משהו חדש-ישן

החלטתי להיפתח קצת.. להתנסות קצת.. להיסחף.

ובסשן ראשון בשבילי מהסוג הזה, הבנתי כמה מצחיק. רוב הנשים היו מרגישות הכי בנוח דווקא עם כל המסביב.

כשעוברים לחלקים ה"רגילים" וה"צפויים" והמענגים.

ואני דווקא מרגישה הכי בטוחה, כשמפתיעה אותי על הישבן מכה או הצלפה חזקה.

כמה מצחיק שדווקא זה המקום הבטוח שלי.

💜

בלהיות מאזוכיסטית, הגוף מחלים לאט יותר מהמהירות שמתחדש בו החשק ❤️‍🔥

I think I'm the toxic one 

אני אוהבת לשים לב לדקויות.

הבעיה עם זה היא, שלפעמים מפספסים את העיקר.

ובניסיון לשמור על עצמנו, מתקבעים באזור הנוחות במקום לחוות ולחיות.

נותנים לפעמים משמעות גדולה מדי לדקויות, במקום להרגיש את הרגע, לעצב אותו.

לפעמים, במקום לשים לב לדקויות, צריך לקחת צעד אחורה ולהביט מרחוק.

לקבל רושם מחדש.

לגשת בתפיסה נקיה.

ואולי לשים לב יותר לדקויות של עצמי, לקיבענות שלי, במקום להשליך אותם על המציאות ואחרים.

לדייק את עצמי, בכנות, קודם כל אלי. 

🦊

BDSM הוא כמו תיאבון.

מרגישים אותו ברקע באופן טבעי, את הצורך.

לפעמים כשמנסים לספק אותו, במקום לשבוע, נפתח התיאבון.

נפתחים החשקים.

נפתח הרעב מחדש.

ולפעמים צריך לחזור לבסיס כדי להתקדם קדימה.

לאותו יצר חייתי, טהור ותמים שהביא אותנו לכאן מלכתחילה.

רעב.

חברבורות אדומות משעוות נרות, 

קישוטים על הגב משריטות חושניות,

שרירים תפוסים בגוף מכל ההתפתלויות.

התחלתי את השבוע בחיוך. 🤭

היה אש.. תרתי משמע. 💜

חזרתי בספייס מטורף.

מחכה כבר לפעם הבאה, צריך יותר מהפלייליסט של גיא.

זיכרון חמוד מתקופת הקורונה שמצאתי בטיוטות.

יורדת לי במעלית של העבודה, מישהו מפתח איתי שיחה על הכלב הקטנצ'יק שלי שאני לוקחת איתי למשרדים..

קומה 5 מתוך בניין בן יותר מ 20 קומות.. היה ממש קצר..עומדים עם מסיכות.

"באסה עם המסכות האלה.."

"כן אה?!" אומרת וחושבת לי כמה אני אוהבת מסיכות, פשוט לא את זו שמחייבים אותנו ללבוש כבר שנתיים בציבור..

מגיעים לקומת קרקע, הוא ממשיך במעלית לחניון ואני יוצאת..

"רגע, אבל איך אדע אם את יפה?"

והדלתות נסגרו..

עם מסיכה, זה לא באמת משנה. 🦊

שליטה מנטאלית.

יש לה כל כך הרבה צורות וגוונים.

ולפעמים בכמה מילים נכונות, אפשר לקלף מעטפות.

להעביר בגוף זרמים של רגש ותחושות.

להתפרק ואולי גם לבכות.

להתכווץ, להיפתח, להגיע לתובנות.

ועדיין להרגיש כמיהה לבאות.

🌺

כבר אמרתי שאני אוסף של ניגודים? אז בהמשך לאומץ.. פחד.

אני לא יודעת מה יש בו.. שגורם לי להרגיש חיה.

בתקופה האחרונה אני מגלה שהפחד מדליק אותי, אם ארצה או לא.. אני אוהבת לפחד.

הפחד שבלא נודע.

הפחד להיכנע.

הפחד לרצות.

הפחד להיות לשימוש.

הפחד לאבד שליטה.

החלטתי לחבק ולהנות ממנו במקום להילחם בו. 🦊

בואי ונראה את מגוון הצלילים שאפשר להוציא ממך,

הרעד בקולך כשתעני מפוחדת,

זה שיוצא מהגרון שלך כשהוא נחנק עלי.

ההשתנקות שלך כשאת גומעת אוויר כשניתן לך.

צליל הרטיבות, כשהיד שלי עמוק בין הרגליים שלך.

ניגון הגניחות שלך שעוברות ממנעד של עונג לכאב בקצב שאקבע. 

צליל תיפוף המכות שלי על העור שלך, ממגוון הכלים שאבחר, צליל שונה מכל איבר.

יללות התשוקה שלך, כשאת מבקשת להרגיש אותי בתוכך.

ההתנשמות שלך אחרי שגמרת יותר משתוכלי לספור.

רעשי היניקה כשאת מוצצת ומלקקת בהנאה.

הקול המסופק שלך בסוף.