הבלוג של העולם המופלא - סתם כל מיני שטויות שיש בראש

קצת בדיחות לדוברי הרוסית ביננו

לפני 16 שנים. 14 בפברואר 2008 בשעה 14:55

Боль дня - Программист жене: СD молча и не DVD меня до белого каления!!!

Сара, что у вас в медальоне? - Волосы моего мужа. - Но ведь он еще жив! - Таки жив, но волос уже давно нет.

Беда не в том, что жиды продали Россию. Беда в том, что, продав, они ни хрена не занимаются её гарантийным обслуживанием

3

בוקר טוב

לפני 16 שנים. 14 בפברואר 2008 בשעה 4:46

4

אחרי סשן מרובע פרטים בהמשך כרגע קצת עוגות מיוחדות

לפני 16 שנים. 13 בפברואר 2008 בשעה 14:05

0

בדיחה גדולה שתצחקו קצת

לפני 16 שנים. 13 בפברואר 2008 בשעה 5:46

3

בוקר טוב עם סיפור שיעשה לכם רטוב במשך היום

לפני 16 שנים. 13 בפברואר 2008 בשעה 4:54

קוקה קולה
קצר אבל לא רע בכלל

זה היה ביום קיץ חם, הגעתי בשעות הצהריים הביתה מהסידורים .
מזגתי לי קולה קרה לכוס גבוהה, הורדתי מעלי את כל הבגדים וזרקתי בפינת המסדרון .
פתחתי את המים באמבטיה וחיכיתי שתתמלא .
הכנתי לי קערית עם גלידת שוקולד שאני כל כך אוהבת ולקחתי את הקולה והגלידה איתי לאמבטיה.
בדקתי שוב שהדלת נעולה והשטלפון מנותק, שלא יפריעו לי.
רציתי רק להיזרק באמבטיה הקרירה ולברוח מהחום הגדול ששורר בכל מקום
הגוף שלי עדיין נוטף זיעה, החזה שלי לח והמצח רטוב וגם קווצת שיער בפוני נדבקת לי למצח.
שקעתי בתוך האמבט הקריר, הפטמות שלי מזדקרות כאשר המים הקרירים נוגעים-מטלפים ברוך.
התחלתי ללקק את הגלידה בהנאה כשמדי פעם היא מטפטפת לי על החזה, שמזדקר בכל נגיעת גלידה קפואה .
גמעתי את הקולה בכמה לגימות. נתתי למים ללטף אותי עוד כמה דקות ושלפתי את הפקק .
חיכיתי שקו המים יגיע לי בין הרגליים ואני ארגיש את דגדוג המים מלטף לי את הכוס, נוגע קלות בתות הורדרד שלי, מלטפת באצבעות את השפתיים, מכניסה אצבע ומוציאה, כך כמה פעמים .
פתחתי את המים ונתתי לדוש לזרום לי בזרם חזק בין הרגליים, כך במשך כמה דקות .
העברתי את זרם המים החזק על החזה בעיסוי מענג .
סגרתי את המים והחלקתי לתוך חלוק המגבת הרך והנעים.
שכבתי לי על הספה בסלון, עירומה. היה חם.
לא התחשק לי להתלבש.

שכחתי לסגור את וילון המרפסת וכאשר ניגשתי לארון הבגדים יכלו כל עוברי אורח ברחוב למטה לראות אותי מסתובבת בביתי בלבוש חווה. למרות שהתריס היה סגור, אפשר לראות דרך השלבים הפתוחים כל דבר.
פתאום שמתי לב שבקרן הרחוב, ממש ממול לחלון , מסתכל לכיוון שלי, ישר אלי גבר שנראה כבן 30 .
גוף חטוב, שיער שחור חלק בתספורת קצוצה. הרגשתי את המבט החודר שלו, הוא ראה אותי .
נתתי לו הצגה של החיים שלו.

ליטפתי את שדיי בתנועות עגולות ומעכתי אותן אחת אל השנייה .
ירדתי עם יד אחת למטה אל בין רגליי וליטפתי את השפתיים .
משכתי כסא שהיה לידי והתיישבתי עליו בפישוק רחב.
שמתי לב שהוא ממשיך להביט בי ומדי פעם מציץ לצדדים, לא היה אף אחד ברחוב, מלבד המכוניות שחלפו ללא משים.

מכוס הקולה החדשה שהיתה לידי, לקחתי קובית קרח והעברתי אותה על צווארי, יורדת לאט לאט אל החזה, אל הפטמות שמזדקרות בקשיחות, המשכתי לכיוון הבטן ולאט לאט אל בין הרגליים.
הגעתי עד לשפתיים וכולי חמה ורטובה, הסתכלתי עליו, הוא עוד שם, החל דוחף ידיו במכנסיו ….

סימנתי לו באצבעי שיעלה למעלה, הוא לא היסס… פתאום נעלם מפינת הרחוב ותוך שתי דקות ראיתי אותו בעינית הדלת עולה במדרגות.
פתחתי את הדלת כשאני עירומה, פתח קטן שרק יוכל לעבור ושלא יראו אותי השכנים במדרגות.

הוא נכנס לדירה, מביט בי המום כולו ומחכה לבאות… לא יודע מה לעשות קודם, אם לגעת בי או להתפשט…
הפשלתי את מכנסי הג'ינס שלו והוא הוריד אותם לגמרי.
הבליטה הגדולה היתה ברורה בתחתוניו, איזה כלי…. חשבתי לעצמי.

עכשיו הורדתי מעליו גם את החולצה, הוא נתן לי לעשות בו מה שרציתי, הוא לא התנפל כמו חיה מורעבת רק ציפה בכליון למה שיבוא.
יכולתי לראות את גופו השרירי. ליטפתי את בטנו ולשוני מטיילת על פטמותיו בסיבובים מתגרים.
לאט לאט רכנתי על ברכיי, מושכת בידיי את תחתוניו כשמתוכם קופץ הכלי הגדול והזקור הזה…
מחכה לראות מה יקרה לו…

הכנסתי את כולו לפי, יונקת את השמוק הזה כמו תינוק רעב שמוצץ חזק וטוב …
מצצתי אותו חזק, מוציאה ומכניסה את כולו אל פי, מתמכרת לקצב והבחור שלי מתחיל להאנח…
עכשיו הוא משך אותי למעלה מתכופף אל שדיי, מלקק את הפטמות שלי, יונק אותן כאילו יונק חלב משדי אימו, איך שהוא מצץ לי את השדיים. מוצץ פטמה אחת ומלטף את השנייה .
תפס לי את השדיים והצמיד אותן אחת אל השנייה .

סיבב אותי בגבי אליו, הנמיך אותי לעמידה על ארבע, דחף לי השמוק שלו בכוס שלי , והחל מתנועע פנימה והחוצה בעודו מעסה את שדיי מלטף אותן ודוחף לי את השמוק שלו , מכניס ומוציא, קדימה ואחורה…. ואני נאנחת מתחילה להשתולל תחת גופו המתנדנד .

הסתובבתי במהירות וקפתי לידיו, הוא אחז במותניי והשעין אותי אל הקיר. חיבקתי אותו ברגלי כשהוא חודר אלי מלפנים.
גבי צמוד לקיר הקר, השמוק שלו בתוכי ושנינו מזיעים ומתנועעים הוא מתחיל לצעוק ואני צורחת בהנאה… עוד… תדחוף לי אותו, תקרע לי את הכוס… עמוק יותר והוא דוחף….

מנשק לי את השדיים, מוצץ ויונק אותם ואני שורטת לו את הגב וצועקת תן לי חזק ….
והוא דוחף, עוד ועוד ….
ואני מרגישה את הנוזל שלו נשפך בתוכי ומתחיל לנזול החוצה אל רגליי….
והוא ממשיך ללטף ולנשק את שדיי, אבל אני כבר לא פה, גם אני גמרתי ואני בטירוף חושים.

הצעתי לו קולה… אמר לא תודה…. בפעם אחרת…. אני צריך להגיע לאשה…. היא מחכה לי במיטה….
השעה היתה כבר שעת ערב והשמש החלה לשקוע….
נכנסתי למקלחת, שטפתי את עצמי במים הקרירים….
שמתי עלי את חלוק המגבת וישבתי על הכסא במרפסת מול החלון, מלטפת את החזה המזדקר שלי… אנשים חלפו ברחוב, ממהרים לביתם…. בחור אחד עמד בקרן הרחוב והסתכל ישירות אלי….

4

סיפור אמיתי מוזר ועצוב מהחיים בארצנו

לפני 16 שנים. 12 בפברואר 2008 בשעה 18:29

אשת עקרונות פולניה בת 61, בעלת חוש הומור ויכולת להראות עד כמה המדינה הזו מגוחכת
ומערכת המשפט מנופחת מחשיבות עצמית...
מתארת בסגנון "קישוני" את לכתה לכלא ליומיים במקום לשלם 100 שקלים.

שווה קריאה!

חבל שהיא לא כותבת ספרים.
הסיפור המלא – נוסח משולב

לבודדים שלא מצויים בפרטי האינטריגה להלן תקציר האירועים ואחר כך ההמשך:

בדצמבר לפני שנתיים וחודשיים בשעה 16.50 ביקשתי להחנות את מכוניתי
ליד המדרכה ברח' דונדיקוב ברחובות.

היה חושך ולא היה ברור אם החניה מותרת אבל לא חיפשתי יותר מדי סימנים
משום שעמדה שם פקחית של העירייה.

ניגשתי אליה ושאלתי אם החניה מותרת והיא אמרה
שעם כרטיס חניה מותר.

שמתי איזי פארק והלכתי.

חזרתי כעבור שעה ומצאתי רפורט. מתברר שמשעה 17.00 המקום משמש חניה רק לדיירי הבית.

סברתי שהפקחית הטעתה אותי והייתה צריכה למסור לי את המידע המלא
ולמחרת שלחתי מכתב לעירייה עם בקשה להתעמת אתה.

כעבור חצי שנה העירייה דחתה את בקשתי והציעה לי לשלם את הדו"ח או להישפט.

בחרתי להישפט כדי לקבל פסיקה: אם המידע שנמסר הוא נכון לאותו הרגע
אך מאבד תוקפו כעבור זמן קצר, על מי חלה האחריות?

אם השופט היה אומר שהפקחית ענתה על מה שנשאלה וזה סוף הסיפור,
הייתי משלמת את הדו"ח בלי להתווכח.

מאידך קיוויתי שהוא יקבל את הטעון שהאדם הסביר יכול היה להניח
שהמידע תקף לפחות לשעה הבאה

(כי היא הזכירה כרטיס חניה) ולכן הטעות שלי הייתה בתום לב ויזכה אותי.

המשפט נערך כעבור שנה והשופט קבע שעליו לשמוע את גרסת הפקחית.
אמרתי שהיא בוודאי לא תזכור והוא אמר שלא אדאג.

לפני שלושה שבועות, כלומר שנתיים אחרי המקרה, נערך המשפט בנוכחות הפקחית.
השופט לא נתן לי לדבר רק שאל את הפקחית לגרסתה.

היא ענתה כצפוי שהיא לא זוכרת ואז הוא שאל אותה אם בכלל יש מצב
שהייתה יכולה לומר לי דבר כזה (איזה דבר? היא הרי לא זוכרת).

היא ענתה שלא (וכי מה היא תגיד?) כבודו הכתיב לפרוטוקול שהפקחית מכחישה את הסיפור שלי,
שהגרסה שלה עדיפה בעיניו על שלי,

וגזר עלי את סכום הדו"ח או יומיים מאסר. אמרתי שאני בוחרת מאסר.

פרקליטת העירייה אמרה לי מייד שאם אני רוצה אני יכולה לערער במחוזי
(ושכחה להזכיר שזה מחייב לקחת עורך דין, לשלם הרבה כסף ולהתקשקש עם זה לאורך שנים),
או פשוט לא לשלם את הקנס ואז יעצרו אותי

(ושכחה להזכיר שבדרך מתווספים קנסות, ריבית פיגורים והוצאה לפועל). הודעתי שאני הולכת למאסר.

נתבקשתי להגיע ביום שלישי זה בוקר לבית משפט השלום ברחובות ומשם יעבירו אותי למעצר תחת ליווי.

הגעתי בשעה תשע וניגשנו לפקיד. הוא הציע שאלך הביתה ואחזור למחרת, כי הפקידה איננה.

לא הסכמתי אז הוא אתר אותה בטלפון והתפתחה מריבה גדולה,
כי לדעתו כל המעצר היה צריך להתבצע אחרת, ואיך הוא יעשה כעת את המעצר.

אחרי ויכוח ארוך מאוד (ותור ממתינים הולך ומתארך)

שני מאבטחים נתבקשו לעזוב את משמרתם בבדיקת הנכנסים לבית המשפט
ולבוא לשמור עלי עד שתגיע הניידת.

הם הודיעו לי חגיגית שאני עצורה, נעמדו מולי, וכך עמדו, נעבעך, במשך שעתיים,
בזמן שאני ישבתי על הספסל ופתרתי סודוקו.

בצהריים הגיעה ניידת עם שלושה שוטרים שלקחו אותי למשטרה,
אני מצד הדלת שלא נפתחת מבפנים.

בתחנה שמו לי אזיקים על הרגליים
(מי שלא מאמין – אורך שרשרת בין הרגליים היא חצי מטר, מדדתי על הבלטות)
והושיבו עם שוטר שהודיע בטלפון שהוא לא יכול לצאת למשימה
כי הוא "מבצע זקיפות עצירה" ואני בינתיים קראתי מוספי סוף שבוע.

אגב, אותה משימה שהוזכרה הייתה החוויה הקשה ביותר שלי בכל הסיפור הזה,
כי קראו לו לרח' וייצמן בגלל מעשה מגונה בילדה בת שמונה.

במשך שעות הפעילו עלי לחץ כבד להתקפל ולשלם את הדו"ח.
לא הבינו איך אפשר להעדיף מאסר במקום לשלם 100 שקל.

שוטרים דתיים התארגנו והציעו לאסוף ביניהם את הכסף ולקיים מצוות פדיון שבויים.
רובם די הבינו את האבסורד אבל לא כולם.

אחד הקודקודים בתפקיד החוקר הרע צעק שאכבה מייד את הסלולארי.
כיביתי מייד אבל הוא המשיך לצעוק בשוונג עד ששאלתי אותו למה הוא צועק,
הרי הטלפון מזמן סגור. אז הוא צרח: "ככה! כי את עצורה!"
אחרי זמן מה התברר שאני לא עצורה אלא אסירה והוא איבד עניין.

ארוחת צהריים הייתה לא רעה. אחרי שלוש שעות התחילו לטפל בהעברה לנווה תרצה
והוחלט שאפשר בלי אזיקים על הרגליים.

אלא מה? לנווה תרצה אפשר להתקבל רק עם בדיקות רפואיות.
מייד גויסה ניידת, שוטר ושוטרת חמושים, ויצאה שיירה לבית חולים קפלן.

שם הם החנו את הניידת בחנייה של נכים והלכנו לקבלה.
הפקידה הכינה טופס וביקשה להחתים אותי,

למרבה המזל שמתי לב שזו התחייבות לשלם 566 ₪ על הבדיקות.
סירבתי לחתום, אז היא ביקשה מהשוטר לחתום.

גם הוא סירב ושוב הייתה מריבה. רצו טלפונים למשטרה ולכל מיני מקומות,
התור אחרינו בינתיים התארך, בסוף הושגה פשרה והלכנו לחכות ליד חדר הרופא.
אני יושבת, השומרים הנאמנים עומדים מולי.

ברגע מסוים רציתי קמתי כדי להתמתח. השוטרת זינקה עלי.
"אני רוצה אותך יושבת כאן, בקשר עין! את לא תשחקי אתי את המשחקים האלה!" אני נשבעת.

ואז התברר שצריך לעשות אק"ג. מי שמכיר אותי יודע שאכן רק תחת משמר חמוש
אפשר היה להביא אותי לעשות את האק"ג הראשון שלי בחיים.

ואז הגיעה בדיקה רפואית. השוטרת והשוטר נכנסו אתי לחדר הרופא.
הרופא הבין ממבט אחד את העניין ופנה אלי בנימוס רב.

הפניתי אותו לאפוטרופוסים. הוא שמע שאני אסירה שצריכה לקבל תעודת כשירות
ואמר שהוא צריך לבדוק אותי ומבקש מהם לצאת.

השוטר יצא, השוטרת אמרה שהיא לא יוצאת. הרופא אמר שהוא מאוד מצטער
אבל כך לא יוכל לבדוק אותי בגלל חוק זכויות החולה שמחייב לשמור על פרטיות.

היא ראתה שלא תנצח, אז רק בדקה אם יש פתחי מילוט בקירות ומעבר לווילון ויצאה מאוד לא מרוצה.

הסברתי לרופא ביוזמתי את העניין, סירבתי להצעתו לבדוק סוכר
(מזל שהחמושה הייתה בחוץ) והוא אמר שזו כמובן זכותי,

אבל עליו להפעיל רפואה הגנתית ולכן ירשום את הסירוב שלי בטופס.
לא הייתה לי התנגדות וזה גם לא הפריע לי בהמשך.

חזרנו למשטרה, קיבלתי ארוחת ערב ושני שוטרים אחרים לקחו אותי בצ'קלקה לנווה תרצה.

כאן דווקא הכול היה בסדר ומכובד. אמנם עברתי את כל שלבי החיול כמו שצריך
(כולל מילוי טפסים שבהם אני צריכה לדווח אם עשיתי הפלות, אם יש לי נטיות אובדניות
ואם אני לוקחת תחליפי סם, וכולל "חיפוש" שפירושו התערטלות מוחלטת.
יצוין שלמחפשת היה יותר לא נעים מאשר לי).

כולם הבינו שאין מה לעשות עניינים ולכן אפילו לא לקחו אותי להצטלם
רק צילמו תמונה מתוך תעודת הזהות. מה שכן, שמי הלך לפניי,
וכשהובילו אותי לתא שלי בסוף המסדרון, משני הצדדים דרך הסורגים הופיעו פרצופים ולחשים:
"הנה זאתי שנכנסה לכלא בגלל מאה שקל".

זה גם היה השם שלי במשך יום המחרת.

קיבלתי תא לבד. המיטה הייתה נוחה,
השמיכות נקיות (הרצפה לא), היו גם מים חמים וישנתי מצוין.

אוכל לא משהו. בבוקר נתנו לי גם לטייל לבד בחצר שגודלה 37 צעדים על 18 צעדים ואלכסון 41 צעדים.
כשסגרו אותי בחצר אמרתי: "שלא אברח?"

"שלא יפגעו בך," ענה לי הסוהר. אני חושבת שבגלל זה הייתי די שאננה כשהלכתי לשם,
כי הבנתי שהדאגה לשלומי היא גם האינטרס של המקום.

לפני השחרור הוזמנתי לחדר ישיבות מפואר והמנהלות הגבוהות ביותר של הכלא,
נחמדות מאוד שאלו אותי איך היה לי אצלם. אמרתי שהוגן מאוד.

בדחילו ורחימו הן ביקשו לדעת מה כל הסיפור
(הן בכלל חשבו שהשופט גזר עלי מאסר של יומיים).
סיפרתי להן והן אמרו שזה סקופ לעיתון.

ביציאה קיבלתי שובר לנסיעה בתחבורה ציבורית הביתה,
וכעת אני עומדת להגיש בקשה לנשיא המדינה
(לכל השלושה) למחוק לי רישום פלילי בגין מאסר.

מכל מקום את חובי לחברה שילמתי וכעת אני פותחת דף חדש.

10

ערבי בניו יורק

לפני 16 שנים. 12 בפברואר 2008 בשעה 16:30

6

האסיר והכלא באדיבות מ....

לפני 16 שנים. 12 בפברואר 2008 בשעה 15:29

בערב הכלולות של זוג צעיר אמרה האשה לבעלה
"אני עדיין בתולה ואיני יודעת כלום על סקס, אתה יכול להסביר לי קודם ?"
"אוקיי מותק" אומר הבעל
"תחשבי על האיבר הפרטי שלך כמו כלא ועל האיבר הפרטי שלי כמו אסיר,
מה שנעשה הוא להכניס את האסיר לכלא".
ואז הם עשו סקס בפעם הראשונה.
לאחר המעשה שכב הבעל על גבו ועל פניו חיוך של סיפוק.
והאישה בהקנטה אמרה לו "מותק, נראה לי שהאסיר ברח מהכלא".
הוא הסתובב כלפיה ואמר "אנו יכולים לכלוא אותו מחדש".
והם עשו סקס בפעם השניה.
אחרי שסיימו, הבעל הושיט את ידו לקחת סיגריה אבל האישה שהתחילה ממש ליהנות מהחויה החדשה נידנדה לו,
"האסיר שוב ברח, בוא נכלא אותו מחדש".
הבעל ניסה שוב והפעם בקושי הצליח.
לאחר הפעם השלישית הוא נשכב על המיטה מותש לגמרי.
האשה המשיכה לנדנד לו "האסיר שוב ברח מותק".
בלאות גמורה הוא הפנה את פניו כלפיה וצעק: "מותק האסיר לא קיבל מאסר עולם! בסדר???"

4

לכל הפולניות שביננו

לפני 16 שנים. 12 בפברואר 2008 בשעה 9:33

פולני אחד מסתכל מחלון ביתו ורואה
שמוציאים את גופת שכנו באלונקה
ואישתו הולכת מאחוריו וצועקת:
"למה אתה משאיר אותנו לבד...
הולך למקום בלי אור, בלי חום,
בלי אהבה". מסתובב הפולני מהר
לאישתו וצועק לה: "תסגרי מהר
את האור. רוצים להכניס
לבית שלנו גופה".

2

אתר מוזיקה מהמם

לפני 16 שנים. 12 בפברואר 2008 בשעה 6:28

http://dishi.co.il/yamtichoni.html

1