עמוק עמוק בתוך הלילה, כשאת בתוליו ביתקת עם רדת חשיכה וקרן אור תמימה, עם קצת עזרה מחברים בלתי נראים לעין בלתי מזויינת שמסתובבים ללא רחם ומכים כל עובר אורח שנקרא עצב או משהו כזה כירורגיה פלסטית, כימיה אנתרופולוגית ושאר הקאות של בני אדם חסרי צלם אנוש ובלכתי בדרכים אלו בחפשי את הצלם מצאתי רק את אשר לא רציתי למצוא או אז התנחמתי שהגעתי לנחלת אבות, מכל מלמדיי השכלתי וסכלתי. אשרי האיש שהלך בעצת רשעים ושכח את עצמו.
כל זה היה כלא היה ואני רק מביט וחושב, אולי אני לא
כי מחר, זה לבטח, אהיה לא!
ש-לילה טוב-ה
אזרח עלייך באור אחרון
ביום בו תיגמר השמש
ועל הרצפה ישארו שאריות
ממה שהיה את רק אתמול
לא תדעי לאן זה נושבת
את עם הרוח החמקמקה
כשלתוך נחיריי אשאף אותך
אש חמימה באחרון גחליה
אתקע בשופר גדול לסמל
את הכיבוש של הארץ המובטחת
את כבר לא תחייכי יותר
את המוות בסינר לבן פגשת
אערוב עלייך בדמדומייך
גם הסוף יהיה לי לאמתלה
לבוא אלייך באישון פחד
אלף ימים ולילה אחד ודי
לפני 20 שנים. 30 באוגוסט 2004 בשעה 23:48