לפני 11 שנים. 16 בפברואר 2013 בשעה 14:11
נזרקנו לכאן.
זו התחושה.
חצי אישה , חצי גבר . יישות מלאת תודעה (?).
אנו בוהים בחלל החדר. מצטמקים בחלל החיצון. מצמצמים תנועה.
ישנה מודעות ? כמו הדמעות היא מתגלשת פנימה.
בחלומי חלמנו , על השמש הגדולה.
ובעודינו יושבים בתא הטייס של חללית האם , נחרדנו לגלות שאנו גוף ללא יכולת תגובה . נשאבים אל אמא פנימה.
הטמפרטורה המשיכה לעלות , אנו נבלעים באור הצהוב כתום.
הקפטן פקדה עלינו להפטר מכל נטל . להשליך אל החלל הגדול כל דבר לא שימושי.
ראיתי את מצבורי המזון שלנו שטים להם בשחור הגדול.
ראיתי אלפי חיילים מדרגים נמוכים , נתלים אחד על השני , מחפשים גם במוות הבטוח תקווה.
לא יכולתי לשמוע שום רעש חוץ מאת הלהבות של אמא קוראות לנו בחזרה.
