משהו חדש-ישן

איך מתמודדים עם הניגוד בין הצורך בשחרור של סשן, לחזור למקום בטוח ומוכר, לדריכות של הגוף בתקופה המוזרה הזו?

כבר אין מחשבות, יש רק "הישרדות" בתחושה שלי. קשה לישון, רוצה לסייע בכל דבר שרק יכולה, והגוף תפוס מהמתח של לאבד אהובים ולשמר את זכרם.

ואני ברוב אנוכיותי, חושבת כמה בא לי את הניתוק שבסשן כרגע. כמה מתחשק לי לרגע אחד לא לרוץ לשום מקום, לא פיזית ולא בראש. כמה מתחשק לי להוכיח לעצמי את העוצמה שלי מחדש, ולהרגיש את הספייס ממלא את המוח והגוף. שום דבר אחר לא קיים באותו הרגע.

ואז אני חוזרת למציאות, ושואלת את עצמי.. איך משלבים את הדברים בתקופה המשוגעת הזו? במיוחד כשמרגיש שהגוף מכיל כרגע את הכאב שהנפש לא מסוגלת.

תהיות.. 💫

יכולים להיות דבר מחזק, אם רק נבחר.

כל עוד נזכור שנשאר לנו מחר 

במקום ליפול לפחד וחרדה, 

תתמלאו בחיים, באהבה.

תמצו כל רגע שזכיתם בו, כי העצב מיותר

תמיד אפשר להשתנות, זה לא מאוחר.

למצוא מחדש את אש החיים והתקוה.

כי המציאות תמיד תכה בנו ללא שליטה.

אז נכון, שום דבר לא יחזור למה שהיה. אבל כל עוד אנחנו כאן, תנו לכל רגע משמעות, גם אם קטנה.

שבא לי להכאיב חזרה

Why should I be the only one who suffers

אמרת שאתה יודע 

מי אני מבפנים.

אמרת שאתה מכיר אותי טוב..

חשבת שטוב יותר מכולם.

אבל איך אתה יכול לדעת?

אם כל מה שהוצאת ממני היה הרע ביותר שלי.

שאנחנו לא מעוניינים שבאמת יחלימו.

אנחנו פותחים אותם  כל פעם מחדש.

גם אם בכוונה וגם אם לא, 

דואגים שתמיד יכאיבו.

חלקנו מודעים אליהם, מתמודדים איתם.

חלקנו נמנעים מהם ומחביאים אותם.

קשה להסתכל על פצעים

ולא משנה אם פתוחים או סגורים

כי כשאנחנו מתביישים,

זה בעיקר מעצמנו, לא מאחרים.

משהו שחיכיתי לו כמעט חצי מהחיים?

דוד מלך ישראל! כמה אהבה, כמה גאוה. תודה על כל שניה.

ולא נשכח את שאר חברי הלהקה שלבשו חולצות צה"ל ועשות לנו כבוד בלב, בנשמה ובעולם. 🇮🇱💙🤍

לא יכולה לחכות לפעם הבאה, האקסטזה לא נעלמת!

ההתמכרות לכאב, מנוגדת לכל האינסטינקטים שלנו.

קרה לכם פעם שכעסתם כל כך עד שהרבצתם לקיר? קרה לכם שנמנעתם מזה להבא כי זכרתם את הכאב?

המכה משחררת אך הכאב מחזיר אותנו לפוקוס ועדיין, מאזוכיסטים כמונו רוצים את הכאב עצמו שוב ושוב ולא את פריקת האנרגיה שבלתת מכה.

נכון, משתחררים אנדרופינים, ועדיין, גם לתת אגרוף לקיר משחרר אדרנלין ואנדרופינים, אנחנו ברבנו לא מסגלים לנו מנהג של להכות קירות 🤷🏻‍♀️

ואז מגיע רובד נוסף.. להכאיב ללב.. למה? להרגיש את ההיי גם כן?

מאזוכיזם, על כל הרבדים שלו, מהיפה יותר עד היפה פחות, חשוב לדעת שזה בסדר להישבר כל עוד לומדים שאף אחד אחר לא צריך לאסוף בשבילנו את השברים 💜 זו התמודדות. זו הנאה. זו רכבת הרים.

You'll never know how your face has haunted me
My very soul has to bleed this time
Another hole in the wall of my inner defenses
Leaving me breathless, the reason

I know that I am stricken and can't let you go
When the heart is cold, there's no hope, and we know
That I am crippled by all that you've done
Into the abyss will I run

כמה שדיסטרבד מדויקים, עוד פחות מ 48 שעות 🥰

יש תמיד את הרגע שאחרי,

כשהכל מתבהר ומקבל צורה חדשה.

תחושה של הקלה והעצמה.

When you think all is forsaken 

Listen to me now

You need never feel broken again 

Sometimes darkness can show you the light!

עוד שבוע 🥰

אף אחד לא הבטיח שלעשות את הדבר הנכון ירגיש טוב.

אף אחד לא גילה לכם שהדבר הנכון יכול לקרוע לכם לפעמים את הלב, הגרון והנשמה.

כשאהבה מחוברת בסיפור, הכל תמיד מסובך..

מתי משחררים? לפעמים אנחנו מספרים לעצמנו ששחררנו, מתנהגים בהתאם, אבל הרגש לא משחרר.

מתי זה באמת לטובתנו, לדחות את הסיפוק בפגישה אחת אחרונה כשאת יודעת שהלב יקרע בסופה להיפרד לשלום?

מתי לאהוב זה לתת לאדם לפרוח, והאם זה אומר שגם אם יבוא על חשבונך, תעמדי מהצד ותתני לו לצעוד קדימה בלעדיך?

אם שמים את האגו בצד רק לרגע.. ובוחרים לעשות את הדבר הנכון, לרוב נרגיש רע.. להרבה זמן.

כי בדחיית סיפוקים לומדים שזה לטובת עתיד טוב יותר גם אם הוא לא נראה באופק כרגע.

הלהקה, האיש, האגדה!

מטאל זה הדבר היחיד שפורק הכל בפיצוץ ומוציא אותך נקי ומרוקן 🥰 לא יכולה לחכות! 🤩🤩