שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Fringe of my mind

"מה פתאום?! אתה מסתבך רק אם נתפסת!"
לפני 11 שנים. 26 ביולי 2013 בשעה 16:08

שישי בערב, 

אני מחכה שיעבור הזמן כדי שאסיר ממני את החובות המשפחתיות, החובות החברתיות,

ואוכל סוף סוף לחזור למקום בו אני רוצה להיות הכי הרבה.

בינתיים אני, כהרגלי, משחזרת בראשי את הימים האחרונים, שלמזלי הכה-רב היו מלאים בכם...

ואז אני נזכרת בשיחת הבנות שאת ואני ניהלנו,

שיחה נפלאה ואינטימית, מצחיקה ונוגה, כנה ומנחמת...

כל אחת חושפת את פצעי קרבות החיים שלה האחת לשנייה, ונהנית לראות את התגובה, את המבט...

וכמובן שכל כמה שורות מדברות עליו, כמקור אור והנאה.

 

אז עכשיו אני יושבת עם עצמי, מישהי שבעבר לא נהניתי מחברתה במיוחד,

וחושבת כמה נוח היה לי לספר לך עליה... על הבחורה שפעם שנאתי בכל נים ונים.

ואני מנסה לעכל... איזו כברת דרך עברתי.

בעשר שנים האחרונות, התחלתי מסע מהמקום הכי מרוחק והכי לא מוכר,

ובשנה האחרונה, העזתי כבר להתחיל את הצעדים האחרונים למרכז הכואב והרגיש.

אני באמת לא יודעת איך הצלחתי לעשות את זה, ואם זה יתפוס,

אני רק זוכרת את התחושה החומצית, הכבדה, של להיות מורעלת מבפנים ולתת לזה לאכל אותי,

את ההתמכרות הזאת לעינוי העצמי וההלקאה היזומה בכל הזדמנות שניתנה לי (ולא בקטע טוב). 

אי אפשר לשכוח את התחושות האלה, הן צובעות את החיים בצבעים אחרים ואי אפשר לנקות אותן מהעיניים...

אבל, אני גם זוכרת את התחושה המשחררת ברגע שהבנתי למה, ועם הסיבה הגיעה ההבנה שאני לא חייבת... לא חייבת להרגיש כך.

וזה מצחיק, כי אם הייתי קוראת את המילים האלה אפילו לפני שנה, הייתי נוחרת בבוז ומאמינה- באמת ובתמים- שאלה שטויות, שאני משקרת לעצמי,

שבאמת מגיעים לי כמה שיותר שנאה עצמית, רגשות אשם וכאב נפשי.

אבל לספר לך את זה כסיפור עבר, עם חיוך ובלי שזה יצבוט לי בלב... זה עוד צעד להבין, שלא אחזור לאותם ימים,

לא משנה כמה אכשל, כמה ליבי ישבר, כמה אשמין, כמה יבגדו בי... 

ואם לא הייתי עוברת את כל זה, לא היינו מכירים

וגם אם היינו מכירים, הייתם מכירים קיטי אחרת... כבויה... עצובה... מזלזלת בעצמה ללא הרף

אז בין אם התזמון בדיוק נכון,

ובין אם השפחה הייתה מוכנה למאסטרים האמיתיים שלה, אז הם הגיעו :P

זה לא משנה, 

כי טוב לי כ"כ, וטעים לי ונעים לי... ואתם ממלאים אותי בכ"כ הרבה אהבה... שאולי יום אחד אוכל לקחת את הצעד האחרון פנימה

הצעד שאני מתעכבת עליו מעט,

מפלרטטת איתו ועוד לא מעזה,

אהבה עצמית.

 

אז... אומנם שמתי קצת יותר מידי יוטיוב בבלוג בזמן האחרון, אבל את השיר הזה אני רוצה להקדיש לי

 

 

לפני 11 שנים. 23 ביולי 2013 בשעה 17:30

זה פוסט האשמה!

אני מאשימה אתכם שהפכתי לגוש קלישאה, מוצ'י פוצ'י, טאצ'י פילי, רוטט

לכותבת לבבות, חדי קרן וקשתות

לרומנטית- השם ישמור!!!

איך עשיתם לי את זה? איך?

אני מסתכלת על התגובות שלי, 

או בכלל מתייחסת לקווי המחשבה שלי...

וזה הכל אהבה, תשוקה, חלומות בהקיץ...

איך השתניתי ככה במספר שבועות בודדים? אני אמורה להיות פולניה צינית ומרירה

או במילים אחרות... מילה אחת שאני חוזרת וכותבת לכם (עד שארגיש שהיא עברה כהלכה)- תודה }{

 

 

לפני 11 שנים. 14 ביולי 2013 בשעה 8:39

הסימנים הכחולים האלה גורמים לי להרגיש כ"כ יפה,

הגוף התפוס מזכיר לי כמה נאהבתי,

אבל החיוך שלא יורד... זה משהו מדהים שלא יכלתי לקבל מאף אחד אחר.

 

תודה לכם,

אדוני וגברתי

על סדנת החינוך הכי פרודקטיבית שעברתי (ועוברת) בחיי.

 

לפני 11 שנים. 10 ביולי 2013 בשעה 20:41

טוב, אני מניחה שלכולם יש את זה מתישהו...

במחשבה שנייה, אני לא שיכורה מספיק

 

לילה טוב לכולם 

נשיקות לשניכם- כן, אתם יודעים מי... }{

לפני 11 שנים. 6 ביולי 2013 בשעה 21:01

זה קרה :-)

 

אחרי יותר מעשור של משחק בין סקרנות ופחד,

אחרי מספר חודשים מכובד בכלוב בין הנאות ואכזבות.

 

ותמיד חשבתי שישר אכתוב כל צעד ושעל ואשתף ואפרט ו"אלהיט" את הקהל

אבל זה היה כ"כ טוב, זה היה כ"כ אינטימי... העולם האישי והקטן שלנו

ולא מתחשק לי שיכנסו אליו, גם לא קוראי הבלוג (היקרים)

 

ההמתנה השתלמה, וזה הכל בזכותכם

קסמתם לי כבר מהאות הראשונה ובכל שכבת הכרות נוספת שביתם אותי אף יותר,

וכיף לדעת שזאת גם חברות, וכיף לדעת שזאת רק ההתחלה,

השארתם טעם של עוד ועוד ועוד

 

מוקדש לכם,

}{

 

לפני 11 שנים. 28 ביוני 2013 בשעה 9:50

(טוב, נראה לי שמצאתי שימוש נוסף לבלוג)

קיטיארה היקרה,

לגבי המבחן היום (את יודעת איזה!),

אני מבטיחה לעצמי- שכל עוד אני מוציאה מעל 70 אני לא ניגשת למועד ב'!

והפעם זה מתועד!

אז קיטי, דיר-בלאק! את לא ניגשת למועד ב'... תקראי מה שאני כותבת לך! בלי מועד ב'!

די עם הפרפקציוניזם, המבחן היה זוועה וזה רק 2 נק"ז!

את אפילו לקחת שיעורים פרטיים ועדיין היה קשה, לא אכפת לי שזה חומר פתוח?!

אף אחד לא מסתכל על ציונים בתואר שני ואת חיה בסרט אם אני ארשה לך לגשת גם לתיזה!!!

אז בלי מועד ב' או שאני אעניש אותך, ואני לא נחמדה כמו השולטים שיש בכלוב!

באהבה,

קיטי

 

לפני 11 שנים. 26 ביוני 2013 בשעה 19:15

זה אחלה שיר pick-me-up (אפילו יותר טוב מנילס)!!!

 

לילה פורה,

מקווה שתתפסו את כולם\ן ;)

לפני 11 שנים. 22 ביוני 2013 בשעה 12:19

תוהה ביני לבין עצמי...

- קוראת את כללי הבדס"מ הבסיסיים... על גבולות... על סיכונים... על כל וכל, ומבינה שלפנטז על זה מהיסודי באמת לא מספיק, וכמה זה חשוב לחקור 

- איך זה שלקחה לי כמעט שנה לקרוא את כל זה? האם זה שעל היום הראשון באתר כבר הבנתי מה זה "ונילי"\"נשלט\ת"\"פליי-פרטי" בזה סיפקתי את כל מה שאני צריכה לדעת? פעם הייתי אדם סקרן, חוקר, קורא...

- כשאני מעלעלת באינפורמציה הרבה שיש באתר ורואה שכל הפרסומים הם משנות ה2000 המוקדמות, אך עדיין כה חשובים ורלוונטיים אני תוהה... לא כדאי לתת להם במה יותר מרכזית באתר? לדעתי אין להם מספיק "שיווקיות" והם כה חשובים

- כשאני רואה שכל התגובות שם גם הן מאותן שנים, ונעשו ע"י אותם "פרצופים" תוהה... האם בימינו כל משתתפי האתר באים עם הידע הזה בילד-אין?

מצד אחד, יכול להיות כיום בדס"מ יותר נפוץ והמידע עליו יותר נגיש... אז יכול להיות

מצד שני, היום בדס"מ יותר נפוץ והמידע עליו יותר נגיש... אז אולי כולם רק חושבים שהם יודעים כל מה שצריך לדעת ורצים עם זה (כפי שאני התנהלתי בשנה האחרונה)

- כל האינפורמציה הזאת בהחלט עשתה לי חשק ונתנה לי רעיונות חדשים :P

- אולי אני אשים קישור לחלק מהמאמרים בפרופיל שלי כדי לכוון את המתעניינים בכיוון הנכון (לפחות עבורי)...

 

תוהה... 

אהה... רגע... אני צריכה ללמוד למבחן בכלל?!

לפני 11 שנים. 17 ביוני 2013 בשעה 20:12

אתם מוזרים!


זה מה שהחברה אומרת לנו, לכולנו
אם בפסיבי או באקטיבי
אם בעקיפין או ישירות
אם בגיל רך או בגיל מבוגר
אם בגלל פטיש או טעם בבגדים


אז איך אתה מתמודד?

בשורה תחתונה, תחליט כי כנראה אתה יוצא דופן
מה זה יוצא דופן? מיוחד! אחד ויחיד! אישיות של פעם בחיים!
כולנו אומרים את זה לעצמנו, כולנו מאמינים בזה, מחפשים חברים וסביבה שיאשרו לנו את זה
ואז... מידי פעם האשליה נסדקת, וזאת נפילה...


אם זה רק סדק קטן, במשהו שולי, שלא קרוב לליבנו, אז ההתמודדות היא מאוד פשוטה:
הפכו את הספר הכי אהוב עליי לסדרה בHBO, שכולם מכירים ומתכתשים עליה ברשתות החברתיות- אז אני פשוט לא רואה את הסדרה ואחפור עד כמה היא נחותה לספר (Guilty)
הוציאו את 50 גוונים באפור וכל העולם מזמזם סביב בדס"מ, אז ננתח תילי-תילים מדוע אין זה בדס"מ הארד-קור... שלא כמותנו, "האמתיים" (Guilty)
להקת האנדר-גראונד האהובה עלינו מחוללת שוב ושוב בגלגל"צ- נקטר שפעם היא הייתה יותר טובה, חבל שהתמסחרה (Not yet guilty )


וככה אנחנו שומרים על עצמנו מעצמנו, מספרים לעצמנו שאנחנו עדיין מיוחדים, שונים, יחידים בעולם מסוגנו!


כפי שכבר כתבת בפוסט קודם, לא הייתי הכי פופולארית בעברי, הייתי תמיד ה"מוזרה",

וזה בסדר... כי אם את\ה עקשנים כמוני אז מהר מאוד אתם למדים להגיד 'fuck em ולהיות עצמכם, גם אם זה מחיר כבד של בדידות... פרס הניחומים שלכם- אתם מיוחדים, אתם עצמכם, עליכם אין מסכות!


וכשגדלים? כל אותם בעלי חיי חברה עסיסיים וזיכרונות ילדות מאושרים ומלאים... מחפשים להפוך גם "שונים ומיוחדים"

אבל רגע?! זאת הנישה שלי??!!

ואתם מרגישים מרומים,
כי כוסומו בסדר?!!

למה מה קרה שגם תהיו השעירים לעזאזל שלהם כל הילדות וג-ם הם יהיו מיוחדים? מיוחדים כמותכם! יחידים מסוגם בעולם כמותכם!... אההה רגע?


לקח מר שלמדתי בשנים האחרונות הוא שכל דבר הוא מיינסטרים בפוטנציה, רק נדרש התיוג הנכון...


ולקח שלמדתי כאן הוא שכולנו באתר בעלות אותם פרופילים, מחפשות אותה זוגיות (give or take סטיית תקן), שנונות, דו-מיניות ומקסימות... הנשלטת המושלמת, חלומו של כל גבר (שלא לדבר על שולט)


וכשאני מתחילה קשר חדש וממטירים עליי את המחמאה הכה-אינטנסיבית הזאת "את מיוחדת", פה נחרץ גורלי...
כי מחזקים לי את התחושה
כי איך אפשר לשחרר אותי, אם אני מיוחדת? הרי לא תמצאו עוד מישהי כמותי?
כי שנים של נידוי משתלמות, אני יצאתי מיוחדת והם יצאו "כמו כולם"
כי אם מישהו אומר את זה עליי, הוא כנראה באמת מבין אותי
ואז הקשר נגמר,
ואז הסדק כבר אינו סדק, הוא מכתש...


הרי איך אפשר לסגור את הדיסוננס הזה? איך אני יכולה להיות גם מיוחדת אבל גם נטושה?
איך אפשר לקרוא כאן המוני פרופילים של נשלטות מקסימות, שנונות, שמחפשות בדיוק אותו דבר, שיש בהן בדיוק אותו קסם מפתה, ולהגיד שאני מיוחדת? איך אראה אינדיבידואלית?
והרי אני לא נכנעת למסכות, מה שכתוב הוא מי שאני, אני לא אתחיל להפוך את הפרופיל או הבלוג יותר אטרקטיביים בתקווה להיראות יותר מיוחדת כאשר אני בעצם בוגדת באישיות של עצמי


אז מה עכשיו?
באחת הפעמים שחשתי כך השנה (והיו כמה... משכיל פה משהו), בדיוק יצא לי להיות בהצגה של ה"נסיך הקטן"... ושם קיבלתי תשובה, שם הבנתי מהי המהות של להיות מיוחדת...
למי שיש לו\ה חשק :)

לפני 11 שנים. 7 ביוני 2013 בשעה 16:53

כשהייתי בכיתה ד' זייפתי חתימה של ההורים, אבל אח"כ התוודיתי וביקשתי סליחה

כשהייתי בכיתה ו' התחלתי לפנטז על בדס"מ, אבל זה היה בעיקר במשחק בברביות

בכיתה ז' גנבתי ממתקים מהמכולת, אבל החזרתי אותם

בכיתה ח' הלכתי מכות עם הערסית של הכיתה, ואח"כ בכיתי

כשהייתי בתיכון לא הייתי בתיכון, פשוט לא הגעתי אף פעם, אבל לא נכשלתי באף מקצוע

כשהייתי בצבא סתם קיטרתי כמו כולם וחיכיתי שזה יגמר

ואז עבודה... עבודה... תואר ראשון... תואר שני....

בקיצור ZZZZZZZZZZZ

אז... כנראה לא הייתי ילדה רעה כ"כ

אבל עדיין אני חושבת שכדאי ללמד אותי לקח, רק כדי לכסות את כל האופציות...

אז אולי,

אולי,

שמישהו יעניש אותי בבקשה!!!!