לפני 15 שנים. 14 באוקטובר 2009 בשעה 8:54
זה התחיל כשיחה לא תמימה, עם כוונות לא תמימות והפך לדבר עוצמתי, שואב, חזק וממכר.
מאז אותה שיחה קרו הרבה דברים, טובים, פחות טובים. הרבה אנרגיות, חיוביות שליליות, וכן גם הרבה חרמנות ותשוקה.
חרמנות ותשוקה אשר עם הזמן נותבו למקומות נכונים. נכון היו מעידות ועוד יהיו, אך בהחלט התחושה היא טובה, המרגש הוא חמים, של בית, של אהבה, תחושה שאלך בעיניים מכוסות אחר הקול, ללא חשש ללא מורא.
הפנטזיות הן גדולות, אך מקומי ברור, ללא ציפיות ללא כוונות, טוב לי ככה, טוב לי במקומי. הפנטזיות יישארו, איתי, בראשי, וייענגו אותי עד אין סוף, ייענגו אותי בשעת משבר, ייענגו אותי כשאהיה לבדי, אך איתם בראשי.
תודה לך....