משהו חדש-ישן

יש יותר סקסי מהגרסאה של נייטוויש?

In all your fantasies
You always knew
That man and mystery
Were both in you

צמרמורות.

יש מעטים, מדוייקים לי, שיודעים ללחוץ לי על הכפתורים הנכונים.

כאלה שמכניסים בי תשוקה, לרצות בלי מעצורים.

שגורמים לי להיפתח בכל המובנים.

שמילים בודדות מהם מעבירות בי זרמים.

אנשים שמאתגרים אותי, לאתגר את עצמי, ולבסוף גם מוציאים ממני משהו חייתי.

אנשים מדוייקים, זה עלול להיות דבר ממכר..

כשהכאבים שלך מונעים ממך אופציה לסשן.

תוהה לעצמי אם זה דווקא בוסט טוב לאנדרופינים, או שהמוח המעוות שלי רק מחפש תירוצים להסתשן בכל זאת. 🤪

I've known it from the start

All these good ideas will tear your brain apart

Scared, but you can follow me

I'm too weird to live, but much too rare to die 

כמה מוזר, ההבדל בין הראש למציאות.

בכל הפנטזיות שלי, אנאלי אחד הדברים שהכי עושים לי את זה.

במציאות, לא מצליחה להרגע באמת בשביל שלא יהיה כואב מדי.

במוח שלי, להסתכל עליך מלמטה, להביט לך בעיניים בזמן שאתה מזיין לי את הגרון, זה סיפוק ענק.

בפועל העיניים נעצמות, או נזרקות ישירות לריצפה.

בדמיון שלי, אין דבר מגרה יותר מלעמוד חשופה מול אחרי שהפשטת אותי, להיות הכי זנותית בשבילך.

במציאות, אני הופכת אדומה עוד לפני שהורדתי חזיה.

ואולי זו בעצם אני, פשוט שועלה סוררת שצריכה אילוף.

תהיות לילה.. 💫

לפעמים זה פשוט לקבל החלטה.

ולשם שינוי אני מתרגשת.

מתרגשת לפחד, מתרגשת לעמוד אל מול הלא נודע.

כי כולנו בעצם מכורים כאן, מכורים לחוויה, מכורים לעוצמה, מכורים לתשוקה.

אז פעם אחת מתחשק לי ליפול להתמכרות מבחירה. 

להשתמש בחוויות שלי ליצור לי ביטחון, ולא כלא של פחד.

להרגיש את האדרנלין זורם בכל האיברים, את הדם ממלא את הפנים.

ואולי לשבור כמה גבולות מיותרים.

לא יודעת מה נכנס בי, אבל זה מעלה בי חיוך. 😈

כבר כמה ימים חשק לסשן בוער..

לא רק מנרות.

גוף בוער.

להרגיש את הדם מתנקז מהגפיים, את הלב פועם חזק באוזניים.

לחוות את העוצמה בלעמוד איתנה מול עוד מכה.

לתת לראש להתרוקן ממחשבות, להתרכז רק בשניות הבאות.

לחוש בבעירה שבכל מכה והצלפה, להתמסר לכאב ולכל נגיעה.

להתקשט בשעוות נרות, בפסי שריטות.

להיקשר בתנוחות משונות, כי אני הכי משוחררת דווקא בשלשלאות.

להרגיש את הצריבה למחרת בעבודה, ולהתרגש כבר לפעם הבאה.

תחושה מתוקה. ❤️‍🔥

פעם אני זוכרת שהיינו מגיעים כקהילה למקום מסויים, אוטומטית הוא היה הופך למיני סשן שלנו..

בין אם זה היה לבכורה של 50 גוונים של אפור כדי לצחוק על הונילים, לבית של מישהו מהקהילה, למפגש בגינה פינתית חשוכה..

הדאנג'ן אירח מסיבת מטאל? הייתם מוצאים כמה מאיתנו מסשנים בפינות.

*לרוב* זה היה בטוב טעם.. 

היינו "משתלטים" על מקום.. היום נדמה שהשתלטו עלינו 🙄 ובדס"מ כבר יותר גימיק מאשר מטרה להנאה.

מקוה שאני טועה..

אז לאן אתם יוצאים היום?

צריבה קטנה על העור, נקודה אדמדמה.

שעווה צבעונית מקשטת לראווה.

לפעמים חמים ולפעמים קצת דוקר.

ריקוד שנוצר ממגע משכר.

ובין טיפת שעווה לליטוף להבה, עוברת לה קוביה קפואה.

לחדש את התחושות שבגוף, לתת לכל צריבה משמעות חדשה.

החג הזה, מתחשק לי להיות חלק מהאור שלך ❤️‍🔥

שנצית בכל יום להבה חדשה 💜

יש משהו עוצמתי ומשחרר במוזיקה הזו, היא מתאימה לכל מצב רוח שיש לי.

ממצב רוח סקסי לבדס"מי, הקצב תמיד מתאים לקצב שלי 😋 

משחררת סטרס ועצבים מהגוף והנפש ומרימה את מצב הרוח.

קשה שלא להשאר משוחררים אחרי מרתון מטאל איכותי 💜

כשהמחשבות מתרוצצות, אפשר לנסות להתמקד, במקום להגיע לפינות אפלות.

בתוך חשכה גדולה, מספיקה להבה קטנה, מהסוג שאני תמיד שומרת בתוכי לכל שעה.  

להבה של חיים, להבה של שמחה, להבה של תקוה, להבה של אהבה.

אור להאיר את הדרך, גם אם רק לצעד הבא, ללא היסוס או הרמת גבה.

כי גם אם הקרקע יציבה, היא בוערת בתסכול ומכלה לאיטה.

וכשיגיע האדם עם הלהבה הנכונה, נחבר אותן יחד לשריפה של תשוקה. כי אחרי שתדעך הסערה, תתפנה האדמה להתחלה נקיה.

כואב להתחיל מחדש, אבל בשביל להיבנות צריך להתפרק, לא להישבר. ואם כבר נשברתם? תהיו אור שנשבר לקשת 😊❤️‍🩹