מבפנים...

Geshem Black - יצאתי משם במהירות אל עבר החוץ הקר. הרגשתי כמו מעולם לא עזבתי את ספינת החלל. אוגוסט מיהרה אחריי. "מה זאת אומרת, לא, תום? העתיד של העולם שלנו בנוי על המשימה הזו!".
"אני עדיין בחלל," אמרתי. "רגע לפני המוות המיוחל".
"אני לא מבינה על מה אתה מדבר, תום. אתה לא רציונאלי".
רוח עזה החלה לנשוב באוויר. עץ שהיה לידנו נעקר והועף אל עבר השמים. שנינו הבטנו מעלה וראינו את שאין לתאר במילים. החור הפלזמתי הגיע אל עולמנו. חיינו הגיעו אל קיצם.
"תחזיק אותי", היא דרשה, אך לפני שהספיקה לאחוז בי חזק, תמרור עצור שהיה נטוי לידינו ניתק מבסיסו והוטח חזק בראשה; היא נפלה אל זרועותיי כשדמה הותז בערפול חושים.
אני מרגיש כיצד העולם מתפורר ממקומו. אני רואה מכוניות עפות זו לתוך זו, האספלט מהכביש מתקלף. סדקים מתחילים להתפשט ברצפה. הבד מבגדינו נקרע ופיסות מעורנו מתפוררות מעלה אל עבר הלא-ידוע. אני מרגיש כיצד שיערי מאבד מאחיזתו ונתלש ממקומו הראוי, כיצד איבריי מתחילים להתבקע ולהיחלל. אני יושב שם מחובק עם מה שנותר מאוגוסט; פניה עיסת בשר מדממת בתהליכי ריקבון, פיסות מפניה היפות מתפרקות בזו אחר זו. לא בטוח מה מצבי, אם אני כבר עצמות בלויות בתהליכי התאפרות. האגן שלה נצמד אלי ואני מבין שאני בתוכה; לא התכוונתי לעזוב אותה, לא ברגעינו האחרונים. אנחנו חבוקים גם כשאנחנו נתלשים מעלה אל עבר האימה המטורפת ביותר שיכולנו להכיל. המציאות היא קשה מנשוא.

Gesstiya - Geshem, אני מתנצלת על ההפרעה באמצע התבטאות עצמית שלך, אתה כותב בצורה מסקרנת ומפליא... אבל איך זה קשור בדיוק לפוסט האופטימי והוונילי שלי???

Geshem Black - אסוציאציה... :)

Homer Jay Simpson​(שולט) - את כותבת מדהים

Gesstiya - תודה : )