דחף

תוהה כן/לא

גם אני רגיש.

מה

זדיינו

זה החיים

שנים שחשבתי שיש רק את הכלוב וזהו. שאין קהילה אינטרנטית אחרת בישראל לבדס"מיים. ואז שתי בנות מהממות במסיבה סיפרו לי שהן בכלל לא בכלוב אלא בקבוצות פייסבוק.

אחרי המון חששות מלחשוף את עצמי, הצטרפתי לקבוצה. ומצד אחד היה בזה משהו מאוד מרגש סופסוף לדבר בפלטפורמה ונילית על בדס"מ, אבל מצד שני כמה דברים מאוד מפריעים לי:

1) חלק ניכר מהאנשים שם בפרופילי פייק. מרגיש לי חוסר סימטריה. אני שם בכם אמון ומפרסם בפרופיל שלי. אבל אתם מתחבאים. זאת קבוצה סגורה, או שיש אמון או שאין בכלל.

2) יש חובה לבקש רשות לפנות בפרטי. אני בטוח שמלא נשים יחלקו עליי על הסעיף הזה אבל הוא מטומטם ברמות בעיניי. הסיבה הראשונה היא שזה משפיל להתחיל עם מישהי בדיון פומבי מול כולם, בטח אם היא לא מעוניינת. ובסוף זה לא שהפרטי של אף יוזר הוא תיבת הדואר שלהם בבית, זה ליטרלי עמוד אחר באותה אפליקציה!! הדבר היחיד שפרטי שם זה שלא כל העולם רואה את הפניה שלך. ואני מצטער בסוף אני רואה בקבוצות כפלטפורמה שיכולה לעזור להרבה אנשים להכיר אנשים כמוהם וחבל שזה מתבזבז.

3) הגוון של הקבוצה. פה זה כבר משהו שאני מבין שאי אפשר לשלוט בו. אבל בקבוצה יש גוון מאוד אחיד: שולטים, נשלטות, מעט שולטות פה ושם, קומץ זעיר של נשלטים שמעזים להזדהות בשמם. ואין מה לדבר על כך שהכל מאוד הטרו. שוב הכל מאוד מובן למה זה ככה, גם בקהילת השוליים שלנו יש מיינסטרים, אבל זה כן מבעס שזה ככה, ואני חושב שזה נובע חלקית מהחוסר אמון שיש לאנשים מהשוליים של הבדס"מ שלא ישפטו אותם אם הם יחשפו יותר מעצמם.

תתפקדו

ואין לי מה לעשות איתם. משעמם

ככה עניתי לעבד פוטנציאלי ששאל אם אני מחפש. יש לי כבר כל כך הרבה עבדים שאי אפשר להכיל בקבוצת וואצאפ אחת.. אבל תמיד יש מקום לעוד

זה לא פלקס, זאת האמת

את התקיפה הראשונה (ובתקווה האחרונה) שחוויתי, חוויתי ממישהי שהכרתי פה. ונזכרתי בזה עכשיו כשמישהי התחילה לדבר איתי בצ'אט, הבהרתי לה שאנחנו לא מחפשים אותו דבר, ואז התחילה להגיד לי שאני משפיל אותה ואני איש רע. הרגשתי שאנחנו מתנהלים ביקום מקביל. דיברתי אליה בנימוס ואמרתי שאני לא מעוניין והיא אומרת לי שאני איש רע ומשפיל.

יכול להיות שהיא סתם טרול שמתחילה שיחות עם אנשים ואומרת להם שהם משפילים אותה כשהם אומרים לה לא. ואני בסך הכל שירתתי איזה צורך שלה באינטרקציה הזו. יכול להיות שהיא באמת בנאדם רגיש. אבל כך או כך זה מטרגר.

בכלוב הכרתי פה ושם אנשים ממש נחמדים. אבל גם יש פה אנשים שמעוניינים לפגוע באמת, לא כבדס"מ. ואני לא יודע איך להתגונן מפניהם.

ביחד אנחנו מגשימים פנטזיה. חיים חלומות. קיסר וקיסרית שפוקדים על משרתים שמטרתם היחידה בחיים היא לרצות אותם. הלשונות שלהם הם הסחבות שלנו. הגב שלהם הוא ההדום שלנו. הבטן שלהם היא המדרכה שלנו.

הן ראויות ואני ראוי. וככה זה.