חשיפה אישית

משחר ילדותי חונכתי שחברים הם לעיתים יותר ממשפחה.

שלחברים מספרים הכל ומשתפים בכל

שלחברים תמיד אפשר לומר הכל מבלי החשש שיישפטו אותך

היא כזאת , הרגשתי שהיא חברה שלי וששנינו מספרים הכל כל כך חופשי זו לזה

מעולם לא הרגשתי כה קרוב וחברות כזו אמיתית.

אז נכון, בשלב מסוים נכנס גם רגש והיא ידעה זאת

באותה שיחה ארורה כשאמרתי לה דברים ממקום של חברות בעקבות השתלטות הרגש בי

היא כעסה ובחרה להעלם לי , לכעוס עליי....למחוק אותי.

התחננתי , כתבתי וציפיתי ליחס שלא בא.

בשלב מסוים אחרי מספר שבועות היא פתאום עונה , דורשת שאשפוך הכל

אני ממשיך מאותו מקום כנה , שהיא חסרה ושממש נפגעתי שנעלמה , אז התלוננתי..

שוב , יצא שאני אשם , יצא שאני לא בסדר....והנה היא שוב....מחקה אותי ונעלמה :(

ואני בתמימותי חשבתי תמיד שחברות היא מעל לכל...

עצוב.

:(