גשם

תהילה חבטה את חבטת ההגשה שלה, ידה נשלחה גבוה גבוה וכל גופה התמתח. החצאית הלבנה הקצרצרה שלה התרוממה בדיוק מספיק בכדי לחשוף תחתונים לבנים ולחים, ספק מזיעה ספק מהמחשבות האירוטיות הבלתי פוסקות שהציפו את ראשה בכל פעם שהיתה גונחת את הגניחה האופיינית שבאה עם החבטה. לכל חבטה היתה גניחה משלה, היא ידעה כיצד זה נשמע, למען האמת היא התאמנה רבות על הגניחות הללו, הצליחה לדייק אותן עד לרמה בה המטען המיני שמועבר היה בדיוק מספיק בכדי לא לחצות את הסף. אולם האפקט פעל לשני הכיוונים – שטף המחשבות האירוטיות, הרטובות, הנוטפות, הסמיכות, היה כל כך רחב שתהילה כלל לא טרחה לבלום אותו, היא פשוט נתנה לו להציף אותה, למלא אותה, לאפוף אותה במין הילה, ענן כותנתי של סקס מזוקק. כל משב רוח עדין שחלף בין ירכיה החטובות, נוטפות הזיעה, החמות ממאמץ העביר בה זרמים שהתנקזו אל תוך הבטן שלה במערבולת עדינה. כולם הרגישו את הנוכחות המינית שלה, הקהל, השופטים, אפילו השחקנית היריבה. תהילה לא רק שלמדה להינות מהנוכחות הזו, היא החלה לשים לב שככל שהתחושות חזקות יותר כך היא משחקת טוב יותר.
לעיתים היתה אפילו חשה כאילו אינה משחקת כלל, כאילו התנועות קורות מעצמן, הגוף שלה נע אינסטינקטיבית, מחליט החלטות בעצמו, התשוקה המינית ותאוות הניצחון התערבבו להן יחדיו עד שהמשחק הפך לריקוד פרימיטיבי ומרהיב של כישורים ויכולת שנמצאים בזרימה אחת. האקסטזה של הניצחון שלעולם לא איחר להגיע הפכה עוצמתית לא פחות מאורגזמה. לעיתים לאחר שניצחה היתה תהילה מרגישה דחף מוזר לזנק אל מעל הרשת, אל צדה של השחקנית השניה ולהוריד אותה לריצפה במחי יד עדין. המבט המובס, הכנוע שהיו נותנות בה אותת שלא היו יכולות להתנגד אף לא לקטנה שבתנועותיה. ואז להתיישב עליה או להניח עליה את רגלה ולהרים יד אל הקהל המריע, והיא ידעה שהוא יריע, לא היה לה ספק. לעיתים בעודה מתקלחת היתה מפנטזת על רגעים שכאלה, מדמיינת אותם עד הפרט הקטן ביותר.. את בית החזה והבטן של השחקנית המובסת מתאמץ לעלות ולרדת תחת משקלה, את המבט שהיתה נותנת בה מלמעלה שכאילו אומר "את תנשמי רק ככל שאותיר לך".
מידי פעם היתה תהילה מגישה בדמיונה את ידית הרקטה שלה אל שפתיה של השחקנית השניה בדרישה שתנשק את הכלי שהביס אותה ובכך תכיר בעליונותה של המנצחת.. השחקניות שהפרו את דמיונה לא היו היפות ביותר, למען האמת תהילה מעולם לא נמשכה לנשים, אלו שכיכבו בחלומות הכיבוש שלה היו דווקא השחקניות הטובות, אלו שהיו בטוחות שהן הטובות ביותר, אלו שנראו מפוכחות, כאילו התבוסה שהנחילה להן העירה אותן מחלום מוגן ונעים והפכה אותן לחשופות. כמה פעמים תהילה אף הרחיקה לכת ודמיינה את עצמה נצמדת לאחת מאותן שחקניות לחיבוק ספורטיבי, בעוד שיד אחת מתגנבת אל בין רגליה. אצבע אחת, האמצעית, תסיט את התחתונים ותשתחל פנימה אל תוך גופה הנדרך של השחקנית המובסת. היא תיקפא ברגע שתצליח לעכל שתהילה חדרה לתוכה, לא רק שהכריעה אותה על המגרש, היא כעת מצאה לה גישה אל תוך גופה, אל תוך פנימיותה, ולא היה דבר שביכולתה לעשות מבלי לחשוף את מבוכתה בפני הקהל כולו. תהילה רצתה להביט לתוך עיניה בדיוק בנקודה זו ולראות את הכעס, התיסכול, חוסר האונים, המבוכה והתחינה האילמת לשיחרור, היא רצתה לחוש אותן נתונות לחסדיה באופן שלם ומוחלט.. בנקודה זו תמיד היתה תהילה גומרת, ממלאת את חדר המקלחת השמור שלה בגניחות עדינות של התעלות גופנית ונפשית. באופן מפתיע ביותר דווקא אז קולה היה עדין יותר, נשי יותר, מתקתק..

התמונה האחרונה שעלתה בדמיונה לפני שהיתה יוצאת להתנגב ולחזור לעולם האמיתי היה של החיבוק העדין בו היו שתיהן מתחבקות לאחר הכניעה המוחלטת, לאחר האורגזמה הנפשית. לרגע אחד קטן היא אהבה את אותה שחקנית שדקות קודם לכן היתה שרויה במאבק מר איתה, שדקות קודם לכן היתה איום..

לעיתים היתה תהילה מקצינה את הפנטזיה, יתכן שהשחקנית השניה דידתה בטעות אל חדר המקלחת שלה, אולי היא הספיקה לתת בה מבט נבוך ולהשפיל את עיניה, אולי היא אפילו מלמלה משהו.. או שאולי היתה זו תהילה שעקבה אחריה והתפרצה לתוך חדר המקלחת בעצמה. ללא מילים תהילה תצביע אל הריצפה והשחקנית העירומה תרד לברכיה בעודה מביטה מעלה בחוסר אונים מהול בציפיה דרוכה. תהילה תגיש לה את הרקטה וכעת לא תסתפק בנשיקה, הידית תחדור בינות לשפתיים מתוחות וללסת פעורה, היא תחדור עמוק פנימה אל תוך פיה החם, ואז לאט לאט תחליק החוצה, כמעט כל הדרך, רק בכדי להידחף פנימה שוב. לפני שהיא תספיק להתרגל תהילה תשלוף את הידית מתוך פיה החם ותמסור לה את הרקטה כולה. ואז במחוות יד קטנה תסמן לה להחדיר את הידית אל תוך עצמה, על פי תנועות האצבע של תהילה היא תניע את הרקטה קדימה ואחורה, פנימה והחוצה.. לא, לא בכדי שתגמור.. תהילה תשב על ספסל לצידה, תניח רגל אחת על בטנה, תביט אל תוך עיניה בבעלות ואצבעותיה ירדו מטה אל בין רגליה החטובות, שהיו בעצמן מקור לפנטזיות כה רבות. היא תענג את עצמה מבלי לנתק את מבטה מעיני השחקנית המובסת, הנחדרת, השרויה לרגליה. בשביל תהילה האורגזמה לא היתה העיקר, היא היתה הכלי, היא רצתה לגמור מעליה, דרכה, בהשתמשה בה כאמצעי, כחפץ, כשלל המגיע למנצחים, תהילה רצתה להיצרב עמוק לתוכה.
היא דימיינה את הרגע בו הן יפגשו שוב, על המגרש, אולי מחווה קטנה ובלתי מורגשת שתהילה תעשה בידית הרקטה ועל הצמרמורת שתעבור בגופה של יריבתה ברגע בו תבחין בה. גם בנקודה זו היתה מביאה תהילה בדרך כלל את עצמה לשיא... ובחלוף השקט שלאחר הפורקן היתה תוהה לעצמה אם יהיו לדבר שכזה השלכות ואם הן שוות את החויה..

אם היתה חולפת על פני אחת מאותן שחקניות שהביסה במקרה בעודה יוצאת מהאיצטדיון אחרי שסיימה לענג את עצמה, היתה תמיד חשה כאילו היא עומדת לומר לה דבר מה, כאילו בחדר המקלחות השני התרחשה אותה הפנטזיה מנקודת המבט ההפוכה. האם יתכן ששתי הנשים המסופקות חולפות זו על פני זו, שתיהן חשות התרגשות קטנה, כאילו שותפות לסוד כל כך כמוס, כל כך עמוק וראשוני שאפילו השותפה לא מודעת אליו לחלוטין, מוגשמות מעצם הנוכחות אחת של השניה..? התהיה הזו היתה מפתה מספיק ומענגת בפני עצמה..