ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

משחק הצללים

ההמשך של הסוף
לפני 5 ימים. רביעי, 13 בנובמבר 2019, בשעה 19:10

אילו החיים היו פשוטים הייתי מצמיד אותך לרגליים שלי
מעצב אותך כראות עיניי
מכתיב לך כללים שיעצבו את דרכינו יחד
קובע עבורך מה מותר ומה אסור
מעניק לך בטחון, סדר ואחריות.

אילו החיים היו פשוטים כנראה היינו עכשיו בסיטואציה אחרת
את היית קצת רוצה קצת יותר
ואני הייתי לוקח הרבה יותר
מתווה לך את הדרך קדימה

אילו החיים היו פשוטים יותר
כנראה שלא היינו מדברים על פרידה
מהר יותר ממה שאנחנו מדברים על חיבור
בזמן שאת מנסה להכניס את עצמך לתוך כללים
שעוד רגע את צריכה לצאת מתוכם
אל מקום טוב יותר בשבילך

החיים מזמנים לי לפעמיים הזדמנויות לרגע
הצצה קטנה למה שהיה יכול להיות אילו....
להזכיר לי למה הבדס"מ בחר בי
למה אני כל כך מתחבר אליו
למה אני כל כך זקוק לנשלטת יציבה לידי.
ולא מעניין אותי עם איזו שריטה היא באה
איזו טראומה מהעביר היא סוחבת איתה
ולא מעניין אותי שבין שיחה לשיחה או פגישה לפגישה איתי
היא נפגשת עם הפסיכולוג / פסיכיאטר / מדריכת דימיון מודרך

מה שחשוב הוא החיבור
התקשורת
השיחות האלה שאתה לא רוצה שיגמרו אף פעם
הצורך הזה שמגיע מהבטן להצמיד אותה חזק חזק לרגליים שלי
לקחת עליה בעלות
שתרצה להיות היא בשבילי
אדם, נשלטת, רכוש... לא משנה איזו הגדרה

יש לפעמיים התפרצות של רגשות שאי אפשר להסביר במילים
רק מעשים יכולים לתאר בדיוק את התחושות האלה
כשאתה דואג לה, דואג לה באמת
לוקח עליה אחריות אמתית
לא משחק איתה משחקים

לפעמיים החיים נותנים לי לרגע תזכורת לרגשות הללו
רק כדי להזכיר לי למה אני כאן
למה ונילי זה כזה... ונילי
ולמה הצורך הזה בבדס"מ הוא נורא חזק

אבל החיים לא כאלה פשוטים
לרוב הם אכזריים
והם נותנים לי את הטעימה הזאת
רק לרגע...
וזה נעלם

לפני שבוע. ראשון, 10 בנובמבר 2019, בשעה 21:01

לי ולכל הנושא של סטירות יש עניינים לא פתורים
אולי בגלל שבין כל המעט נשלטות שהכרתי זה היה בין שלושת הגבולות החוזרים
מקום טוב באמצע בין הביזאר והאנאלי, עוד סוגיות לא פתורות אבל זה לא העניין.
סטירות
מה הופך את האקט הזה לגבול אצל נשלטות
לא בדקתי את הנושא הזה מבחינה סטטיסטית אבל בנתיים מניסיוני הדל זה גבול שחוזר על עצמו
ואני בטח לא בצד שחוטף אז אני לא יכול לדעת מה ההרגשה להיות בצד השני
לכל אחת ממי שהכרתי הגבול הזה הגיע ממקום רע
האבא או האמא (או שניהם) שהיו מרבים להשתמש באלימות
הקודם שסטר פעם אחת יותר מידי עד שזה שבר אותה לגמרי
לפעמיים זה היה פשוט הפחד האמיתי מהכאב החד או הסאונד האכזרי של היד שפוגשת את הלחי

אני יכול להבין את הסלידה מהאקט הזה
מצד אחד
משפיל
כואב
מעליב

מצד שני
זה מעמיד במקום
מחנך
לפעמיים מעלה את הריכוז

בטח יש עוד המון סיבות לכן ולכן
בשאני מאמין שלי, ברגש העמוק שלי
לא הייתי יכול לתת למישהי סטירה כזו
אם לא הייתי מרגיש אליה משהו
לא הייתי בטוח שהיא סומכת עליי שאני עושה את הדבר הנכון
אם לא היה בנינו אמון
כבוד. שזה לא מגיע ממקום של זלזול, זה מגיע ממקום מאוד מכבד.
ממקום נכון ולא ממקום אלים, סתם אלים.

אני בטוח שאם היינו סתם רבים, לא בהרכח משהו שקשור לבדסמ
בחיים לא הייתי נותן לה סטירה, בטח לא ממקום רגשי של כאב
סטירה אחת חזקה מידי מכל העונג הופך להיות חוויה טראומטית
ונכון שזה נכון לגבי הרבה מאוד דברים ולא רק לעניין הזה, אבל ההתייחסות שלי כרגע היא לעניין הזה.

אני לא מתקן חוויות טראומטיות, ויש גבולות שאני לא חושב שהכרחי לשבור אותם
בטח שמלווה להם חוויות טראומיות, קטונתי בעניין הזה
פעם אחת מישהי רצתה לנסות להתמודד מול הטראומה שאבא שלה השאיר לה
ולתת לזה מקום בטוח בעולם שבנינו לנו
הספיק לי לראות את הפרצוף המכווץ שלה והרעידות שהיד שלי הורחקה מעט לסטירה קלה
כדי להבין שזה לא רעיון טוב
לא הסכמתי להשלים את הפעולה והיא בכתה
היא הצטערה שהיא מאכזבת אותי אבל היא בכלל לא אכזבה אותי
היא הייתה גיבורה בשבילי
על הרצון בכלל לחשוב להתמודד מול הטראומה ועל כך שהיא מציבה לעצמה גבולות הגיוניים
יצא לנו לדבר על זה לא פעם, אבל לא מעבר לזה
ומאז החלטתי שמי שבאה עם גבול כזה ממקום של טראומה ייקח זמן, אם בכלל, לנסות להתמודד מול זה

האקט הזה של סטירה זה עניין שהייתי רוצה לעצמי
להעמיד את הסאבית שלי במקום שצריך
לחנך עם סטירה
אבל זה משהו שבחיים לא יגורם לי לפסול
כל מי שהכרתי הייתה מתוקה ומקסימה בדרכה,
גם בלי איזו סטירה טובה

לפני שבוע. שבת, 9 בנובמבר 2019, בשעה 10:30

כשאת בוכה אני נרגע
לא בגלל שהצלחתי לעמוד במשימה להכאיב לך עד כדי דמעות.
לפעמיים אני בכלל לא צריך לדעת בך בשביל לבכות
לפעמיים זו רק מילה
אפילו לא מילה רעה
רק להגיד לך שאני גאה בך גורם לך להזיל דמעה קטנה ולהעלות חיוך
לבכות לפעמיים זה דרך להביע אושר.

אבל אני יודע שהבכי אצלך הוא לא רק אושר או סימן לכאב
הבכי הוא גם השחרור שלך
לא רק אחרי סשן אינטנסיבי
זה גם השחרור שלך מהחרא של היום / השבוע / הרגע
המנהלת שלך שצעקה עליך היום סתם
הקרדיט שלא קיבלת על ההשקעה שלך בעבודה
וכל תקופת המבחנים האינטנסיבית שכל ראשך היה טמון החומר
לחץ החיים
ורגע השחרור שלו

בסוף לא משנה למה את בוכה את באה אליי
לא בשביל לשמוע על ביקורת
בשביל לקבל אהבה
בשביל לקבל חיזוק
בשביל לדעת שאת לא אבק בעולם הזה
הרי חוץ ממך מי עוד יודע כמה באמת השקעת ונתת
גם בשבילי
את אולי חושבת שזה ברור מאליו
שם מחוץ לדלת אולי זה ברור
אבל מה שאת נותנת לי זה בכלל לא ברור

אני רוצה שתבכי
מתי שאת צריכה
אני תמיד רוצה להיות זה שינגב לך את הדמעות
גם אם חרא לך ואת צריכה לפרוק
גם אם את מאושרת
תבכי
אני כאן

לפני שבוע. שישי, 8 בנובמבר 2019, בשעה 23:23


את חייבת לדעת את מקומך
את חייבת מסגרת
הכללים הם שיעצבו אותך
דרכם אחנך אותך
בחרת לוותר על חופש הבחירה שלך
כעת רשימת כללים ראשוניים בלבד :
1. בכל בוקר, רגע אחרי שפקחת את העיניים את שולחת לי הודעה
אני רוצה לדעת שהתעוררת, שהכול בסדר ואת זמינה
2. הדבר האחרון שאת עושה לפני שאת הולכת לישון, את שולחת לילה טוב
עד שאת לא מקבלת ממני לילה טוב את לא נכנסת למיטה
3. האפשרות לגעת בעצמך וכמובן להגיע לאורגזמה אינה לבחירתך, זו החלטה בלעדית שלי
וזה דורש בקשת רשות
4. בכל פעם שאת לא זמינה יותר את חייבת לעדכן
שזה יכלול זמן משוער וכמובן לעדכן כאשר את זמינה שוב
5. כאשר אנחנו לבד את נמצאת בלבוש תחתון בלבד
אם את מגיעה אליי את נכנסת ומסדרת את הבגדים שלך בצורה מסודרת בכניסה
אם אני מגיע אליך, זו הצורה שבה את פותחת לי את הדלת
6. אני לא מצפה ממך בתור התחלה לקרוא לי אדוני או מאסטר, אך בזמן שאנחנו ביחד, שולט ונשלטת אינך פונה אליי בשמי הפרטי
זה שמור לאירועים מיוחדים או לזמן משותף עם אנשים
7. את לא מתחצפת או מרימה את הקול. דברי אליי בכבוד כמו שאני אדבר אליך
רוצה להגיד משהו? בקשי רשות ותגידי. אם לא קיבלת רשות אבל זה עניין דחוף - צייני זאת.
8. אמון - כפי שאת מצפה שאהיה אמין וכֵּן אני מצפה גם ממך להיות כזאת.
שגית? עשית משהו אסור? תגידי לי, בלי פחד, גם אם את יודעת שאת עומדת לקבל על זה עונש.
9. בסוף כל יום, אציין את העונשים שצברת לך באותו היום ואת הסיבה על מנת שתוכלי ללמוד
כך בכל יום תצברי עונשים (או הטבות) עד שניפגש ואז נממש את העונשים.
10. לעולם אל תקחי את עצמך יותר ממה שאת מסוגלת. אני מעריך את הרצון שלך להיות טובה עבורי
אבל תבני את עצמך, נבנה אותך יחד.
אל תהיי גיבורה יותר ממה שאת חושבת
ואל תהססי להשתמש במילת הבטחון שלך
ואם לא תשתמשי אני אראה את זה כחלק מהפרה של סעיף 8.
אל תשברי את עצמך בשבילי
לכל דבר יש זמן ואת המקום
תבטיחי לי.

זהו בנתיים.
אבל זה לא הכול
הכללים עושים את האדם
וזו רק ההתחלה
וזה רק ילך ויתקשח ויתהדק
בהצלחה אהובה שלי
אני סומך עליך שלא תאכזבי אותי
שרלוק

*נכתב בהשראה מהעבר*

לפני שבוע. שישי, 8 בנובמבר 2019, בשעה 17:48

הפרה של הכללים שקבעתי תמיד גררה עונשים אחרי
אבל אחרי רצף של כמה הפרות של הכללים והתחצפות היא הייתה צריכה ללמוד
חוסר אונים
כמה היא פחדה מהמילה הזאת
רק מלשמוע אותה היא הייתה מקלת פיק ברכיים
החוויה הראשונה לא הייתה נעימה במיוחד
אבל זו הייתה הדרך להעביר מסרים
מה שהיה לפני אותו סשן לא חזר
והפעם הטיפול צריך להיות דומה
היא חשבה שהעונש יהיה במתכונת הרגילה
אולי בגלל הרצף הפעם הספאנקים והמכות באזורים השונים יהיו לא רק עם היד או חגורה
היא פחדה למשל מכף העץ
עם הפנים לכיוון הקיר כיסיתי לה את העיניים
שאלתי אותה אם היא זוכרת מה לעשות במקרה ומשהו קורה
היא הזכירה לי את מילת הביטחון
הגאג נכנס לפה
הדופק שלה עולה, זיעה קרה מתחילה
היא חוזרת על התנועה שאמורה לעצור הכול
מעביר כמה חבלים דרך הווים על התקרה
האורכים שלהם שונים
ואני קושר אותה כמו מריונטה
כל חלק שזז מזיז חלק אחר
וזה יכאב
אטמי אוזניים בדרגה איטום בינונית
שתוכל לשמוע אותי אבל היא תצטרך להיות בשקט כדי שזה יקרה
זהו
לא רואה
בקושי שומעת
לא יכולה לדבר
יכולת תנועה מוגבלת
לפני ההצלפות אני משחק לה קצת עם הנשימה
הגאג מקשה עליה לנשום דרך הפה
אז אני סוגר לה עם היד את האף
מחזיק קצת, משחרר
מחזיק, משחרר
וחוזר
הנשימה נעשת כבדה
משחרר
עוד רגע הנשימה חוזרת להיות סדירה דרך האף
הצלפות אינטסיביות לכיוון הישבן
מצטבים על הפטמות
נותן להם לתפוס את המקום ולכאב להירגע
מסיר אותם במכות עם כף העץ
תוצאה - כאב חד והבכי מתחיל
אין סימני שבירה
מצמיד אליה את המכשיר העינויים הרוטט
מתקפת הנחות
משחרר
נרגעת
מצמיד אליה שוב את המכשיר הרוטט
היא מתחננת לגמור
עוצר
הולך סביבה לבחינת התוצאות הביניים
גוף אדום
2 סימנים על החזה - צפי החלמה שבוע וחצי
הצלפות ישן - אי יכולת לשבת עליו יומיים - החלמת הסימנים 4 ימים
נזלת של בכי
אי נוחות
נשימה כבדה
חניקה כאלה בגרון
משחרר
מנגב לה את נזלת
מסיר את כיסוי העיניים
העיניים אדומות ודומעות
אני שואל אותה אם היא מבינה למה היא המצב הזה עכשיו
והיא מנהנת את הראש בחיוב
אני שואל אותה אם היא מבינה את חומרת ההתנהגות שלה והמסר הועבר
היא שוב מהנהנת
אני מסיר את הגאג ושואל אותה אם היא רוצה להגיד משהו
והיא מתנצלת על ההתנהגות שלה בימים האחרונים
אני סולח לה
וסוטר לה על הלחי
היא לא נשברת אבל מתחננת להשתחרר
אני משחרר אותה
ומחבק אותה
מנשק אותה וסולח לה
מורח לה אלווורה וקרמים שירגיעו את חום הגוף, האודם והכאב
משכיב אותה על המיטה
היא מבקשת לגמור, היא חייבת כדי להירגע
אבל אני לא מסכים
זה חלק מהתהליך
אני מלטף אותה עד שהיא נרדמת
הולך לקפל את כל מה שהיה
שם הכול בקופסא ומחזיר לארון
בתקווה שלא נזדקק לזה שוב
בעצם... אולי עוד פעם אחת :)

לפני שבוע. חמישי, 7 בנובמבר 2019, בשעה 20:32

אילו יכולתי לבחור אותך
כמו כל אחד הייתי רוצה את המושלמת כמו שהראש שלי מצייר
אופי מתוק כזה וחייכנית
מבט קסום כזה בעיניים, נבוך
חברותית
חרוצה
נאמנה
במראה המדויק לדמיון שלי
אתם יודעים... כזאת בהגדרה של מושלמת
בשבילי
אבל בסוף אני לא אבחר בה
בסוף אני אבחר ואתאהב במציאותית
דעתנית וחזקה במקומות שצריך
וקטנה במקומות שצריך
יהיו לה שריטות מהעבר ומשקעים
היא תאהב אנשים אבל את הרוב תשנא
היא תהיה חרוצה אולי עבודה
אבל תגיע הביתה מותשת ורק תרצה להתקלח ולנוח
נאמנה.
האופי שלה יהיה מתוק, אבל בחלק מהימים בחודש היא תהיה שד
שנריב היא תרצה לצאת הצודקת
שנעשה בדסמ היא בסוף לא תתחבר לסטירות
וסף הכאב שלה יהיה הרבה יותר נמוך ממה שהיא חשבה
וכנראה שגם הראש שלה יכאב באותו הערב
המראה שלה יהיה שונה ממש שדמיינתי אחרי כל השיחות
אבל זה כבר לא יפריע לי

בקיצור... סביר להניח שהיא תהיה שונה ברוב הדברים ממה שהיה
אילו הייתי יכול לבחור
אבל... אני יאהב אותה כמו שלא אהבתי מעולם
כל שריטה שלה
כל פגם
כל משקע מהעבר או פצע או צלקת
ונלמד לחיות עם העייפות
ונבנה לנו את הביחד שלנו
ואת הבדס"מ שלנו
הכי שלנו
מזל שאי אפשר לבחור בדיוק מה שרוצים
מה שמקבלים, הלא צפוי
בסוף זו ההפתעה הכי טובה שאפשר לבקש


לפני שבוע. רביעי, 6 בנובמבר 2019, בשעה 23:39

התאהבתי.
בעצם אי אפשר לקרוא לזה התאהבות
זה יותר העקצוצים הקטנים האלה שיש בבטן
והצורך הבלתי מוסר הזה שהיא תהיה זמינה שוב
אז כזה
זו התחושה הזאת רגע לפני שמתאהבים
וזה קרה לפני כמה שנים

בטח חלקכם מכירים את זה שמישהו או מישהו פונה אליכם
או אתם פונים
ואתם נסחפים
שיחות הארוכות אל תוך הלילה
לקום בבוקר ובמהלך כל היום להחליף הודעות ולדבר בלי סוף
והזמן טס
הכול זורם
אותו ראש
אז כזה
קבענו להיפגש.

הייתי אז צעיר יותר ומהיר יותר
וגרתי אצל ההורים
קבענו להיפגש באיזה בית קפה מוסכם
ההתרגשות שהתמונה והקול עומדים להתחבר
אי אפשר להסביר בכלל את ההתרגות שאוכזת בך ברגעים הללו
היא כמה דקות לפני הזמן
חיכיתי לה בדיוק במקום שקבענו
דיברנו על המון דברים
עד שהיו צריכים לסגור את בית הקפה
הסתכלתי על השעון
היה כבר מאוחר
אבל לעזאזל העבודה, לקום מחר עייף
זה היה שווה כל רגע
נפרדו פרידה בדס"מית עדינה
נשיקה לוהטת שהתלווה אליה כאב עדיף
וקבענו שפעם הבאה נעשה סשן הכרות.

אני, גר עם ההורים
היא, גרה עם ההורים
מה עושים?
חיפוש ראשון בגוגל מביא אותי לחדר לפי שעה מעוצב בטוב טעם של בורדל מפואר בפריז
שלחתי לה והיא הסכימה
קבענו שניפגש ביום שלמחרת
עד הפגישה בעיקר עשיתי תיאום ציפיות ארוך
תאמנו גבולות
החלפנו תחושות והתרגשות
עד שקיבלנו מפתח לחדר אולטרא בורדל שהיום בחיים לא הייתי נכנס אליו
ובטח לא שולח צוות תחקירים של ערוץ 2 לבדוק אם מצב המגבות והסדינים

סיפורי סשנים יש מלא אז אני לא ארד לפרטים
אבל היה מעולה
כל מה שרצינו קרה
כל מה שלא רצינו לא קרה
הצלחנו להגיע אפילו טיפה יותר רחוק ממה שרצינו
היה מעולה
היה מפתיע
הייתה התאהבות.
עכשיו הרגשתי מאוהב.
נפרדנו בחיבוק ארוך ונשיקה ארוכה

היא נעלמה.
רציתי לוודא אחרי שעה שהיא הגיעה הביתה והכול בסדר
אבל הטלפון היה לא זמין
ולא היה מענה להודעות SMS שעד היום כנראה מיותמות
לא באתר
לא בתוכנות מסרים שונות
שקט.
נלחצתי.
בלילה לא הצלחתי להירדם, הייתי בטוח שקרה משהו
אבל השקט הזה המשיך במהלך היום
ואני טרוד
"פוסט חדש פורסם" אני מקבל התראה לטלפון
תחושה ראשונה - רוגע
הטלפון עדיין לא זמין
נכנס ו... הלם!
קילור ליד השם שלה? אבל מי זה!?!?!
סופר שם סיפור על משימת הקילור שלה
אני.
בלי לפרט שמות
רק קרדיט קטן של תודה
וסיפור שלם של השתלשלות האירועים באופן כללי
כעסתי.
קיללתי קללות שאף אחד לא יודע שהן קיימות
כעסתי.
התאכזבתי, בעיקר מעצמי.
נשברתי.
המשכתי לקלל. אותו. אותה. את המשפחות של שניהם.
הייתי משימת הקילור שלה.
בפוסט פתאום התחברו לי דברים שהיום בטוח הייתי שם אליהם לב
אבל אז... כל מה שרציתי זה אותה
היום אני רוצה להגיד להם תודה (ועדיין מאחל להם כמה מהדברים שאיחלתי להם אז)
תודה על צלקת קטנה שהשאירו לי שעשתה אותי היום יותר חכם
אין לי מושג אם הם עדיין פה
פייר, גם לא איכפת לי
אבל תודה לכם שאני יכול להוסיף להשגים שלי
"משתתף פעיל במשימת קילור"

 

לפני שבוע. שלישי, 5 בנובמבר 2019, בשעה 22:44

לפני כמה שנים כתבתי פוסט "האו האו"
הוא  "פט פליי", מעין סשן כזה.
גם הוא כמו פוסטים אחרים כבר איננו בבלוג.

שנה בערך אחרי שהכנו וכמה חודשים לפני שנפרדנו
היא הזכירה לי את הפוסט הזה
הייתי על הכורסאת טלווזיה והיא התישבה על הברכיים לידי
היא רצתה לדבר עם הפוסט
תמיד איפשהו רציתי לעשות משהו כמו "פט פליי"
בקטנה
אצלה זה היה אחד הגבולות ולכן מעולם הנושא לא עלה
עד אותו היום
היא רצתה להבין יותר דרך העיניים שלי למה אני מתכוון
היא התחילה לקבל בטחון שהוביל לסקנות לגבי העניין הזה
אמרתי לה שאני מעדיף לא להכנס לזה כי אני מכיר אותה
אני יודע שסשן כזה יכול לשבור אותה
אבל היא המשיכה לשאול שאלות
ראיתי העיניים שלי ניצוץ סקנות שהחליף את המגננה שיש מאחורי גבולות שהוצבו
לכל מה שהיא שאלה ורצתה לדעת היא קיבלה תשובה מפורטת
אחרי שיחה ארוכה הלכנו לישון
במהלך היום שלמחרת קיבלתי הודעה ממנה
שהיא חשבה והיא רוצה להתמודד מול סשן כזה
ההרגשה הראשון מעין התרגשות מכל המחשבות והפנטזיות לסשן כזה קפצו לי לראש
"האו האו" מקבל חיים.
קבענו שנדבר על זה שניפגש עוד כמה שעות
כשחזרנו לדירה היא קפצה ישר והתחילה לדבר על העניין
אם היא הייתה מסתכלת היא הייתה רואה שהקערית מים ואוכל כבר מוכנות בשבילה
אבל היא לא ראתה, אז סימנת לה שתסתכל
היא חייכה
הקולר כבר היה עליה כחלק מחוקי הבית
היא ירדה על 4, נקשרה לרצועה והולכתי אותה ברחבי הבית
ליטפתי אותה כמו שמלטפים כלב שכל כך אוהבים
גם החיבוק היה דומה
לרגע היא הייתה הגורה הקטנה שלי
היא רצתה להגיד משהו
אבל הסברתי לה שכלבות רק נובחות
סימני השבירה התחילו להגיע
הובלתי אותה לכלי המים לשתות
היא התכופפה ללגום אבל לא הצליחה
ראיתי אותה מתחילה לרעוד
עצרתי הכול.
לא רציתי להתנצח עליה ולהגיד לה שידעתי שזה לא בשבילה
באותו רגע כל מה שרציתי היה לעטוף אותה חזק חזק אליי
בכי של שבירה
ניגבתי לה את הדמעות בעיניים
ועשיתי לה את הקיצי הזה שעושה לה  הכי נעים
זה שהיא לימדה אותי לעשות לה ברגעי מצוקה
כמה שעות אחרי היא כבר באה אליי להגיד לי שהיא מצטערת שהיא לא הקשיבה לי ושצדקתי
אמרתי לה שזה לא משנה, מה שהיא הצליחה לעשות זה כבר הישג שהיא יכולה לזקוף לזכותה
ומה שהיא נותנת לי זה מעל ומעבר
ושלא תנסה לשבור את הגבולות האקסטרימיים שלה בשבילי בטח שהיא לא מוכנה
וכנראה שכל הקונספט של הפוסט יהיה משהו שישאר בגדר פנטזיה
2017 היה פנטזיה
2019 נשאר פנטזיה אמרתי לה
חיבקתי אותה חזק ולחשתי לה בשקט באוזן
אבל כעונש את מורידה את הכלבה לטיול...

 

לפני שבוע. שלישי, 5 בנובמבר 2019, בשעה 19:00

לצערי טרם סיימתי את לימודי הפסיכולוגיה שלי.
סליחה, אני אתקן
לצערי טרם התחלתי את לימודי הפסיכולוגיה שלי.
אני לא יודע אם התכונה הזאת של "להיות פסיכולוג" זה משהו שבא עם התואר "שולט/ת"
או שאולי אנחנו רוצים להיות כאלה?
אני יודע או יותר נכון לדעתי, צריך (עדיף?) להיות בעל אינטליגנציה רגשית גבוה (או לפחות מעל הממוצע)
לפעמיים זה חזק ממני
הצורך הזה לפצח את זאת שאני מדבר איתה
להבין בנפש מול מי אני נמצא
אבל... לא תמיד אני עושה את זה כמו שצריך.

יש דברים שלא צריך תואר בפסיכולוגיה כדי לראות אותם. להרגיש אותם.
אולי כמו שאמרתי, פשוט צריך אינטליגנציה רגשית כלשהי.

כל אחד ואחת מאתנו בשלב כזה או אחר בחיים חווים פרידה זוגית
או לפחות הרוב
כל אחד לוקח את הפרידה בצורה אחרת
לכל אחד הדרך שלו להתגבר
ולכל אחד הזמן שלו עד שהלב שלו מתנקה לחלוטין
החלק הקשה בדרך זה הקצר בין הראש ללב
"הקשר הזה כבר מאחורי..."
"אני בסדר, התגברתי"
המנטרה אין סופית לתוך הראש
והלב
הלב עדיין בכלל לא שחרר
געגועים לרגעים של ביחד
לדברים הקטנים והגדולים שהיינו עושים
להרגלים
לכל דבר שמזכיר לנו אותו או אותה.

אחרי פרידה, לא תמיד צריך לרוץ ולהמשיך קדימה
לפעמיים צריך לקחת רגע לעצור
להבין
ללמוד
להסיק מסקנות
להתנקות
זה לא תמיד אומר שאת התהליך הזה צריך לעבור בשביל עצמך
את התהליך הזה צריך לעבור בחלקו גם לזה שבא אחרי ההוא שהיה קודם
בלי אחד לפגוע
בלי אחד בפה ואחד בלב
ולא משנה באיזה צד אתה של השוט

זה לא אומר שדברים באמת ישתנו, כאלה שיחפשו את הריבאונד שלהם תמיד יהיו
אבל אם לרגע אחד, הצלחתי לגרום למישהי או אפילו למישהו לעצור אחרי פרידה
ולחשוב
שניה לפני
מבחינתי זה כבר משהו

חשבתי על זה פעם
אבל החלטתי שאין לי עניין ללמוד פסיכולוגיה
אני מסתדר נהדר עם אי אילו קישורים שקיבלתי
גם אם זה לא תמיד מצליח לי
אי אפשר להיות באותו ראש עם כולם
בשביל זה אני לא מחפש את כולם
מספיק לי רק אחת
שתשב על הספה
אני אהיה פסיכולוג בגרוש
והיא תבוא נקייה

לפני שבועיים. שני, 4 בנובמבר 2019, בשעה 20:23

קולר יצא לי להעניק בסך הכול פעמיים
בכל פעם זה היה בצורה שונה
אבל בכל פעם זה היה שיא של התרגשות
מבחינתי הקולר מסמן דרך שעברנו
הדרך שבין ההתחלה, תהליך הבניה / חינוך ועד הרגע שהחלטתי ראויה
בפעם האחרונה החלטתי לצד הקולר המסורתי להעניק לה גם שרשרת
מהסוג הרגיל
כזה שהיא תוכל ללבוש אותו עליה לאורך כל היום
ולא רק כששנינו לבד
הפעם הראשונה הייתה מרגשת כי זו הייתה הפעם הראשונה שהענקתי אי פעם קולר
וזו הייתה הפעם הראשונה שמעניקים לה קולר
זו הייתה דרך אבל זה היה רגע קצר שהייחוד שלו היה שזו הפעם הראשונה.

הפעם השנייה הייתה שונה, במיוחד שלה הייתה תחרות מול זוג אחר, נשלטת אחרת
מי תקבל את הקולר ראשונה
בכל פעם שיצא לנו להיפגש הן היו מחליפות מרשימים על מה שעבר עליהן
ואיך כל אחד מרגישה לקבל ההתקדמות שלה בדרך לקבלת הקולר
ידעתי כמה זה חשוב לה, כאילו היא במרוץ לקראת התואר.

היא פתחה את הדלת בדיוק בשעה שהיא אמרה שתגיע
היא נכנסה ופעלה בדרך שהיא כבר מתורגלת
התיק מונח על הדלפק בכניסה וכל שאר הבגדים מקופלים בצורה מסודרת על הכסא
שביל מואר נרות ופתק קטן שמורה לה ללכת בדרך הנרות על ארבע הוביל אותה אליי
בקצה הדרך חיכיתי לה יושב על הרצפה כמו מחכה לכלב שיבוא להתנפל עליי
ליטפתי אותה וסידרתי את השיער שלה מאחורי האוזניים שאני אוכל להביט לה שוב בעיניים
ראיתי את חוסר הוודאות שלה לכל התפאורה הזאת ככה באמצע החיים
ביקשתי שתשב על הברכיים עם הידיים מאחורי הגב
התיישבתי מולה הגובה העיניים
חייכתי אליה וסיפרתי לה כל מה שאני מרגיש
על כמה שאני גאה בא
על האושר שהיא מסווה לי
על הדרך המאוד לא ברורה שעברנו בין איך שהתחלנו לאיפה שאנחנו היום
אמרתי לה שכל מה שמתרחש פה כרגע, הוא בכלל לא מובן מאליו
ולהגיד לה שאני אוהב אותה
פשוט אוהב אותה
הרי אם לא היה בנינו רגש כזה או דומה לו
לא היינו יכולים לשבת עכשיו ככה כמו שאנחנו
הדמעות החלו לזלוג.
ביקשתי ממנה להתכופף טיפה לכיוון שלו והלבשתי עליה את הקולר
ומיד לאחריו הוצאתי את השרשרת
והסברתי לה שזה קולר שהיא תוכל ללכת איתו ביום יום.
התחבקנו בחוזקה דכות ארוכות
נתתי לה נשיקה והובלתי אותה למיטה
ושיחקתי בה
לאחר כמה דקות היא קיבלה רשות
והתפרקה

ימים לאחר מכן פגשנו שוב את אותו זוג
באופן לא מתואם בכלל גם ההיא הגיע עם קולר
מעבר לצרחות של OMG לא היה אפשר לשמוע כלום
אבל היה אפשר להרגיש הרבה אושר
שלה ושלה