שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני שבועיים. שבת, 23 בנובמבר 2019, בשעה 18:25

כשחושבים על תלות מוחלטת בשולט/ת, בדרך כלל מתארים מצב שבו האדם שמחזיק בעמדה הזו שבה תלוים בו ינצל אותה לרעה. וזה אכן מה שקורה ברוב המקרים. יש יותר מדי אנשים שבוחרים להציג את עצמם כשולטים בשביל להחזיק בעמדה הנצלנית הזו, במיוחד אם הם מהסוג שמתעקש לחפש רק נשלטים חסרי ניסיון מפת גיל או היעדר פז"ם בעולם הבדס"מי.
אבל ניצול לרעה זו רק סיבה אחת למה קשרים שמבוססים על תלות מוחלטת נגמרים מכוער. יש עוד סיבה שפחות מדברים עליה והיא שהתלות המוחלטת יכולה מאוד להעיק על הצד שתלוים בו, לשאוב ממנו אנרגיה מרובה עד כדי שיעדיף לשים לכך סוף. ואז, כשזה קורה, הנשלט שהיה תלוי בו מרגיש שנותר בלי כלום, מלבד עם תחושות נטישה וחוסר אונים.

אז למה שמישהו בכלל ירצה שיהיו תלויים בו אם זה כל כך מעיק? הכל מתחיל מפנטזיה, מתסריט דמיוני שנעשת בו אידיאליזציה לתלות הזו.
כששולט לא מתוחכם או מנוסה במיוחד חושב על נשלט שיהיה תלוי בו באופן מוחלט, הוא מפנטז על איזה מישהו שפשוט יעריץ אותו ללא עוררין, שיעשה את כל מה שיצווה עליו מבלי לחשוב פעמיים והפנטזיה הזו עושה לו נעים באגו. היא עונה לו על כל צרכיו הנרקסיסטיים הגרנדיוזיים, היא ממלאת אותו באשליה של גדלות וחשיבות, וזה פשוט מחמם את הלב וגורם למוח להפריש לזרם הדם את כל הכימיה הזו שכיף להרגיש בכל תא בגוף.
ואכן, בתחילת הקשר, בשלב "הפרפרים", כשיש התרגשות ונוח להיות עיוורים למציאות, אז מתקבלת אשליה שקיימת תלות מוחלטת שמבטאת באדם שתלותי רק בדברים שנוחים וכיפיים לשולט, שיודע להפוך לפתע לאדם שונה ועצמאי לחלוטין כשהשולט מתחיל להרגיש שזה מעיק עליו שתלויים בו גם כשזה פחות מתאים לו.
זאת בעוד המציאות שונה לחלוטין, ותלות מוחלטת זאת תלות מוחלטת כולל בצדדים הפחות מרגשים שלה.

מה ששולט כזה לא לוקח בחשבון בפנטזיה הזו, וחווה על בשרו בצורה כואבת ככל שמתקדם קשר מהסוג הזה, זה שמישהו שתלוי בו באופן מוחלט ידרוש את נוכחתו לעיתים קרובות יותר, ובצורה אינטנסיבית יותר. והתלות הזו לא ממש תדע שובע. זה לא שדי בלתדרך את הנשלט פעם או פעמיים מה לעשות ומכאן הוא ילמד להסתדר לבד. האישיוז שאיתם השולט מתמודד מול הנשלט התלוי יחזרו על עצמם באופן בלתי פוסק, במחזוריות שוחקת כמו בסיפור המיתולוגי על סיזיפוס, וזאת גם תהיה הנקודה שבה הפנטזיה תתבדה בצורה המאכזבת ביותר.
נאיבי לחשוב שקשר עם נשלט שנמשך מעבר לשני מפגשים יהיה לעד חד-צדדי, של הענקה טוטאלית מצידו, של התאמה מוחלטת שלו לכל גחמותיך ללא שמץ של השקעה מצידך. זה נאיבי בדיוק כמו לצפות להחזיק בתפקיד ההורה אך ורק בשביל שהילד שלך יעריץ אותך מבלי שתצטרך לעשות שום דבר בשביל להרוויח את זה.
כולנו נסכים שלהיות אבא לילדים קטנים זה לא רק להיות זה שמקבל אהבה והערצה מילדיו מתוקף התלות שלהם בו אלא גם להימרח בחרא כשאתה מחליף להם חיתול, לקרוע את התחת בלפרנס אותם, ללמד אותם דברים בסיסיים שהם לא קולטים בקלות ועושים לך את המוות עד שמיישמים, להתמודד עם מלא קשיים רגשיים ועם עוד מלא דברים מעיקים בדיוק בגלל שהם תלויים בך באופן מוחלט ולא יכולים להתמודד בלעדיך כשזה פחות נוח לך.

אולי התלות המוחלטת מספקת אשליה של תחושת הערצה אינסטנט, אבל היא גם הופכת לחרב פיפיות. שום דבר בחיים, ובמיוחד בכל הנוגע ליחסים בין אנשים, לא מגיע בקלות. וכשמשיגים משהו בקלילות יתר שלא אופיינית, מרגישים את הכובד מתבטא באספקטים אחרים. לכל דבר יש מחיר והמחיר של הערצה שבאה בקלות מתוך תלות מחולטת היא להרגיש באופן כבד את הצורך שלך בנוכחות אינטנסיבית בחיים של מישהו שלא יכול להסתדר בלעדיך, שלא יחזיר לך את האנרגיות שהוא לוקח ממך כי הוא פשוט לא יודע איך ולכן בכלל תלוי בך מלכתחילה.
התחושה המעיקה שמתלווה לזה מובילה להרבה מתחים שיובילו לסיום בלתי נמנע של הקשר, פשוט כי אותו נשלט בחיים לא יתן לך את מה שאתה מצפה ממנו. הוא לא יכול להיות אחר. אם הוא היה אחר, הוא לא היה תלוי בך ולא היה מעריץ אותך כל כך מהר, אבל אז גם היה מסוגל באופן עצמאי לדאוג לעצמו, להוריד ממך עול ואפילו לדעת איך לתפוס יוזמה ולדאוג לך במקום שתצטרך לתדרך אותו בכל פעם מחדש אם אתה רוצה שצרכיך ילקחו בחשבון בכלל.

בהנחה והשולט הזה לא חתיכת חרא שמחפש לנצל, הוא באופן בלתי נמנע יהפוך להיות סוג של פסיכולוג במשרה מלאה עבור הנשלט שתלוי בו באופן מוחלט. הנשלט וטיפול בצרכיו שהופכים אותו לכה תלותי יהפכו להיות מרכז הקשר יותר מאשר השולט וצרכיו, ושולטים שפשוט רוצים שמישהו יעריץ וישרת אותם לא בנויים למחוייבות מהסוג הזה והם ינטשו מהר מאוד לאחר שיעבור שלב "הפרפרים" של הקשר והם יבינו שזה גדול עליהם. וכשכל הכלים להתמודדות עם החיים נמצאים בכיס שלהם, הנשלט ירגיש אבוד ופגוע לגמרי (ובמקרה של נשלט שבנוסף להכל גם לא יציב נפשית, וזאת תחלואה נלוות נפוצה בסיטואציות אלו, בכלל תיפתח תיבת פנדורה).

שולט בוגר בנפשו, שהתנסה מספיק, ישאף להכיר נשלט שהוא אדם עצמאי, שיש לו חיים משל עצמו, שיודע להתקיים ולהסתדר גם בלעדיו, שיעניק לו את המושכות לנפשו מתוך מקום של בחירה למרות שיש לו ברירות אחרות, ולא מתוך מקום של תלות.
ההערצה שנוצרת מקשר כזה מגיעה ממקום אותנטי יותר, בריא יותר, שמתיישב ומתחבר עם המציאות ולא מנסה לשווא לחפש לה קיצורי-דרך במקום לקבל בבגרות אותה ואת העובדה שצריך סבלנות והשקעה כי שום דבר בעל ערך משמעותי לא יפול לידייך אינסטנט בלי לשלם על זה מחיר מסוים.

לפני חודש. רביעי, 30 באוקטובר 2019, בשעה 03:40

אם יש טענה חוזרת ונשנת שעולה בכלוב זו הזאת שנוגעת בעניין השקרים. חדשות לבקרים עולה פה פוסט על עוד שולט ששיקר את דרכו למיטה, עוד שולטת ששיקרה את דרכה לארנק, עוד נשלט שנעלם אחרי שהבטיח הרים וגבעות וכו'. אבל למה זה קורה? ועוד בתדירות כל כך גבוהה במרחב כמו הכלוב? אנסה בפוסט הזה להביא נקודת מבט מסוימת שיכולה להסביר את התופעה.

לא מזמן ראיתי הרצאה של חוקרת בשם פאמלה מאייר, שעשתה קריירה שלמה מחקר המדע שעומד מאחורי השקרים. ובמהלך ההרצאה היא אמרה משפט מפתח מאוד חשוב: שקר הוא אקט הדדי. 
ומה זאת אומרת? שאם בשלב כלשהו שיקרו לכם, זה משום שהסכמתם לקבל את השקר. זה נשמע כמו האשמת קורבן, אבל תחשבו על זה כך: בלי הקבלה של הצד השני את השקר, בלי ההסכמה שלו להאמין במה שנאמר לו, השקר הוא פשוט משפט חסר משמעות ואפילו די מגוחך. 

היא הביאה כדוגמא נוכל בשם הנרי אוברלנדר, שהיה מאסטר בתחום ההונאה, שרשויות בריטיות העידו שהיה בכוחו לערער על כל המערכת הבנקאית בעולם המערבי, ותיארה מה הוא אמר במהלך ראיון שקיימו איתו: הנרי אמר למראיין שיש לו חוק אחד, והחוק היה "כולם מוכנים לתת לך משהו בעבור משהו שהם חושקים בו. אז אם אינכם רוצים שישקרו לכם, עליכם לדעת במה אתם חושקים".

גם ונילים חושקים בהרבה דברים, אבל בעולם הבדס"מ המרגש יש לחשקים נטייה להפוך למוקצנים. כי בסופו של דבר, אנשים בכלוב מגיעים לכאן בשביל למלא חשקים שהם בהרבה פעמים גרנדיוזיים, פנטזיוניים לחלוטין, שיש בהם פער גדול בין משאלות הלב לבין מה שמתיישב עם המציאות.
להרבה כאן יש חשק ליצור עבור עצמם מציאות אלטרנטיבית, לברוח ממי ומה שהם ביום-יום, ולכן הם כאן. הרבה אנשים הגיעו לכאן לא רק בשם החשק המיני להגשים סשן כזה או אחר אלא מתוך החשק הפסיכולוגי הנלווה לו, שמניע אותם להימשך לשולטים או נשלטים ספציפיים ולא רק למי שיסכימו למלא עבורם פונקציה טכנית מסוימת מבלי שהם מעוררים בהם את הרגשות שבהם הם חושקים.
בצד השולט, למשל, תהיה נטייה לחשוק בכוח רב יותר, במשמעות רבה יותר, בלהיות חכמים, מרשימים ומוצלחים יותר מכפי שהם. ולאלו בצד הנשלט תהיה נטייה לחשוק בלעבור חוויה פסיכולוגית של ויתור על שליטה, של שחרור העול להיות דומיננטיים ביום-יום. הם יחשקו בדמות שתהיה להם למורה דרך, לאב או אם שיכילו אותם כמו שאיש טרם עשה. הם חושקים בקתרזיס מכל האחריות שהם נושאים על הכתפיים בחיים האישיים. 

והשקר שמסכימים להאמין בו הוא ניסיון לגשר על הפער הזה, לחבר בין הפנטזיות שלהם לגבי מי שהם רוצים להיות או מה שהיו לחוות, עם מה שהם באמת או עם מה שיצליחו אי פעם לחוות באמת. ויש אנשים שינצלו את זה, שיאתרו את החשק הזה בזולת ויניחו הבטחה להגשמתו כפיתיון בשביל להשיג מהאדם מולם את מה שהם רוצים.
הדרך לא לבלוע את הפיתון, לא לאכול את השקר, היא להיות מודע לחשקים שלך. ככה לא תהיה רעב יותר אליהם ולא יצליחו להאכיל אותך בבולשיט בקלות. אבל זה קשה להודות בחשקים האלו, כי זה אומר להודות בדברים שנורא מביכים אותך, בחסרונות שלך ובחוסרים שבחייך. זה דורש להפנים שאין קיצורי דרך ואף אחד לא ישנה את החיים שלך מלבד עצמך, שאי אפשר לברוח למציאות אלטרנטיבית כל הזמן וצריך להתמודד עם החיים כפי שהם. זה דורש לקבל את זה שחלק מהפנטזיות האלו על ריפוי קסם או כוחות נשגבים ככל הנראה לעולם לא יתגשמו ולעבור תהליך אבל עליהם שיסתיים בהבנה שזה בסדר והחיים ממשיכים כסדרם. 

כל עוד אתם לא מודעים למה שאתם חושקים בו, כל עוד לא סיפקתם בעצמכם את הצורך למלא את החשקים שלכם בנוגע לדברים שחסרים לכם בחיים ע"י פעילויות שתלויות בכם כמו שינוי אורח חיים, פניה לטיפול ע"י אנשי מקצוע או השלמה בוגרת עם כך שלא ימולאו, אתם תהיו בידיים של כל מי שיציג לכם הצעה מפתה מספיק. אתם תרצו להאמין לו, כי זה כל כך נעים בהתחלה לקבל תחושה שעכשיו יהיה לכם את כל מה שאתם מאחלים לעצמכם, אבל זו אינה אלא אשליה שמניפולטורים אוהבים להשתמש בה נגדכם. 

לפני חודש. חמישי, 24 באוקטובר 2019, בשעה 22:30

במשך שנים כששאלו אותי מה ההעדפה המינית שלי לא יכולתי לצמצם אותה לכדי מונח אחד בלבד. אפילו במשפט אחד לא יכולתי לסכם את מה שאני מרגישה לגברים.
אם תעיפו מבט על הפרופיל שלי, על הפוסטים שכתבתי בבלוג ובפורומים, תראו שתמיד כשאני נתקלת בשאלה "מי אני" בהקשר של ההעדפות המיניות שלי אני אענה עליה בפסקאות.
והיום שוב הזדמנה לי הזדמנות לענות על השאלה הזו. במרחב מסוים ברשת עלתה השאלה המאוד פשוטה "מהי הנטייה המינית שלכן/ם?". חשבתי על זה מעט והגבתי בפשטות, בלי להכביר במילים, את המונח "הטרו-אקטיבית". זה מונח שנהגה בראשי לאחר שראיתי שכמה תגובות לפני מישהו הגדיר את עצמו "הומו-אקטיבי".
כלומר, הוא נמשך לבני מינו, אבל לא סתם נמשך לגברים אלא ללהיות בצד שמביע את המשיכה הזו דרך חדירה אליהם. כשהוא מפנטז לממש את התשוקה שלו לגבר הוא חושב על התחת שלו ולא על הזין. והנה, גם אני נמשכת לגברים ומביעה את תשוקתי כלפיהם דרך חדירה אליהם. ההבדל היחיד ביני לבין הבחור ההומו, זה שאני נמשכת למין הנגדי לשלי בעוד הוא למין הזהה. אז אני הטרו-אקטיבית.

זה נשמע כל כך פשוט, כל כך שולי עד כדי שאין סיבה לכתוב על זה פוסט מיוחד. אבל זה ממש לא מובן מאליו. כשהתחלתי לממש את המיניות שלי, אי שם לפני 8 שנים, אני הייתי בטוחה שאם אני אוהבת לחדור לגברים סימן שאני חייבת להיות שולטת. לאן שלא פניתי בשביל לקבל מענה לשאלה "אם זה מה שאני אוהבת- למה זה הופך אותי?", קיבלתי את התחושה ששולטת זה מה שאני חייבת להיות.
אם אקליד בגוגל את המילים "פאגינג" או "סטרפאון" אני אגיע לכל מיני סרטונים שמתנהלים בצורה כוחנית במקרה הטוב או ממש אלימה ומשפילה במקרה הרע. אני אגיע לכל מיני אתרים בדס"מיים ואקרא כל מיני טקסטים על תחושות כיבוש, שליטה, הפגנת כוח, ביטול גבריות, וגם אוצף במלא הודעות כאלו לתוך הפרצוף למקרה שפספסתי את מאות הפוסטים שנכתבו על כך. אבל כל זה מעולם לא אפיין אותי. מעולם לא שאפתי למשהו מהרשימה הזו באקט הזה. תמיד ראיתי אותו כאקט אינטימי, שלא שונה מסקס "רגיל" בהתנהלותו, שכל ההבדל בינו לבין רעהו הוא בסה"כ בחור שחודרים אליו וע"י מי.
תמיד כשהבטתי בגבר שחדרתי לתוכו, לא היה בי שמץ של בוז כלפיו, לא חשבתי שאני מכניעה או מביסה אותו כפי שניסו לשכנע אותי בעולם הבדס"מי שאני "אמורה".
כל מה עבר לי בראש זה כמה שאני שמחה שאנחנו קרובים כל-כך בשביל לקיים אקט כזה, כמה כיף לי עם הבחור הזה, כמה יפות הפנים שלו כשהן מעוטרות בהבעות שמעידות שהוא מתענג ממני כל-כך. לא רציתי לראות בהן אפילו שבריר של הבעה שמעידה על חוסר נוחות כלשהי. לא חפשתי סבל, לא נסיתי לעורר כאב או השפלה. פשוט הרגשתי הנאה, חשבתי על כמה אנחנו מחוברים כעת, כמה הוא סומך עלי עכשיו, והייתי מלאה ברגשות של חיבה כלפי כל אחד ואחד ששכבתי איתו. וממש אבל ממש לא ראיתי באף אחד פחות גבר.

כן, כתבתי "לשכב" בפסקה הקודמת. כי מבחינתי, אם מדובר בחדירה שלי נטו בלי שום אלמנטים דומיננטיים, זה לא היה סשן. זה היה סקס. למה חדירה חייבת להעיד על איזו שליטה כלשהי? או על איזה סשן מיוחד? למה חדירה שלי כלפי גבר בכלל צריכה לקבל כותרת קינקית ולא להיקרא פשוט מין אנאלי?
אף אחד הרי לא קורא לאנאלי של גייז, לסביות (אפילו שגם הן משתמשות בסטרפאון!) או סטרייטים שעושים את זה "כמו שהחברה מצפה" בשמות מפוצצים כמו "פאגינג", רואים בזה חלק אינטגרלי מסקס שלא מיוחס לו פטיש.
רק במקרה שבו אישה חודרת לגבר, חייבים לתקוע איזה כינוי מעולם הפורנו, כאילו אין מצב שאישה תחדור לגבר בלי לשלוט בו, כאילו זה לא יכול להיחשב כיחסי מין ביניהם, מלאי יחס וקרבה, אלא רק קינק.

ואם הייתי נולדת כגבר עם זין משל עצמי, כמה היו ממהרים לקרוא לי שולט רק בגלל חדירה, אינטנסיבית ככל שתהיה?
תושבי האתר בקלות יסכימו איתי שלא כל גבר שאוהב להחדיר את הזין שלו נחשב שולט. הרוב יסכימו איתי שאפילו אם אותו גבר אוהב שהחדירה שלו לא תהיה עדינה בכלל זה לא אומר שהוא בהכרח משפיל את זו שאיתו. פתאום לא על חדירה קם ונופל דבר, והיא לא מהווה הוכחה של שליטה של אף צד על רעהו. אז למה אם אני אישה שאוהבת לעשות את אותו דבר אני חייבת אוטומטית לשלוט ולהשפיל?
פה אנשים בדר"כ מתחילים לנסח איזו תגובת בולשיט בסגנון "כי את אישה, לנשים אין זין, ובגלל שזה לא האיבר הטבעי שלך אז זה קינקי".
נו, אז? ואם אני הייתי לסבית, והייתי לוקחת את אותו הסטרפאון שיש לי עכשיו ומחדירה אותו לתוך אישה אחרת, גם אז לא היו ממהרים להגיד לי שאני בהכרח שולטת בה. היו רואים בזה עוד דרך לעשות סקס, לא היו עושים שיוך בדס"מי בכלל.
ממהרים להגדיר נשים שחודרות לגברים כשולטות כי החברה שלנו תופסת חדירה לגבר כמשפילה, ומסרבת לראות אותה באור שונה, למרות שבפועל לא כל חדירה היא משפילה ולא אמורה להיות כזה ביג-דיל שמזעזע את הגבריות.

צריך להיות מספיק שלם עם עצמך והגבריות שלך, מספיק בטוח בעצמך ואסרטיבי (ואלו דווקא תכונות שנחשבות מאוד גבריות, כן?) בשביל לא להתערער, לאפשר לעצמך להשתחרר ולהנות מתוך ההבנה שההעדפות שלך במיטה, והדעות של אנשים זרים שבכלל לעולם לא יחלקו אותה איתך, לא מגדירות את האדם שאתה.
צריך הרבה בגרות (וזה למה אני אוהבת לשכב עם מבוגרים ממני, אגב. ככל שהגיל הפרטנרים שהייתי איתם עלה, כך עלתה גם בגרותם ואיתה ירד הצורך לרצות את הדעות של הסביבה לצורך הגדרה עצמית. חוויתי במיטה טווח גילאים שנע בין בני שנים ספורות מתחת לגילי ועד למתוק אחד שעבר את ה-50. ככל שהגבר התקדם יותר בסקאלת הגילאים, ככה הוא איפשר לעצמו להנות יותר מהחדירה כלפיו ונוצרה בנינו כימיה יותר מחרמנת ויצרית ופחות עצורה ומהססת) בשביל להבין שחדירה בפני עצמה היא בסה"כ מה ששני הפרטנרים עושים ממנה, ומה שאני עושה ממנה הרבה פעמים הופך אותה לעדינה עד כדי רומנטית, מנותקת מכל קונטקסט של שליטה, עוטפת בנשיקות, חיבוקים ואפילו צחוקים, כי זה מה שמה שמרגיש לי ולצד השני מתאים.

אני הטרו-אקטיבית. אני לא קוראת לעצמי סטרייטית, כי מנטליות סטרייטית שמנסה להכתיב לגברים ונשים קו ישר מצומצם ללכת בו ולא לסטות ממנו מילימטר, גורמת לי להקיא והיא הסיבה לכל התסכול שלי שעולה בפוסט הזה.
אני הטרוסקסואלית כי אני נמשכת רק למין הנגדי, רק גברים, בלי שום שמץ של ספק. מעולם לא מצאתי את עצמי נמשכת לנראות נשית, והסיכוי היחיד שאני אמשך לפות יהיה רק אם הוא יהיה מחובר לגבר טרנס שכרת את החזה והזריק לעצמו טסטוסטרון כמה שנים. אני לא חודרת לגברים כאיזה "פתרון ביניים" כי בתוך-תוכי אני בעצם מדחיקה משיכה לנשים או בולשיט כזה שנוטים להניח עלי. אם הייתי רוצה לשכב עם אישה, הייתי כבר עושה את זה.
אני אוהבת גברים כפי שהם, אני נמשכת לגוף שלהם, אבל אני רוצה לשכב איתם רק באופן הזה, שעבורי הוא כל-כך אינטימי ומחבר.
כמו שהומו לא חייב להיות רק פסיבי בשביל לקבל אישור שהוא נמשך לגברים, ככה אני לא צריכה להיות פסיבית עם גברים בשביל לקבל חותמת למשיכה שלי (ובטח שגבר שנמשך ללהיות פסיבי עם נשים לא פחות נמשך אליהן מגבר שמעדיף להיות אקטיבי איתן!). והמשיכה שלי היא לא סשן, היא לא פטיש, היא מי שאני. המשיכה שלי לא הופכת אותי לשולטת. מה שהופך אותי לשולטת זה רק אם אני בוחרת להוסיף אלמנטים של שליטה פנימה, לא עצם החדירה שלי עצמה.

לפני חודש. ראשון, 20 באוקטובר 2019, בשעה 01:16

אחד הפרופילים המרתקים שנתקלתי בהם באתר היה שייך למישהו שבכלל לא היה לי בו שום עניין מיני. ואם להיות מדוייקת, הוא גם לא היה שייך למישהו אלא דווקא למישהי.
והמישהי הזו מעולם לא החליפה איתי מילה, מעולם לא כתבה ולו הודעה אחת בפורום כך שאין לי מושג מהן דעותיה בנושאים שונים. אין לי שמץ של מושג אם בכלל נסתדר אחת עם השנייה אבל אני מרגישה שאני חייבת לה תודה ענקית!
נתקלתי בפרופיל שלה לפני כ- 3 שנים במקריות גדולה, ולמדתי ממנו שיעור נפלא על עולם הבדס"מ מבלי שהיא התכוונה לכך. היא בסה"כ הציגה את עולמה בפשטות וזה כבש אותי. הפרופיל שלה לימד אותי שעולם הבדס"מ הוא לא בהכרח חד-משמעי, שהוא לא חייב להיות מחולק רק לשולטים ונשלטים שמתנהגים כפי שהתרגלנו ש"ראוי" מכל אחד מהם לנהוג. בזכותה נפל לי האסימון שאפשר להיות בצד הנותן או המקבל של האקטים מבלי לייחס להם את הפרשנויות המקובלות שהחברה מכתיבה לנו.

הכינוי של הוא "הצלף בי", ובקריאה ראשונה נדמה כי מדובר בנשלטת, אבל בקריאה נוספת מבינים שלא מדובר בבקשה אלא בפקודה שנכתבה בלשון ציווי.
כפי שניתן להסיק מהכינוי, היא אוהבת שמצליפים בה, זה הקינק שהכי מחרמן אותה ועושה לה את זה. אבל זה לא אומר שהיא אוהבת ששולטים בה במהלכו- היא אוהבת להיות זאת ששולטת בסיטואציה, לא כשליטה מלמטה אלא בצורה דומיננטית במלוא מובן המילה. היא רוצה במצליף שימלא את רצונה, שיעשה את זה בקצב שהיא תכתיב, מתי שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה. והיא תאפשר לו את זה רק כפרס על התנהגות טובה מצידו.

כל התיאור הזה בפרופיל שלה גרם לי להבין ששליטה לא חייבת לבוא בתבניות, שאם אפשר להיות גם מאזוכיסטית וגם שולטת בעת ובעונה אחת מבלי שזו תהיה איזו "סתירה לוגית" אז גם אפשר להיות הכל.
רק אז התחלתי להבין שלא חובה לקבל כל "תפקיד" בדס"מי כעסקת חבילה. בהחלט אפשר לקחת ממנו רק מה שבא לך, לעשות עם כל הפטישים שלך איזה מיקס שמתאים לך מבלי לצנזר מעצמך שום דבר כך שתדחוס את עצמך לתבנית מסוימת. את המיקס הזה שנקרא התשוקות שלך אפשר ליצוק לתוך תפקיד מותאם אישית שהגדרת מחדש במקום להסתפק בתפקידים "הקלאסיים" שעולם הבדס"מ מציג בקדמת הבמה, וכל מה שחשוב זה למצוא מישהו שאיתך באותו ראש ולעשות את זה איתו בבטחה.

כתוצאה מהחשיפה לפרופיל שלה, התעוררו בי מחשבות רבות שהסתיימו בהבנה שאני לא בהכרח שולטת, שזו רק האופציה הקרובה ביותר שיש לכלוב להציע לי. התחלתי להגדיר את עצמי מחדש כ- Top, כמישהי אקטיבית שאוהבת להוביל באקטים הדדיים, והסרתי מעצמי הרבה דברים שבאו ב"עסקת החבילה" שהחברה החליטה ש"מצופה" מתפקיד ה"שולטת" ונשארתי רק עם מה שעושה לי טוב באמת. אפשרתי לעצמי לשלב אקטים שלא בהכרח נחשבים בעיניי הרוב כ"דומיננטיים" (לבצע רימינג למשל) ונתתי להם משמעות מחודשת שמתאימה לאופן שבו אני נהנת מהם. שהרי אם אפשר לקבל הצלפות בצורה דומיננטית ששולטת בסיטואציה, אפשר גם לטרוף ישבן באותה צורה.

הבחורה הזו מזמן לא כאן, אבל אם היא במקרה תראה את זה אי-פעם חשוב לי שהיא תדע שהעקבות שהיא השאירה באתר הזה היו משמעותיות עבורי והשפיעו על הזהות האישית שלי. היא גרמה לי להבין שבדס"מ הוא בסופו של דבר ארגז החול שלנו, מגרש משחקים אחד גדול שבו כל אחד יוצר וחווה את הסצנות, האקטים, הרגשות והקשרים שבא לו. היא גרמה לי להבין שבדס"מ לא חייב להיות ניסיון חיקוי עיקש של תבניות שהכתיבו אחרים- בשביל זה יש את העולם הונילי.

לפני חודשיים. חמישי, 3 באוקטובר 2019, בשעה 22:42

אחד הדברים הכיפיים בלהיות מחוץ לארון הבדס"מי/אקטיבי ולדבר על העניין בפתיחות בתגובות בקבוצות דיון בפייסבוק היא שפונים אליך מלא גברים בארון שרוצים להתנסות, להתייעץ או סתם להרגיש לא לבד בעולם, ביניהם כאלו שנחשבים אושיות ברשת או במציאות עם דעות דומיננטיות והשפעה חברתית ניכרת.
הפעם האחרונה שזה קרה לי הייתה לפני כמה ימים. אני כמובן שלא אפר את הדיסקרטיות אבל אם נניח הייתם יודעים במי מדובר הייתם הלם טוטאלי- בהתחייבות.

אני לא מספרת את זה בשביל לנפנף באיזה הישג. זה כמובן מאוד מחמיא לי שהם מרגישים בנוח לסמוך עלי בשביל לשתף אותי במשהו כזה בגלוי, במיוחד כשיש להם תדמית לשמור עליה מכל משמר, אבל אני לא רואה בזה משהו להתגאות בו במובן של "בוסט לאגו". אני לא רואה בזה איזה "כיבוש" שמוסיף לי נקודות זכות, ומבחינתי זה מאוד ילדותי להתייחס לאמון שאנשים נתנו בי כך. אני רואה בזה זכות גדולה לדעת שהותרתי עליהם רושם כזה שאיפשר להם לבטוח בי. אין כבוד גדול יותר מכשמישהו מפקיד את אמונו בידיי.

אז למה אני עושה מזה פוסט? כי פעם אני חשבתי שאני איזה מקרה חריג, האמנתי בכל ליבי שמדובר באיזה פטיש משונה שמחזיקים בו כמה יחידי סגולה שאצטרך לברור בפינצטה. הייתי משכונעת שלעד אצטרך להגביל את עצמי למרחבים מאוד מצומצמים בשביל למצוא גברים שנהנים מהדלת האחורית שלהם, אבל ככל שעובר הזמן אני נוכחת לגלות את ההפך המוחלט.
מאז שהחלטתי לדבר על זה בגלוי הכרתי גברים בכל גיל שתעלו על הדעת, מכל רקע סוציו-אקונומי, מכל מקצוע, מכל עדה, דת ורמת זיקה דתית, שאהבו את זה, שחשקו בזה בכל ליבם.
ההנחה הסטריאוטיפית היא שמדובר בגבר שחייב להיות נשי, עדין, ביישן ושקט כל כך שונה מהמציאות. ברור שהיו גם כאלו, ואלוהים יודע כמה שאני חושבת שהם מתוקים, אבל הם ממש לא היחידים.
איזה הפתעות ודיסוננסים קוגנטיביים לא ראיתי? מפקדים דומיננטים שהיו אימת הבסיס, בוסים קשוחים שהיו אימת המשרד, בריונים עם מראה ערסי שהיו אימת השכונה. לפעמים זה שהרגיש שיש ממש יחס ישיר בין כמה עמוק קברו את התשוקות שלהם לבין כמה התאמצו להיות מאיימים כלפי סביבתם.
ככל שהפנטזיה הייתה מעורבת ביותר אלמנטים "לא גבריים" ככה הם באופן לא מודע התאמצו להיתפס כיותר קשוחים כלפי סביבתם, שחלילה אף אחד לא יצליח לייחס את התשוקות האלו להם אפילו לא בחלום הכי פרוע.
אבל גברים כמותם היו בכל מקום, וחלקם הגדול אפילו לא ניסה לעשות שום רושם לכאן או לכאן, הם לא באמת מתהלכים עם איזו אות קין שמסמנת אותם כפי שנראה לאלו עם תסביך הקשיחות. הגברים האלו פשוט התקיימו במרחב, ואם היו מביטים אחד בשני היו בטוחים השני הוא בטח ונילי שהסקס שלו מוגבל לחדירה לכוס.
והם היו כולם- מהמוכר שלכם במכולת עד הרופא שלכם, מהמרצה שריתק אתכם באוניברסיטה ועד הסטנדפיסט שתלכו להופעה שלו היום בערב.
הם הבחור הזה שעשיתם לו לייק על פוסט ויראלי, השליח שהביא לכם את הפיצה, הרוקח שמכר לכם את האקמול, החייל הזה שנרדם לידכם באוטובוס והדתי החסוד הזה שראיתם בבית הכנסת.
ובאף אחד לא חשדתם, כי פשוט, זה לא כזה מעניין כמו שזה נראה להם. אנשים זרים לא באמת עוצרים את העולם ומתעסקים בלנחש ולשפוט את המיניות שלהם.
אז בין אם הם היו שקטים או סוערים לגבי התשוקות שלהם, הדבר המרכזי שהיה משותף לכולם זה שהם היו בטוחים שהם לבד בעולם. שהם כנראה הגבר הסטרייט היחיד בעולם שאוהב בתחת. שכל שאר הגברים ששותפים לתשוקה הזו הם רק גייז או ביסקסואלים, והם איזה פאק בפס יצור. ואיזה אישה תאהב פאק כזה? 

אבל זאת אשליה, והמרה שבהן. זה רק נראה על פני השטח שכל העסק הזה לא מעניין גברים סטרייטים. והאשליה הזו, שגורמת לכל הגברים האלו להרגיש בדידות במקרה "הטוב" ומצוקה של ממש במקרה הרע, ממשיכה להתקיים רק בגלל קשר השתיקה שיש לגברים סביב המיניות שלהם. כל אקט מיני שלא מרמז על "כוח" או "כיבוש" או לכל היותר נקי מאלמנטים של התמסרות מצידם, יורד מהתפריט, נקבר עמוק בתוך הלב ואסור להביעו בקול רם כי "מה יחשבו עלי", למרות שקהל "החושבים" עצמו מלא בגברים שמייחלים ליום שבו יחוו חוויה דומה, רק שעצמם לעולם לא יודו בזה בקול רם.
וכך העולם מלא בגברים שכלפי חוץ משדרים לכל העולם איזה "גבר-גבר" הם, שמסוכסכים עם עצמם ומתביישים בעצמם במקום לאפשר לעצמם להשתחרר מכל הבולשיט הזה ולהנות בלי שום רגשות אשם.

אז לא, לא מדובר באיזה פוסט של קריאה ליציאה קולקטיבית מהארון. כי בואו, אנחנו לא בסרט ולא יקרה כאן איזה סוף הוליוודי.
הפוסט הזה נכתב בשביל שאתה, מי שקורא את זה, תבין שאתה לא לבד. אתה לא הומו, אתה לא סוטה, לא שונה. אתה בסה"כ נמשך לאקט, שפיזיולוגית מטופש להירתע ממנו כשיש לו פונטציאל לענג אותך פי עשר מכל מגע בזין שהרגילו אותך להגביל את עצמו אליו. אתה נמשך לאקט שאתה רוצה לממש עם אישה, ולכן זה ממש לא אומר שאתה נמשך לגברים. משיכה לאקטים היא לא משיכה למגדרים. אז תוציא את זה מהמערכת.
חשוב שתבין שכמוך יש מלא גברים, ושיש מצב גדול שרבים מהם מתהלכים סביבך באופן תמידי מבלי שאתה מודע לכך, אז אתה לא לבד כמו שנדמה לך, אתה פשוט בחברה שבה אסור להודות בזה. תמצא בת זוג שאכפת לה ממך, ותשים זין על מה שהעולם חושב. תשקיע בלבנות את העולם האישי שלכם, והשאר יקפצו לכם.
אתה בסדר, אל תתבייש במי שאתה. אל תלקה את עצמך (אלא אם כן מדובר בהלקאה מסוג ספנקינג, ואת זה כבר תשמור לפרטנרית 😉) על זה שאתה נהנה ממשהו שלא פוגע באף אחד. אם כבר מישהו יפגע פה, זה רק אתה, כשאתה מתעסק בלהגביל עצמך ממשהו שתמיד נוכח ברקע במיניות שלך. זה כמו להתאפק מלא להשתין כי אתה מתבייש ממה יחשבו האורחים- ובסוף במקום לבצע את זה בדרך בריאה זה ידלוף החוצה מתוכך בצורה לא נעימה בכלל.
ואתה יודע מה תגלה בסוף? אחרי שזה יהפוך להיות אקט שגרתי בארסנל המיני שלך? שזה לא כזה מיוחד, כולה דילדו בתחת, מה כל העולם זועק (אבל כיף לזעוק מזה במיטה, לא כך? 😉)