת אברי המין', חשבה ניקול ונעצה בחוזקה את להבי המזלג בזין הלבן שהתכווץ מעט. הזין הלבן והיפה תסס כשננעץ המזלג לתוכו. המיצים נטפו לתוך הגחלים הלוחשות שתססו. 'זה נראה טוב' חשבה לעצמה בהרימה את נתח הבשר העסיסי שקיבל גוון חום-זהוב ונהפך על צידו. שני איברי המין האחרים נהפכו גם כן מעל הרשת. "אוי, זה כל כך יפה" אמרה המנחה לניקול בעודה מצביעה על סימני הרשת שנצרבו על הנקניקיות. בתוך כחמש דקות הוסרו מעל רשת הגריל אל הצלחת שלושת הנקניקיות שהיו צלויים היטב והצטרפו לששת האשכים. "הבמה כולה שלך" אמרה ניקול למנחה. נטלה את הצלחת וירדה אל הצינוק שבו היה פולו ערום וכבול.

* * *

"אז מה יש לנו כאן" שאלה ניקול תוך נעיצת המזלג באחד האשכים שמונח בצלחתה, "חזיר עסיסי כבול וערום" המשיכה בהתרסה וחייכה לעבר פולו. פולו הביט עליה בעיניים מפוחדות בזמן שהאשך הנעוץ על המזלג עשה את דרכו לפיה. היא חייכה שוב לעברו בראותה את מבטו המבוהל, "הממ... זה כל כך טעים" היא אמרה "אני עדיין מתלבטת מה לעשות איתך" אמרה כשהיא בולעת את האשך. "האם לאלף אותך חיית פרא שכמוך? או להשתמש בך בדיוק למה שנועדת, להיות בשר צלוי ועסיסי".
פולו החל לבכות ובגרון חנוק אמר "אני לא רוצה למות".
"אני בטוחה בזאת" אמרה ניקול ופרצה בצחוק רם "גם הוא לא רצה למות" אמרה והסתכלה על האשך שנותר מיותם בצלחתה. היא נעצה את המזלג באשך, קירבה אותו אל אפה ושאפה את ריח הבשר הצלוי. "נכון שגם אתה לא רצית למות?" היא שאלה את האשך ופרצה בצחוק גדול. היא קרבה את המזלג לפיה והאשך נעלם לו. היא גלגלה אותו מעט על הלשון לפני שלעסה אותו בתאווה רבה. המזלג חזר לצלחת. "הקשב היטב פולו" אמרה והסתכלה בעיניו "אתה תקבל הזדמנות לחיות אבל אם תאכזב אותי אתה תמצא עצמך נצלה חי מעל האש עד שתצא נשמתך ובשרך ייאכל. האם אתה מבין זאת?".
פולו הנהן בראשו לחיוב.
"יפה" אמרה ניקול. "בשלב הראשון, אתה תלמד להכיר את הריח שלי" אמרה והתקרבה לכלוב שבו שכב פולו. פולו נרתע לאחור. היא חלצה מגף אחד ודחפה את כף רגלה מבעד לסורגי הכלוב "רחרח אותי, כלב!" פקדה. פולו ציית במהירות והצמיד אפו לכף רגלה של ניקול תוך כדי שהוא מרחרח במלוא המרץ. הוא לא רצה לאכזב אותה. הוא ידע מה יהיה סופו אם הוא יאכזב אותה. כעבור כמה רגעים הוציאה ניקול את רגלה מהכלוב ואמרה "המממ... יש לך פוטנציאל" והוסיפה "אבל זו רק ההתחלה". "יש לך מושג את מה אתה הולך לרחרח עכשיו, כלב?" שאלה ניקול.
"לא" ענה פולו.
"תקשיב טוב עבד נחות שכמותך, מרגע זה והלאה אתה קורא לי מלכתי. אני מספיק ברורה?".
פולו המפוחד השיב "כן מלכתי, את מספיק ברורה".
"אתה הולך לרחרח לי עכשיו את התחת, כלב" אמרה ניקול והסתובבה עם גבה לכלוב. היא הרימה את שמלתה והפשילה את תחתוניה. היא פישקה את ישבניה לרווחה ונצמדה עם אחוריה אל הסורגים. "קדימה כלב, תריח לי את התחת" אמרה ניקול בקול סמכותי. פולו זחל על ארבע אל בין סורגי הכלוב וקירב את חוטמו אל פי הטבעת של מלכתו. הוא החל לרחרח את פי הטבעת באוויר כשאפו נוגע לא נוגע בישבנה המלכותי של ניקול. "הצמד את האף לתחת שלי! אני רוצה את האף שלך בתוך התחת שלי, עבד!" נזפה בו ניקול. פולו הצמיד את אפו בחוזקה לישבנה של ניקול והחל לשאוף בחוזקה את ריחה של מלכתו. "יופי עבד, תסניף חזק. אתה צריך להכיר טוב טוב את הריח של התחת שלי" אמרה ניקול והוסיפה, "עכשיו לקק לי את התחת עבד! לקק טוב טוב את התחת שלי!". פולו שלף לשון רטובה והחל ללקק מסביב לחור ישבנה, ניקול התמוגגה מתענוג ואמרה "יפה לך עבד, עכשיו החדר את לשונך עמוק לתוך החור של התחת שלי. הכי עמוק שאתה יכול". פולו החל מחדיר לשונו לתוך פי הטבעת של מלכתו תוך כדי ניסיונו לדחוף עמוק ככל האפשר, על מנת לא לאכזב אותה. "תתאמץ עוד עבד! לא כל הלשון שלך נמצאת בפנים". פרצופו של פולו נמרח על ישבנה של ניקול על מנת לאפשר ללשונו לחדור פנימה כמה שיותר. ניקול הביעה את שביעות רצונה ואמרה "אתה רואה עבד? כשאתה מתאמץ יש תוצאות". לאחר שעה קלה של עינוג ישבנה, היא רכנה קדימה, הוציאה את ישבנה מלשונו והסתובבה אליו. פולו היה נראה סחוט ולשונו עוד השתרבבה בחוץ. "עכשיו שהלשון שלך תנוח, יש לה עוד מלאכה רבה היום".

"עמוד על רגליך עבד!" ציוותה ניקול. הכלוב היה מספיק גבוה כדי לאפשר לפולו לעמוד בפנים. בידה השמאלית היא אחזה באיברו של פולו ואת ידה השנייה הרימה למעלה וקירבה אל הסורגים. "רחרח לי את בית השחי, עבד שפל!" ציוותה. פולו נצמד לבית שחייה הימני והחל להריח את בית שחייה. ריח הזיעה של ניקול גירה אותו מאוד ואיברו החל לתפוח בכף ידה השמאלית.
"זה מגרה אותך, עבד?" שאלה ניקול.
"כן מלכתי, מאוד מגרה אותי הריח בבית השחי שלך" ענה פולו.
"יופי תמשיך להריח" אמרה.
כעבור רגעים ספורים, הסירה ניקול את זרועה מאפו של פולו והריחה את בית שחייה שלה "שאבת את כל הריח עבד! זה מאוד מצא חן בעיניך אני רואה" אמרה וחייכה.
"כן מלכתי. הריח שלך משכר ומטריף" אמר.
"אתה בטח רוצה להסניף גם את בית השחי השמאלי שלי, נכון?" שאלה ניקול.
"מאוד מלכתי. מאוד מאוד" ענה.
כף ידה השמאלית שיחררה את האחיזה באיברו ואת מקומה תפשה כף ידה הימנית. היא מחצה בחוזקה את אברו של פולו שהיה קשה ונראה שגם הוא נהנה מהעניין. "תריח, עבד!" אמרה תוך כדי שהיא מרימה את ידה השמאלית ומקרבת את בית שחייה אל בין סורגי הכלוב. פולו מיהר להצמיד את אפו לבית שחייה של מלכתו. הוא נהנה מכל רגע ועשה זאת ברצון רב. זמן קצר חלף עד שניקול הורידה את ידה ושיחררה את אחיזתה מאיבר מינו.

"ועכשיו לאיבר שעליך להכיר טוב יותר מכל דבר אחר בעולם. אתה תכיר את המבנה, את הריח ואת הטעם של הכוס המלכותי שלי" אמרה ניקול. "רד על הברכיים והוצא את אפך מבין הסורגים, עבד!" פולו ציית במהירות, ירד על ברכיו והוציא את אפו מבעד לסורגים. ניקול שלחה ידה לעבר שיערו והטתה את ראשו מעט למעלה "ככה עבד. ברור?" גערה בו. פולו הנהן בראשו וניקול עזבה את שיערו. בשתי ידיים פישקה את שפתי ערוותה, ועטפה בהן את אפו של פולו משני צידיו "תריח עבד. תנשום אותי עבד." אמרה והתנשפה כשחשה את נשימותיו בתוכה. מעת לעת היא הסירה את שפתי ערוותה מאפו על מנת לאפשר לו לנשום. כמה רגעים לאחר מכן כשהייתה מגורה מאוד פקדה עליו "עכשיו לקק אותי עבד. לקק את הכוס המלכותי שלי". פולו החל ללקק את ערוותה הרטובה בעדינות מלמעלה למטה כיאה לכלב מאולף. הוא חדר עם לשונו פנימה, ככל שרק יכול היה והוציא את לשונו, חדר והוציא, חדר והוציא. לשונו שימשה כזין קטן בתוך ערוותה המקודשת והלחה של מלכתו. מידי פעם הוא התעכב על הדגדגן שלה והסב לה עונג רב. ניקול גנחה מהנאה וכשהיא על סף גמירה אמרה "כשאני גומרת אני רוצה לראות את כל מיצי ערוותי על לשונך. חסר לך שטיפה אחת תיזל לך על הרצפה". פולו המשיך במרץ רב למרות שלשונו כאבה. הגמירה לא אירחה לבוא. גופה של ניקול רעד מעוצמת הגמירה והויברציות אחזו בה שניות ארוכות. היא הוציאה את איברה מלשונו ונסוגה לאחור. לשונו של פולו נשארה משורבבת בחוץ ועליה מיצי תאוותה של ניקול. ניקול הביטה בסיפוק בלשונו של העבד ואמרה "אתה לומד מהר, כלב. אתה נראה גם כמו כלב כך עם הלשון בחוץ. הכנס את לשונך ובלע את מיצי תאוותי" פקדה. פולו החליק לשונו פנימה במהירות ובלע את כל מיצי תאוותה. אם לשפוט לפי איברו, הוא מאוד נהנה מהטעם של מלכתו.

"לך לישון עבד. מחר מצפה לך יום קשה וכואב" אמרה ניקול וחיוך זדוני על פניה.


~~~ סוף ~~~
לפני 9 שנים. שבת, 15 במאי 2010, בשעה 01:33
פרק א

רכב החוטפים שחנה באדישות בחניון התת-קרקעי של הקניון, שעט בפתאומיות לעבר הגבר עם חולצת הטריקו הלבנה, כשהוא עוקף במיומנות את הרכבים שחסמו את דרכו. הרכב נעצר בחריקת בלמים ומתוכה יצאו ארבעה גברים חסונים.
"אתה פולו?" צרח אחד הגברים בעל חזות אפריקאית. הוא היה מיוזע וחסר סבלנות.
"כן" מיהר פולו להשיב כשהוא נועץ בו עיניים לא מבינות.
הענק השחור התנפל עליו באחת, והצמיד אותו למכסה המנוע בידיים חזקות מאד, קשוחות וכלל לא מתחשבות. זה הכאיב לפולו אבל האווירה מסביב בלבלה אותו יותר.
שלושת הגברים האחרים, שחורים גם כן, הקיפו אותו ומנעו מממנו כל ניסיון בריחה. כשלא ענו לשאלותיו, הבין פולו שמשהו מפחיד קורה בחניון.
פולו רעד כולו.
הנהג, דיבר בעברית עם מבטא אפריקני מובהק. הוא בקש להודיע לאצילה הנכבדה על התפישה. וכמו כן, אישור להמשך הטיפול כמתוכנן.
"עשיתם זאת מהר" לא הסתירה אתנה את הערכתה.
פולו ניסה להתנגד תוך מאבק חסר סיכוי להימלט. ארבעת הגברים השחורים אחזו בו בידיו וברגליו והשליכו אותו לתוך הרכב המסחרי בעל החלונות הכהים.
הנהג אישר לאתנה שהקורבן כפות מאחור.
"למה אותי?" הזעקה נפלטה מפיו של פולו.
"אני שומעת אותו" העירה אתנה.
"אני לא מקנא בו" גירד נהג הרכב את ראשו.
פניה של אתנה הביעו שביעות רצון. "הביאוהו אליי!" ציוותה.

מזה ימים ארוכים, מתכננת אתנה את האונס האכזרי. את ארבעת הכושים היא בחרה לפי גודל הזין שלהם. כל הארבעה היו שעירים, גדולים ובעלי זין מפלצתי. חיות אדם גדולות. את פולו, הכירה אתנה, כשהיה מעבד את שדה תפוחי האדמה בשטח הטירה. היא ניסתה לשדל אותו לשכב עמה והוא סרב למרות חיבתו כלפיה. כשסרב היא אמרה: "אין דבר כזה לא רוצה, אי אפשר לא לרצות אותי, אין גבר בעולם שלא רוצה אותי". כשעמד בסירובו הוא פוטר מעבודתו. הימים שבהם התבשלה בכעסה שלה הפכו את הנקמה למתוקה יותר מבחינתה. נקמה באמצעות אונס. אונס קשה ואכזרי.

פרק ב

פולו נלקח בחוסר רצון אל חדרה של אתנה, תוך כדי הצצה לחדרי הכליאה המסורגים שבדרכו. בכמה מהם היו בני-אדם, לא רבים, שניים פה, ארבעה שם, צעירים ומבוגרים, שישבו כבולים בשלשלאות על הרצפה. כולם ערומים ועל חלקם סימני הצלפות קשים שעדיין מדממים. בחדר אחד ראה מישהו שוכב קשור על ספסל ארוך, ונאנס בדממה. הוא המשיך לחלוף על-פני החדרים. באחד מהם ראה גבר כורע ברך ומוצץ את אברו של כושי ענק שיושב לפניו על כסא. מחדרים אחרים שמע גניחות חנוקות של כאב. ריח של דם ואלימות עמד באוויר.

הם עמדו בפתח חדרה. שני גברתנים שחורים אוחזים בשני צידי זרועותיו בחוזקה והשניים האחרים עומדים מאחורי גבו וחוסמים את נתיב בריחתו לאחור. מתקן מעץ מסיבי היה מונח באמצע החדר. היא נדה להם קלות בראשה, בפנים חתומות, כמעט מתכחשת להם. פולו נגרר, תוך מאבק חסר סיכוי, לעבר המתקן. היא הביטה בו.

אתנה התקרבה ועמדה מולו. פולו עמד ולא זע. היא שאלה אם הוא יודע לשם-מה בכלל הובא אליה, והוא נענע בראשו לשלילה. היא הסבירה לו את סיבת הבאתו, ולא ידעה לנחש לתוך מה נספגות בתוכו המילים שלה, ואם הוא מקשיב למה שהיא אומרת, או רק מלעלע את צלילי קולה.

"הפשיטו אותו" הורתה.

שני הגברתנים המשיכו לאחוז בו בחוזקה בזמן ששני האחרים מפשיטים את בגדיו מעליו. תחתוניו נקרעו לרווחה. ערום, חשוף לעיניה ונבוך , הוא ניסה להסתיר מה שיכל באמצעות רגליו, כשהוא מייבב ומתחנן.

"פשקו את רגליו" הורתה, ושני הגברתים מיהרו למלא את מבוקשה. היא לקחה חוט ברזל והפרידה בכוח את אשכיו משני עבריו, עד שאט-אט אשכיו הורחקו זה מזה. עודף החוט צנח והשתרע אל בין רגליו. אתנה הביטה בסיפוק על האשכים המיוסרים ומלמלה משהו על צבעם המשתנה.

היא ציוותה עליהם לקשור אותו למתקן דמוי שולחן. פולו הורם על המתקן, די בקלילות, ע"י ארבעת הגברתנים השחורים. ידיו ורגליו פושקו ונקשרו ברצועות עור עבות לרגלי המתקן. חגורת עור נוספת לחצה את גבו בחוזקה והצמידה את גופו על משטח המתקן. לרגע הזה חיכתה אתנה. לרגע שבו יהיה קשור, חסר אונים ונתון לרחמיה. לא היו בליבה רחמים עליו. רק נקמה. היא נעמדה אי שם מאחורי ישבנו המפושק לרווחה וגילתה חור קטן וחצוף שמחכה לבעילה. "היום תזכו בגמול" סיננה לעברם בצחקוק קל. היא הבחינה שפולו מנסה להטות את ראשו לאחור בבהלה, כאילו מנסה לנחש את הבאות, מה שהעלה חיוך רחב על פניה.

"לעת עתה צאו מהחדר וחכו מעבר לדלת" הורתה לארבעתם.

פרק ג

חוט הברזל שהשתלשל בין רגליו של פולו, נמתח בחוזקה לכיוון הרצפה ונקשר לקורת עץ אופקית בבסיס המתקן. האשכים הקשורים בחוזקה נמתחו ואיימו להיקרע מגופו. הכאב היה קשה והצרחות לא איחרו לבוא. היא התענגה על כל צרחה וצרחה.
"הרם את ישבנך שיהיה מוכן לקראתי" גערה בו.
הדמעות חנקו את גרונו. "אני לא יכול" זעק.
"אתה בטוח שאתה לא יכול? בוא תראה שאתה יכול" פרצה בצחוק גדול.
מבער גז קטן, הונח על הרצפה בדיוק מתחת לאשכיו ואיימו לשרוף אותם, מה שגרם לו להרים את ישבנו ובכך למתוח את אשכיו כלפי מעלה עד קצה גבול היכולת. אשכיו איימו להתפוצץ מהלחץ. "אתה רואה שאתה יכול?" שאלה. הוא התחנן ובכה שתשחרר אותו. היא נהנתה מתחנוניו. גאג טבעתי גדול הושם בפיו. רק אנחות כאב בקעו מגרונו. פיו היה פעור, פתוח ומוכן לקבל ההפתעות שחיכו לו בהמשך.

היא התפשטה. את תחתוניה הרוויים במיצי ערוותה הלבישה על פניו. את ערוותה הלחה, היא שפשפה על ישבנו. דגדגנה הנפוח והמגורה החליק על ישבנו החלק, מעלה ומטה, ומשאיר אחריו שובל רטוב של מיציה.

רצועות הסטרפאון השחור והענק נכרכו סביב גופה והודקו בחוזקה.
פולו ניסה להסיט את ראשו לאחור ולהציץ מבעד לתחתונים העוטפים את פניו. אך היה זה לשווא. הראייה הייתה מטושטשת.
הוא חש את כפות ידיה חופנות ומפשקות את ישבנו בחזקה. זה היה משפיל. מעולם הוא לא פושק ולא הביטו בו פתוח לרווחה. הוא קשור. פתוח. נתון לשליטתה המוחלטת.
אצבעות ידה השמאלית פישקו את ישבנו מסביב לפי הטבעת ועיניה התענגו על המראה הבתולי של ישבנו. קצה הסטרפאון הונח לפתחו מה שגרם לו לנסות לכווץ את הישבן. אך לשווא. הישבן היה פתוח ומורם בתנוחה שלא השאירה לו מקום לכיווץ. גם האשכים המתוחים בחוזקה מנעו ממנו כל אפשרות תזוזה.
"כן, בתול שלי, הרפה! הפקד את ישבניך בידי!" אמרה בעודה דוחפת בחזקה את קצה הסטרפאון לפתחו. הכאב היה קשה מנשוא. עד לפני שעה קלה, הוא עוד היה בתול לגמרי, והנה סטרפאון אימתני מאיים לפלח את חור ישבנו הקטן. הסטרפאון נלחץ ונדחף בכוח לתוך גופו. אנקות כאב פרצו מגרונו. חור ישבנו נסדק באחת ופרץ של זעקה פרץ מגרונו. חוסר אונים מוחלט. אין שום דבר שהוא יכול היה לעשות מלבד להמתין שהאונס האכזרי יגמר. הסטרפאון המשיך לחדור בכוח רב עד סופו כשהוא משאיר שובל של דם סביב החור הקרוע. רצועות העור העבות שריתקו את ידיו ורגליו לבסיס המתקן, חרכו בבשרו בניסיונו הנואש להשתחרר. אשכיו איימו להיתלש ממקומם. היא אנסה אותו כמו חיה מיוחמת. הכניסות והיציאות המהירות, לתוך גופו והחוצה, צרבו את ישבנו הפצוע. היא המשיכה לזיין אותו במרץ כשדמעותיו מרטיבות את תחתוניה שכיסו את פניו. דקות ארוכות, שנראו כמו נצח, חלפו.

"אני חושבת שאתה כבר מוכן להפתעה הבאה. ואם לא אז לא נורא" אמרה בחיוך מתריס והוציאה את הסטרפאון האימתני מגופו. הוא הרפה את גופו כאילו נכנע לגורלו.

"שבעל הזין הגדול ביותר מביניכם יכנס מיד לחדר" צעקה לעבר הדלת, תוך כדי שהיא ממשיכה לזיין אותו במרץ. שניות חלפו ולתוך החדר נכנס אחד מארבעתם.

"התפשט!" הורתה לענק השחור "וזיין לו את הגרון" המשיכה באותה נשימה. פולו נבהל. הוא בחיים לא מצץ את איברו של אף גבר ולפתע פיו הופך להיות חור לסיפוק מיני של גבר שחור, שעיר ומפלצתי. הוא ניסה לסגור את פיו בכוח, אך הגאג העגול שהונח בפיו היה חזק מלסתותיו. פיו היה פעור לרווחה, מחכה לקלוט את איברו הענק והמפלצתי של הכושי. ביד אחת, אחז הכושי בשיער ראשו והטה את ראשו לאחור. בידו השנייה, הוא נטל את איברו ודחף אותו דרך הגאג הטבעתי שפער את פיו. תחושה של גועל הציפה את פולו, אך האונס האכזרי של אתנה, החזיר אותו מיד למציאות הכאב שהיה נתון זה. איברו המפלצתי של הכושי תפח בפיו ומילא את כל חלל הפה. הזין הענק נמתח וחדר לגרונו של פולו. הוא זיין את פיו בחזקה. למעשה, הכושי לא הניע את אגנו אלא הניע בידיו את ראשו של פולו הלוך ושוב. משפד את גרונו על איברו הלוך ושוב. גם איברו התפוח של הכושי כאב מהלחץ שנגרם לו מהגאג. החיכוך עם הגאג, הגביל את איברו מלתפוח למימדים מפלצתיים יותר ואף מלגמור. אתנה הבחינה בכך.

"בוא נתחלף" הורתה לו.

הכושי הוציא את איברו בשמחה. שלא כמו בפיו של פולו, חור הישבן לא ימנע מאיברו הענק לתפוח לגודלו המקסימאלי ולזיין אותו במרץ רב.

החור היה מפושק לרווחה. השרירים עוד לא הספיקו להתכווץ והזין המפלצתי החל מבקע את אחוריו בפראות כשהדם עוזר לו להחליק פנימה והחוצה. גם אתנה לא נחה לרגע. את הסטרפאון הענק דחפה עמוק היישר לתוך גרונו של הקורבן. הם זיינו אותו במרץ רב ובהנאה מרובה. שניות ספורות לפני שהיא חשה שפולו עומד לאבד את הכרתו היא ציוותה על הכושי לירות את מטענו עמוק בתוך ישבנו. פולו חש בעוצמה את התכווצויות האיבר של הכושי בתוכו ומטען סמיך וחם נורה, בפעימות קבועות, עמוק לתוך ישבנו. המפלצת השחורה והמזיעה יצאה מתוך גופו.

"צא החוצה וקרא לכולם!" ציוותה עליו אתנה.

גל של ריח זיעה עבר בנחיריו של פולו כשהכושי חלף לידו בדרכו החוצה.

הדלת נסגרה ונפתחה שוב כעבור שניות ספורות. שלושת מפלצות האדם שהמתינו בחוץ ערומים, נכנסו פנימה. היא הורתה להם להסתדר בשורה, אחד אחרי השני, מול פניו של פולו. הראשון שנעמד מול פניו היה במרחק נגיעה מפיו. ריח איבר מינו האפיל על ריח התחתונים, הספוגים דמעות, שעוד כיסו את פניו. היא הסירה את התחתונים מעל פניו והוא התפלץ למראה גודל האיבר שעוד היה רפוי והתנודד לו כמו צינור כיבוי אש אל בין רגליו.

בזה אחר זה, הם מילאו את גרונו באבריהם הגדולים וזיינו את פיו במרץ רב. שלוש מפלצות שחורות ומיוזעות ירו את מטענן החם והלבן היישר לבית הבליעה של הקורבן חסר האונים. פולו כבר היה מטושטש כולו כשאתנה ציוותה לשחרר אותו מכבליו. הוא נפל על הרצפה כמו סמרטוט היישר למרגלותיה. היא הרימה את סנטרו וכשעיניהם הצטלבו, היא חייכה ושאלה בציניות "ועכשיו תשכב איתי?"


~~~ סוף ~~~
לפני 9 שנים. שישי, 30 באפריל 2010, בשעה 11:18
צליפת השוט על גופו המעורטל של העבד הקשור לקולר השרשרת מידה של מלכתו , הדהד בין כותלי שוק העבדים.

הגבירות מסביב שעמדו לבושות בגדי חג , נרתעו לרגע אולם העוצמה רק חיזקה אצלן את יצר השליטה ואת ההנאה מסבלו.

הוא עמד זקוף, מוכה ומאוכזב, מייחל לבאות לרגע שיאלץ להיפרד ממלכתו השמימית שהכיר מכולן.

שלוש שנים שהוא משרת אותה ואת משפחתה בנאמנות והנה ברגעים אלו ממש, יימסר לאחרת שלעולם לא תדמה למלכתו הנצחית והכל תמורת כמה דולרים בודדים או שטר של מאה.

שוב נשמעה השריקה, ושוב נחתו על בשרו רצועות העור וצרבו את עורו בכאב ובחום אדיר, אבל היו אלו הדקות האחרונות להנאתו מסבלו למענה.

" 180 - פעם ראשונה.!"

קרא הכרוז והס השתרר בין קהל הקונות והקונים.

" 180 - פעם שניה "

ואיש לא פצה פה.
ושוב נשמעה שריקת השוט שפילחה את בשרו של העבד העירום, עבדה הנאמן לה זה שנים.

רטט עבר בקהל ומיד אחריו נשמעה קול אישה.
190!

סבלו של העבד ועמידתו האיתנה רק העלו את מניותיו לומר, חזק הוא וקשוח. וניתן להתעלל בו מעבר למצופה.

המחירים עלו והאמירו ובכל הפסקה שכזו, מתחה מלכתו את השוט, והנחיתה על בשרו בכל כוחה להוכיח שוב ושוב את מידת נאמנותו ויכולתו לעמוד בסבלו למענה.

הוא עמד חיוור ומדד שוב ושוב את מלכתו , את רגליה המבצבצות מתחת לחצאיתה הקצרצרה, את ידיה הארוכות הנתונות בכפפות שחורות, את פניה אותן יזכור לנצח אולם לא יזכה יותר למבטה החודר והנוקב, הממיס בגופו כל נים מורידיו, כל עצב מעצביו.

המחיר כבר הרקיע ל 280 דולר מקומי, והקהל עדיין מסרב להיכנע.
הכרוז מכריז, המלכה מצליפה , והקהל רק מוסיף למחיר.

בנות ענוגות וצעירות שעמדו סמוך לבמה, צחקו עם כל הצלפה ונהנו מעיוות פניו של העבד.
הן כבר תארו לעצמן מה יעשו בו באם אימן תזכה ברכישה.

ממקומו, ראה העבד את פניהן וזכר את הרכיבה בימי ראשון אל הכנסייה.
עת היה נרתם לכרכרה, ומשמש למשפחת מלכתו בהמת משא. הוא נזכר באושר עת היה סופג את מלקותיו של בן זוגה, המאיצים בו עם השוט בדרכו הארוכה .
הוא נזכר איך היה דוהר בכל המרץ, בגאווה ובאושר והיה מודה בכל פעם ובכל יום על שזכה לשמש להם החל מבהמת משא , סוס רכיבה, עבד ניקיונות , משרת לכל באי ביתה.

הנה עוד מעט , זה יסתיים ולא יהיה עוד.
הוא יימסר לאחרים, ספק כעובד שדה, ספק עבד לזקנה בלה שתדרוש לפנקה בימיה האחרונים.

ושוב נשמע השוט מפלח את האוויר , ושוב שמע את קריאות הכרוז מכריז את המחירים.
ואותו רק ענינו הרגעים היפים , עת היה מוביל את המרכבה אל מרכז הרחבה שמסביב לכנסייה, מפרק מעצמו את האיצול , כורע על ארבע לפניהם לשמש להם דרגש לירידה מהכרכרה.
זכר איך כל כף רגל דרכה ורמסה את גבו .
את האושר וההנאה להירמס על ידם.

הוא היה חוזר למקומו, וממתין לבואם אחרי התפילה.
עומד גאה בין יתר בהמות המשא האנושיים ומשוויץ במלכתו ובני ביתה המיוחדים.

שוב צרב השוט את בשרו, ושוב זכה למעט אושר אחרון מידיה של מלכתו, אולי בפעם האחרונה לצערו.
מלכה משגעת חושים שהיה מוכן למענה לוותר על חלקים מגופו, מנשמתו, והכול למענה.
כמה עצוב היה לדעת שרגעים קשים בכלכלת הבית ייגרמו לו לאבד את האושר הגדול הזה שנפל בחלקו, לשרת בנאמנות את זו מלכתו.

ושוב נשמע הכרוז מכריז על 400 דולר מקומי, ושוב באו הצלפות השוט הנעימות שחרצו עמוק עמוק בבשרו, עקבות של אושר שיעלם ולא יחזור.

הקהל התלהב מהמחיר, נשים צעקניות התווכחו על מה ולמה מותר להמיר מחירו של עבד, בהמת משא אנושי, מנקה ביבים , רכוש עובר לסוחר?
ולמה לא ייפול גם בחלקנו מעוטות היכולת, עבד נאה וקשוח בו נוכל גם אנו להתעלל וליהנות מסבלו , לנצלו בהנאה ולגרום לנו בסבלו, הנאה מרובה בדומה לבעלות ההון העשירות?

שוב נחתו ברצף מספר אין סופי של הצלפות,
ושוב נזכר ברגעים בהם היה גוחן על ארבע לפניהם ביושביהם על הספסל לקראת ערב, עת הבריזות מהים היו מגיעות להנאתם.
איך היו מניחים את רגליהם על גבו , והיו מתרווחים על הספסל המרופד באותן שעות ערב מאוחרות.

את ליטוף ידה בשערו.
איך היה מצווה על ידה עם רדת הערב והעלייה בריגושים, למצוץ ולבלוע את אברו של בן זוגה, לקלוט אותו עמוק אל פיו בשיא הונו, את ידו שהחזיקה בעורפו וקבעה את הקצב, ואת עומק החדירה אל תוך פיו אל תוך גרונו.

את המעבר מבין רגליו אל בין רגליה, שם היה משקיע את לשונו עמוק בנרתיקה.
מלקק ומרטיט את לשונו בתוכה.
מלטף את ירכיה החשופות עם ידיו.
זכר את החיבוק והנשיקות שהיו מתחבקים בזמן שעבר מרגל לרגל,
ממפשעה אחת לאחרת.

את החיבוקים שהצמיד לרעייתו, מלכתו של העבד, בשניות אז פילח הזרם הלבן החמצמץ והחם את גרונו.
את האושר והכבוד שנפל בחלקו לענג אותה ואת בן זוגה של מלכתו.

הוא נזכר ברגעים, בהם לשונו לא פסקה מלרטוט על כפתור התשוקה.
את האושר להרגיש את אפו עמוק בערוותה.
לענג אותה דקות ארוכות של ישיבה רצופה על פניו תוך שהוא משתדל ומצליח באושר להביאה.

וכל זה הולך ויעלם, ריחה , טעם גופה, טעמי ערוותה, טעם רגליה היפות והענוגות.

צער עמוק וייאוש תקף אותו , העמידה המתוחה והמכובדת, קשור בקולרו אל ידה של מלכתו, רק האיצה את השניות האחרונות לפרידתו.

המחיר התקרב ל 500 הדולרים, והיא ידע שמעבר לזה אף גבירה או גביר, לא ישלם את המחיר.

היא התקרבה אליו עם פניה אל הקהל צמא הדם והעונג. סובבה את העבד עם גבו אל הקהל, הורידה את אחת מכפפות ידה, נעצה את חמשת ציפורניה המחודדות והיפות צבועות בצבע האדום והלוהט בגבו, וחרשה עמוקות את הגב לכל אורכו.
לאט, ביסודיות, בתאווה שהלהיטה את אחרונות המתלבטות במחיר.

היד הגיע עד לאחוריו.
היא סובבה את ידה ועלתה לאט לאט לאורך גבו.
עמוק ככל האפשר עד לעורפו, לקול צהלת הבנות והנשים שבקהל.
המחיר המשיך להאמיר.

צחוקן הזכיר לו את צחוקם של ילדתה והחברים, כששירת אותם וריצה אותם, כמו שמלכתו רצתה.

הוא זכר איך הייתה מלטפת אותו מלכתו, כל עולמו, מודה לו על היותו עבד מסור, עם החיוך המיוחד שיש רק בה.

הוא ידע שכל זה יעלם ולא יהיה יותר.
לא ירכבו על גבו, לא יאיצו בו עם השוט ברכיבה בימי ראשון.
הוא לא ינקה יותר את ביתם ואת חדרם, הוא לא יהיה העבד של מלכתו ושל משפחתה.
עולמו חרב עליו , היו אלו השניות האחרונות בו יכריז הכרוז על סיום המכירה.
בעלת הממון , תזכה בחבילה.

צחוקה המתגלגל של מלכתו ייעלם אבל לא יישכח, כזה יהיה גם מנת חלקו מזכר ילדתה היפה ובן זוגה.

היא התקרבה אליו, בחיוך עצוב.
עם כל קשיחותה דמעת פרידה עמדה בזוית עינה.
כמו רצתה לומר שבמכירתו נאלצה , כי לא נשארה בידיה הברירה.

היא תפסה את סנטרו בידה כהרגלה, הוא פיסק את פיו והיא, העבירה בפעם האחרונה את טעמה, את טעם רוקה על לשונו כמתנת פרידה.
שניות ארוכות עמדה שם לידו, יורקת שוב ושוב חופנת את ידה בשערו.

ואז נשמע קולו של הכרוז.
" 490 דולרים פעם ראשונה".
" 490 דולרים פעם שנייה"

500 !!!!!!!!!!!!

נשמע קולו של גבר זר מהקהל.

כל המבטים הופנו אל הקול הקורא.
דממה נפלה על הרחבה.
כולן רצו לדעת מי זה הגבר הרוכש עבד לאהובתו?

שניות ארוכות עברו עת פילס לו הגבר דרכו אל חזית הבמה.
אושר פתאומי הציף את העבד ואת מלכתו.
היה זה בן זוגה לחיים, שרכש מיידה של בת זוגתו את הרכוש, ומסרו לה את העבד הנאמן לאשתו שוב בחזרה, כמתנה ליום הנשואים שחל בשבוע הבא.

צהלות אושר מעולות בקנאה, פרצו מהפיות של כל הגבירות שעמדו בסמוך לבמה.
הכרוז הציע לרצוע את אוזנו של העבד במקום, ולשמש עדות להשתעבדותו לעולם.
צהלות שמחה פרצו מגרונו, הוא התחנן לפני מלכתו ואדונו, והציע את אוזנו לביצוע המשימה במקום.

לא היה אושר בעולם מאושרו של העבד הנרצע למען מלכתו, להמשיך ולשרת אותה ואת בני ביתה עד אחרית ימיו.

בצהלה רבה עוד אוזנו שותתת דם, רתם עצמו העבד לאיצול הכרכרה, ויצא יחד איתם בדהרת שימחה אל מעוזם.


~~~ סוף ~~~