רקוויאם לבלוג

לפעמים כל המחשבות מתות, בראש משתרר שקט מהול בלחשוש רוחות רפאים.
זה אני עכשיו, שמח על האבדן.

בעולם הבא
---------------
'איפה אתה?', בעולם הבא, עניתי בלי לדעת למה בדיוק זה מה שאני עונה, 'נו ברצינות, תענה לי', המשכתי בשלי, בעולם הבא, על כס מלכים מפואר, כזה עם משענת עד לעננים, אבסורדי שאין פה אף לא ענן אחד, יושב לי בניחותא ומתרפק. לפתע מגיע אלוהים אל מול הכיסא ומבט כועס משהו על פניו, פותח את פיו וקורא לי לפנות את כסאו, אני מביט בו במבט אדיש ושבריר חיוך בקרן זוית הפה, מה שהעלה את חמתו מסתבר, שב ופתח את מלתעותיו, 'רד מן הכיסא תכף ומיד!'. הנחתי את שני המרפקים על המשענות המרופדות, נשענתי לאחור, בהביטי בו עלה בי שמץ של רגש חמלה כלפיו, מה שמיד נמוג כלא היה, לא הגיע לו רחמים. ישבתי כפסל ללא ניע. הנה הוא נעשה קטן יותר לפתע, נפל אפיים והחל בוכה בכי מרורים, מתפתל למרגלות הכס. קמתי ללא יראה ואמרתי לו 'קח, הנה הכיסא, זה כבר לא ישנה את העובדה שאתה כבר לא אלוהים'.
'איפה אתה?'
בעולם הבא זה קרה, הייתי שם.


לילה טוב לכל דרי הכלוב.
זארטוס