מבפנים...

- אז, מה עשית היום?

- היום הרשתי לעצמי להיות מאושרת.

מצב רוחו של מזג האוויר,

כעין גחמה של בחורה – מתעתע

לפתע שבר אור מן הענן בוקע

זורח ונוצץ, את המרום מאיר.

פתאום רוחות קרות תוקפות בלי חסד,

בעקבותן נגררת סערה כבדה

בלהט השתרעה לאורך הגָּדָה

על הקרקע דולף נחל האֶשֶׁד.

מיד כתחליפה דממה עוטפת

ומתפרשים שמיים על האופק

ומתנקה מערפים הרוחק

ושוב חמימותה של שמש מלטפת.

מודה אני לך, בורא עולם

שבשגרה והמולה היום יומית איני

לא נציגה, ולא פוליטיקאית,

ולא כלואה בתא מאחורי הסורגים.

מודה אני לך, יוצר רב עוצמתי

שבדומה לעניה, מאמינה בהזדמנות

שטרם לא עקרו את לשוני מפי

ורגילה אני לתועבה ולנבזות.

מודה אני לך, יחיד, בורר

שלעולם לא אכנס לבית הנבחרים

מכל הלב, ואושר מסחרר

מודה אני לך אלפיים פעמים.

מודה אני לך, הו אלוקים

ששעת המוות, לשוטים ויהירים אבוי

מתוך העור המתכלה והקמוט שלי

כן תגורש רוחי אחרי ככלות הכל.

ואז, (בלחש מתפללת לעצמי)

תן לי להיעלם בעומק האפלה

ישעמם לי בגן עדן השמימי

ואת הגיהינום ראיתי על האדמה.

חושך. דממה.

עננים ברקיע

סוחבים את גופם

הכבד ועייף.

ניצוץ קרן אור

מן העומק מבקיע

מאיר את הארץ,

לאופק שואף.

רשרוש של רוחות

כלחש מרגיע

נשמע מלמעלה

בזרם שוטף.

חמה מתעוררת

ושחר מפציע

מתוך חשכה

על הבוקר דולף.

אסור לחיות עם תחושה של חוסר אונים. אסור להעביר את הזמן בהמתנה תמידית. זה מחסל את הצבא על יותר בטוח, מאשר ירי נשק של האויב.

מנשמתי יוצאים שדים,

ארון שלי מלא שלדים

ובראי אין השתקפות.

פגיע וחלש גופי,

לא מרוכזת מחשבתי

ונעלמה זהות.

היכן הלכתי לאיבוד?

כיצד פניתי לבדידות?

מדוע מרורה?

היתה זו החלטה שלי?

האם באמת זה גורלי?

יש בידיי בחירה?

אם הבחירה לא על ידך,

אחר יבחר אז במקומך,

קטונת במצוי...

לא מאשרת אנוכי

חופשית וחזקה רוחי,

הגיע זמן שינוי...

מה שלא הורג אותנו היום - הופך אותנו לחזקים יותר. ויותר כועסים, מרושעים, אדישים. עדיף שהיה הורג.

.То что не убивает нас сегодня - делает нас сильней… И злее, подлее, равнодушнее. Лучше бы убило, блин

היכן אתה? מה מעשיך?

האם הנך חושב עליי?

האם חיוך מאיר פניך

כששם שלי נזכר לך?

האם עולה בזכרוניך

מה שהבטחת לזלעף?

או שהייתי בחייך

כהרף עין החולף?

אולי...

אחת אחת הן מתרסקות

על אדמה בלי רחמים

אחת אחת דמעות כבדות

נופלות מתוך העננים.

לא ביכולתם של השחקים

להתמודד עם אבילה

הם נקרעים לחלקים

ביסורים ובתלאה.

ומתפרצת סערה

בהתרגשות ובכאב

ונאנקת נשמה

כיללות של הזאב...