אז החלטתי למכור את האופנוע.
זאת לא החלטה כלכלית. גם לא בגלל החורף. זאת החלטה קיומית.
לאחרונה מצאתי עצמי רוכב מהר יותר, נמוך יותר וללא עכבות. הריגוש בהשכבת האופנוע בסיבוב חד בין 2 מכוניות ב 130 קמ"ש... הבנתי כי לאחר שנתיים של ווניליות מוחלטת כמות הזעם העצור בי כבר גדולה מלהכיל. אז אני עולה על האופנוע ופורק כל עול.
כביש החוף 02:00 לפנות בוקר. מעט לפני שהחורף החל מנגח בנו הרוכבים. אני עצבני. אפשר לומר אפילו מוטרף. הכביש ריק. הרגע עליתי עליו במחלף נתניה בדרכי לעיר הגדולה. מרחוק אני רואה שתי נקודות אדומות בודדות, הכביש ריק. רוח קלה נושבת בפנים. אני כועס. מתוסכל. נהימות המנוע בין הרגלים בשילוב עם מחשבות על הבחורה האחרונה בשרשרת הכרויות חלבית ומרוקנת תוכן קצת מרגשות אותי. איזה גוף. התחת העגול הזה שרק צועק "תרביץ לי!!!" אבל היא לא מוכנה. מעדיפה לשכב כמו גופה ולהוציא מהפה כמה אנחות חסרות משמעות. כמה רציתי לקפל את החגורה שלי לשנים ולחבוט בה. "אני לא מוצצת. זה מגעיל אותי" אמרה. ואני עליתי על האופנוע.
באותו הרגע סגרתי את משקף הקסדה, הורדתי הילוך וסובבתי את המצערת עד הסוף.
אני שומע את המנוע צועק. אני מעלה הילוך ועוד אחד. רואה את מד המהירות הדיגיטלי כאילו מכריז בגאווה 120, 130, 150.
אני לא מרפה מהמצערת.
כשהאופנוע מגיע לקצת היכולת אני משייט במהירות אדירה עם רוח שמנסה לעקור אותי מהמושב. אני מוריד את הראש מתחת לקו מגן הרוח. מישר את הגוף עם האופנוע. אני מעיף מבט אל מד המהירות "210 Kh" הוא מצהיר. אורות אדומים קטנים עוברים לידי בחטף מידי פעם.
הגעתי לגלילות.
ועברו פחות מעשר דק' מאז יצאתי מנתניה.
אז הבנתי כי הגיע הרגע לרדת מהאופנוע ולמצוא ריגושים אחרים. פורקן אחר.
לפני כמה שבועות יצאתי עם ילדונת בת 21. הקולות בראש צעקו לי"לא!" "למה אתה מכניס את עצמך למיטה הזאת" וכל תמרורי האזהרה הרגילים. לא יכולתי לוותר על ההזדמנות. היא נראתה כל כך טוב. הסקס נטף ממנה מכל חור זווית וקימור.
ישבנו בפאב שכוח אל אני עם הוויסקי הרגיל והיא עם בריזרים. שעתיים ישבנו שם ואני עובר בראשי על כל האפשרויות הקיימות בפני להתאבד. אלוהים כמה היא טיפשה. בא לי להוריד לה סטירה עם כף היד פתוחה "שתקי!!!!". אך... חלומות...
אז הסיוט נגמר ואני מלווה אותה לאוטו. היא מסתובבת אלי ושואלת בטון תמים לחלוטין "אז אנחנו הולכים להזדיין היום או לא?" ברור!!!. איך אני יכול לוותר על השדיים הגדולים האלו. טבעיים, עגולים. הבטן השטוחה והתחת המוצק האגסי. אני כבר מדמיין אותי מחלל אותו.
אנחנו נכנסים לחדר והיא מתפשטת. כל הסיטואציה מוזרה לי. מרגיש כי הלכתי לזונה באמסטרדם. באה לעבוד. מתפשטת ונשכבת על המיטה.
אני ניגש אליה, מוציא את הזין ואומר לה תמצ.. עוד לא הספקתי להשלים את המשפט והוא כבר בפה שלה. נכנס עמוק. משוטט בחלל הגרון שלה.
היא משחחרת אנקת כאב קטנה כשאני חודר אליה לבסוף. היא צרה. מאוד.
אני מתחיל לזיין אותה. מסיונרית. ווניל לגמרי.
היא נאנחת קצת ומתפתלת.
"תכאיב לי" היא צועקת. אז אני סוטר לה קלות על התחת המושלם הזה. צובט את הפיטמה ונושך אותה.
"לא! תכאיב לי באמת! אני רוצה להרגיש את הכאב" היא בקושי מצליחה להשלים את המשפט כשכף היד שלי מוצאת עצמה במפגש מושלם עם הלחי הלבנה והעדינה שלה. היא מעט המומה. ואז... הטירוף התחיל.
היא לא יודעת שובע. לא מהכאב ולא מהזין שלי. החורים שלה כולם עברו אותו היום.
אני כבר גמור. ילדה בת 20, בתולה בדס"מית חיסלה אותי. סחטה אותי עד הטיפה האחרונה. לא נשאר בי זרע ולא נשארה זיעה.
אני נשכב על הצד ונרדם תוך שניה.
שוחחנו מספר פעמים לאחר מכן. היא הודתה לי ששחררתי את האני האמיתי שלה. אני הודתי לה ששחררה את האני האמיתי שלי שהיה חבוי במשך שנתיים או יותר.
הודתי לה גם שאינה מעוניינת בקשר רציני כרגע בטח לא עם זקן כמוני כי אחרי הכל היא באמת טיפשה ואין לי כוח לאנשים טיפשים.
ואז קראתי את הבלוג שלך (את יודעת שאני מתכוון אליך)...
