לונה בכלוב הגדול

מציינת יומולדת בשנה הקשה וההזויה בחיי. 

לא מחכה לשאלה מחר בעבודה "נו, איך חגגת?".
התשובה האמיתית היא שהייתי בבוקר בבריכה כמו כמעט בכל שבת, עם האדם היקר והחשוב לי ביותר (מה ומי שבאמת חשוב בחיים האלה) והיה חביב, אחה"צ חגגתי בקושי עם קומץ מבני משפחתי שעדיין בחיים, בארץ ובקו הבריאות, שטרחו להגיע לזמן מה.
קיבלתי בדיוק מתנה אחת מהדודה (שדווקא לא בקו הבריאות).
אני מרגישה ירידה חדה בחרמנות שלי כבר כל השבוע האחרון ונראה לי שאני אולי בדיכאון.
בקיצור, לא משהו.
אבל אגיד שחגגתי בסבבה והיה ממש כיף, כי מי בכלל רוצה לשמוע אמת..
אוי, אולי גם אתם לא.

אולי יושמד..

מזל טוב! 

סלח לי, משרתי הנאמן, שפספסתי את יום הולדתך!

את הברכה ליום הולדתך התחלתי לכתוב כבר ב 19/6, לפי הרישום המופיע בראש הפתק ב'פנקס הרשימות' בנייד שלי.
חיכיתי ליום שבו המצאתי שיש לך יומולדת, כדי לערוך אותה סופית ולשלוח לך.
תיכננתי לשגע אותך ביום הזה, להוריד אותך על הברכיים במשרד באמצע יום עבודה ולארגן לך השפלת יום הולדת מיוחדת...
בפועל יצא.. אוי, כלום. כזאת פשלה שלי.

אתה כזה יצור חיובי שבטח אני לקחתי את זה הרבה יותר קשה ממך, אבל נראה שכבר הלכת לישון אז לא יכולה לשאול.. בכל מקרה אני פורשת פה את התנצלותי ומקווה שתקבלה בהבנה.
תפוצה, בטח שתפוצה 😜

שלך,
ל.

הפדיקוריסטית החדשה שמחה שאין לה המון עבודה אצלי "רואים ששומרת ומטפחת", אמרה. הסברתי לה שאני משתדלת להקפיד,
פעם בשבועיים, מקסימום שלושה,
גם אם אין הרבה זמן וזה ככה 'על הדרך'
בשרותים של הבר או בדרך העפר המאובקת תחת כיפת השמים,
להוריד את הכלב שלי על ארבע, להורות לו להוציא את לשונו וללקק כפות רגלי, למצוץ אצבעותי (כולן ביחד וכל אחת לחוד), לנקות ביניהן בלשונו, וללקק סוליות ועקבים. כך מרכך היטב את כל העור היבש ולבסוף מסיר אותו בעדינות בשיניו. הוא מטפל מצויין גם בנעליים, אגב.
הצעירה חייכה חיוך מבוייש.

סיפור אמיתי חוץ מהחלק שלא.

ומי אתה, הגבר היחד שראיתי שבא לעשות שם פדיקור, שישב עם חיוך מנצח כל העת ומדי פעם התעסק עם הנייד ונראה מבסוווווט? ובאיזה אתר גלשת....?

"כשזה עמוק הרוח כמו נושאת אותך למקומות זרים.
כשזה עמוק עמוק, שלגים של כעס בתוכך
בן רגע נמסים"

*

כשזה רדוד
זה גם בסדר.
כשזה רדוד רדוד, הסיכון
הרבה יותר נמוך.

כשאנחנו יוצאים לבירה

1. קבל את פני בנשיקת גב ידי, כשאתה מסניף, מתרכז ומודה על הזכות האדירה שנפלה בחיקך הנחות. ורק אז חבק אותי חזק.
2. הושט ידך לעבר התיק שלי, והיה לי לקולב ונושא כלי.
3. א) לעולם לא תצעד לפני, אלא אם כן אורה לך לעשות כך, במחווה עם היד או במילים מפורשות. ידי האוחזת בידך מזמינה אותך לצעוד לצדי.
3.ב) אם וכאשר אתה צועד אחרי, השתאה נוכח התחת המפואר שלי, ושוב הודה למזלך הטוב, ולי.
4. במקרה של מדרגות, עמוד במקומך והיה לי למעקה אחיזה, באם אחפוץ בכזה.
5. לאחר שהתיישבנו במקום בו בחרתי, הנח מולי את התפריט, פתוח בעמוד של הבירות.
6. האכל אותי מידך בזיתים או בוטנים, מה שמוגש לפניינו.
7. דאג שתמיד תהיה לי כוס מים.
8. כשאני לוקחת אותך איתי לשרותים ואתה מנגב את הכוס שלי בלשונך אחרי שאני משתינה, עליך לשים לב לטיפה שנזלה על פנים הירך וללקקה בקו ישר, עד למעלה.
חבל על כל טיפה.

סופ"ש עם יותר מדי עליות וירידות
הותיר אותי מעוטת אנרגיה.
עוצרת רגע, לפני שמתחיל שבוע חדש.
נושמת
כותבת.
נזכרת ברגעים היפים,
באנשים חדשים יותר וחדשים פחות
שהזדמנו לחיי, וכמה מזל יש לי.

חושבת על פעמים ראשונות שהיו לי בסופ"ש הזה, וכל הפעמים הראשונות שהיו לנו ביחד,
ואיך לבסוף לא הצלחתי שזו תהיה הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים
בלי שאראה את כף הרגל שלי בתוך הפה שלך (ונזכרת בפעם הראשונה שזה קרה....) .

וכמובן בא לי שוב, בא לי עוד, בא לי יותר, בא לי הכל.

וגם קצת בא לי לישון. 

קצת זמן לעצמי. בערך. יחסית.

קצת שקט.
ומי בכלל צריך קצת שקט??
דבר אלי עכשיו!

עיר בטון, בניין לצד בניין
באינטימיות כפויה.
מחוץ לחלון, על קיר הבניין שממול
מנוע של מזגן,
פתאום מתחיל לחרוק ביללה בלתי פוסקת
שחודרת את החלון הסגור,
ואת הנשמה שלי
כמו איזה ילד מניאק שמצייר ציור אינסופי בגיר על הלוח שלי עמוק בתוך הצינורות.

איזו השראה מורבידית הפיל עלי,
מנוע בן זונה.

אלך לנסות לנקות את המוח מבפנים במקלחת.

מאפן.
ידעתי כל השבוע
שמפגש משפחתי מאולץ ומתוזמן גרוע
יגזול לי את השנ"צ של יום שישי.
גם לא הצלחתי ממש לנוח לפני,
בעיקר שכבתי במיטה וקראתי מלא בלוגים פה, מדכאים, מצחיקים, מחרמנים..
התהפכתי על הבטן, עצמתי עיניים, אי אפשר להגיד אפילו שנגעתי בעצמי כי נגעה בי פיסת פלסטיק מסוג פוקט רוקט טמונה בכפפת לטקס.
הדמיון נתן עבודה, ופתאום דמויות התחלפו ונהיה קצת מוזר.
בקיצור, לא נרדמתי.
משהו בעירעור הסדר הקיים, הקבוע,
הכניס אותי למתחים.
טוב, בטח יש עוד סיבות למתחים.
רוב הזמן אני באמת בסדר (באמת, בטח שבאמת, נשבעת), אבל פתאום
זה הופך לאחד הפוסטים האלה,
המבואסים.

משהו לא נעים לי.

יש לי נקודה רגישה בחלק הפנימי של כל אחת מהברכיים שמזכירה לי שלהבא

מההתחלה לרכוב לו על הפרצוף רק כשהוא שוכב על המיטה

ולא על הרצפה.

יחד עם זאת, זה די נחמד

שגם כשאני בצד הזה

אני מסתובבת אחר כך כמה ימים

עם פציעות שמזכירות לי

ערב מטורף

ברגעים בלתי צפויים. 

כלב שלי!
בסופו של דבר, כל מי שהוא לא אתה
הוא בגדר תחליף רגעי
שטחי, חולף.
כלום לא משתווה.

אתה יודע איך שלפעמים נהיה לי קשה עם התחושה הזאת, של הלבד..
קשה לי לחכות. בצד.
אז אני מתפזרת.

מה שיש בינינו באמת כל כך מיוחד ועמוק,
ואני מאוד נלהבת לראות לאן עוד נגדל ביחד.
מרגישה שאנחנו באמת רק בתחילת דרכנו,
ועוד אלמד איך להתנהל בתוך הקשר המדהים והשונה הזה.
היתי שמה אותך בתוך הסוגריים המסולסלים. אולי מתישהו, נראה לי תפור עליך סוגריים..

בינתיים
מכריזה קבל עם וכלוב
שאין עליך בעולם כולו,
ובשורה התחתונה,
בתכלס..

אני
שלך.