מר-מתוק

לפעמים בא לי לעבוד בזנות.

ממש. להיות זונה.

שיבואו לקוחות, לא אחד, שניים.

הרבה! ישלמו לי בשביל לדפוק אותי.

הם יכנסו לחדר. יתפשטו, ואז

חלק מהם פשוט יטילו אותי על המיטה 

ויחדרו אלי בלי כל משחק מקדים

(הם הרי שילמו לי - הם לא צריכים להשקיע)

אחרים ישתרעו על המיטה ויצפו ממני לחמם אותם

במסאז', במציצה....

כשהם יגמרו הם ישר יתלבשו וילכו.

ואני אמשיך ללקוח הבא.

לפעמים אני תוהה כמה לקוחות כאלה ברצף הייתי נהנית לעשות.

בעיני להיות זונה, זה להיות בשליטה. כל הכוח בידיים שלי.

אני זו שמגמירה אותם. מגמירה ומנפנפת...

נראה לי שהייתי יכולה להיות זונה משובחת!

איך מפסיקים?

איך מפסיקים להתגעגע?

איך מפסיקים להשתוקק?

איך משתחררים מהצורך?

כל יום שעובר בלי...

אני מבינה

באמת מבינה

כמה אני שפחה

שפחה של הצרכים שלי

שפחה של החשקים שלי

נותנת להם לנהל אותי

בניגוד מוחלט לכל היגיון

אולי אני בעצם שפחה...?

לחצות את הגבול,

או לא?

שאלה קשה.

טריקית.

מצד אחד, הסקרנות מטריפה

לפגוש את הפנים שמאחורי המילים

מצד שני

עולות ההגנות.

ברגע שמתחילים להתערבב,

אי אפשר לחזור אחורה.

את מי שהכרת

לא תוכלי להחזיר לאנונימיות.

מחכה לתשובה.

אולי בכלל העניין יוחלט בשבילי.......

לעיתים רחוקות, ורק לעיתים רחוקות,

אני מוכנה להרפות.

לתת את השליטה לאחר.

אולי גם הפעם

עדיף...

אני מלטפת את צידי ראשך,

היכן שהשיער נסוג

ונסוג

ומצחקקת.

אתה משלח בי מבט אלכסוני

ומציין בארשת חשובה:

"בובה, על כביש סואן לא צומח דשא"

אוהבת כשאתה אומר לי 

שאתה אוהב אותי

גם

אם

אתה אומר את זה

בעיקר

כשהזין שלך

עמוק בתוך

התחת שלי

החורים שלי

נפתחים

לקראתך

home, sweet home!