לעיתים אנו פועלים רבות עלמנת לרכוש לעצמינו נקודות זכות בעיני אנשים מסויימים, בם אנו
מזהים תכונות חיוביות, התנהלות זו או אחרת שלוכדת לה את תשומת ליבנו גורמת לנו לרצות בקרבתם
ברוב המקרים נקדיש את מירב המאמצים בכדי להצליח בכך, בייחוד באם בן אדם זה או אחר ראוי לכך
או אז נבחר להוסיף ולבחון שוב ושוב את טיב הקשר, ובכל התקדמות נגלה דברים חדשים עליהם ובמקביל עלינו
הרצון שלנו גובר על כל המאווים בשלב זה ומפלס דרכו בדרך להשגת היעד, משהשגנו את היעד המבוקש, סביר
להניח שזמן מה נתבשם משיכרונה של הצלחה זו, היעד נכבש בהצלחה יתרה ( ציינו נקודת זכות לעצמינו ) עמלנו די והותר עבורה, כך אנו אומרים לעצמינו, הגיע הזמן להנות מכך
כל צד שואב מהקשר הזה את מבוקשו, לכאן ולכאן הצדדים חשים נשכרים ומאושרים פה ושם נתקלים במהמורות הדרך ובאם הקשר כנה אמיתי וחזק דיו הוא ישרוד אותן
תקופה מסויימת ניחוח ההצלחה, קצוות הסקרנות, השיתוף, למידת החדש מציפה בנו אושר ברמות שלעיתים מדומות לריחוף..שלב החלומות בהקיץ...
תקופת הנחיתה על הקרקע המוצקה מגיע הישר בסיומה של תקופה מאושרת זו, שם לאחר שחלמנו יחדיו, לא תמיד את כל החלומות הגשמנו, יותר מכל ננסה לשמור על ריאליות מסויימת שתשמור עלינו חזרה לעיתים גם מעצמינו...שם במקום הזה נמצא אחד המבחנים המשמעותיים ביותר לדעתי, ההכלה של החיובי והשלילי באדם שבחרנו לצידנו, הצורך התמידי לשמור על האיזון הנדרש בכדי להוסיף ולחיות בשלמות עם הבחירה שלצערי לא כולם ממש זוכרים כמה התאמצנו להשיגה לצידנו....
היכולת לנשום נשימות נקיות ובמקביל לגרום לצד השני לנשום את אותן הנשימות בדיוק מצידנו, צורך בסיסי, חיה ותן לחיות, לאהוב ולטפח את הקשר ככל שניתן בכדי שיפרח בכל עת, לקום עם חיוך ולזכור תמיד שזכינו לכל זה, גם אם נדרשה עלמנת כך השקעה של מאמץ לא מבוטל מצידנו, זו זכיה .
לאתגר את הקשר בכל שלב, אפילו בדברים הכי קטנים שבד''כ רובינו לא ממש רואים בהם דבר...הם המשמעותיים ביותר לעיתים עד כדי יכולת השפעה חדה לחיוב או שלילה.
התקופה שלאחריה היא התקופה השקטה, שקט כשמו כן הוא, שקט, לוחש, מוכר ובתוכו אחד הסיכונים הכי גדולים לדעתי, השלווה הזו שבה אנו נתפשים לעיתים גובלת אצל חלקינו בשאננות יתר, יש שיגידו עייפות החומר, לא כך הוא הדבר, טעות גדולה לחשוב שאותם אלו שרכשנו לצידנו, במאמץ לא מבוטל יש לציין, שבהם
ראינו לא פעם את התכונות הכי יפות שצדו את עינינו, גרמו לנפשינו לפרוח, למוחינו לנבור שוב ושוב בדרך אליהם, לפתע מפנים את כל האנרגיות בנסיון לשנות בהם דבר או שניים, או יותר.. לטובתינו
הקשר הופך שגרתי הלכה למעשה, שם טעות סוחפת טעות ובמהרה מגיעים למבוי סתום...
אלו שהערצנו את תכונותיהם, את אופיים, את הלך רוחם, הופכים למובן מאליו!
אייך?!
למה?!
ואני אומרת בל יופתע כל אחד מאיתנו באם אותו "מובן מאליו" יקום יעשה מעשה, ויבחר בעצמו לא להיות שם יותר עבורינו, למרות כל הדרך רצופת הכוונות הטובות והרצון העז ישנו שלב שזה בלתי אפשרי לחלקינו ולא מן הנמנע שצעד כזה יגיע...
חסרונו של אותו "מובן מאליו" יורגש היטב שהרי השקענו בו את מיטב מרצינו וזמנינו, הרגנו חלום יפה ...שלנו ומקביל של הצד שחפץ בכל אשר הנחנו למולו באותן השעות..ואילו הוא יכול להפוך המאושר באדם באם ימצא במסע הזה של חייו, אדם שידע להעריך כל תכונה קטנה כגדולה הטבועה בו ולקבלה כפי שהיא ובעיקר ידע לשמור עליהן לצידן שלו עצמו, לטפח להעצים ולהתעצם מעצם נקודת הרצון החזקה הזו בתחילת הדרך...
שום דבר ואף אחד, אינו מובן מאליו
וגם אנחנו
לא.
