הכל בזכות....

מה יהיה מחר?

אחרי המון זמן, שוב נפגשים.
מודה, המון זמן בגללי....
הפעם האחרונה היתה כחלום, החברה, התפאורה, הזמן והמלים....

בטוחני שגם הפעם תהיה לא פחות מקודמותיה.
יודע כי התפאורה - לא חשובה, זמן - יש בשפע (אע"פ שיודע שגם זה לא יספיק), ויודע כי המלים , והמבטים יעשו אותה לבילתי נשכחת.

מחכה לה בקוצר רוח, ומקווה שמאותו הרגע שבו עיני תיראנה אותה, הזמן ייאט לכתו, כדי שאוכל לנשום, להתבונן, וללמוד מה שיותר ממנה, מהרגע, מהחיבור.

והקטנה, בטח כבר גדלה הא....?