סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני 3 שנים. שני, 5 בספטמבר 2016, בשעה 01:18

יותר מידיי פעמים ראיתי, ועודני ממשיכה לראות, את האנשים הנכונים מתאהבים באנשים הלא נכונים.
ראיתי אנשים עם כל כך הרבה איכויות, על סף המיוחדים במינם, שנתנו את ליבם לאנשים שבמקרה הטוב פשוט לא היה להם אכפת או במקרה הרע ניצלו אותם והתאכזרו אליהם.
שני דברים עיקרים מוציאים אותי מדעתי בסיטואציות האלו בכל פעם מחדש:
לראות איך אדם פעם אחר פעם רודף אחרי מישהו שפשוט מנצל את קשייו לטובתו האישית. ושנית, לראות ברוב הפעמים איך אותו אדם דחה פעם אחר פעם את מי שהפגין כלפיו יחס טוב ושיש ביכולות להציע לו מערכת יחסים הדדית ומכבדת כפי שהוא ראוי לה.

אי שם בגיל 17 כבחורה דעתנית ויש שיאמרו מעצבנת, שלא מסוגלת לקבל שום תופעה נפשית או חברתית כמובנת מאליה, אני החלטתי לנסות לחקור מה השורשים של ההתנהגות הזו.
אני יכולה כבר עכשיו "לעשות ספויילר" ולגלות לכם שההתנהגות הזו היא לא מקרית, היא לא גזרת גורל אלא פשוט הרגל רע שניתן לצאת ממנו לאחר עבודה עצמית, לא פשוטה בכלל אך משתלמת.
תמצות תשובה לתופעה הזו ניתן למצוא באחד מן הציטוטים ברומן הנעורים "כמה טוב להיות פרח קיר" מאת סטפן צ'בוסקי:
"אנחנו מקבלים רק את האהבה שאנחנו חושבים שמגיעה לנו". כה ענה המורה לצ'ארלי כאשר זה שאל אותו למה כל מי שהוא מכיר, אחותו שמסרבת לעזוב בן זוג שראה במו עיניו כי הוא מכה אותה, ידידתו שנשארת עם בן זוג שלא מתייחס אלייה במקום לקבל את אהבתו שלו, בחרו את האנשים הלא נכונים לצאת איתם?


                                                                                      (תצלום מתוך העיבוד הקולנועי לסצנה המדוברת)

הציטוט מרומן הנעורים הזה לא שונה מן המתרחש במציאות, המשפט אינו עוד משפט דרמתי-קלישאתי אלא מאוד ריאלי ואני אסביר לכם מיד למה. אמנם הסיפור הבא ישמע כמו מקרה יחדני, אבל זהו דפוס שזכיתי לראות במגוון אנשים שונים. גיבורת הסיפור אמנם בחורה אבל נתקלתי בלא מעט גברים שהתנהגו באופן דומה, התופעה הנ"ל בהחלט רלוונטית לשני המינים.

יש לי חברה אחת, מאוד מאוד מוכשרת. ציירת מאוד כשרונית, מצחיקה, אינטלגנטית. מי שקרא את הבלוג שלי יודע שאני לא מכניסה לחיים שלי אנשים סתם אלא בוחרת אותם בקפידה, אני לא מחמיאה לאיש אלא אם מאמינה במאת האחוזים במילים שאני אומרת לגביו.
היא באמת הייתה מה שנקרא one of a kind. ולבחורה כזו פשוט מגיע להרגיש נאהבת ונחשקת מעצמם קיומה.
אך היא פשוט לא מסוגלת להאמין בזה. כל ציור שהיא הראתה לי היה מלווה בהתנצלות על פרטים שוליים בו שאפילו לא הייתי שמה לב לקיומם לו לא הייתה מציינת. לכל מחמאה שהיא קיבלה היא הגיבה ב"כן, אבל..." שמיד אחריו הוסיפה משפט שהוריד מהערך שלה "בצחוק" או שרידד את המעשים שלה לרמת המובן מאליו.

בזמנו, היו שני בחורים שניסו לחזר אחריה, בדיכוטומיה גסה אגדיר אחד מהם כ"נחמד" ואת השני כ"מניאק".
אני משערת שכבר בשלב זה אתם מנחשים שהיא בחרה במניאק מביניהם, לכן לא אכביר עוד במילים ופשוט אגיד שאתם לחלוטין צודקים.
על אף הקשיים, בלשון המאוד מעטה, עם הבן זוג שבחרה בו, היא נשארה איתו ואף התקיפה כל מי שניסה להציל אותה ממנו.
שכלית היא הבינה טוב מאוד שמשהו בקשר הזה דפוק, אך רגשית? היא פשוט האמינה שהקשר הזה יעבוד.
אוי לי לו הייתי מנסה אפילו לרמוז שחבר שלה פשוט חתיכת חרא.
ישר היו עולות המגננות הקלאסיות: "אני יודעת שהוא יכול להיות אחר" (אולי. הבעיה שהוא לא רוצה.), "אף אחד לא מושלם" (מפתיע שהמשפט הזה לא תופס לגבייך ואת דורשת מעצמך להיות לא פחות ממושלמת), "אבל.. אני אוהבת אותו" (על מה ולמה?).
מכיוון שלא רציתי לאבד אותה כחברה, את חוות הדעת שלי שמרתי בלב ופשוט נידונתי בחודשים הקרובים לראות אותה נפגעת כל פעם מחדש, כשכל מה שאני יכולה לעשות הוא רק להקשיב ולהכיל "עד לפעם הבאה" שמגיעה לאחר כשבוע.
באיזשהו שלב, מרוב שהתייחס אלייה כמובן מאליו, לבחור נמאס ממנה והוא החליט לנתק איתה קשר. היא כמובן הפכה לשבר כלי ורצתה שישאר. הבחור השני שם לב לכך שהם נפרדו, הוא תמך בה, הקשיב לה... נסיתי לרמוז לה כשכדאי לה לתת לו צ'אנס.
"אבל, אני לא נמשכת אליו" כך היא אמרה לי.
"למה את לא נמשכת למישהו שטוב אלייך? למה את חושבת שיחס כזה לא מגיע לך?!" רציתי לצעוק עלייה, אבל ידעתי שזה יהיה מיותר.
לאחר כחודש אדון שמוק החליט שהיא חסרה לו, כנראה משעמם לו כשאין לו במי לשחק. היא חזרה אליו חיש מהר, כאילו לא העבירה חודש בבכי וכאילו הבחור השני היה אוויר עבורה. מיותר לציין שהיא חיבלה בסיכוי היחיד שלה אז לקשר בריא.

לא התחדש דבר תחת השמש והחבר שלה נשאר בדיוק אותו דבר, והיא כמובן שפנתה אליי.
סבלנותי פקעה ופשוט אמרתי לה "תקשיבי לי, את לא יכולה לתקן את החבר שלך! את לא יכולה לתקן את אף אחד. את לא תהפכי אותו לאדם בוגר, את לא תהפכי אותו לאדם מתחשב. אני מבינה שנראה לך שיש לזה סיכוי כי הוא לא 100% מהזמן מתייחס אלייך בזלול, הרי לא התחלת לצאת איתו עקב הזלזול הזה. אני בטוחה שיש לו צדדים טובים שאת מאוד אוהבת. אבל הצדדים הטובים האלו לא שווים שום דבר עם הם מלווים בזלזול בך. את יודעת כמה בחורים יש שם שיכולים להעריך אומנות ובעלי חוש הומור כמו שאת אוהבת בחבר שלך, אבל שבנוסף מסוגלים לתת לך יחס הוגן? את מבינה שהזלזול שלו לא אמור להיות חלק מעסקת חבילה שאת צריכה לקבל?"
אני שאלתי את השאלות האלו באופן רטורי, היה ברור לי שהיא מודעת לכל הבחורים האלו, במיוחד כשאחד מהם פאקינג ניגב לה הדמעות מהלחי לפני שבוע.
ברור לי שבעיניי רוחה היא האמינה שלה מתאימה מערכת יחסים של "בערך אהבה" כמו שהיא "בערך אוהבת" את עצמה.
כמו שהיא הייתה חייבת לסתור כל מחמאה, היא הייתה חייבת בן זוג שיסתור יחס אכפתי, כי זה בדיוק היחס שהיא חושבת שמגיע לה לקבל. היא לא יודעת איך לקבל יחס אוהב "טהור", כלומר נטול ציניות, שאינו מלווה בזלזול.  גם אם עכשיו באורך נס החבר שלה היה הופך למקסים והמכיל שהיא כיבכול מפנטזת שיהיה, היא תעזוב אותו. בגלל שהבעיה היא לא הוא, אלא הדרך שבה היא תופסת את עצמה! הקשר איתו זאת תוצאה ישירה של הדרך בה היא תופסת את עצמה! המערכת יחסים הזו היא כלום מלבד השתקפות של הדימוי העצמי שלה.
מן הסתם מילותיי נפלו על אוזניים ערלות והיא המשיכה בשלה. עברו עוד חודשיים והם נפרדו בשנית.
למזלה הוא לא יצר איתה קשר מאז. בלית ברירה היא קמה על הרגליים ולמדה את הלקח שלה מהר יותר ביחס לאנשים אחרים שראיתי וכך לא חזרה על הדפוס הזה יותר.

כיום היא בקשר זוגי חדש עם בן זוג שמכבד אותה והיא מופתעת כל פעם מחדש שזוגיות יכולה להיות כל כך נהדרת.
והכל, הכל רק בגלל שהיא החליטה ללמוד שיחס הוגן מגיע לה, וכשהיא הפנימה את זה היא לא פחדה לדרוש אותו. כל גבר שהיא יצאה איתו לדייטים והיא ראתה שהוא מראה ולו ניצני זלזול, היא לא חששה להתרחק ממנו. היא לא חששה לקבל אהבה, היא קיבלה מחמאות כמו שהן מבלי לנסות לסתור אותן או להמעיט בערכה עם ה"כן, אבל..." המפורסם שלה. 

התהליך שהבחורה עברה היה מדהים. אבל לצערי לא הרבה זכו לעבור אותו, לצערי הרבה מפחדים להשתנות, מעדיפים להישאר בתוך החרא המוכר העיקר שזה ישאר מוכר כי לזה הם כבר רגילים והשינוי מלחיץ אותם.
החיים משתנים רק כאשר אנחנו בוחרים לעשות מעשה. אני מודעת לכך שזה משפט מאוד פירוולגי ולא לכולנו יש את הכוחות הדרושים לשינויים דרסטיים, לא כולנו מסוגלים לפתח מודעות עצמית. הרי שלא כולנו זכינו בחברים ומשפחה תומכת, אני ממש לא מאשימה אף אחד או חושבת שיש מישהו שמגיע לו לספוג יחס אלים רק כי הוא מסרב להשתנות.
כל מה שאני רוצה זה להזכיר שניתן לקחת שליטה על החיים בחזרה. זה לא הולך להיות פשוט, אבל זה אפשרי ומשתלם. והכל, פשוט הכל מתחיל באותה אהבה עצמית. ללמוד לאהוב את עצמך זה נראה מוזר תחילה, בלתי אפשרי בהמשך אבל אם מתמידים זאת הולכת להיות המתנה הכי טובה שאי פעם תעניקו לעצמכם.

ברצוני לחתום את הפוסט הזה עם הציטוט שחתם את רומן הנעורים אותו הזכרתי קודם לכן-
"אני מניח שאנחנו מי שאנחנו ממגוון סיבות. ואולי אנחנו אף פעם לא נדע את רובן.
 אבל אפילו אם אין לנו את הכוחות לבחור מאיפה הגענו, אנחנו עדיין יכולים לבחור לאן אנחנו נלך משם"

עציץ​(מתחלף){משוייך} - רואה בלוק טקסט
נרתע
אומר "ארכאנג'ל, זה ארכאנג'ל, אתה עוד תודה לה ולך בסוף.."
מתחיל לקרוא
בום. נגמר. מהר מידי. הייי מה זה פה? עודדד!
מבין שמקבל אהבה עצומה.
מבין שכנראה אוהב את עצמי יותר משחשבתי.
מסכים עם זה!
מבין שעדין משתמש ב"כן, אבל.."
מבטיח לעצמי שמעכשיו אנסה "נכון מאד!"
מודה לארכאנג'ל (בנוהל)
מודה לעצמי (גם בנוהל)
פורש לישון (תכלס, גם בנוהל)
לפני 3 שנים
ArchAngel​(שולטת) - וכמובן למדת לכתוב ארכאנג'ל בתעתיק נכון לעברית :)
שמחה שאהבת את הפוסט!
אגב, הוא אחד הארוכים שיצא לי לכתוב כאן.
לפני 3 שנים
עציץ​(מתחלף){משוייך} - אני יודע. שמתי לב לאורך לפני, אבל אי אפשר לעצור את השטף... לא רפרפתי ולו על מילה אחת (אפילו מצאתי טעויות הקלדה אחדות ופליז אל תתקני אותן, שתישמר הואתטטיות)
את כותבת נפלא ולעיניין.
וכן, אני לומד מהר :)
לפני 3 שנים
ArchAngel​(שולטת) - תמיד יש לי טעויות הקלדה, אני מקלידה במהירות האור מתוך הרגל + דיסלקציה קלה ולא מאובחנת. אני תמיד עורכת את הפוסט בהמשך, כשאני מבחינה בטעות הקלדה בערימת המילים הענקית שהפקתי.
לפני 3 שנים
עציץ​(מתחלף){משוייך} - אז אל! :)
לפני 3 שנים
dror30 - פחות מאמין בתאוריות שאומרות שאנו מחפשים/רוצים שיהיה לנו רע, וגם כאן לא מאמין שמישהו יעדיף יחס שלילי על פני חיובי.
יכול להיות הרבה סיבות למה שיעדיפו את ה"מניאק" על ה-"נחמד", אולי למניאק יש תכונות שמושכות את הצד השני הספיציפי יותר כמו כריזמה, בטחון עצמי, אסרטיביות, כישורים חברתיים, לרוב יותר קל לפתח את התכונות האלו כשלא אכפת לך לפגוע באחרים.
אולי הנחמד נחמד מדי ומנסה לרצות רק כדי להגיע לקשר, ואז הצד השני מרגיש בחוסר אמינות, ופחות מרגיש שמתייחסים אליו כבן אדם אינדודואלי, וישנם השערות נוספות שאפשר להעלות.
אני כן מסכים שאפשר להתאמן ולשנות כמו שברגע שרואים חוסר כבוד/זלזול, לעזוב ישר לפני שנהיים מעורבים ואז זה נהיה יותר קשה. אבל חושב על זה יותר כהגנה עצמית, וסינון יותר מתוחכם מאשר שקודם חשבנו שמגיע לנו רע ועכשיו מגיע טוב.
לפני 3 שנים
ArchAngel​(שולטת) - אלו סיבות הגיוניות להתחיל או לא להתחיל קשר עם כל אחד מהטיפוסים הנ"ל.
אבל כשאנחנו מדברים על קשר של ממש ולא היכרות ראשונית ואתה רואה פגיעה מובהקת ומעדיף להישאר עם הפוגע (בחורה שכל שבוע בוכה את נשמתה),
או אם אתה רואה נחמדות שהיא מאוד אותנטית ולא מגיעה ממקום של ריצוי (ידיד מאוד טוב ונאמן שהיה אצלה בן בית) ובוחר בכל זאת לגרש את האדם הזה, אין לי דרך יותר טובה להסביר את זה. אני לא חושבת שבמקרים כאלו מדובר באדם שמחפש לסבול במודע אלא באדם שקשה לו לקבל יחס חיובי כי הוא מעולם לא התרגל אליו (בדר"כ, וגם במקרה של הבחורה הזו, אלו דברים שנלמדים מהבית) וזה נגרר לכדי כך, וזה תמיד ברמת הלא-מודע.
אנשים חושבים על עצמם הרבה דברים. מבחינה הגיונית אף אחד לא היה רוצה לסבול במודע, שכן אם היא הייתה רוצה לסבול היא הייתה מחייכת מאושר ולא בוכה לי כל שבוע.
אבל מחשבות לחוד ומציאות לחוד. שתי דוגמאות מצויינות לעניין המחשבות VS מה שקורה בפועל, אלו הניסויים של מילגרם וזימברדו אליהם נלקחו אנשים שהיו בטוחים שהם תמיד ישארו נאמנים למוסר שלהם ולא יפגעו באיש ויהי מה, אבל הסיטואציה הוציאה מהם את ההפך הגמור.
לפני 3 שנים
אביב נעורים - אופטימיות פשטנית :)
לפני 3 שנים
ArchAngel​(שולטת) - אולי אהבה עצמית לא תפתור את כל רעות העולם, אבל הרבה יותר טוב להיות בו כשאתה חבר טוב שלך עצמך מאשר אויב :) זה דיי מגביר את סיכוייך לבצע פעולות יותר חיוביות עבורך.
לפני 3 שנים
Aצועני​(אחר) - כל בן אדם נימצא וזה כולל את כולם במקום שהוא עצמו בחר ליהיות
לפני 3 שנים
ArchAngel​(שולטת) - לא בהכרח. לא לכולם יש אותה נקודת פתיחה בחיים, לעיתים יש אירועים קשים ובלתי צפויים בחיים שלא ניתן לשלוט בהם.
מה שכן, אדם יכול לנסות לשנות את הגישה שלו לגבי הדברים האלו.
לפני 3 שנים
אשליית האפס המוחלט​(מתחלפת) - " הקשר איתו זאת תוצאה ישירה של הדרך בה היא תופסת את עצמה! המערכת יחסים הזו היא כלום מלבד השתקפות של הדימוי העצמי שלה. " לגזור ולתלות בכל מקום..
לפני 3 שנים
maybe​(נשלט) - The Perks of Being a Wallflower
בוקר טוב או לילה טוב
לפני 3 שנים
אשת לפידות n​(שולטת) - תמיד נהנת לבקר אצלך.אוהבת תובנות ,וטוב ש את מפשטת את הפוסט להבנה.
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י