|
|
|
בא לי שתהיה לידי
בא לי שתנצל אותי
בא לי שתכאיב לי פיזית ונפשית
בא לי שתרמוס אותי
בא לי שתצחק עליי
בא לי שתתן לי לגמור כשאני כורע מולה
בא לי להשתחוות לה
בא לי שתרצה אותי
בא לי שהיא תסכים לשכב איתי ללא מחויבות
בא לי להיות כמו אחר שהיא מדברת עליו
בא לי שייגמרו הימים הללו שהיא רחוקה
בא לי שתפתיע אותי
בא לי דיסטאנס
בא לי לדחוף את לשוני לתוכה
בא לי להרגיש שאני כלום בעולמה
בא לי לשמוע אותה משפילה אותי
בא לי להביט בה מלמטה
בא לי
כבר יותר משבוע שהיא רחוקה ממני
כבר יותר משבוע שאני לא שמעתי את קולה
כבר יותר משבוע שאני מחזיק בסלולרי צמוד ליד ומחכה לסימן ממנה
כבר יותר משבוע שאני מרגיש שאני מתדרדר
כבר יותר משבוע שאני זקוק למילה ממנה שתשאיר אותי שפוי
כבר יותר מתמיד אני רוצה שהיא תירק בפניי , תבזה את גופי ונפשי , תרמוס כל צלם אנוש בי
רק שתראה לי את מקומי אצלה לפני שארגיש אבוד לחלוטין
תמיד כשאני מדוכדך או עצוב אני מרגיש שחייב
חייב לשתף אותה , חייב לשמוע אותה
הלילה אחריי המון זמן התכתבנו מעט בהודעות
היא כמו תמיד מיד הרגישה אותי
היא ידעה שאיני במיטבי
שוחחנו ובפעם הראשונה בכל שנות הכירותי איתה נכשלתי
נכשלתי כי לא הצלחתי "להקיא" כמו שהיא אומרת או לספר הכל
אני כל כך רוצה לבכות , ולא הצלחתי לראשונה מולה
לא רציתי שהשיחה תהיה דכאונית עד שאני זוכה לזמן עימה
והיא כמו תמיד בדרכה המיוחדת גורמת לי להרגיש מיוחד וטוב ומחייכת אותי
אז כששאלה נגעתי בנקודה הכי קטנה בכאבי
היא ידעה היטב להראות לי שאני בוחר בדרך הזו...
גם לא רציתי להצטייר בעיניה כ "מסכן"
נשים לא אוהבות אותנו כאלו וזה עלול להרוס לי כל הזדמנות שאולי תהיה לי מולה
כלפי חוץ אנשים מאוד אוהבים אותי
קל לי לבנות חברויות אך קשה לי לטפח אותן
ואני מרגיש לאחרונה שכל מי שהיה קרוב אליי כבר לא...
חברים , התרחקו וכן גם לי יש חלק בכך
נשים , בהתבוננות לאחור, בכל מערכות היחסים שהיו בחיי הן עזבו
אני מרבה לחשוב לאחרונה שכולם מתרחקים ממני
זה מעציב אותי
אני פתאום מגלה שגם דברים שבחרתי לעשות מתוך אהבתי אליהם , אינם כמו שחשבתי
אני מגלה שהצורך שלי למשל בשליטה ובהשפלה הוא מעל לכל
כאילו שזה הדבר היחיד שיישחרר אותי וייגרום לי להנות ולחייך
איזו אשה תרצה לחיות עם מישהו כמוני שזקוק לזה ביום יום?
זה מעציב אותי
ואילו כעת , הכל צף שוב והיא כבר לא לידי
לא יכול לשתף ולספר לה כעת
והדמעות
אפילו הן לא מצליחות לשטוף את המחשבות
:(
מתעורר...
כל מה שאני רוצה כעת זה לשיר לה את השיר הזה..
זה כמה ימים שאני רוצה לכתוב ולא מצליח
קולה הנוזף עדיין מהדהד בראשי
בדיוק כך רציתי שתצעק ותשפיל אותי אבל לא מהמקום הזה שנוצר
העזתי וכתבתי לה בהודעה שמתגעגע להשפלות שלה
שאני כל כך רוצה שתשפיל אותי
התזמון היה גרוע
היא הייתה עצבנית על דברים אחרים בזמן שניסיתי לקבל מעט יחס ממנה
היא התקשרה נזפה בי בעודי שותק וניתקה
מאז חלפו כמה ימים בהם אני כל כך רוצה לשמוע אותה שוב
אבל לא יכול לקבל את מבוקשי בגלל שהיא לא יכולה להיות איתי
היא לא יכולה אפילו לענות לי על התעוזה שלי ועל שכתבתי לה
אני נותרתי עם הרצון להשפלה ועם קולה הנוזף שגירה אותי והעציב אותי
לא הצלחתי מאז אפילו לאונן את עצמי לדעת
ניסיתי לגעת והפסקתי בכל פעם מחדש
זה לא אותו הדבר כשהיא לא שומעת או יודעת
העונג שלי בלעדיה כבר לא שווה דבר
אני כל כך משתוקק לה
מלא בתשוקה למקומי מולה
לאחרונה אנחנו קצת רחוקים
יש לה סיבות טובות אבל כל כך קשה לי
אני מספר לה שאני מקנא והמרחק ממנה
מעלה בי מחשבות שאולי יש לה אחר
שאולי בגלל שהפסיקה לשתף אותי בדברים
אז אני לפעמים חושב שאומרת לי דברים
בכדי שלא אפגע ולא כפי שהם.
עד לא מזמן היינו המון ביחד גם אם לא פיזית
זה מאוד חסר לי וגורם לי לחוש בדידות
מוצא את עצמי באמצע היום עצוב
לפעמים מדברים איתי אנשים וצוחקים ואני
אני מרגיש שאני כבוי כי היא רחוקה ולא מצליח
להשתחרר...להנות...חושב רק עליה ועל כמה שרוצה
להיות לידה באותו הרגע.
פעם הייתה לי שיחה עימה על שליטה
על כך שרוצה להיות שלה 24/7
היום אני מרגיש כמה זה נכון...
כשאני לבד אני רוצה אותה
כשאני עצוב רוצה אותה
כשאני חווה משהו טוב אני מיד רוצה להתקשר ולספר לה
כל מה שעובר עליי ביום אני מיד רוצה לומר לה
אני לא יכול או רוצה להסתיר ממנה שום רגש שלי
שום מחשבה שלי
אני רק רוצה לשמוע את קולה
כשהיא עצבנית או כעוסה אני נהנה להיות שם ולחטוף אפילו שלא קשור אליי
כשהיא צוחקת אני נהנה מצחוקה ורוצה רק להרבות לה ממנו עוד...אוהב להצחיק אותה
אני מתאפק לא לצרוח לה בכל שיחה כמה אני זקוק להשפלתה ולמקום שלי מולה
מתאפק לא לגלות לה שלעיתים אני מרטיב מבלי לגעת בעצמי רק מהלך השיחה מולה.
לפעמים אני מרגיש כל כך עצור,בודד,כבוי...מתהלך כמו
איש חיי ומת בפנים ומרגיש שרק לזכות בלהיות עבד שפוט שלה 24/7 לוותר על כל מה שצריך ורק לחיות בביתה באופן הזה....זה הדבר היחיד שיחזיר לי את החיים.
למעשה רק התשוקה שלי למקום שלי מולה ואליה מחזיקה
אותי , גורמת לי להמשיך ...
זה מדהים שאתה יכול להיות מלא בחייך בדברים
וסתם לשבת באוטובוס ולדמוע או להרגיש צביטה בלב
גם מבלי שקרה משהו מיוחד....רק בגלל שאתה כל כך רוצה משהו שהיא לא.
מדהים מה תשוקה יכולה לעשות בך
תהיה
אתה נחשף מולה ושקוף לה יותר מאשר לעצמך
היא שולטת בכל נשימה שלך ויודעת יותר טוב ממך מה טוב לך
אתה מוותר על כל טיפה של אגו מולה
אתה מולה חשוף , שקוף והיא רואה אותך בחולשתך
היא יודעת היטב כל מה שאתה חש
בשונה מקשר זוגי אין כאן מסתורין של הצד שלך
אין כאן אגו
אין דבר שהיא לא רואה או יודעת עליך
אין דבר שהיא לא יכולה לעשות בך
אתה מגיע למצב שאתה כמו בובה על חוט בשבילה ותעשה הכל למענה
האם בגלל המצב הזה היא מפסיקה לרצות בך או לראות בך את הגבר שאולי פעם רצתה לידה?
האם החשיפה והנתינה שלך גורמים לתת מודע שלה להפסיק לרצות בנכחותך כי אתה כבר לא מאתגר?
האם זה המחיר שעליי לשלם רק כי רציתי לשרת אותה ולתת לה את הכל?
:(
מה דעתכם?
תחושה כזו של רייקנות
היא טוענת שאני כותב רק כשרע לי
אולי זה לפעמים נראה כך אך לא תמיד
משהו השתנה בקשר שלנו
בין אם אני טועה או לא כך אני מרגיש
פתאום אני מרגיש כבר הרבה פחות רצוי ? אולי זו לא המילה
אבל כל פעם שאני מנסה להתקשר ולא עונה או בממתינה ולא חוזרת אליי
אני מרגיש שלא איכפת לה בכלל שאני כל כך רוצה להיות לידה ולשמוע אותה.
אני יודע שחייה עמוסים ויש לה המון דברים לטפל
תמיד הייתה בנינו מין הסכמה שכזו שמספרים ומשתפים בכל
כעת זה השתנה
היא לא מספרת לי הכל כביכול כי רוצה לשמור עליי
אבל המחשבות שלי עפות
כשהיא עייפה בבוקר אני שואל את עצמי אם אתמול בלילה כשניסיתי להתקשר ולדבר עימה
אולי הייתה עסוקה במשהו אחר ולכן עייפה כעת בבוקר?
אם אני אומר לה את כל זה היא מיד תתעצבן ותחשוב שאני לא מאמין לה וזה ממש לא נכון
אין אדם שאני מאמין לו יותר ממנה אך בגלל שלא מוכנה לספר לי יותר הכל כעת
המחשבות שלי עפות
בכל פעם שלא עונה , בכל פעם שלא חוזרת אליי או להודעות שלי
בכלל היא חושבת שאני "חונק" והיא לא אמורה לתת לי דין וחשבון , שזה נכון...
אבל עדיין התחושה שמציפה אותי גורמת לי להרגיש עזוב ונטוש על ידה
אני מנסה להתרכז בדברים שלי ולא להפריע לה יותר מדיי אך ככל שאני מרגיש כך
ככל שאני מנסה להיות איתה ולא מצליח , להיות שלה והיא לא מוכנה
כך אני מאבד סבלנות או חשק לעשות כל דבר שקשור אלי.
ככל שהיא מתעלמת אני רוצה אותה יותר
כואב לי שדברים השתנו בנינו
כואב לי שאני לא יכול לבקש ממנה לשים אותי במקומי מולה
כואב לי שאני מרגיש שאני רוצה להיות לידה ולתת לה את כל שאוכל והיא לא מרבה לשים אותי לידה כמו פעם
תחושות מוזרות כי אני יודע שלעולם לא תשקר לי ואני יודע שהיא אומרת שלא מתאים לי לחשוב כי בדרך כלל המחשבות שלי
הן מוטעות ומובילות אותי למקומות לא נכונים
אבל גם העניין שהיא כבר לא מספרת לי דברים גורם לי לחשוב ....
להרגיש שאני איבדתי המון ממקומי אצלה
להרגיש כאב פנימי שאני כבר לא יודע לתאר במילים
:(
אני אוהב את הצחוק שלה
אני אוהב שהיא צוחקת עליי
אני אוהב שאנחנו צוחקים על סיטואציות
אני מתכוון אליהן והיא חושבת שזה הכל צחוק
חלמתי שאני שלה
שהיא נועלת את איברי ומחזיקה את המפתח אצלה
חלמתי שזה יישכנע אותה להתגבר על המרחק והקנאה
כך תהיה היא בטוחה שגופי הוא רק שלה
אז סיפרתי לה והיא צחקה.
היא אמרה לי שאני גורם לה לעשות דברים שלא חשבה שתעשה
אני מתפלל לעצמי שהיא לא התכוונה לרעיונות הקוקהולד שלי שגרמו לה לרצות לתת את תשוקתה לאחר על פניי
הייתה לנו שיחה לא קלה שתמה בטרם עת
רציתי לספר לה שאני לא שולט ברגשותיי כלפיה
שאני מאוהב
שזה עושה לי ממש כואב להרגיש להרגיש שכולם סביבי מוצאים אנשים לבלות אתם ואני נשאר לבד
ומולה זו לא רק הקנאה שאחר לוקח אותה ממני , זו גם התחושה של הלבד כשאני מרגיש שהייתי עושה הכל להיות שם במקומו
ובסוף אני נשאר לבד ובודד במקומי , חושב עליה , מקנא לה
ומוזר על כך שלמרות או אולי הכאב בלב שזה עושה , אני לעיתים גם מתחרמן מהמחשבה שהיא תשתף אותי אחר כך ותספר לי הכל.
אז אני בוכה ונוגע בעצמי מעט אבל לא גומר , ההנאה שלי בלעדיה כבר לא שוה המון זמן אז אני לא ממש מתעסק בהנאתי.
אני מעולם לא ידעתי להתנסח היטב ותמיד היו לי טעויות לשון שעלו לי
אני חושש שהפעם אולי מעדתי בלשוני , נפילה יותר מדיי גדולה
החשש שלי לאבד אותה , את המקום שרוצה לעצמי מולה
הלב שלי כואב
היא מאוד עוטפת
היא לא רוצה לנצל אותי או לשחק בי
היא לא רוצה לפגוע בי
היא לא רוצה לשלוט בי
היא הכי מגוננת בעולם
אני רוצה שתשלוט בי
אני רוצה שתתעלל בי
אני רוצה שתכאיב לי
אני רוצה לתת לה את כולי
התשוקה הרצון והרגשות שלי כלפיה שכל כך חייבים להיות מנוטרלים כעת בגלל אי רצונה
מבעבעים בתוכי וגועשים , רוצים לצאת , להתפרץ החוצה ולשבור את כל המוסכמות שהכרתי
רוצה לצאת מהשבי שבתוכי ולעוף , לחיות...
אז אנחנו שני צדדים שונים
היא רואה בטובתה קודם כל ובטובתי
ואני , אני רק רואה אותה כאלה של ונוס
מישהי לסגוד לה טוטאלית מבלי כל חשיבות של עצמי לפניה
מישהי לאהוב ולתת לה את כולי
אני אוהב את המקום הטבעי שלי מולה , הוא נחות גם כשהיא לא רוצה בזה
אבל מטריף אותי להיות שם ולא להיות שלה
מטריפה אותי המחשבה שאחר יכול לומר לה כך או כך ואילו אני לא אעז כי זה לא מקומי
למרות שמבחינתה אני לא שם.
מצד אחד אני נשלט באופן טבעי מולה ומצד שני אני לא
לעיתים הצדדים הללו גורמים לי להתנהג בטיפשות , מחור הבנה או קריאה של המצב
לפעמים בא לי לומר לה ואני מתבייש
שאני רוצה שהיא תחבק אותי , תלחש לי מילים בונות ותעניק לי אהבת אשה לגבר
מילים כמו שרק היא יודעת לגרום לי להרגיש הכי טוב בעולם
אז אנחנו אנשים שונים ויש לנו צדדים שונים ורצונות שונים
אבל יש לנו גם המון רגש משותף ביחד
ואני לא מצליח לשלוט בשלי...
