שירבוטים

את הלבד שלי הכרתי

ולי ראוי כבן זוגי

את הלבד שלי חבקתי

והוא השקיט את סעור ליבי

הלכתי לאיבוד בן אנשים

ניסיתי לחפש דמויות דומים

ואין אחד כמוני

אין עוד לב כשלי

חוץ מלבדי

מלבד שלי

ואת הלבד שלי מצאתי

גיששתי בתוך האפלה

ישבנו אז בשעת ערביים

סעדנו את מטעמנו,

שתינו את חיינו לשוכרה.

ושוב פגשתי לי איש זר

ולא ידע עצבות היא מה

לא הכיר ישות כלואה

לא הבין את השלווה

אל הלבד שלי נכספתי

בשעות הסואנות בין אנשים

ואל הלבד שלי שטופת אהבה

אהיה לשארית כל החיים.

עצבות מעיקה עליי בתקופה האחרונה,

רוצה מערכת יחסים, להתאהב, להרגיש שייכת לפה,

אבל כל מה שנקרה בדרכי, פשוט לא מתאים

זאת שאיפה גדולה מידיי לרצות למצוא במישהו תכונות כגון, חוכמה, כנות, כבוד, סבלנות?

אני מרגישה כמו חייזר במקום הזה..

מתי שכחנו להתייחס אחד אל השני ברגישות ובכבוד

לזכור שבצד השני יש גם כן בן אדם.

מתי התחלנו להסתכל אחד על השני כאמצעי.

אני לא רוצה בן זוג לשמש לי רק כאמצעי,

אני רוצה מישהו לחוות איתו חוויות, להרגיש לכאוב ולדאוג. כזה שיהיה חבר טוב. ומאהב.

מתי זה נהיה בסדר לקחת בחורה לדייט וללחוץ עליה בלי בושה?

או לשקר בלי הכרה רק בשביל זיון?

מתי נהייתה מקובלת הצפייה שבחורה תקפוץ עם כל גבר זר למיטה?

תזדייני איתי ואח"כ ניראה אולי זה יעבוד בנינו.

העולם הזה נהיה כל כך שיטחי וזה פשוט מגעיל אותי.

ואיפה אני כותבת את הפוסט הזה חח

בתוך קן הצרעות.

בא לי לחזור לתמימות של הילדות ופשוט להשאר שמה לנצח.

Freedom's just another word for  nothin' left to lose

Nothin',  don't mean nothin' hon' if it ain't free, no no

היא פשוט קוראת אותי מילה במילה..

למה להשאר בארץ?

כי אני מאוהבת בארץ

כי זאת המורשת שלי בין אם אני אתיאיסטית או לא

כי אני יכולה לבקר בירושלים (משאת ליבי) מתי שמתחשק לי

כי האנטישמיות פחות מורגשת

כי יש פה משפחה וחברים

בגלל התרבות החמימה

למה לעזוב את הארץ?

כי המדינה בגירעון של 48 מליארד ומישהו צריך לשלם את זה (מיסים)

כי הממשל כל כך מושחט שכבר אי אפשר לדעת למי להאמין

כי החברה נהייתה כל כך שיטחית שכל קידום מקצועי שהוא חייב להתלוות בניתוחים פלסטים, צביעת שיער ובניית ציפורניים

כי זאת נהייתה נורמה לשקר ולרמות

כי יש כל הזמן הרגשה שכולם מנסים לאכול פה אחד את השני

כי המשכורות פה הן משכורות רעב, אני עדיין תקועה אצל ההורים, ובשביל להתקדם פה בקריירה צריך עודף של פרוטקציות.

כי יש יותר מיידיי אנשים שחיים פה על חשבון המשכורת הזעומה שלי.

כי אני לא מרגישה שאני מכירה אדם אחד שאני באמת יכולה לסמוך עליו.

ובדיחה לקינוח-

איש אחד זומן לבדיקת חשבונותיו במס הכנסה.
הוא שאל את הרואה חשבון שלו איך כדאי לו להתלבש.
"תלבש את הבגדים הכי גרועים שלך ונעלייים קרועות, שיחשבו שאתה עני מרוד", השיב לו הרואה חשבון.
הוא שאל את עורך הדין שלו את אותה שאלה, אבל קיבל תשובה הפוכה.
עורך הדין אמר לו, "אל תתן להם להפחיד אותך. תלבש חליפה מפוארת ועניבה."
די מבולבל פנה האיש לרבי, שיתף אותו בקונפליקט וביקש את עצתו.
"אני אספר לך סיפור", אמר לו הרב, "בחורה שעמדה להינשא שאלה את אמא בליל החתונה מה ללבוש.

'לבשי כותונת מבד עבה, ארוכה, שתגיע לך עד הצוואר מצד אחד ועד גרבי הצמר מהצד השני', ענתה לה האם.

אך כשהבחורה שאלה את חברתה הטובה מה ללבוש ענתה החברה, 'לבשי את הכותונת הכי סקסית והכי חושפנית שיש לך'."
האיש לא הבין, "אבל רבי, מה הקשר בין זה לבין הבעיה שלי עם מס הכנסה?"
"זה בכלל לא משנה מה תלבש", ענה לו הרב, "הולכים לדפוק אותך בכל מקרה…"  

יום נפלא :)

לא הכרתי אותך טוב בשם שלך, אבל הכרתי אותך טוב דרך שירך

אולי אני לא בדור הנכון, הדור שהפסיד את האומנות שלך

כי אתה כותב שירים בין המוכשרים ביותר שהיה לנו

ואני יכולה רק להעריץ את הכישרון שלך פה, מרחוק

יהי זיכרך ברוך.

זאת הייתה עוד אחת מהפעמים שניסינו בניסיון נואש לממש את יחסי "הכאב" שבנינו.

הסתגרנו בחדר שלו,

הוא גרר אותי בכוח למיטה, הפשיט אותי,

הסתכלתי עליו במבט של "נו, מתי תקשור אותי?"

אבל הוא לא קלט,

ניסיתי להתנגד, לברוח לו, להלחם בו,

שוב הוא לא קלט,

אז התחלתי לערער את הביטחון שלו, קצת,

"אתה לא יכול לשלוט בי!", "אתה לא כזה חזק..", "לא תצליח לתפוס אותי..."

הוא עדיין לא קלט.

ואז אמר לי בהכרזה מטומטמת והורסת, "את נשלטת בלאיי!".

אז פשוט שכבנו, והכל היה רגיל, ומשעמם.

חלמתי את דמותך,
ונשאר לי הטעם המתוק של העבר.
אולי היית מעט פזיזה,
אולי לפעמים גם טיפשה.
רציתי שתשוב,
להעניק לך חיוך,
וגם עוד חיבוק.
לבלות עוד רגע במחיצתך,
לחוש אושר.
עוד רגע קט,
בו הלב שלי מודה לך,
על אותה תחושת החמימות.
תשוב להיות לי אהוב,
תשוב,
כי בלעדייך,
אין לכלום משמעות.

הרגע המרגש הזה בחיים,

שאת מגלה כי על חמאת הבוטנים שלך כתוב:

"אזהרה לאלרגנים:  מכיל בוטנים"