כמו חול על קרקעית הים

קונטרול - שליטה - הוא כנראה שם נפוץ בעולם הקולנוע, שכן זכורים לי לפחות ארבעה סרטים בשם הזה.
הטוב מבניהם הוא דווקא זה ההונגרי מ-2003.
העלילה מתרחשת בהונגריה שלאחר העידן הקומוניסטי
במבוך התת-קרקעי בו נעה הרכבת התחתית המסועפת של בודפשט.
מערכת של מנהרות רכבת וביוב,
תחנות מוארות באורות ניאון חוורים
עם שלל טיפוסים ודמויות משולי החברה שמתנקזים אל אותו מימד תחתי וקלסטרופובי:
זונות וסרסורים, קבצנים ושיכורים, אלימות וטירוף מתערבבים לכדי מערבולת סבוכה כמו מערכת המסילות עצמה.

מצלמות האבטחה הפזורות ברציפים משוות תפאורה של במה, ובמרכזה גבר בשם בולצ'ו -
דמות מהפנטת עם נוכחות חודרת מסך, משוחק על-ידי שחקן כריזמטי המשרטט פרופיל מושלם של אנטי גיבור.
אלו הם חייו בעולם התחתי המסויט הזה, עולם של מנהרות ומחילות ורכבות שמאיצות כמו תולעים ענקיות בין התחנות.
בולצ'ו משמש כראש חולית עובדי רכבת, חבורה כושלת המונה חמש דמויות אנושיות ושלומיאליות.
הם עובדים כבודקי כרטיסים, מעין "שומרי סף" המנסים לשמור על מעט סדר בתוך הכאוס והאלימות.

בולצ'ו השאיר מאחוריו את העולם "הרגיל" והמואר, את חייו השפויים, ומעביר את כל ימיו ולילותיו למטה.
מידי פעם הוא משחק במעין משחק רולטה מסוכן כנגד עובד אחר:
בדיוק בחצות הם מתחרים בריצה במנהרה מרציף אחד לשני, על הפסים, כאשר הרכבת האחרונה דוהרת בעקבותיהם.
מי שיספיק להגיע בריצה לרציף הבא לפני הרכבת – יינצל, מי שיכשל – ימות.

את העלילה מלווה דמות מסתורית של רוצח עוטה ברדס שחור הדוחף אנשים העומדים על הרציף אל מותם מתחת לגלגלי הרכבת.
הוא בוחר את קורבנותיו באקראי ומצליח תמיד לחמוק ממצלמות האבטחה הפזורות ברציפים.
הנהלת הרכבת והמשטרה אובדי עצות, ובולצ'ו עצמו נחקר בחשד לאותן רציחות.

לקראת סוף הסרט, לקראת חצות, בולצ'ו מוצא את הרוצח באחת התחנות.
הם נאבקים.
הרכבת של חצות מיד תגיע. בולצ'ו חומק מהדמות השחורה, מזנק למסילה ומתחיל לרוץ במנהרה.
הרוצח במעיל השחור לא מהסס וקופץ אחריו - והמרוץ מתחיל.
הרכבת האחרונה כבר יוצאת מהתחנה ומתחילה לדלוק בעקבותיהם.
הם רצים, וכבר לא ברור מי רודף אחרי מי...
בולצ'ו מקדים את הדמות השחורה אך במעט
מדלג אל המסילה וממנה
קופץ מעל צינורות וקווי חשמל
בעקבותיהם כבר נשמעת המיית הרכבת.
הדמות השחורה לא מפגרת אחריו, נושפת בעורפו, מרחפת בעקבותיו
כמו הצל שלו
כמו סיוט
אורות הרכבת נראים מאחוריהם ושאון הגלגלים רועם במנהרה.
הוא מקדים את הדמות הרודפת במטרים בודדים בלבד, מתנשף,
רץ על חייו
אותו עולם תחתי כבר נתן בן את אותותיו
והוא חבול ועייף, רץ נגד עצמו
כל האפילה והרפש של חייו רודפים אחריו, לובשים את צורתה של אותה דמות מסתורית חסרת פנים,
אותו חלק רקוב ומעוות שנמצא בכל אחד
הדמות ששולחת יד שחורה ממעמקים וגוררת אותו, אותנו, למטה.
או דוחף אנשים אל מותם מתחת גלגלי רכבות.
וכך הוא בורח מעצמו
מנסה להשאיר מאחור את הרוצח בברדס השחור
את הרוצח שבתוכו.