לונה בכלוב הגדול

הפרוקטולוגית אמרה שכדאי לתת לתחת שלי קצת מנוחה, ולזכור שיש לי עוד חורים.
ללא ספק רגע השיא של השבוע.

וזה היה שבוע עמוס.

סופ"ש נעים!  :))))

שיא העומס בעבודה היום, ככה זה כשחגים. לשניה התיישבתי לנשום אויר. 

שתי הודעות רצופות ממנו הקפיצו לי את הדופק בשניה, אני אפילו לא בטוחה שהוא מבין את זה. 

"בואי לחדר המדרגות שליד ה***"

"עכשיו" 

עזבתי הכל, מילמלתי משהו בסגנון "אוי, אני חייבת שניה ל.. זה.." ובהליכה נמרצת הגעתי לקבל את פניו בחדר המדרגות, סמוקה ונרגשת. נראה לי שגם הוא היה קצת המום, אבל אחרי הכל

עכשיו זה עכשיו. 

יש אנשים שממש יודעים לקרוא אנשים אחרים, לא צריכים מילים. נתקלתי במעטים כאלה. 

נראה לי שהרבה שולטים חושבים שהם כאלה, ואולי זה נכון.
בזוגיות אולי אחרי הכרות מעמיקה באמת לא צריכים מילים בשביל להבין בדיוק מה עובר לשני בראש.
אני לא מהאנשים האלה, מפעם לפעם אני מקבלת תזכורת לכך.
גם אתמול, כמו לפני שמונה שנים, אין לי מושג מה עבר לו בראש (הוא גבר אז "לזיין"?), והוא לא מדבר. אפשר להשתגע מזה.
בעברי הייתי בדיוק ככה, אבל מזמן כבר הבנתי שזה לא יכול לקדם אותי לשום מקום.
לפעמים לא מספיק לחייך, צריך גם להגיד "תמשיך, זה נעים" או "יותר חזק",
ולא מספיק ללטף לי את הצוואר, צריך גם להגיד "גם אני מרגיש איתך החמצה איומה",
ולא מספיק להגיד אני שמח לראות אותך, צריך להגיד "גם את לא יצאת לי מהראש כל היום",
ולא מספיק להגיד "מה?! איזה שטויות" כשאני שואלת אם זה בכלל קשור אלי או שזה בגלל שהוא זקוק עכשיו למישהי שלא יכולה לעמוד בפניו, צריך להגיד "בטח שזה בגלל שזאת את, זאת תמיד היית את",
ולא מספיק לנשק אותי בלהט ורעב, צריך גם להגיד "את כל כך יפה".

אפשר גם לא שקרים, מקבלת גם אמת, רק תגיד משהו.

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=853576&blog_id=71529

*סליחה שלא קשור ליום כיפור

בתחום המקצועי שלי, "אקסים" זה כינוי למתים. ואני תוהה לפעמים, אקסים יקרים, למה אתם לא פשוט מתים? למה אתם ממשיכים לבצע גיחות משונות לחיים שלי פתאום, עם בנות הזוג שלכם והתינוקות, והנוסטלגיה, ולמה אתם עדיין יפים ומוכשרים?
תוכלו לפעמים פשוט למות, בבקשה?

אה, שבת שלום

עובדת איתי עוד רווקה אחת, פלרטטנית יותר ממני, אבל ביותר מתוק. חמודה כזאת. לי זה די ברור שהיא חמה על מנהל האחזקה שלי (לשעבר, הוא כבר עבר תפקיד בחברה אך עדיין בא לבק מדי יום, כדי לראות אותי), ועוד יותר ברור שהיא ממש צריכה זין. דנו לא פעם בעניינה, אם שם לב לפלירטוטיה ואם היה רוצה לממש איתה משהו, והוחלט כי אני בתור חברה טובה, אעזור לקולגה שלי ואתן לאב הבית לשעבר אישור לזיין אותה. 

אז הוא כתב לי

"אני מוכן להיות המתנה שלך אליה"

קשה להסביר כמה (ולמה?) התרגשתי כל כך לקרוא את ההודעה הזאת. כאילו הוא שלי, רכושי, שאני בטוב לבי משאילה לאחרת. זה היה כל כך מחרמן!
הבהרתי לו שכהוקרה על גדלות נפשי הוא הולך בהזדמנות הקרובה לאכול לי את הכוס עד שתנשור לו הלשון.

קבעתי שלושה חוקים עד כה:
1‪) זה חד פעמי, אלא אם כן אני אחליט אחרת ושניכם תרצו
2‪) אתה לא מזיין אותה בתחת
3‪) אתה לא משפריץ לה בפה, אלא אם כן היא תתחנן

אחרי הדיון הזה מעולם לא הרגשתי כל כך קרובה אליו, וההתכתבות הסתיימה במילות אהבה עמוקות הדדיות ולבבות שלא יביישו נערות בנות 1‪6.

זה אחרי שבחג הוא סופסוף זיין את החוקית, כן?

הבהרתי לו שוב ושוב שהוא כנראה הגבר הכי בר מזל שאני מכירה.

אין מה להגיד, הבנאדם גאון.

נפלתי ליום חג, יום "חופש", בלי טיפת אנרגיה לעשות שום דבר וללכת לשום מקום, וגם ככה אין לי לאן ללכת.
רק להעסיק ולבדר את הקטנה עד שתלך לישון, סופרת את השעות (זה כבר ממש מתקרב, שעתיים גג, היום אנחנו בלי שנ"צ) .

היום הייתי צריכה אותו, את הנשלט הזה שיניע אותי, יזחל אלי, יתרפס תחתי. שיביא לי, ילקק לי, ינקה אותי ויהיה הדום לרגלי. שאפרק ואנער. ויעזור לי להחזיר את עצמי אלי. או משהו.

זהו, אני אחרי מקלחת מרעננת.

נפלתי ליום חג, יום "חופש", בלי טיפת אנרגיה לעשות שום דבר וללכת לשום מקום, וגם ככה אין לי לאן ללכת.

רק להעסיק ולבדר את הקטנה עד שתלך לישון, סופרת את השעות.

היום הייתי צריכה אותו, את השולט הזה שיניע אותי, יפקוד עלי, יכוון אותי. שוביל אותי ויבעט בי ויקח אותי. שיפרק וינער ויעזור לי להחזיר את עצמי אלי. או משהו. 

שאלתי כמו מזוכיסטית אמיתית.

מה חשבת שהוא יגיד לך, שהוא הולך שלושה ימים להיתקע אצל ההורים המעצבנים שלה ולסבול מכל רגע? אז לא, ממי. ברור שלא.

את ערב החג הם יבלו ברגוע עם זוג חברים ובחג יסעו קצת לטייל אולי באזור קיסריה, קצת רומנטיקה, נמל, עתיקות. כן, ברור שעל האפנוע המטורף שלו שאת משקשקת מפחד רק מלעמוד על ידיו, אבל היית מתה לעלות עליו לסיבוב.
אז כן, הם בטח עכשיו מתיישבים לאכול צהוריים באיזה מקום עם נוף לאנשהו ולמה זה אכפת לי בכלל??

חג במשפחתי המורחבת הקטנה והמפורקת. 

בין מי שעזבו את הארץ, מי שבביקור מולדת, מי שהתגרשו, מי שמת, מי שתקועה פה בכל מקרה, אמי הצליחה לאסוף את מעט השיירים להיות באותו מקום באותו הזמן בארוחת טרום-חג ביום שישי האחרון

מה שהופך אותי כרגע לאישה חופשיה מחגיגיות, ואמא לילדה ישנה. 

לא לבד על הגג שבתות וחגים, רק כמעט. ולא על הגג. 

את זמני מעבירה פה, במיטה, מתחרמנת מכם, מקבלת השראה.

שמחה מהטוב שיש ועצובה מהטוב שאין. 

שתהיה לכולנו שנה קלה ומחובקת, רטובה ומלוקקת

אחרי שבערך סיפרתי לחברי הטוב נ' (הוא גם קצת הבין לבד) על הרומן הסוער שלי עם אב הבית בחודש האחרון, הוא כל כך פרגן וכל כך הרים לי - כמה שהוא שמח בשבילי, וכמה שהוא גבר איכותי ונראה טוב ו"אין לפסול פירוק מסגרות קיימות", כך לדברי נ'.
אבל אב הבית חי עם בת זוגו כמה וכמה שנים, הכיוון מעולם לא היה שום פירוק של שום מסגרת. מקסימום פירוק של האגן שלי.
ואז נכנסתי לסרטים. והתחלתי לדמיין שאני בעצם מאוהבת בו. והייתי אכולת געגועים כל הסופ"ש, עד שהבוקר הגיעה הודעת הבוקר טוב שלו, במין הקלה גדולה. והיינו נורא עסוקים שניינו כל היום כך שאפילו לא בא לדחוף לי אצבע לרגע באיזה חדר צדדי, ולטעום אותה.
לבסוף המסקנה היא להסיט בחזרה את המחשבות לרטוב של הכוס שלי על הפרצוף שלו והלשון שלו בתחת שלי, הרחק מהמחשבות על הפנקייק שהכין לזוגתו בשבת בבוקר (ושזה היה צריך להיות הפנקייק שלי)