משהו חדש-ישן

תזכרו את זה טוב,

כשאתם עושים משהו בזדון, כשאתם פוגעים בלי לקחת אחריות, כשאתם מנסים לסובב לאנשים את המציאות, תמצאו את עצמכם בדיוק עם האנשים שמגיע לכם. 

אנשים שיכאיבו לכם כמו שאתם מכאיבים לאחרים. ולא, לא כאב מהנה. 😉

ואנחנו שנפגענו? גדלנו וצמחנו.. ואתם? תתפרקו ותרקבו מהרעל של עצמכם ומי שנשאר סביבכם.

😈

You got what's coming to you

בדס"מ הופך את החיים לרכבת הרים.

כמו כל התמכרות לאקסטרים, צריך לדעת לעשות את זה נכון ובטוח, אבל קשה להפסיק גם אם קורות "תקלות".

זה אפילו מרגש יותר, כי משחקים עם נפש, כדי להעצים תחושות, ליצור התניות, או סתם להתגרות..

זה יכול לשבש את הראש, זה יכול גם לסדר לכם אותו..

מה שבטוח, כשזה כבר בוער, קשה להתנער מההתמכרות הזו.

אבל מי רוצה להתנער ממנה בכלל? החיים יהיו יבשים ומשעממים.

אני אוהבת רכבות הרים. 💜

יש ימים שמתחשק לי פשוט לכבות המוח.

לתת לגוף להתפרק,

לשחרר, להיות על אוטומט.

בלי עכבות, בלי מחסומים, בלי גבולות מותרים.

בלי התמקדות בתפל, בלי תסביכים.

להתמסר לרגע ופשוט לחוות, לא להתמודד עם המחשבות הטורדניות.

לפעמים קשה להכיל את הצרכים האפלים האלה בלי להרגיש שמשהו בי לא בסדר,

איך לעזאזל אני נהנית מהם? זה משנה? 

יש כפתור כיבוי?

שומעת רעש של צמצם מצלמה,

ומיד מתחילים לרוץ לי בראש מחשבות, מה עושה שם הבחורה?

אולי סתם מצלמת את עצמה? אולי מצלמת תמונת זימה לבן הזוג?

לא.. המוח שלי כבר משוכנע שהיא ממלאה משימה מרחוק, ובטח כותבת לאדון שלה ברגע זה.

אפילו הסתכלתי לריצפה לראות, אולי תציץ משם ברך, או צל שיתן לי מושג..

הגיוני סה"כ.. 😂

משהו התעורר בי מתרדמת, ניצוץ.

משהו שלא בחרתי להעיר, הוא פשוט תמיד היה שם וחיכה.

מהניצוץ, הוצתה אש קטנה, שמתפשטת לאיטה לשריפה חסרת רסן.

הראש והגוף ממהרים להאכיל את האש,

ואני נזהרת שלא להיכוות.

אבל איך אפשר להזהר, אם אני נהנית מהצריבה? נמשכת אליה כמו עש ללהבה?

מה לעשות אם אשרף כליל?

כמו הטבע, אתחיל מהתחלה.

השיר הזה מדוייק לי.

אם יש משהו שאני שונאת- שקרים.

אני באמת לא מבינה איך אנשים מסוגלים לשקר, מבלי להניד עפעף.

אני באמת לא מבינה, את המנגנון המעוות, שגורם לאנשים להאמין בשקר של עצמם, לרמה שהם מאבדים כל יכולת לביקורת עצמית.

הם בוגדים בערכים של עצמם, במסווה של עליונות כלשהי.. אינטלקטואלית, מנטאלית, פיזית או כל דבר אחר..

ממה זה נובע? טיפשות? פחדנות? שנאה?

ורגע אחרי שהלהט יורד, אם בכלל, אין רגע שנכנס בהם היגיון? הם לא מרגישים מגוחכים?

מול יצורים כאלה, נשאר רק לצחוק, או לאבד תאי מוח. 🤪

אז.. אי אפשר להעסיק אותו איזה פעם בשבוע קבוע בדאנג'ן?

החיסרון היחיד זה שמרוב אנשים, גם לרקוד לא היה מקום, ממש סשן מומיפיקציה.

מזל שאני מומחית בלתפוס לי פינה, שועל תמיד מוצא לו מקום להתחפר. 🦊

אי אפשר להגיד שלא היה ערב נוסטלגי, הרבה פרצופים ישנים שצצו מחדש, סיפורים וצחוק.

אבל החלק שנשאר איתי, היה הרגע שעצמתי עיניים, נשענתי אחורה ושקעתי בצלילים, הרגשתי פשוט את הסאונד שלו נכנס לי לגוף.

מזל טוב דאנג'ן, מזל טוב לאלו שעובדים קשה מחדש כל שבוע להרים את המסיבות.

לחברים ישנים וחדשים.

ואשר סוויסה, תודה על רגעים של עצב ושמחה לאורך השנים. תודה ששפכת עלינו קצת מהנשמה שלך ביומיים האלה, לא יכולתי שלא לחשוב על הקליפ הזה וקצת צבט הלב, אבל היה בעיקר מתוק.

ואתה מחזיר אותי לריצפה...

ולאחר מספר דקות נוספות, כולי מלאה ברוק, שפתיים נפוחות, הגרון כבר כואב מהתנועות החדות שלך ודמעות זולגות לי מהעיניים.

משיכה קלה מהשיער, ואני עומדת עם הגב לארון. אתה נצמד אלי.. "את יפה כשאת בוכה" אמרת לי, חייכתי לרגע במבוכה מהרכות הרגעית שהייתה במבט שלך, אתה יודע לבלבל אותי. משיכה חזקה נוספת בשיער שלי איפסה אותי, החיוך נמחק והעיניים שלך מקובעות עמוק בשלי.

תופס לי את החזה ביד אחת, בשניה מנחית מכות, אחת אחרי השניה, צובע אותי בשניות. עוצר לבחון את הציורים ששטפי הדם שעשית יצרו, בזמן שמעבירה את המבט שלי ממך בחזרה לחזה שלי בעיניים מזוגגות.

"תפתחי את הרגליים שלך", אמרת בחדות והיד שלך כבר עמוק ביניהן "לא להוריד ממני את העיניים!" הזכרת לי. קירבת את הפנים שארגיש את הנשימה שלך עלי, מעביר בי צמרמורות, סותם לא את האף בפתאומיות ודוחף את הלשון שלך לפה שלי, חונק אותי בזמן שהיד השניה נוגעת לי בכל הנקודות הנכונות.

ברגע שאתה משחרר אותי לנשום, "אפשר לגמור בבקשה?", אתה לא מסכים והגוף שלי מתחיל לקרוס מהרגליים. היד שלך תומכת בי ואתה מתגרה בי "כמה את רוצה לגמור?", ואני יכולה רק ליילל "מאוד!! בבקשה תן לי לגמור" ומרגישה את הגוף שלי מתמלא זרמים.. "אני לא מסוגלת להחזיק את זה.." 

"תגמרי" אתה אומר, ואני נופלת על היד שלך, ומרגישה את פיק הברכיים כשהגוף שלי שוב רועד ומתכווץ כולו בגמירה נוספת. קורסת בין הידיים שלך.. האחת מחזיקה אותי עומדת ורועדת, השניה ממשיכה להעביר לי בגוף זרמים והאצבעות שלך ממשיכות לחפור בי גם בזמן שאני גומרת.

המוח שלי ריק, המחשבה היחידה שנמצאת בו היא לנסות להבין מה תרצה ממני עכשיו. בסופו של דבר מצאתי את עצמי על שוכבת על הגב, ואתה מעלי, נכנס, פותח אותי, מזיין אותי חזק.

הפחד, עם הכאב, העונג וחוסר החמצן מתערבבים לי כולם לאופוריה אחת. גומרת בלי שליטה ומרגישה איך הגוף שלי דוחף אותך החוצה, ואתה ממשיך לשחק בי, גורם לי להשפריץ מבלי שידעתי שאני אפילו מסוגלת.

הופך אותי על הבטן, האצבע שלך חודרת לי לטוסיק, אני מיללת בכאב, היד נשלחת באופן אוטומטי לשלך. "שלא תעזי לגעת" אתה מעיף את היד שלי. מנסה להתרגל לתחושה, ואתה כבר מזיז אותה בתוכי במהירות ומוציא ממני צעקות של ממש! ומוציא אותה ממני בבת אחת.. 

אני מזדקפת ומנסה להתאושש מהתחושה.. ואחרי שאתה מוודא שאני בסדר, אתה כבר שכוב מולי על המיטה ומסמן לי לבוא.

המשך יבוא..

לפעמים אני מרגישה שיש לי צרות של עשירים.

כל כך הרבה דברים שאני מרגישה בהם שאני "יותר מדי",שאם אפתח אותם במילים, הם פשוט ישמעו כמו התרברבות נרקיסיסטית באוזניים של מי שלא מכיר אותי באמת.

אבל איך אפשר להסביר לאנשים, שגם צרות של עשירים, הן צרות אמיתיות ולפעמים, גם יותר עמוקות בהתאם?

ואיך מסבירים להם, שלהיות "יותר מדי" יכול להשמע נחמד מהצד, ולהיות מעוות כל כך כשמבינים מה זה אומר באמת?

לפעמים לא צריך להסביר.. 

פשוט להתמודד עם מה שיש,

בסוף יוצאים חזקים יותר מהצד השני.

אני יודעת, אני כבר שם, גם אם עם הצרות שלי. 😊

Let me enlighten you

This is the way I pray

Living just isn't hard enough

Burn me alive, inside

Living my life's not hard enough

Take everything away

מפגרות ברומו של בדס"מ..

ראיתי מים בבלוג- "הבנת את הטעות שלך? כן אדוני, בלי חלפיניו לפני אוראלי.."

ואני שואלת לעצמי, מה עם חלפיניו לפני אנאלי? 😅

מצב רוח שטותי, נראה איך זה יתבטא בסדום היום 🦊