תשתקי

הכוח הזה שיש לי עליה, הכוח לגרום לגוף שלה לעשות מה שהמוח מסרב. נגד ההיגיון, ועדיין כמו חיה, היא מגיבה. אינסטינקט טהור.

זה מה שאני יצרתי.

אמרתי תתפשטי, היא הורידה את הבגדים. הכל. לא משנה לה ש5 מעלות בחדר. כל גופה רועד מתכווץ, אני רואה שקר לה. הפטמות שהזדקרו. עור הברווז שהתפשט לאורך זרועותיה.

"על ארבע.." אני יורה פקודה!

היא יורדת על ארבע.

אני פותח את החגורה.

היא מסתכלת, בוהה. העיניים הירוקות העמוקות שלה. אני מבחין בעיוות קל בזוית העין, לכל אחד אחר בלתי מורגשת כלל, אבל לי היא אומרת הכל.

הרגע שהיא מבינה מה הולך לקרות. תחושות של פחד מעורבב עם ציפייה אני חושב. ואולי רק פחד.

היא פותחת את פיה בעדינות מנסה ללחוש משהו.

"תשתקי!" אני פוקד.

"..כמה פעמים אמרתי לך שאני לא אוהב לחכות...."

"אני מצטערת אדוני..." היא לוחשת.

אני מתכופף, מרים את סנטרה בעדינות. עכשיו אנחנו פנים אל פנים, אני רואה את הכמיהה בעינייה.

"אני יודע שאת מצטערת, אבל אם אני אוותר לך הפעם איך תלמדי?"

היא משפילה את העיניים כמו מקבלת את גזר הדין. יורדת על מרפיקיה ומבליטה את ישבנה כלפי מעלה.

אני מתרומם, מתרחק מעט ומביט בו. הוא קורא לי. מזמין אותי אליו. 

אני מרגיש את הדם מתחיל לזרום ביתר שעט בעורקי. הלב פועם חזק יותר, מהר יותר, אני מהדק את אחיזתי בחגורה, מקפל אותה לשניים.

אני מניף את היד......

המשך יבוא...