מלכה לא אמיתית

טוב, מהיום אני מפסיקה עם השקרים!!!

איך שבא לי ללכת לבד לאיזה פאב, שמישהו יתחיל איתי, רצוי תוצרת חוץ, גבוה מחוספס וסקסי, שיעשה לי עיניים ואני אהיה מספיק אמיצה להחזיר לו מבט וחיוך, שיגש אלי, שיזמין אותי למשקה, שאני אראה כמה בא לו לאכול אותי במבט, שיהיה גבר גבר, שיקח לי את היד וינשק לי אותה בפתאומיות ואני אתחיל להרטיב ואתבייש כמו ילדה קטנה ולשם שינוי אתמסר לתחושת חוסר האונים שמציפה אותי כשאני רואה מולי גבר סקסי וחזק שרוצה אותי.

אני רוצה שפתאום בפאב הומה אדם הוא יקרב את פניו אלי וינשק אותי, שידחוף את הלשון שלו ויעשה לי מעגלים בתוך הפה, שאני אדע לפי הנשיקה שהבחור יודע מה לעשות ואיך ונצא מהפאב ונלך מחובקים כמו ילדים בני 16, אני אקח אותו אלי ונרקוד סלואו צמוד, אני אלטף לו את העורף והוא את גבי, הוא יצמיד אותי אליו ואז אני אסתובב עם גבי אליו, אקח את ידיו ואכרוך אותן סביבי, אני אוהבת שמחבקים אותי מאחור.

בהמשך כמובן הכל יתנהל בדיוק כמו שאני רוצה......

כן, אני מניחה שבא לי לעשות את זה רגיל עם גבר גבר. רגיל , עדין ומחבק.

האם יש עוד סיכוי בגילגול הזה שדבר כזה יקרה לי? מתפללת שכן.

לוגמת קפה שני אחרי המכון ולפני המשמרת בעבודה, פאק היום אני אפסיד את ההתחלה של הישרדות אבל נשבעתי לעצמי שאם דן לוקח אני לא צופה בעונה הבאה.

חושבת על כך שלא נחמד לי בחדר שאני עובדת בו, במקום העבודה, בחדר הזה מרוכזים גם אנשי המכירות שמרוכזים בעצמם. הרבה פעמים קורה לי שאני באה ואומרת "בוקר טוב", הם מסתכלים עלי ביחד אבל אף אחד מהם לא עונה. אתמול זה קרה שוב וכבר לא יכולתי לשתוק ואמרתי להם: "זה קטע מדהים שאני אומרת שלום ואתם לא עונים אף פעם" אז המנהל שלהם פטר אותי בתשובה לא עניינית שהם היו באמצע שיחה סוערת וזה לא היה בכוונה, "ומה קרה אתמול? ושלשום?" חשבתי לעצמי. ויש שם אחת, רווקה בגילי שאם לא הייתי במצבה מבחינת סטטוס וגיל הייתי אומרת שהיא רווקה מזדקנת ומתוסכלת, שאפילו לא הסתכלה לי בעיניים, היא זו שתמיד "מעמידה אנשים במקום, גם לקוחות ולא מפחדת מאף אחד", היא תמיד בעניינים ותלך למסעדות הכי נחשבות, אם מסתכלים עליה קצת רואים שיש לה סנטר שבולט החוצה, כמו של המכשפות מהאגדות וזה גורם לי לתהות עד כמה באמת אפשר לדעת מה אופיו של בן אדם לפי תווי פניו, לפי דעתי לפעמים זה משקף אבל הרבה פעמים ממש לא.

קוראים לה יעל. אני זוכרת כשהייתי קטנה, הלכתי לאיזה ארוע והיתה שם חבורת ילדים בגילי ששאלו אותי איך קוראים לי והמצאתי לעצמי שם, אמרתי שקוראים לי יעל כי חשבתי שיעל זה שם של ילדה יפה שהולך לה מצויין והייתי נורא גאה בעצמי שהילדים התחברו איתי ואמרו לי "ביי יעל" כשהם הלכו, בגיל 18 שיניתי שוב את שמי אבל הפעם באמת בתעודת הזהות, ושוב לשם של מישהי יפה ומצליחה......כך לפחות חשבתי אז בימי התום. אגב אני שלמה עם שינוי השם ומרוצה מאוד משמי החדש/ישן.

דרך אגב, כנראה שמישהו מקשיב לי, היקום אולי? (לאלה שמאמינים בתורת הסוד) כי אתמול נודע לי שאני ובן זוגי למקצוע עוברים יחדיו לחדר אחר, הרחק מיעל (המאוד לא יפה אגב) עם הסנטר המחודד ושות'.

תודה תודה תודה!

נ.ב. – מה זה קשור ל-BDSM? 😄

לא ביקרתי כאן הרבה זמן, אחת הסיבות היא שמכירים אותי כאן רבים וקשה לי להחשף עד הסוף, מצד שני העובדה שמכירים אותי כאן הרבה דווקא גורמת לי לרצות לכתוב כאן כי אני מרגישה שיש כאלה שמאיזושהי סיבה עלומה כן אכפת להם ומאיזושהי סיבה עלומה בא לי לעניין אותם.

בלי קשר ואולי כן, לא מזמן חזרתי מביקור בזק אצל אמא'שלי בקריות, היא נוסעת עם אחותי לבר מצווה של האחיין המתוק שלי שמתגורר בלוס אנג'לס אז נסעתי למסור לה מתנה שתייצג אותי נאמנה, הביקור שלי שם ימתין קצת עד שאחסוך מספיק כדי לבקר גם שם וגם בניו יורק, ששם מעולם לא ביקרתי.

הביקור בצפון הזכיר לי כמה החיים שם שקטים ושלווים וכמה האנשים שם הרבה יותר נחמדים מהתל אביבים, בעיקר התל אביבים הצעירים, זוועת עולם מה שהעיר הזו מכילה. בקריות אפילו נהגי האוטובוס הרבה יותר אדיבים ותמיד עוצרים אם מישהו במקרה פיספס אותם. בתל אביב אם פיספסת את האוטובוס, גם אם תרד על הברכיים באמצע הכביש לא יפתחו לך את הדלת. אם אני חושבת על זה קצת יותר נהג האוטובוס שאתמול נורא ניסה לעזור לי ולא הצליח עשה לי את הערב, הוא היה חמוד בצורה חריגה ויש מצב שהוא מצא חן בעיניי....

בעבודה החדשה בסה"כ חביב, אם כי היא מורכבת ברובה מהאנשים שתארתי למעלה, אנשים צעירים, חדורי מוטיבציה ואגו שנורא נורא עסוקים בעצמם ובמה שהם משדרים, לא נורא בסוף אני מתחבבת גם על אלה למרות שאני כל כך שונה.
יש לי בוס הומו שחרמן על גברים כל היום, איזה מזל שהוא לא נמשך לנשים. אני חושבת שאני הולכת להישאר שם כמה שנים טובות....

יש עוד דברים פחות נעימים ואולי בגלל זה בא לי לשתף אבל לא עד הסוף, סופ"ש נעים שיהיה.

כפי שאני עושה מידי פעם גם הפעם החלטתי לעשות נקיון קטן של האנשים המזיקים בחיי , אלה שאני כן יכולה להוציא אותם מחיי, בניגוד לאמא שלי למשל, שאיכשהו תמיד תהיה שם גם אם אתרחק.

אין יותר מידי אנשים מזיקים אך בתור התחלה הלכתי על החברה הבלונדינית, הדכאונית, שמחפשת אצלי כל הזמן רע וחוסר פרגון וגורמת לי להרגיש הבן אדם הכי לא מפרגן ואני דווקא כן, מאוד אפילו, אבל אתם יודעים איך זה, כשבן אדם מפרגן נורא לעצמו אנחנו פחות נוטים לפרגן לו כי הוא איכשהו עושה את זה בשבילנו גם, מקרה אחר הוא כשאדם לא מעריך את הפרגון וזה משתק את החשק לרצות לפרגן לו ומדובר בבחורה שצריכה כל יום עידוד ולא ביקורת, כי אם אתה לא מסכים איתה אתה אוטומטית עובר למחנה של מתנגדיה.

אז יש כאן בהחלט מקרה ברור של פולניה טהורה שאף פעם לא מרוצה מספיק מפרגון ואם כבר אומרים לה משהו שמוצא חן בעיניה אז תשובתה כדלקמן: "תודה, כבר חשבתי על זה לבד" ובכן לבד תישארי, עם התלונות שלך והדרמות שלך.

אדיוס בלונדה והפעם זה סופי!

סוף סוף החלקים נופלים למקום (באנגלית זה נשמע יותר טוב), העבודה החדשה מתקדמת אחלה, התחושות טובות, מפחדת לשמוח מידי אבל קשה לי שלא לחוש כך.
ואולי עכשיו כשהצ'אקרות מתחילות להיפתח יקרו עוד דברים טובים שאני מבקשת לעצמי.
מה אולי? בטוח! זה קורה, זה בהתהוות.
מחבקים אותי :)

חרדות. אף פעם לא סבלתי מזה אבל חזיתי באחרים ובמיוחד באחרות עוברים את זה.
אני בכלל לא בן אדם חרדתי אז למה אני מרגישה שאני ממש על הסף ואני בכלל אמורה להיות שמחה היום, עשיתי שינוי, התקבלתי לעבודה שרציתי בה, הם נענו לדרישות השכר שלי באופן מפתיע, אני הולכת לעבוד במקום טוב עם הרבה התרחשויות, הרבה אנשים, הרבה צעירים.
בעוד השינוי מתבצע אני לא יכולה שלא לחוש את הפחד הגדול מתרגש עלי, פחד מפני כישלון? פחד מפני הצלחה? פחד! פחד! פחד!
מחפשת צרות.

כנראה שיש משהו מאחורי הסטיגמה על הבלונדיניות, לא לא אני צוחקת לחלוטין, שאני אכתים אוכלוסיה שלמה?

ובכל זאת, אתמול הייתי צריכה שוב לשמוע שטויות מבית היוצר של חברה שאחרי שיצאנו מאיזה מפגש חברים, היא סיפרה שאחד הבחורים שנכחו במקום זיהה אותה מאתר היכרויות, ניגש אליה ושאל אותה האם אולי במקרה עכשיו היא תואיל בטובה להכירו וזאת משום שמעולם לא טרחה לענות לאף אחת מפניותיו אליה באתר ההיכרויות.

"לא, אני לא מעוניינת" היא ענתה לו, "למה? זה בגלל שאני שחור נכון?" , "לא, זה בגלל שאתה מסריח מסיגריות".....

חברה נוספת שאלה אותה: "למה את בכלל צריכה לתת לו הסברים? היית מסרבת וסוגרת את השיחה בזה" ואז ענתה לה הבלונדה: "כי אני לא אוהבת לפגוע...."

שיהיה לכם שבוע נפלא ולי בהצלחה.

היום כשצעדתי לי במרץ על מכשיר האליפטיקל במכון הכושר שלי, הושטתי את ידי לעבר בקבוק המים שלי, חילצתי את הפקק, החזקתי אותו ביד אחת וביד שניה שתיתי, איכשהו הסתבכו העניינים והפקק פשוט נפל והתגלגל לו על הרצפה אל עבר הלא נודע, הסתכלתי אחורה וראיתי מדריך כושר חדש וצעיר על גבול הילדון מחפש אותו במרץ, ממש שקוע בזה, הופתעתי קצת שהוא לקח את זה בכזו רצינות, חשבתי שכבר אקנה לעצמי בקבוק מים חדש, עשיתי בישן שימוש עודף וזה כנראה סימן מלמעלה.

אמרתי למדריך "עזוב, לא חשוב" חייכתי והמשכתי לצעוד על המכשיר, הייתי בטוחה שהוא ירד מזה כשאחרי 2 דקות הוא מתייצב לצידי עם חיוך כשהפקק בידו, חייכתי חיוך גדול יותר משלו, רציתי להגיד לו: "איזה מתוק אתה, ילד טוב שכמותך!!!!" לא אמרתי לו כלום, רק חייכתי וחשבתי מה יקרה אם - ורק אם - אפיל את הפקק שוב......

בימים קשים כאלה אני מחפשת נקודות אור שישמחו אותי גם ביום סגרירי כשהעתיד לוט בערפל.
נקודת האור שלי היא החברים שלי וחברים כידוע, לעיתים, טובים יותר ממשפחה.

בצעד אימפולסיבי אופייני לי קמתי ועזבתי מקום עבודה במרחק שני צעדי הליכה מהבית אבל עם חרא של תנאים ואפס הערכה, זה קרה ביום ה' שעבר, שם אפילו קיבלתי משרה ניהולית אבל כל מה שמעבר לא מצא חן בעיניי.
עזבתי ביום ה', כמובן לפני שמצאתי מקום עבודה חלופי ועדיין לא סיפרתי לאימי כדי שלא תיכנס להיסטריה ותגרור אותי להיסטריה מיותרת גם כן.

באמצע הלילה, עת בה תמיד מתגנבות לראשי כל המחשבות המפחידות שבאור יום הופכות כבמטה קסם לנסבלות ופתירות, יצא לי לחשוב על מצבי הכספי ועל פתרונות אפשריים, בשעה 02:00 לפנות בוקר מצאתי את עצמי בונה בדמיוני אסטרטגיית מחיה בעיר הגדולה, תכנית פעולה לעתיד הקרוב.

כשעלה השחר התחלתי לחשוב על דברים מעודדים יותר, על החברים שלי, עשיתי ספירה מהירה שלהם, אפילו רשמתי את שמם על דף ממו קטן (זה הספיק) ספרתי 10 חברים וחברות שכנראה מחבבים אותי ואני אותם, לא עם כולם אני בקשר קרוב, 2 מהם מהקהילה המפוארת שלנו והשאר וונילים אבל לא פחות טובים ממכם סוטים 😄

בימים כאלה זה מה שמחזק אותי, אף פעם לא פחדתי להיות לבד, בודדה זה כבר סיפור אחר לגמרי.

תודה לחבריי וחברותיי השונים והמגוונים, כל אחד עולם ומלואו אבל לכולם משהו משותף – כולכם תורמים לאיכות חיים טובה יותר גם בזמנים מבולבלים וקשים כמו שאני חווה כעת.