הכל בזכות....

היה זה שבוע שהחל בציפייה לקראת אותה פגישה.
היה זה שבוע שבנוסף לאותה פגישה היתה עוד אחת, מהנה לא פחות מקודמתה.
היה זה שבוע עמוס בלבטים, כעסים ומחשבות רבות.
היה זה שבוע שבו מקומות, ספסלים ודרכים קיבלו משמעות נוספת, מיוחדת.
היה זה שבוע ששירים הרטיטו לבבות, ביחד בפעם הראשונה וייזכרו ככאלה.
היה זה שבוע שבו התמודדנו עם הבקשה שקיוינו שלא תגיע.
היה זה שבוע שבו התמודדנו עם האמת ונוכחנו שהלב מנצח לפעמים את הראש, למרות ההכנות המקדימות, וטוב שכך.

היה זה שבוע שהסתיים באופטימיות ענקית.

יקירתי, השבוע התמודדת עם בעיות, כעסים ולבטים קשים ולעתים אף קשים מנשוא, ואני גאה בך על הצורה שבה עמדת להם, והמשכת קדימה. שמח שהיו מילים שלא נאמרו למרות הלחץ שהפעלתי עליך.

אנו, ובעיקר את, יקירתי, עומדים בפני תקופה קשה, תקופה אשר תקרב בינינו, תקופה שתחזק אותנו, תקופה שבטוחני תעצים את מה שבינינו.

ולכל מי שהיה ספק, שיקרא למעלה.
אני כאן! ואין לי שום כוונה ללכת לשום מקום.
בטח ובטח שלא לוותר עליך..., עלינו....

אני, יפתי, שלך לעד!!!