|
|
|
זאת בדיוק הבעיה בלדעת מה את שווה.
תחושת תסכול קבועה
כי אני כבר לא מסתפקת במישהו שהוא סבבה
אני כבר לא מסתפקת בהבטחות
מילים יפות
וזיון שנמשך 2 דקות.
רוצה עוד עוד ועוד
וזאת בדיוק הסיבה שאת הסגר הזה אני מבלה לגמרי לבד.
עדיף לבד מאשר עם מישהו שהוא לא מספיק.
תקופה חרא אין ספק.
לכולם, אני יודעת
אבל הפעם מדברים עליי.
כלום לא יציב
הכל הפוך וחסר הגיון ויש מצב שאם לא היה לי את הגוינט הזה של סוף יום, הייתי מתחרפנת ממזמן.
אבל הסופ"שים...
שה' ישמור אותי.
הוא מתייצב מדי יום חמישי ועוזב רק בשישי בלילה
לא לפני שהוא גורם לי להבין שהעולם שבחוץ לא משנה בכלל.
התפקיד היחידי שלי הוא לתת את כל כולי
ולדעת לספוג" מתנות" ממנו.
כל סופ"ש אני בתפקיד כדור הבאולינג.
אין חור (מילה מגעילה סורי) שלא משומש
ואין חלק בי שנשאר נקי.
אז הסופ"ש עבר ואני כבר מתחילה להרגיש מרוקנת.
למזלי הרב, יש לי את הסימנים הכחולים היפים האלה על הרגליים, הידיים ואפילו במותן כזה בצד
מזל שהם עליי, כדי שאזכור שיש לי למה לחכות.
אין יותר מייבש מגבר שלא מוכן לנשק אותך רגע אחרי שמצצת לו כאילו חייך תלויים בזה.
ומצד שני, כשרגע אחרי הוא תופס לך את הפרצוף ומנשק אותך בחוזקה...
וול... ככה מתאהבים.
די להיות כוסיות. תודה מראש ❤️
ולפעמים רק זין לא מספיק לי
לפעמים בא לי שלמישהו יהיה באמת אכפת ממני
ולא רק כשהרעב מתעורר והזין עומד.
לפעמים, אני באמת מאמינה שלא ארגיש אותו הדבר שוב
והכל יהיה בדיוק כך
סתמי.
זה אולי הסגר המזדיין הזה ואולי המחזור שמתקרב
או השילוב בין השניים שעושה אותי רגשי יותר מהרגיל
אבל פתאום מצאתי את עצמי מחטטת בארון מחפשת אחר הקופסא הקטנה הזאת שפעם סימנה לי שהאושר קרוב מתמיד.
פתחתי אותה וענדתי את הטבעת שסימנה כ"כ הרבה ובעיקר גרמה לי להרגיש שאני פאקינג אהיה נורמלית סוף סוף!
לכמה רגעים הרגשתי טוב ומיד אחרי זה הרגשתי הרבה יותר רע.
געגועים לבני אדם הם קשים בטירוף
אבל געגועים לחלומות ותקוות הם נוראיים הרבה יותר.
אני כל הזמן מנסה להבין
ולראות את המעבר
חייבת להפסיק עם זה
יש אנשים שפשוט אין בהם מעבר
פרצוף יפה ולא יותר
כמה ריקנות
עדיין מחפשת
לפעמים נדמה לי שלעולם לא אמצא.
ריק לי.
אין לי כוח בכלל לכתוב הקדמה
רק כותבת את הפוסט כתזכורת לעצמי.
בזמן שכל העולם בלחץ מסוף העולם וקונה מלא נייר טואלט וכאלה
את, התגנבת מהבית כדי להטחן כמו איזו כלבה
ע"י מישהו שיש לו מראת תקרה (כן זה קיים עדיין).
יאללה, עכשיו אני מוכנה לסגר🙌🏼
אז כן, אחרי 3 חודשים זה נגמר. (שוקינג)
והמחשבה היחידה שעוברת לי בראש מאז יום שישי
היא
איך
פאקינג
חוזרים
לזין
לבן?!
אני יודעת שבסוף זה יכאב, באמת שכן.
אבל פאק, אני פשוט לא יכולה להתכחש למה שקורה לי בגוף בכל פעם שהוא לידי.
אמן והוא ישאר לקצת יותר מהאחרים.
איך כל פעם שאני מצליחה להוציא אותך מהמערכת, מהמחשבות והחלומות שלי, אתה חוזר ומערער הכל.
איך בכלל אפשר לסרב למישהו שמכיר כל חלק בגוף שלי
יודע מה אני אוהבת, יודע מה אני שונאת
ויודע להשתמש בכל זה נגדי ולגרום לי להשתגע כל פעם מחדש.
כל הודעה כזאת מוחקת כל זכר לכבוד העצמי שלי, תוך פחות משעה אני כבר מתניעה את הרכב ונוסעת אליו.
אבל
לא הפעם
תקעת אותי במקום 8 שנים
לא מבזבזת אפילו עוד דקה.
מגיע לי יותר. סוף סוף הבנתי.
אין אצלי אמצע. אף פעם לא היה
כמה שניסיתי להתאים... אף פעם לא התאמתי.
קשה להיות אחת כזאת בעולם של אנשים בינוניים.
אז אני מזייפת כל הזמן.
מזייפת עניין.מזייפת שאיפות. מזייפת שמחה. מזייפת אורגזמות
אין מישהו אחד שהצליח לראות אותי בדיוק כמו שאני.
אני כבר לא מאמינה שזה יקרה.
אז אני ממשיכה לזייף
יום אחד, יהיה לי את האומץ להיות אמיתית.
ועד אז... אני רגילה בדיוק כמוכם.
