שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הקולוסיאום הפרטי שלי

לפני 6 שנים. 14 בינו׳ 2014, 20:24

 

 

****

 

5.

בטח 10 מעלות בחוץ. קריר. כפות הרגליים שלי קפואות. חם לי בשאר חלקי הגוף. ואני מזיעה. הנשימות שלי הופכות שטחיות. אני מרגישה כמו על סם ממריץ. המחשבות זולגות החוצה בצבעים יפים. ואז זה מתבהר. העיניים מקבלות חדות נדירה, הכול מועצם. אני יושבת על הדבר הזה ששייך לי. שוטים מסוגים שונים סביבי. שאריות שעווה על חלקי גוף. כתף שמאל שבערה באש. כמה נשיכות מדממות. ויצירת אומנות אחת תחתיי. אני מנסה לנשום עמוק יותר. מוצאת את עצמי בוהה בגוף הזה ששייך לי במבט הכי מאושר.

 

3.

זה שחור. מה שאני דוחפת לו לחור ש-שלי. וזה קורע אותו מבפנים. חלקים גדולים מהגוף שהוא פעם האמין ששייך לו- מכוסים בכאב שלי. הוא על שש. אני רואה את האצבעות שלו חופרות בסדין שמתחיל לצאת מהמקום שלו כבר. אני נעמדת מעליו, ביד שמאל אני מחזיקה את הדילדו עמוק בתוכו. יד ימין עולה ואז יורדת. בלי סדר או תכנון. צד ימין של התחת שלו מתחיל לקבל סימנים מדאיגים. צד שמאל מצטרף לאותו גוון דקה וחצי אחרי. הוא צועק בשקט את הכאב שלו. ואז יותר בשקט. ואני מחכה לזרם ההוא שעובר לי בגוף, אותו זרם שמזכיר לי שהוא על סף קריעה. ואז אני מפסיקה. הצעקות שלו מחרישות לי את האוזניים. אני מושיטה לו יד מלטפת לפנים. הוא נושם מהעור שלי. חמצן טרי ישירות לריאות.

 

1.

הוא פותח את הדלת בחיוך. ואז חיוך מתנצל על כוס קפה שלא הפריעה. ואז חיוך של געגוע. גם אני מחייכת. ואז מוצאת את הסימן שהוא טען שלא קיים. הוא לא הרגיש אז הוא לא ידע. זה באותו מקום. זה יפהפה. אני מעבירה אצבע באיטיות מענגת. מרגישה את הדגדוג המוכר והנעים מתחיל להתפשט בבטן. הוא מתקלף מהבגדים. כף היד שלו אדומה להפליא. החלטתי ששעווה זו תרופה מדהימה למחלת השכחה.  הוא בוחר שמאל. אז יד ימין כפותה למעקה המיטה. קשירה הדוקה מאטה את זרם הדם לכף הרגל שלו. בהמשך - ההצלפות שם יכאבו יותר. אני מתחילה לנשום. העיניים שלו מכוסות. טיפות שעווה נוטפות. על הזין, על הפיטמות. הצלפות של שוט אימתני בבית השחי. וזה פתאום מקבל מחזוריות נעימה. הצלפה חזקה. טיפטופי שעווה. הצלפהטפטוףהצלפהטפטוף. יש לזה מנגינה נעימה. הוא מתפתל תחתיי. ובוער. אני רואה אותו נושך שפתיים ונאנק. אין לו מרווח נשימה. וזה שורף. הוא זז. וזה חותך בבשר החי. גוש האושר מתחיל לטפס במעלה הבטן שלי. זה מחזה מרהיב לראות. הוא כואב אותי בצורה כל כך יפה שזה עוצר לי את הנשימה לרגע.

 

6. 

הכל גואה בי. כדור אש מסתובב לי בבטן. הספקתי לשכוח כמה טוב הוא מלקק. כפות הרגליים שלי מקבלות טיפול מסור. אצבעות שלו בתוך הכוס שלי, היד שלי על שלו. הלשון שלו עמוק בין אצבעות כפות הרגליים שלי. הוא מוצץ ומלקק ודוחף ואני מכוונת. ונוגעת. והוא מכניס ומוציא לשון ואצבעות. ואני גונחת. ואז מתפוצצת לתוך ענן לא יודעת איזה מספר של רעידות קטנות. 

 

4.

מתי שהוא לאורך הדרך, אני על הגב מחוייכת. מעשנת סיגריה, מסתכלת על עיגולי העשן שמסתלסלים באוויר. מבקשת ממנו להתחיל לדבר. הסיגריה נגמרת. עשן עדיין באוויר. אני על הבטן. מלטפת. המילים הן שלו. הדמעות שלו. הזכרונות שלו. הפירוק הוא שלו. זה פורקן שלו. חיבוק שלנו. והוא אהבה שלי.

 

7.

רצף גמירות בלתי אנושי בעליל. הכל מתערבב לי. ואז עוד אחת אחרונה.

 

2.

אני מסירה לו את כיסוי העיניים.  רואה אותן כאובות. המבט שלו מבולבל. הוא מספר לי בלחש שזה קצת מעיף אותו. הכאב הזה חדש לו. זה הכאב שלי שהוא סופג. זו רק ההתחלה אני חושבת לעצמי. וזה מרגיש לי כמו טורנדו של אדרנלין. זה מטעין אותי. אני מתחילה ברגליים. כיסוי העיניים חוזר למקומו. ימין שלו עדיין מחוברת למיטה. כל תזוזה שלו, כואבת גם בפרק כף היד. מחשבה מרגשת עוברת לי בראש - על אותה השנייה בה יוסרו האזיקים והסימן שם יעבור את מחסום הדמיון שלי כרגע. אני לוקחת מכל הבא ליד. מצליפה בלי הפסקה. לא חזק מדי. אחרי הכול אני רוצה את הכאב שלו הפעם עמוק יותר. בתוך השרירים. שיצלע. זה גם סוג מדהים של סימנים. ואני עוברת לרגל השנייה. למעלה ולמטה. והכתפיים מקבלות את שלהן, צדי הבטן מאדימים. התחת שורף. הגב קרוע לגזרים. ואני מרגישה את המאבק שלו מול הכאב הפיזי הזה. הפעם זה שונה. והוא מרגיש כל מכה כאילו הייתה הראשונה. בשיטתיות אני עוברת על כל חלק מותר בגוף. מקעקעת את הכאב שלי. והוא יודע שזה לכאוב אותי הפעם. את הצורך החייתי הזה. את הטירופים ואת הפסיכיות. והכאב הופך עמוק יותר. הגיע הזמן לקחת את השאר.

 

 

12.

הזמן טס. דקות אחרונות. הוא זונה מדהימה שלי. מילים שלו באוזן שלי. 12 זה מספר נהדר!

 

 

*****

סעמקקק העטיפות, המסכות  או כל המילים היפות שמשתמשים בהם כדי לכסות על מהות האמת הבסיסית של הכאב. התייפיפות של מילים. העדפה מצועצעת של תיאורים והגדרות. משחק מחבואים עם תובנות כאלה או אחרות - כשבבסיס של הכאב עצמו שוכנת חייתייות בוערת. ותו לא.

האמת *שלי* לדבר המדהים הזה שמקבל לגיטימציה בזמנים כאלה או אחרים - היא בעלת  משמעות די ברורה. כי בי זה בוער כמו הצורך לאוויר. כי להכאיב בעיניי זה יפה. זה טהור. זה עצום, זה מעצים. זה מרוקן, זה ממלא. זה אדיר. זה חייתי וזה בסיסי, זה האדמה שבאנו ממנה ושאליה נלך. הבסיס של הבסיס שלנו. זה מוות ותחייה באותה נשימה. זה אוורסט שלם מעל המילה מחרמן. זה מתפוצץ החוצה למקום שהוא נכון. זה מתקבל. זה מוכל.  זה להכאיב את הטירוף ממקום שפוי לחלוטין. 

יהיו שיגידו - אושר. גם אני. 

 

 

 

 

Milonga​(שולטת) - או קיי.
ברגע שאצליח לנשום שוב - מבטיחה לכתוב לך משהו חכם.
עד אז - תסתפקי בזה:
כפרה על האותיות שלך, את.
}{
לפני 6 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - תמיד יש לך משהו חכם להגיב..
אז תנשמי עמוק מאמוש :)

אוהבת'ך המון }}}{{
לפני 6 שנים
לכלוב נולדתי​(נשלט) - משהו חכם לכתוב לך, אני לא אצליח,
לא עכשיו ולא לעולם,
הכל מתגמד מול אבק קולמוסך,
את מפסלת באומנות אלוהית אותיות ומשפטים מדהימיםםםםם על סאדיזם נשי טהור זך וקדוש
נדיר ביותר!
ליבת הבדסם מורכבת מסאדיזם מול מאזוכיזם,
נדמה לי שרק מעטים כותבים על זה...
השלימות להכיל סאדיזם נשי מאישה נערצת,
סורי שאני נופל על הפוסט שלך...
אני מעריץ את כתיבתך לונג טיים
ומעריץ סאדיזם נשי מושבע
לפני 6 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - יצא לך מיני פוסט :-)

שמחה שאהבת.
}{
לפני 6 שנים
Aצועני​(אחר) - להגיב על זה?
אני קטן מדי
בעצם גרגיר אבק בלתי נראה
לפני 6 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - אתה בסדר, אתה.
ועדיין הגבת :)
לפני 6 שנים
Pray​(שולט) - את שולטת מממטורפת!
and i love you
לפני 6 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - מזל גדול שגם אני :)
}{
לפני 6 שנים
Pray​(שולט) - וואוו זה לא אמרת לי מעולם..
לפני 6 שנים
גבירה רומנטית​(שולטת){arnavi} - תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב!!!
את הצלחת לכתוב במילים הרגשה שאין שני לה
שכל כך קשה לתאר
נתת תשובה לשאלה ששואלים אותי שכיח וקשה לי לענות
חייכת אותי מאוזן לאוזן
להכאיב זה יפה
להכאיב זה צורך
להכאיב זה לאהוב
להכאיב זו אני וזו את

אלופה ומדהימה שכמוך!!!!
לפני 6 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - מקשיבה לך טוב יקרה אחת :)
ושמחה שאהבת והבנת ושזו את.
משהו חשוב שאני בטוחה שאת מבינה, זה שהטירוף הזה לא יכול להיות מוכל על ידי כל אחד.
וכשמגיע מולי מישהו שיכול להיות שם באותה רמה של צורך, הבנה והשלמה כמוני - זה טס לגבהים שהם אחרים.
וזה העונג האמיתי.

}}{{

לפני 6 שנים
לכלוב נולדתי​(נשלט) - תמיד ידעתי
אין לי מושג אפילו מדוע
שאתן מכאיבות בשביל הצורך של העבד לספוג כאב, וזה בעצם נתינה שלכן לתושקות העבד שחפץ בכאב,
כאן אני בעצם מגלה שאתן זקוקות וצריכות את המקום הזה של להעניק כאב ויסורים פחות בשבילו, יותר למענכן
אפשר לומר שזה מה שמרגש אותי בבדסם
זה הסיבה שאני נמצא במקום הזה
כעבד,
אין לי סף כאב גבוה במיוחד (לצערי, ובתקווה שישתנה לטובה ובמהרה) ולרוב אני לא הכי נהנה מהכאב,
מה שמושך אותי לספוג כאב בתשוקה והערצה
זה הידיעה שהמלכה שואבת סיפוק, זקוקה וצריכה את גופי ונשמתי כדי להכאיב להם,
זה המקום שלי בבדסם
לפני 6 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - זה מעיק.
וההפך נאמר כבר המון.
זה אפילו מגוחך לחשוב ש"שולטת" מכאיבה מלכתחילה כדי לספק את הנשלט שלה.
לא מתאים לך מותק :)
ואם עכשיו (?!) אתה חושב אחרת, יופי לך.
לפני 6 שנים
אניגמטית​(שולטת) - זה הכל: חייתי ומטורף, מספק, מתמסר, מעניק, לוקח, אוהב,
מטריף, כואב. הכל יחד בערבוביה שהיא אושר אחד גדול
וכן, חייבים שיהיה שם בצד השני ת האחד המיוחדשיכול לספוג
ולהתמסר כך ואשריכם- זכיתם במשהו שלא רבים זוכים.
}{
לפני 6 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - בדיוק כל מה שאמרת
ועוד קצת.. :)
תודה אהובה }}{{
לפני 6 שנים
מתנערת - כשקראתי, המחשבה הראשונה שלי היתה: למה סעיפים? ומייד אח"כ: ומדוע הם מבולבלים?
ובהמשך - אבל, אבל אחרי 7 אין יותר סעיפים עד סעיף 12. האם זה ניסיון להמחיש את הסימום שהולך ונוצר בך מתוך התמהיל הלא קל הזה של ספיגה והכלה של הסדיזם שלך, שרוצה לצאת מבלי שישפט לחומרה; מתוך התמהיל של דמעות וחיוך וחיבוק ואורגזמות והכאב שלך - התשוקה שלך, שסוף סוף הטירוף שלך יובן, יתקבל כטבעי?

היה לי קשה לקרוא את הדברים, אך לא החמצתי אף מילה. מעודי לא הצלחתי להבין את הצורך והרצון להכאיב, אך תמיד רציתי שמי שיכאיב לי, זה יהיה מתוך כך שזה חלק ממנו, טבעי ומוטבע בו ושהוא יעשה כן (קרי, יכאיב לי) מתוך רצון לחלוק עימי ומתוך תקוה שאני אכיל כל זאת, למענו. ואם הוא מאושר מכך - סגי.

נראה כי בורכת - מצאת את מי שטורף את כל מה שמממ טורפת מוציאה מעצמה מבלי לחשוב עליה כעל מטורפת.
לפני 6 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - הסיבה לסעיפים, גם לסיבה שהם לא מסודרים - היא פשוט תוצאה של המחשבות שלי.
זה לא היה ניסיון ליצור איזה שהוא פוסט שלא יישפט בחומרה, כי אני לא מסתירה את הסאדיזם שלי, את הפסיכיות, או את הצורך שלי בכאב פר-סה.
מהמקום שלי, וזה ברור, אני מבינה את הצורך והרצון להכאיב, ואני שואבת הנאה עצומה מכך. אחרת לא באמת הייתי עושה את זה. - זה השלם שאני מתכוונת אליו.
ומה שהיה חשוב לי להעביר - כמו שכתבת- זה שבאמת בורכתי. בורכתי בנשלט שיכול להכיל את הרצונות שלי, לספוג אותם בצורה שפויה. להיות מאושר מהם כי זה משמח אותי. ולהתהלך בגאווה עם התוצאות של הרצונות שלי.
לפני 6 שנים
מתנערת - כתבתי את התגובה לתגובה שלך שלא במקום הנכון. אז מעדכנת אותך כאן.:)
לפני 6 שנים
מתנערת - אני עושה כעת את הסימן של - טיים אאוט.
משהו ממה שכתבתי לא היה ברור דיו וכך יצא שניתן היה להבין שהפוסט נכתב באופן מבולגן כדי למנוע את שפיטתו בחומרה - ולא היא!
אני התכוונתי שהבלבול (המכוון) נועד להמחיש את הסימום שמתעצם בך.
ומקור הסם הזה שנוצר הוא ממהילה של כמה דברים, שאחד מהם הינו האפשרות להוציא את הסדיזם שבך, בלי שמי שמולך שופט אותו לחומרה, אלא אדרבא, הוא מבין אותו כחלק טבעי ממך.
לפני 6 שנים
tight_mike​(נשלט) - אם פעם תחפשי ניק חדש
מממ מפחידה
מממ מדהימה
מממ אני יכול להמשיך כך שעות
לפני 6 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - יש לך רשות :)
תודה יקירי }{
לפני 6 שנים
subtal​(נשלט) - תודה גם, על תיאור מדוייק ולעתים משתק.
תוכלי להסביר את המספרים? סידרת את הפיסקאות שלא בסדר כתיבתן ושמרת על המספר המקורי?
לפני 6 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - כתבתי מחשבות, בלי סדר.
כשקראתי פעם נוספת, סידרתי אותן.
לפני 6 שנים
subtal​(נשלט) - תודה. אם הבנתי נכון, המספרים הם סדר קריאה מומלץ. אקרא שוב. שוב אקרא.
לפני 6 שנים
פייר פאזוליני​(נשלט) - את פשוט כותבת יפה ופואטי, נדמה לי שאפילו יותר מאשר את אוהבת להעניק כאב
לפני 6 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - אתה סתם "מאשים" :P
}{
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י