לפנק-לפנק-לפנק...

אני לא נשלט "רגיל", אם יש 1 כזה.

אוהב לדעת הכל, להבין, לברר.

חשוב לי לדעת מה עובר על השולטת, כאשר שולטת עלי, בכלל, ובסשן בפרט.

כה נעים לדעת שהיא ניהנית משליטתה עלי.

זכור לי שהיו לי "ויכוחים" עם אותה שולטת/מאהבת (מהפוסט הקודם).

תמיד הייתי עוקץ אותה,

"את סאדיסטית", 

היא היתה פוערת עיניה הממזריות,

"אני ? למה אומר זאת ?",

והייתי מישיר מבט ומשיב לה:

"כי אוהבת להכאיב, להלקות, למחוץ, יודעת שזה כואב לי, אך לא מרפה",

היא היתה מחייכת בבישנות,

"אבל אתה אוהב את זה".

הייתי מחייך אליה חזרה,

"דיברתי עליך...".

והייתי ממשיך לתת לה את עצמי,

נשמתי, גופי...

היא צדקה...גם אני...

איזה כייף שיש התאמה.

מחפש משהו בחדר העבודה שלי,

לפתע מוצא מכתב דהוי ומקומט,

פותח, קורא, נזכר.

היתה לי שולטת, שהיתה מאהבת,

והיא ממש אהבה אותי,

כבר שכחתי שאני יכול להיות נאהב.

גם נשלט, גם נאהב, גם אוהב..

וואא...זו פסגת האושר,

פסגת השאיפות.

אך מזמן הנמכתי ציפיות,

הלוואי ומשהו יוכל עוד לקרות.

לקום עם שיר חדש בלב,

לצפות שהחץ שנורה,

יפגע לי בנשמה.

שאחיה עבורה,

שאשתעבד לה,

להיות נתון למרותה,

עבורי, זה להיות חופשי,

לממש עצמי...עבורה.

להיות שלה,

להיות עבורה,

להיות לשימושה,

להיות בצלמה ובדמותה.

מדובר בנבואה המגשימה עצמה.

והנה מתברר כי מחקרים הראו והוכיחו,

אם תעודד ילדך הוא ישפר ביצועיו,

כך גם מנהל שיעודד ויפרגן עובדיו,

יקבל מהם תפוקה טובה יותר.

ואני, כה רוצה שתאמיני בי,

כך אעשה הכל כדי לרצותך.

שהרי הנשלט שבי כה רוצה לרצותך,

ואם תאמיני בי,

אם תאמרי כמה סומכת עלי,

זה יוציא ממני עוד הרבה יותר.

האמיני בי...זה ישתלם לך...

כך בערבו של היום,

עוצם עיני,

מוריד ראשי,

ומדמיין,

אותך...אותי.

את עומדת לפרקים,

אני לרגלייך,

את יושבת כמלכה,

אני לרגלייך,

את מצווה עלי,

אני מציית.

ככ פשוט...ככ דמיוני.

אם לא אעריצך, זה לא ילך.

או שאעריץ מוחך,

או שאעריץ חוזקך,

או שאעריץ יופיך,

או שאעריץ גופך,

הלוואי שאעריץ בך את כל המכלול,

או אז,

עבורך אהיה מוכן...הכל.

ןהיות נתון למרותה של אישה חזקה,

אישה המודעת לעצמה,

יודעת כמה היא שווה,

יודעת מה טוב לה,

ויודעת להוביל אחרים לטובתה.

להיות שלה...זו הפסגה.

שתבואי...

ותוציאיני מכאן...

ברור שזקוק להימשך למראה שלך,

לראש שלך,

לדיבור שלך,

לקול שלך,

ואחרי כל זה,

המקומות הכי מרגשים אותי,

הם:

ישבנך...המקום האחורי הזה,

שהרי אני תמיד אחרייך, ואת מורה לי את דרכי,

וכפות רגלייך...שהרי אני תחתייך,

פיזית ומטפורית.

אז יש היגיון בשגעון...