תשתקי

אני קושר לולאה אחת המהדקת את הקשר סביב המפרקים ומושך את הכבל חזק למטה לכיוון כפות רגליה.

"אה.. " היא מתחילה באנחה אך מייד עוצרת עצמה וחצי מביטה בי לראות הם תבוא התגובה.

הפעם, היד שלי מתרוממת מהר וחובטת בעוצמה על ישבנה. שהיד מורמת מהישבן צורתה כמו מוטבעת אל הבשר, הצבע אדום ("...כמו בשר בקר מיושן היטב..." אני מגחך לעצמי).

היא בוכה. חרישית מתייפחת שלא אשמע.

אני חושב כי ההלם הוא הגורם, הרבה יותר מהכאב.

היא מסובבת אלי את המבט, חצי חיוך על פניה ועינייה דומעות. "תודה אדוני!" היא חצי אומרת חצי בוכה.

"תראי מה עשית! הרסת לי את  ה -   Photo-shoot"  אני קובע בנחרצות אך מתקשה להחניק את החיוך.

עדיין מתפעל ממעשה ידי כטביעת כף היד שלי ניכרת בישבנה באדום לוהט.

אני ממשיך במלאכת הקשירה.

כורך את הלולאות סביב קרסוליה ומהדק בשלוש לולאות צפופות ומדוייקות.

אני לוקח שלושה צעדים אחורה ומחייך, מתפעל ממעשה ידי (כל מעשי ידי..).