ורודה

היום שבו בחרתי בעולם הזה אמור היה להיות יום הפרידה מהגאווה,
היום שבו הפכתי מונילית לנשלטת אמור היה להיות יום מותה של הגאווה,
היום שבו הוא בחר אותי אמור היה להיות יום הקבורה של הגאווה,


חשבתי שהיא מתה, חשבתי שהיא הלכה
אבל למרבה הפתעתי היא עוד חיה, בועטת וצועקת, תחת מעטה של חול ואבק, מתחננת לפיסת אוויר

נתתי לה לנשום אתמול שלא יגידו שאני רוצחת,
נתתי לה לקחת נשימה עמוקה ולזכור איך זה מרגיש להיות קיים,
נתתי לה מקום בחזרה בחיים שלי, כי היא ביקשה כל כך יפה,
נתתי לה לדבר איתו, כדי שיכירו.

הגאווה עמדה מול המאסטר
המאסטר עמד מול הגאווה
קרב ענקים
רק אחד יכול לצאת ממנו,
הוא בשקט, בדרכו שלו
היא ברעש, בדרכה שלה

אתמול זה קרה,
הפעם אין לי ספק
הגאווה מתה,
רק אחד יכול היה לנצח,
הוא עמד מולה בטוח ואמיתי
היא עמדה מולו מעט מהוססת

ראיתי אותו קובר אותה חיה, ודמעה זלגה על לחיי

יהי זכרה ברוך...