לפני 4 שנים. 9 באוקטובר 2019 בשעה 16:47
בשלט רחוק
מכתבים שלא יקראו לעולם ע"י הנמעניםלפני 5 שנים. 5 ביולי 2018 בשעה 19:59
פותחת לה את הדלת בלי תחתונים, לא יכולתי כבר ללבוש אותם, מרוב שהמפסעה שלי הייתה תפוסה, אבל למען האמת לא הרגשתי צורך ללבוש אותם ,כשאני יודעת שהיא הבנאדם היחידי שמגיע בשעות הקרובות.
בשניה שהיא קלטה החיוך הזה עלה לה על השפתיים ,כל מה שרציתי זה לקשקש בזנב כמו כלבה טובה. בדרך לחדר אני מרגישה הכי נשית וסקסית בעולם זה יוצא ממני לידה.
וכן... אני אמורה לעבוד ב7 והיא פה בסביבות חצות, ולא אכפת לי מהעייפות שתגיע...
כי מה לעשות שכל מגע ממנה זה ויברציות בכל הגוף שמהדהדות בי, מרטיבות אותי והופכות אותי לכלבה מיוחמת. כשהיא מנשקת אותי אני באקסטזה. אבל מצידי שרק תחבק אותי ואלטף לה את הפנים במיטה.
אני כבר לא מנסה להתנגד להיותי כלבונת מיוחמת , הפנמתי וקיבלתי. אם זה כשהיד שלה מעיפה לי סטירות לכוס או שהיא מחליטה שאני צריכה לגמור באותו ,כשהיא אומרת לי שהיא עושה בי מה שהיא רוצה!.
אני פשוט מבינה למה... למה? כי אני רוצה את זה, כי חיכיתי למי שתוביל אותי בשביל הזה ,והיא לחלוטין האישה הנכונה לזה.
למחרת בערב לפני שהיא נכנסה להתקלח, היא נצמדה אלי מאחורה כשאנחנו מסתכלות במראה. ונהנתי להסתכל עלינו התחרמנתי מלהסתכל עלינו ופינטזתי שאני עם הקולר והרצועה ויש עליה סטראפ און בתוכי.
לפני 5 שנים. 2 ביולי 2018 בשעה 19:46
אני אוהבת לשלוט.
תמיד הייתי מתחלפת , אבל משהו בשאישה תשלוט בי תמיד הרתיע אותי. אני יכולה להתחיל לנתח את השנים של ההדחקה והארון אבל אין טעם, יש לי שם מחסום.
כשהיא נכנסה לי לחיים מעבר ללהתאהב הרגשתי את הצורך להכיר לה את החלק הזה בי את העולם הזה של הbdsm ובתקווה שגם היא תרצה . היא יותר דומיננטית כבנאדם הייתי סקפטית שהיא תסכים לקבל את השולטת שבי,ואת הנשלטת שבה. למזלי היא נענתה בחיוב ואני נהנתי מהרגשה של בית מקום בטוח להיות אני, מה שהיה חסר לי 5 שנים אחורה.
אבל אני להשלטת על ידי אישה?
היא הסתכלה לי בעיניים אחרי שנה ואמרה לי "אני רוצה שתהיי הכלבה שלי"
המח שלי צועק לא...
הגוף שלי בוער רוטט חושק.
משחק אגו בתוכי של לא להראות (שלא מצליח בשיט)
גם אם הייתי יכולה לשלוט בגוף שלי לפעמים אני מרגישה שהיא קוראת אותי ברגעים כאלה. מי צריך מילים?
פולטת דברים שאני כבר לא זוכרת בגלל המלחמה עם הגוף שלי.
כולי כנועה כולי קטנה כולי אישה כולי "חלשה"
היא אומרת לי לקום ובלי לחשוב הוא קם.
כשכבר נכנסות למיטה אני יודעת שאני מוכנה להיות שם אבל האגו צועק עלי לא... אז אני מתנגדת קצת המבטים שלי בורחים אני בורחץ מהגוף... אני לא רוצה לברוח מהגוף! איתה אני רוצה להיות נוכחת איתה שלמה בכניעה שלי. למה זה קשה?
והיא מתחשבת ומדברת ואיתי כ"כ איתי.
משתחררת קצת התחת שלי צמא אליה הכוס שלי נוטף אני שם כ"כ שם.
ומגיעות לכאב... הסף כאב שלי כיום גבוהה אני לא זזה אבל אז סוויץ' בראש מתחילה להתחצף, צחקתי לה בפנים (i know better then that) "אני לא רוצה להכנע " אבל הכוס שלי מדבר היא יודעת כמה התשוקה בי בוערת. היא קמה מעלי העונש האולטימטיבי , צחקתי לה בפנים (i know better then that)
רק כשהיא קמה אני מבינה כמה אני רוצה וחושקת בזה כבר לפני כמה אני רוצה אותה ככה כמה זה אמיתי וכנה.
היא כבר צריכה ללכת
נכנסת לביגדי לטקס עקבים וקולר משהו בן טיזיניג להתחנפות היא נצמדת לי לתחת מרגישה את הכוס שלה עלי... אני במקום שלי הכי שלמה הכי רוצה. מסיימת להתארגן וחייבת לעוף. טעם של עוד!
לפני 5 שנים. 25 ביוני 2018 בשעה 16:36
כמהה אלייך
מזמן לא הרגשתי כמהה למשהו,
מגע לחישה מבט .
געגוע מעול בקושי מתפשט בי.
נותנת לו לחלוף לרגעים
באחרים מרגישה ונוכחת
ולפעמים גם מדברת איתו ומבינה אותו.
תשוקתי ואהבתי לא תלויים בדבר
לא ביחס הבנה או בהכלה
אהבתי קיימת כי היא ישנה בליבי
תשוקתי קיימת כי גופי מדבר אלייך.
כמהה אלייך. אך לא דורשת ממך דבר!
לפני 6 שנים. 7 באפריל 2018 בשעה 9:05
אנחנו באות
מרצון אמיתי
להיות למטה
להיות מוגנות
אנחנו באות
מאמת מתחננת
לרצות ולרצות
בלי מגננות
אתם מנצלים
משחיטים
את הנשמות
ללא גבולות
ללא חרטות
התחלתם בכן
הגיע הלא
הנה ממשיכים
השארתם אותנו
מכופלות ומושפלות
לא בטוב
לא בלהאצים
בלאנוס להשחיט
לשבור לקרוע
להשאיר נשמות
תועות
איפה האחריות?
*יש פה גם אנשים טובים! אבל יש פה מספיק שלא... ואיפה האחריות האישית הקהילתית #me2
לפני 6 שנים. 22 באוקטובר 2017 בשעה 9:20
25 ימים בלי לדבר איתך
היה בערך הדבר הכי מייסר שעברתי
התפללתי הזעתי כאבתי
וסוף סוף נגמר
הצלצול הגואל העיר אותי
את היפה בנשים התקשרת
הקול מלא החום חזר לאוזני בליטוף מנגן
יכולתי לפרוק עול של כמעט חודש מהלב מהגוף מהנפש
את אהובתי כלואה ועוברת יסורי נפש בעצמך
אני פה בשבילך לא משנה מה
ואני לא צריכה כלום חוץ מאותך
לפני 6 שנים. 21 באוקטובר 2017 בשעה 20:54
יש מסביבי אנשים כל הזמן
מבפנים כרגע ריק
השאירה בי חלל
שקשה למלא
לבד
לפני 6 שנים. 16 באוקטובר 2017 בשעה 17:43
השקט שאחרי הסערה.
נופלת שדודה לתוך עצמי.
אמת של טעויות שלי מתגלה לעיני..
לא שלא ראיתי קודם
אבל עכשיו העיניים נפתחו עד הסוף פנימה לנפש.
אהבה עצמית ממני והלאה יבואו בזמנם,עכשיו לטפל בעצמי.
סטירות אני יודעת לתת לעצמי,ליטוף לא תמיד.
אבל אני אגיע בסוף אני אגיע לרגע ואולי יותר.
לפני 6 שנים. 15 באוקטובר 2017 בשעה 16:44
אחרי חודשים שאני רק רוצה לדעת שאתה בסדר,ולאף אחד אין תשובה טובה. ואתה בצדק לא רוצה לדבר.
מצאתי אותך שוב כאן פתוח גלוי בבלוג
הצפה מכל הכיוונים דברים מתערבבים בלב ובראש.
אני מתגעגעת אלייך אני מבינה שעשיתי את הדבר הנכון בללכת אני מבינה ששגיאה יותר גדוחה מלבגוד בך לא יכולתי לעשות.
פתאום הפער בין המחשבות שלי למאת מצטמצם קוראת בשקיקה כל מילה שלך בבלוג כל כאבשגרמתי כואב לי יותר ו האושר החדש שלך האהבה אני מקנאת לך כואב לי אבל יודעת שזה לטובה.
לא היה לי תירוץ טוב לבגוד יכולתי למצוא את האמת שלי בלי אבל לא היה לי ביצים. השימלת כלה יושבת לי בארון כתזכורת לטעויות שלי.
עזבתי ביגללי.
לפני 6 שנים. 15 באוקטובר 2017 בשעה 12:22
אחרי שהיא נכנסה לכלא פשוט התחלתי להסתובב ,אני והאוטו כל שעה רק לצאת לראות פרצופים...
התגעגעתי אלי ככה חייתי ככה לפני הרבה שנים. לפני האקס.
איתו הייתה הקיימות של בית אמיתי שלי ושלו ושל שרימפי זה היה אמיתי רק לא כמו שהתפללתי בלילות שזה יהיה.
ואז היה בית קטן אחרי שניפרדנו כל מקום שהיא הייתה בו היה לי בית היה לי אמת.
מאז שהיא נכנסה לכלא אני מסתובבת מחפשת לי בית לא מקום לשים את הראש אלה שקט ונוחות.