הכל בזכות....

חושב עליה, המון.
חושב עלינו, המון.

חשבתי שאהיה שלה, אולם השלמתי עם כך שלא, שהקירבה והאהבה חשובים יותר.
אך עדיין, כשחושב עליה עם "אחר", ליבי מגביר מהירות, וביטני מתהפכת קלות, אך יודע שזה בשבילה יותר מאשר בשבילו, ומקווה, שלא אשאר מאחור.
שלם עם זה. מגיע לה, רוצה שתרגיש, רוצה שתחווה. כל כך רוצה שתיהנה כי היא היקרה לי מכל, היא השניה שלי, האחת והיחידה.

חושב עלינו, ומרגיש שלם. יודע שההנאה תהיה רבה בגלל הקירבה, בגלל האהבה, בגלל ההערכה לזוג. יודע שתקרב, יודע שתחזק את מה שיש.

עוד צפויים לנו ימים קשים של מורדות וכאבים, אך יותר מכך צפויים לנו ימים מאושרים, ימים של למידה, ימים של קירבה שרק מעטים מכירים וזוכים לה.

יודע שזו רק תחילת הדרך, כי אנו הרי צעירים וכבר לא מתלהבים....

כבר דיברנו על כך המון, אבל בכל זאת זה נמצא פה, זה פה מההתחלה, הכל התחיל בגלל זה.

המקום , הסיטואציה, לראות דרך עיניך הענוגות אותנו מתענגים, לחוש את התשוקה, להריח את המגע.

הכל ראשוני, בתולי, לה ולו. כל כך מהנה, כל כך מענג, כמו שחשבתי, כמו שציפיתי, כמו שחשבתם. מרגיש כל כך מושלם, להיות שם בשבילה, להיות שם איתו.

כל כך קרוב, ממש במרחק נגיעה, אך עם זאת כל כך רחוק.....
כל כך קרוב, אך עם זאת כל כך רחוק שהנגיעה הופכת לכמעט ובילתי מורגשת ונשאר רק הניחוח בשיא עוצמתו, מעצים את התשוקה, מעצים את הדמיון.

הלוואי....

זה התחיל כשיחה לא תמימה, עם כוונות לא תמימות והפך לדבר עוצמתי, שואב, חזק וממכר.

מאז אותה שיחה קרו הרבה דברים, טובים, פחות טובים. הרבה אנרגיות, חיוביות שליליות, וכן גם הרבה חרמנות ותשוקה.
חרמנות ותשוקה אשר עם הזמן נותבו למקומות נכונים. נכון היו מעידות ועוד יהיו, אך בהחלט התחושה היא טובה, המרגש הוא חמים, של בית, של אהבה, תחושה שאלך בעיניים מכוסות אחר הקול, ללא חשש ללא מורא.

הפנטזיות הן גדולות, אך מקומי ברור, ללא ציפיות ללא כוונות, טוב לי ככה, טוב לי במקומי. הפנטזיות יישארו, איתי, בראשי, וייענגו אותי עד אין סוף, ייענגו אותי בשעת משבר, ייענגו אותי כשאהיה לבדי, אך איתם בראשי.

תודה לך....