המוזה שלי

אל תהססו,

פן תפספסו.

https://thecage.co.il/events/?events_users_concept=event&id=1487

מקבלת טלפון ממספר לא מוכר, מסתבר שבעוונתי הרבים, נרשמתי לרשימת תפוצה של נשים למען שלום וכעת הגיע זמן פדיון הצ'ק ואני מוזמנת לחוג בית המתקיים אי שם במרכז תל אביב.

יש משהו מאד מחייב בהשתייכות לארגון כזה, הקונוטציה הראשונה שעולה בראשי, היא נשים נטולת חזיה עם חתימת שפמפם דקיקה הזועקות בכיכר העיר.

ואני?

מי אני בתוך כל המאבק הפוליטי ארוך השנים הזה? 

סתם אישה פשוטה הבוחרת את חבריה לפי ליבם ולא על פי ציבעם ושיוכם הלאומי.

זכיתי לקשת רחבה של דמויות ממגזרים שונים המלוות את מסעי ועדיין בתוך עמי אני חיה, מדינה פצועה, שסועה ולמודת קרבות.

אני בוחרת לאהוב במקום למחות ולכעוס על מי מהצדדים על התנהלותם.

שלום אמיתי שוכן בתוכי.

לא צופה באח הגדול, מודה.

נתקלתי בפייסבוק בשיר של נסרין עם אחת המתמודדות וכולי דמעות.

על ההכרה במקום הזה, ביתמות הכפוייה.

במקום בו אתה בוחר בנתיב שונה ונתלש מהמשפחה. 

אין מקום לבחירה חופשית, 

אין מקום לעצמאות מחשבתית.

אל תיפול,

אין מי שיחמול.

ממילא אם תקום לא יהיה מי שיפרוש כפיו אליך,

יעטוף אותך בסליחה. 

אז אני כותבת כדי לשחרר,

את הכאב, את הכעס והאכזבה.

אני כפי שאני,

פשוט הכי טובה.

מי שבוחר להצטרף אלי למסע,

הוא המשפחה.

יותר מזה,

איני צריכה. 

רעבה לטעם אמיתי,

לא כזה שבא בקופסאת שימורים,

עם נייר מתקלף ומעט קורוזיה בדפנות. 

גם לא באבקה שקופצים לסופר הקרוב לקנות. 

טעם כזה שנוחת על הלשון באלפי פיצוצים קטנים,

מחלחל מבלוטות הטעם, עמוק לבטן בפנים. 

קצת חמוץ לעיתים, לפעמים מעט מר, 

אבל כשזה מתוק, זה פשוט נהדר!

גם קורט חריפות לא יזיק לתמהיל,

קצת שנינות, בדיחות דעת, בלעדיהן חבל. 

אז אצום קצת או אצמצם התזונה,

עד הרגע בו תגיע התחושה הנכונה. 

מיניות ראשיתה במוח, אותו איבר האחראי לתנועת הגוף, אחראי בלעדי גם לאותו ליבידו חמקמק.

תמיד גמרתי מלחוות מוחות מעניינים סביבי, תמיד ניהלתי יחסי מין משובחים ביותר גם עם המוח שלי. 

הוא זה שמספר לי שאני סקסית ומינית, הוא זה שמלבה את הפורקן לרמת קתרזיס. 

הדימוי הכי הגיוני בעייני, יהיה, כד שאינו כלה ואינו עולה על גדותיו. 

כל שצברת נותר ותמיד יש מקום להעשיר את הקיים. 

לזיין את המוח על זיונים עם מוח...

מחרמן!

״ אנחנו עובדים אצלכן.״ אתה אומר בפשטות. ״ אתן מצפות שנרגש, נחדש ונפתיע. ומה אתן תעשו בינתיים?, תתענגו על הכאב ותעופו אל הספייס המיוחל.״ 

״ לעומתכן אנחנו נזדקק בודאי לפיזיותרפיסט שיטפל בכאב במפרקים כתוצאה מהשימוש הממושך בשוטים כבדים.״

מביטה בך, בחיוך המתוק והסדיסטי שלך ומהנהנת. ״ יש משהו בדבריך״ אני מפליטה בחשש. ״ אין ספק שהמאמץ שלכם לדאוג לרווחתנו הבדסמית לא קל״. 

אני אוהבת את השיחות שלנו. את הפתיחות הגדולה המאפשרת לשקף את התחושות, לתת להן ממשות. 

״ יש לי רעיון!״ אתה פולט כשהאצבע שלך חופרת לי בכוס. ״ את הרי חובבת אוננות ידועה. הגיע הזמן לשדרג אותך מזונה בלאי לזונה יעילה...״. 

אממממ... גרררר....אההההה לגמור....אפשר בבקשה לגמור? האצבע נשלפת מתוכי מותירה אותי עם פרצוף סמיילי בשוק. 

״ תסשני את עצמך בשבילי!״ אתה פוקד. ״ אבל קודם תמזגי לי כוסית וויסקי״. 

אני קמה ברגליים רועדות מתשוקה, מתנתקת מהגוף המטריף שלך. 

שביבי תמונות רצים כעת בראשי, סשנים קודמים ופנטזיות עתידיות מתערבלים זה בזה ומסתחררים במחול של הזיה. 

אני יורדת על ברכי ומזדחלת לכיוון הבר. כוס הוויסקי מוגשת לך כלאחר כבוד וכעת אני פונה אל מזוודת הצעצועים. 

מעולם לא חשבתי שיש בכאב ממשות בלעדיך. הרי אני לא הולכת ברחוב ומקפידה להיתקל בכל עץ רענן בכדי לייצר סימנים כחולים. 

״ נו זונה! אין לי את כל היום בשבילך!״ אתה אומר בקול נחוש ולוגם עוד שלוק מהכוס. 

אני בוחרת מספר פריטים מהמזוודה, גאג עם כדור מחורר, ספנקר, גלגל כאב, מצבטים, בולוויפ וכף עץ קטנה. 

עייניך מלוות אותי בשיטוט בערימת הצעצועים, נותר לי רק לקוות שבחירתי מספקת אותך, אבל מבטך חתום ואינו מספק את האישור המיוחל. 

אני מהדקת את הגאג ומתחילה להעביר את גלגל הכאב על גופי החשוף, עוד פעם ועוד... תחושת הצריבה מגיעה עם כל חריטה נוספת. 

כעת אני אוחזת בספנקר, גופי מוטל על הריצפה הקרה אני חובטת ברגליי שוב ושוב ועוד עד שתחושת נימלול ובעירה מאיימות לשתק אותי. 

כעת הרגל השניה, רוק נוזל מחורי הכדור שבפי על צווארי ועל שדיי העולים ויורדים בכבדות עם כל נשימה. 

המצבטים נצמדים אל שדיי... מתפתלת ומסיבה אליך מבט. אתה נינוח עם הסיגריה והויסקי, רגלייך מונחות באגביות על שולחן הקפה. 

כל כך רוצה לרצות אותך, רוצה שתתגאה בי. זוחלת בכבדות אל השולחן ומנשקת לך את אצבעות הרגליים.

תוך כדי עירפול ומחשבות על שימוש עצמי בבולוויפ אתה מושך אותי ברגל אליך, למקומי הטבעי בין רגליך. 

״ לא פשוט לשלוט, הא בייבי?״ ״ באאאאאא״ אני פולטת בקושי מתוך חורי הגאג. 

הגוף שורף, אני רטובה מנזלת, בכי ורוק והדבר היחיד שבאמת בא לי זה אותך. 

שתכאיב ותצווה ותיגע בחוץ ובפנים הכי עמוק והכי חזק. 

שאהיה עבורך חורים ראויים. 

כולי שלך.

חושבת משמע קיימת,

לעיתים נוגעת,

לעיתים נעלמת. 

בוהה בדמותי,

מסירה כסותי. 

קיימת, כואבת,

מתנפצת, מתחברת. 

סדקים במעטפת,

מתפרקת, מתקלפת. 

עירומה,

הס, דממה.

מוזמנים להגיע ולקחת חלק בטירוף 

אני שם, באים גם?

https://thecage.co.il/events/?events_users_concept=event&id=1487

הבוקר התחיל רגוע כל כך , שכבתי במיטה מותחת רגלי ותוהה איך אבלה את יום החופש הראשון מזה זמן רב.

כל הפגישות שתיככנתי להיום בוטלו ובשיחת טלפון למשרד הודעתי על העדרות.
נינה הכלבה מביטה בי מפינת החדר ,אפילו היא מרגישה שיום חופש היום ופוסעת חרישית עד אלי ומביטה בי בעייניה הטובות.

"אז מה נינוצ´קה יש לך הצעות לבילוי בוקר איכותי ? "
נינה קרבה אלי ומלקקת את קצה הזרת שמציצה מהשמיכה,זה מדגדג ונעים כל כך , אני קמה אליה ומפנקת אותה בסדרת דיגדוגים משלי.

באמצע ההשתוללות כשכף אחת של נינה נוחתת לי על קצה האף הטלפון מצלצל , אני קמה בעצלתיים מתמתחת ונגשת לענות.

"הלו ? בוקר טוב "

"את חרמנית מותק ? "

הוא מיטיב כל כך להכיר אותי האדון הנפלא שלי , בשעות הבוקר אני כאש יוקדת והנה הוא פה בשבילי כמו מלך אמיתי.

אני משווה לקולי את האינטונציה המתקתקה השמורה רק בשבילו ועונה "בודאי אדוני"

"את יצור חרמן וחצוף " הוא אומר וליבי מחסיר פעימה .

"מה הכין האדון עבור גבירתו הנאמנה ? אני שואלת כשהלחלוחית המוכרת עושה דרכה אל ירכי החשופים תחת חלוק המשי הקצרצר.
"תדליקי את המצלמה ,הוא מצווה"

מאז שהתקין את המצלמה בחדר השינה שלי רגעי החסד שלנו מתרבים, תפקידו כחוקר פרטי משלב סקרנות טבעית בנוגע לטבע האדם ויכולת טכנית מצוינת בכל הנוגע לאמצעי עיקוב חדישים.
אני מתענגת על זכותי להוות אובייקט במחקרו המעמיק ועל תחושת השייכות העצומה הנגרמת מעצם העובדה שאני כה חשופה בפניו.

כעת אני פוסעת אל עבר המיטה ובעזרת השלט המונח דרך קבע על השידה מפעילה את המצלמה דמותי משתקפת במוניטור החלוק מבריק לאור המנורה שהותקנה בתקרה שדי מבצבצים מהחלוק ובאקט של חרמנות יתרה אני מתירה את הקשר חושפת את גופי העירום .
"תתלבשי מיד סוררת ! , לא נתתי לך אישור להתפשט תינוקת חרמנית שכמוך"
"רציתי לענג אותך"אני עונה בדוק של עצב.
"תני לי להחליט מה מענג אותי,אם לא תהיי ממושמעת תיוותרי רטובה ומתוסכלת"
"את מבינה אותי ילדונת ?"
"כן , אה כן אדוני אני מתנצלת על כסילותי"
"את לא מובילה כלום וחשוב שתפנימי אחרת אנחנו בבעיה"

תוכחתו מהדהדת באוזניי כפטישים רועמים , מראשית הקשר ביננו לפני כמה חודשים אני מנסה להיכנע לחלוטין להתמסר לו.
אבל הכוחניות שבי מסרבת להרפות , אני זקוקה לעוצמתו המביאה אותי לשיאים מטורפים ונוסכת בי את הרוגע המתקתק השמור רק לו.
" תרגיעי את החיה שבך ותתאפסי"
"תן לי עוד נסיון,אהיה טובה הפעם " אני מבקשת בקול סדוק מתשוקה ולחץ.

נינה מקפצת בהתקף שובבות על המיטה ,מנסה לעורר את תשומת ליבי למשחק.
אני מתעלמת מהזמנתה ומתרכזת כולי בקולו של האדון המנחה אותי.
מוזיקה הודית נעימה בוקעת מהטלפון ואני עוצמת עייני ומתמכרת לצלילי הסיטאר הפורטים בעדינות מענגת.
ידי נשלחת אל חפיסת הסגריות. "עצרי!" את לא מעשנת ללא רשות!.
"ידייך פנויות עכשיו עבורי" מעניין מה מכין לי האדון לארוחת בוקר אני תוהה עת שחיוך קטן מתגנב אל שפתותי צובע אותן באור של בוקר נהדר.

"בואי תראי לי כמה את רטובה זונה קטנה שלי" קולו בוטח ומרטיט.
ידי מעסה את הדגדגן שולה מעט מהרטיבות הרבה שנוצרה בי ומציגה בפני המוניטור .
"תטעמי את עצמך בשבילי עכשיו"
אני מלקקת את האצבע הרטובה ,טעמי רענן והריח כל כך מגרה , אני משתוקקת לגמור אך מתלבטת אם ליידע אותו או לחכות למהלך הבא.

בסינכרון מדהים הוא שואל עכשיו אם אני רוצה לגמור , מחזק בי את תחושת החיבור אליו.
יכולתו לקרוא אותי כספר פתוח הופכת אותו בעייני למלך אמיתי ואני לצידו כמלכה יפה ותאוותנית .

"תבקשי לגמור בנימוס" אומר לי אדוני ואני מטיבה נשמתי הפרועה מישירה מבט לאור האדום ופונה אליו בתחינה "תן לי לגמור בבקשה אדוני"

תשובתו מתמהמת ובשל יחומי הרב נראה הזמן כמו עמד מלכת , ירכיי נדבקות לבד החלוק ,שערי פרוע ונשימתי מהירה.
אני מתרוממת בקושי מהמיטה , גרוני יבש ואני חייבת לשתות.
"לא לזוז עד שאומר!" 
"אני מתאבנת לרגע ,תגובתו לא מאחרת לבוא.
"תגמרי עכשיו"
אני שולחת ידי אל הכוס הרטוב השפתיים תפוחות וחמות טומנות בחובן אורגזמה המתבשלת על אש גבוהה כעת.
" תגמרי " 
אני מאיצה את העיסוי ,הדם עושה דרכו מראשי אל מרכז תשוקתי מעבה את הדגדגן.
בתנועות מעגליות אני חורשת את הדגדגן שדי נעים מעלה ומטה .
לאחר זמן מועט היא מגיעה במלוא הדרה, חיננית , חיונית , רעננה ומטריפה.
כמו רכבת השועטת ללא בלמים בפתח מנהרה חשוכה האורגזמה מטפסת מליבי אל רחמי ובנסיעה מהירה אל שפתי ערוותי סוחטת ממני אנקות רווחה מדהימות.
אני זועקת בעירפול חושים והרכבת לא עוצרת כל פולס בגמירה כקרון ברכבת השועטת.
נביחותיה של נינה משתלבות באנחותי שלי בהרמוניה מוזרה.
אני נזרקת על המיטה פוקחת אט אט את עייני ומביטה בתריס המסנן את קרני השמש המסמנות בגופי פסי אור.
בשארית כוחותי אני פונה אל התריס ופותחת אותו.

שלט ענק מונף בקרן הרחוב ציבעו לבן ובאותיות קידוש לבנה נכתב,

"בוקר טוב אהובה , בוקר של טוב ואהבה"

חיוך של בוקר ,חיוך של אושר.

"איזה בוקר של כיף ,איזה כיף שהיה לי הבוקר.

חוגגים אוטוטו יומולדת לחניכה בת גילי ואני אומרת תודה,

תודה על הזכות לעצמאות, פיזית ומנטלית.

תודה על היכולת לבחור כיצד לעצב את חיי.

תודה על הזכות לנוע בחופשיות במרחב.

תודה על הזכות לאהוב ולהישיב אהבה. 

כל תלאות היום, חיבוטי הנפש וכאבי הגוף מתגמדים, מול אותה אישה יקרה המחייכת בכיסא הגלגלים מול עוגת שוקולד מצופה סוכריות. 

תודה על הזכות להעלות חיוך על שפתייך.