גשם

"רק אני?" ניר מעולם לא החשיב את עצמו כסוטה, כן הוא היה ליבראלי יחסית במיטה, אבל אף פעם לא הלך רחוק מידי. "רק אתה" היא אמרה וחייכה בסבלנות. ניר החל לפשוט את בגדיו, תחושה מסויימת של ריגוש עברה בו, החויה היתה חדשה לחלוטין. שירה הביטה בו בדממה, הוא לא ניסה להגן על עצמו, לא דיבר יותר מידי, לא היה נמהר, פשוט עשה את מה שהיא ביקשה ממנו בדממה, היא העריכה את זה.
מאז אותו אחד היא מעולם לא חשבה לנסות "להמיר" ונילי, לא רק שזו היתה טירחה רבה מידי אלא שהסיכוי לאכזבה גבוה מאוד. היא היתה קצת בודדה, הרבה תשומת לב, אבל הכל על פני השטח, כמעט שנה שלא היה לה משהו מעבר לריגושים זולים. למען האמת אולי היא העדיפה את זה ככה, בפעם האחרונה שהיא התאהבה היא איבדה שליטה, איבדה שליטה ונפגעה, נפגעה מאוד. הבדידות עם זאת עשתה את שלה, היא התגעגעה לתחושת העומק, לאינטימיות, לביטחון הרגשי השקט שמתלווה למערכת יחסים. האם אפשר לשלב אהבה ונילית עם בדסמ? יתכן שכן, אבל היא עצמה מעולם לא הצליחה. ניר סיים לפשוט את בגדיו ונעמד מולה עירום לחלוטין, "ככה בסדר?" הוא נתן בה מבט נבוך. שירה ציינה לעצמה בסיפוק שהוא אפילו לא שאל אם "גם את התחתונים?", היא בחנה את גופו מכף רגל ועד ראש וכשהגיעה לעיניו חייכה ואמרה "זה בסדר גמור" ובכך הוסיפה עוד רובד או שניים לשאלה ולתשובה. ניר הסמיק ונאבק בחיוך שעלה על פניו, היא יכלה לראות אותו נרגע ומשתחרר לאט לאט. בדרך כלל היא לא היתה לוקחת הביתה גברים שהכירה במועדון, אבל היה בבחור הזה משהו שונה. אולי היתה זו הכנות שלו, האופן שבו דיבר מבלי לנסות להתגונן, מבלי לנסות להרשים, הוא היה מאוד חשוף מהבחינה הרגשית וזה הרגיש לה בטוח. אולי היו אלה הדברים שאמר, כשהיא סיפרה לו מה היא עושה למחייתה הוא לא שפט אותה, לא העביר ביקורת, לא ניסה לשדל אותה לשום דבר, הוא פשוט קיבל את זה ושאל אותה לגבי אינטימיות. כך, מבלי להתכוון הוא נגע ישר בנימי הרגש החשוף שלה. או שאולי היה זה המבט שלו, העיניים שלו נראו לה טובות, מקבלות, מכילות.

"עכשיו תניח את הזרועות שלך על הכתפיים שלי, לא את כף היד אלא קצת אחרי" ניר התקרב אליה ועוד פרץ של אודם הציף את פניו, היא היתה יפייפיה. כשהוא יצא מהבית באותו לילה הוא אפילו לא חלם על האפשרות שזה יגמר כך, כן הוא קיווה להכיר מישהי, אבל הרעיון של סטוץ לא היה במוקד, כל עניין יחסי השליטה כלל לא עלה בדעתו. הוא אהב מוזיקה כבדה, וזו הסיבה שבחר באותו מועדון, אחרי תקופה ארוכה מאוד של היעדרות. ניר היה בסופו של תהליך החלמה ממערכת יחסים לא קצרה שהסתיימה באופן כואב במיוחד, יתכן שזה היה הדבר שהפשיט ממנו את כל הקליפות, שהשאיר את הלב שלו חשוף. כשהוא דיבר איתה הלב שלו רטט, כמו תיבת תהודה יתכן שהדבר גרם לאותו הרטט גם אצלה. היא היתה לבושה בדיוק כמו שאהב, מכנסוני ג'ינס קצרים שחשפו רגליים ארוכות, מגפיים שחורות גבוהות יחסית, גופיה שחורה שכיסתה חזה קטן ועדין, איפור שחור כבד יחסית ולק שחור על קצות האצבעות. היא שידרה פשטות אפלה ואצילית.

"אתה רוצה לנשק אותי?" שאלה שירה את ניר שעמד שם עירום ממש מולה, "כן" הוא ענה וחש קצת יובש בגרון, היא הביטה למטה וראתה שהוא קשה לחלוטין. "בקרוב" היא אמרה ברוך ויד אחת שלה ירדה ללטף את האיבר שלו שנע קצת מעלה ומטה בעת שקצות האצבעות ריפרפו עליו. היא לא היתה צריכה לומר לניר למקד את עיניו בשלה, הוא עשה זאת בעצמו, אפילו לא מציץ לרגע לראות מה עושה היד שלה שם למטה. כך שירה יכולה היתה לצפות בהנאה בדיוק ברגע בו עיניו התרחבו בהפתעה המלווה בפחד כשהיד שלה התהדקה לפתע מסביב לאשכים שלו. היא לא לחצה חזק, רק מספיק בכדי שירגיש אותה שם, בכדי שיחוש את המגע התקיף וההחלטי ויקבל אותו כעובדה. ניר הניע מעט את האגן אחורה, אך ברגע שחש את המשיכה עצר וחזר חזרה ורעד קל עבר בו.
כל גבר מכיר את גלי הכאב הבלתי נסבלים שיכולים להיווצר גם ממכה קטנה ומקרית באיזור הרגיש הזה, ניר לא היה יוצא דופן, קצב הנשימה שלו השתנה והן הפכו להיות קצרות ומהירות. "אני מכאיבה לך?" שאלה אותו שירה, שרצתה מידע על מנת לכייל את הלחץ לפי מידת הכאב שחשקה בה באותו הרגע. "קצת, זה יותר מפחיד מכואב.." ענה ניר בכנות האופיינית. "מצויין" היא אמרה "כעת אני רוצה שתבין משהו. המצב שבו אתה נמצא עכשיו כמובן לא יכול להימשך יותר מידי זמן, מתישהו זה יגמר והאוטונומיה שלך תוחזר אליך. אבל בינתיים אין לך שום אוטונומיה, אתה יכול לנסות להשתחרר, לנסות לדחוף אותי ממך, אפילו לנסות לתקוף אותי, אבל הרבה יותר מהר מכל מה שתעשה אני אלחץ הכי חזק שאני יכולה.. ואתה יכול לדמיין כבר את ההמשך...". ניר החל למחות "אני לא.." אבל שירה השתיקה אותו. "אני יודעת שאפילו לא חשבת על זה, אבל אני רוצה שתבין את גבולות הכלא שלך, אחרת זה לא מעניין".
ניר שתק,  קול הדיבור שלה הפתיע אותו בכך שהיה רגיל לחלוטין, בדיוק אותו טון בו דיברה איתו מתחילת הערב. היא לא עטתה על עצמה מסיכה, היא לא עשתה הצגה קשוחה בשבילו, זו פשוט היתה היא, מי שהיא היתה. "כעת נניח כמה חוקי יסוד. דבר ראשון מעכשיו אתה קורא לי אלילה, זה מובן?" ההיכרות היחידה של ניר עם עולם השליטה היתה דרך סרטוני פורנו, זה ריגש אותו, הביא אותו לגמור, בין יתר הדברים, יתר ה"קטגוריות", שליטה היתה פשוט עוד קטגוריה מעניינת נוספת שאף פעם לא ייחס לה מעמד מיוחד. הניגוד החריף בין הזיוף שהיה ניכר באותם סרטונים לבין מה שעמד מולו כעת השאיר אותו מבולבל. עד לרגע זה הוא חשב שהוא יודע בערך מה הולך לקרות, לפחות בקוים כלליים. קשירות, כמה הצלפות, אולי כיסוי עיניים, אולי צביטות, פקודות, אולי אפילו קללות. רוב החומר שנתקל בו היה באתרי סקס רגילים, התחושה כעת היתה חדשה לו לחלוטין. "כן אלילה" הוא ענה והיובש בגרון התגבר. "דבר שני" שירה המשיכה, "אתה לא זז קדימה ולא אחורה והידיים שלך לא זזות מהכתפיים שלי אלא אם כן אני מרשה לך, זה מובן?" היא אמרה ומבטה ממש ננעץ לתוך עיניו. "כן אלילה", היא נראתה לו אפילו יותר יפה כעת משנראתה קודם לכן, משהו בה קרן. "ודבר אחרון" היא הוסיפה "אתה לא מצנזר שום דבר, לא את הכאב שלך, לא את הרגשות שלך, לא את הרצונות שלך. זה מובן?" ניר חש אפילו יותר חשוף בעוד המשמעויות של מה שביקשה, לא, דרשה ממנו שקעו. "כן אלילה" הוא אמר. "יפה, אתה קולט מהר וזה מצויין. אני רוצה שתחשוב טוב ותגיד לי אם אתה מרגיש מוכן להתחיל".
זו היתה הפעם הראשונה בה ניר עצם את עיניו מאז שאחזה בו ושירה חשה צביטה קטנה במקום מאוד עמוק. "כן אלילה" הגיעה התשובה המיוחלת לאחר כמה שניות. שירה לא אמרה דבר, העיניים נפגשו שוב ותחושת הקירבה האינטימית חזרה והציפה את שניהם. ידה של שירה החלה להתהדק, ניר עצר את נשימתו אבל מבטו לא מש מעיניה. הלחץ גבר ואיתו הכאב, אנחה קטנה בקעה מגרונו, שפתיה של שירה נפתחו בעדינות והיא נשמה. לרגע היה נדמה לניר כאילו היא נושמת פנימה את הכאב שלו. הלחץ גבר והכאב החל להקרין סביב האגן שלו "אהההה", ניר נאנח לאט, שפתיה של שירה נפתחו קצת יותר וראשה התרומם קצת בזוית, עיניה נשארו מקובעות באלו של ניר, תרות, בוחנות. הלחץ התגבר וניר כבר הגיע למה שחשב שהוא סף הכאב שלו. האנחה הפכה רמה יותר והברכיים שלו החלו להתכופף, אך שירה לא הרפתה. "אתה ממש רגיש" היא אמרה בקול רך, מעין לחישה מפתה, "זה טוב" היא כמעט גנחה את המילים האחרונות והגבירה את הלחץ.
"כואב כואב כואב כואב כואב" ניר חזר על עצמו הרבה פעמים ומהר ונראה שגופו איים לבגוד בו ולנסות להתחמק, הברכיים חשו כאילו איבדו את כוחן להחזיק אותו. "אני יודעת מותק, אני יודעת" שירה החליטה להשתהות קצת ברגע הזה, קצת לפני שהיא מעבירה אותו את הסף, כשהוא ממש על הקצה. ניר ראה את העונג על פניה ואת המבט המסוקרן שלה שהרגיש כאילו הוא מתחפר דרך עיניו אל תוך נפשו. "תנשום עמוק" שירה אמרה, זה נשמע כמו הצעה, עצה ידידותית מתוך סימפתיה לכאביו, אותם כאבים שהיא עצמה מעבירה בו, משהו עמוק בתוכו החל לנוע. "כואב מידי, אני לא יכול.." ניר לחש ועצם את עיניו בכאב. "עיניים" שירה פקדה ובקולה שמץ של כעס על כך ששטף התחושות נמנע ממנה לפתע, בכך היא הפתיעה לא רק את ניר אלא גם את עצמה, נראה שזה היה חשוב לה, וזה היה קצת מפחיד לשניהם.
ניר פקח את עיניו ונתן בה מבט קשה, "מה אתה מרגיש?" קולה חזר להיות עדין ורך. "זה כואב לי מידי.." הוא ענה אבל התאמץ לשמור את עיניו פקוחות בשבילה. "לא לזה התכוונתי מתוק, התכוונתי לרגשות שלך, תאר לי אותם, אל תצנזר כלום" ניר חשב לרגע ואמר "כעס, זה מכעיס אותי שאת מכאיבה לי, שאת כאילו באה לנחם אבל לא באמת ושיותר חשוב לך שאני אחזיק את העיניים פתוחות מאשר להקשיב לי ולהבין שאני באמת לא יכול יותר" ניר אמר את המילים אבל הכעס לא ניכר בקולו "אולי אני גם וגם" שירה אמרה "גם טובה אליך וגם רעה אליך באותו זמן, אתה לא אוהב את זה?" ניר שתק, הרצון הראשוני שלו היה לומר לה שלא, אבל הוא ידע שזו תשובה אוטומטית, ללא שום מחשבה. "נו?" שאלה שירה, "אני לא יודע" הוא ענה ושירה זיהתה את הכנות שבקולו.
כעת ניר שם לב שבמהלך הדברים האחרונים הלחץ של אחיזתה פחת והוא כבר נשם בחופשיות, שירה חייכה אליו. "עכשיו תנשום עמוק ותגיד לי מתי שאתה מוכן להתחיל שוב" היא אמרה והוא רצה למחות אבל לא אמר דבר, בסופו של דבר הוא רק הנהן ומייד חש בלחץ מתגבר. הפעם הקצב היה מהיר יותר ותוך מספר שניות כבר חש את פיק הברכיים, הכאב כבר החל להקרין לבטנו. "דיי.. דיי.." הוא לחש אבל שירה לא הרפתה "אתה שוכח לנשום חמוד" היא אמרה במתיקות. "למה את קוראת לי ככה?" הוא שאל "כי אתה חמוד" היא אמרה בטון מובן מאליו. "את שוב מדברת כאילו את מחבבת אותי אבל כל מה שאכפת לך זה מעצמך" הוא פלט, הפעם כן היה שם כעס, "אם אני כל כך חמוד אז אולי תפסיקי עם זה כבר?" הוא השתנק מכאב ורצה להזיז את המבט אך משהו בו עצר. אולי הוא פחד להכעיס אותה, או שאולי היה זה משהו אחר. "אמרתי לך כבר" היא אמרה בקול רגיל "אתה חמוד, אני אפילו מוכנה לומר שאני מחבבת אותך, אבל אתה יותר חמוד בעיני כשכואב לך, ידעת מי אני, ידעת מה אני עושה, ידעת שזה חלק ממני ובכל זאת דיברת איתי על אינטימיות. זאת האינטימיות שלי" ניר שוב חש את אותה תנועה עמוקה בתוכו, הוא הרכין מבט וחש נזוף ומבוייש. "עיניים!" שירה פקדה בתקיפות, על אף שהיתה מרוצה מהרגש החשוף שהביע, וניר מייד הישיר אליה מבט. שירה הרפתה שוב מהלחץ והשניים פשוט עמדו זה מול זו בדממה למשך פרק זמן שלא יכלו לאמוד, משהו בתוכם תיקשר ללא מילים, ללא תנועות, ללא זמן, הם פשוט היו שם, נוכחים במלואם, הוא עירום לחלוטין היא לבושה בבגדים שהציתו בו אש של תשוקה. היא רגועה והוא ים סוער של רגשות. הוא כואב והיא מרוגשת בעודה אוחזת בנקודות הרגישות ביותר שלו ורק אחת מהן גופנית..

"אתה מוכן להתחיל שוב?" שירה קטעה את נצח הדממה הקצר ביניהם, ניר הניד בראשו באופן כמעט בלתי מורגש, הוא ידע שהיא יודעת שכן. והלחץ גבר ואיתו הכאב, פיק הברכיים, קוצר הנשימה. הפעם היא לא היתה צריכה לומר לו לנשום עמוק, הוא עשה זאת בעצמו, נושם פנימה אל תוך הכאב, חווה אותו, מקבל אותו ונושף. על פניה של שירה היתה מרוחה הבעה של עונג טהור. "אני רוצה עוד" היא לחשה בעודה מגבירה את הלחץ ומביאה אותו שוב אל הסף, שנדחק קצת מאז הפעם האחרונה. הכאב היה ברור וניכר על פניו, כאב אך לא סבל, הוא נאבק והמשיך לנשום, מוצף בכאב אך לא טובע בו, מילותיה האחרונות חדרו עמוק לתוכו. ידה השניה של שירה נשלחה בין משים אל קדמת הג'ינס שלה, מלטפת את האיזור שהרגיש לה לוהט. "תמשיך לנשום, אתה עושה את זה טוב" היא אמרה בעודה מגבירה את הקצב והכוח ביד שבה ליטפה את עצמה, "אבל אתה יודע משהו?" ניר המשיך להביט בה, "אתה כבר שכחת לחלוטין את הכלל הראשון שלנו".
עיניו של ניר נפערו בחשש ובאי אמונה, היא בטוח מתבדחת, משחקת איתו, הוא החל לחשוש שלחץ יותר גבוה יגרום לו כבר לאיזשהו סוג של נזק. "נו מה אתה אומר על זה?" היא שאלה בטון תקיף, "סליחה אלילה" הוא לחש וקולו עלה באוקטבה, הפחד נדף ממנו ושירה התענגה על התחושה "מעט מידי מאוחר מידי" היא אמרה וחייכה אליו חיוך מקסים. ניר חש מעודד מהחיוך שפירש כאות לכך שהיא מפוייסת, "זה לא יקרה שוב אלילה" הוא אמר בחטף, הכאב ממש הפריע לו לדבר. "אני יודעת שזה לא יקרה שוב מתוק" ניר החל להירגע "כי אתה לומד מהר, ועכשיו אתה תלמד כיצד חוסר ציות מרגיש.."  היא המשיכה לחייך וניר חש שעדיין יש תקווה "לא לא.. בבקשה אלילה, בבקשה אני מצטער.." הוא כמעט יבב, אבל שירה היסתה אותו ודיברה ברוגע וברוך "תתקרב אלי קצת יותר, את יכול לחבק אותי אם אתה רוצה, אני רוצה שתישען עלי ממש".
ניר עשה כדבריה וחש הקלה על שניצל מעונש, הוא חיבק אותה, כל כך סקסית, גחלת התשוקה החלה לגדול שוב למדורה של ממש, הוא רצה אותה, כל כך רצה אותה. "יפה מאוד, תישען ממש, אני רוצה לחוש את המשקל נח עלי". הוא ציית לה, התחושה שהיא כביכול סוחבת אותו היתה זרה לו וגרמה לו לחוש באי נוחות, זה לא היה התפקיד הגברי שהיה רגיל אליו. "תניח את הראש על הכתף שלי" היא לחשה באוזנו, ניר עשה כפי שביקשה "ככה אלילה?" הוא לחש גם כן. "מצויין, ועכשיו תנשום עמוק כמו שלימדתי אותך ואל תצנזר שום דבר" היא הניחה לו לעכל את המשמעות של הדברים "לא, אלילה, בבקשה לא, בבקשה" הוא התחנן אך לא זז מהתנוחה ולא הפסיק להישען עליה. "שששששש... תנשום עכשיו" ניר נכנע ולקח נשימה עמוקה ומייד לאחריה הגיעה התפוצצות של כאב מבין רגליו...
לרגע קטן אחד הוא היה בתוך עולם בו דבר לא היה קיים פרט לייסורים, גופו רעד, ברכיו הפסיקו לתמוך במשקלו והכאב הקרין לבטנו וגרם לו לבחילה ולסחרחורת, הוא פשוט נתלה עליה, חסר אונים, מחבק ונתמך על ידי זו שהביאה אותו למצב הזה, על ידי זו שאומרת שהיא מחבבת אותו אך לא מרחמת עליו, זו שנהינית מהכאב שלו אבל מחייכת אליו בחמימות, איך היא יכולה לעשות את זה? הוא נשאר תלוי עליה, גונח, נאנח ונאנק בעודה משחקת עם רמות הלחץ על האשכים שלו וגורמת לו לרעוד מרוב כאבים, ידה השניה מלטפת את גבו וישבנו בחיבה, המתח בין הניגודים היה כמעט בלתי נתפס בעיניו. ואז, בדיוק באותו רגע בו הפחד כמעט הכריע אותו, שנראה היה לו כאילו כל עולמו התהפך, היא לחשה לו רק מילה אחת, "תיכנע" והוא נכנע.. לא ציית, את הצייתנות הוא כבר ביצע מלכתחילה, בין אם מתוך פחד או תשוקה. ניר נכנע לחלוטין לתחושות שרצונה מעביר בו, קיבל אותן במלואן, קיבל אותה בשלמותה. "אתה עדיין רוצה לנשק אותי?" היא לחשה לאוזנו, "כן אלילה" הוא השיב בקול מלא תשוקה. "אני מזהירה אותך, זו לא תהיה חויה קלה" היא אמרה לו, "אני יודע" הוא לחש אליה לחישה חרישית והרים את ראשו מכתפה. לפני שרכן לנשיקה הביט בה במבט מלא משמעות, היא ידעה שהוא לא שכח ונשכה את שפתה התחתונה בתשוקה. "אחורה" היא אמרה ודחפה אותו עד שגבו הגיע אל הקיר, מבטה שוב מתחפר בעוצמה אל תוך שלו, היא לא אמרה דבר והוא לקח נשימה עמוקה וחיכה לעונש שלו, לאקסטזה שלה.
היא שלחה יד לצווארו, אחזה בו, והצמידה אחורנית אל הקיר. ניר המשיך להביט לעיניה, מעביר לה את התחושות שלו במלואן, ללא מילים, ושוב נחשול הכאב התרסק עליו. אם לא היה מוצמד אל הקיר הוא היה קורס לריצפה, הוא ניסה ככל יכולתו להישאר ממוקד בעיניה, לא תמיד בהצלחה מלאה אבל האפקט שהיה לכך על שירה כמעט גרם לה להשחיל יד אל מתחת לג'ינס ומעבר לתחתונים. היא רתחה ונטפה שם למטה וכשניר הצליח לגייס מספיק כוח בכדי לעמוד שוב בכוחות עצמו היא נצמדה אליו ולקחה אותו אליה לנשיקה עמוקה.
ניר חש את לשונה חודרת פנימה ושוב הלחץ מתגבר ופוחת, הוא גנח ונאנח מכאב אל תוך פיה של שירה, מה שגרם גם לה להיאנח בתמורה, האנחות שלה היה כל כך סקסיות, כל כך מרגשות, הנשיקה כל כך פרועה ויצרית שהוא התחיל להתקשות למרות כל הכאב. כששירה חשה זא היא החלה להתחכך מעלה ומטה, כפתורי הג'ינס שלה משתפשפים באיבר הנפוח, והיא עדיין גונחת באקסטזה. ניר רצה אותה כל כך שהוא כמעט בכה מתשוקה וכשהיא לחשה לו "אני רוצה לגמור" הוא כמעט צעק משמחה.
"לא לזוז" היא פקדה ושיחררה את ידה מאשכיו. הם המשיכו לכאוב וניר פשוט נשען אחורנית על הקיר, לא מניע שריר, כל כולו רוצה לרצות את האלילה שלו. שירה פשטה במהירות את מגפיה, את הגרביים, את הג'ינס ואת התחתונים. היא התרוממה ושלחה יד מטה, ניר נרתע מעט אבל היד אחזה לא באשכיו אלא באיברו, היא הניעה את הכיפה שלו אל מול שפתיה הנפוחות, מעלה ומטה לאורך החריץ החמים והלח שביניהם, מענגת את שניהם, מביאה את שניהם לגנוח. "אני לא רוצה שתגמור היום" היא לחשה לו בעודה ממשיכה את התנועה, "אני רוצה שתלך לישון היום לידי עם כאב ביצים.. " ניר לא דיבר אך המשיך לגנוח בעונג מהמגע של הכיפה שלו עליה, מוחו מסרב לקלוט את הדברים שנאמרו. "איך אתה מרגיש?" היא שאלה ושלחה את ניר שוב לתוך עצמו, להתעמת עם המציאות שכפתה עליו. לקח לניר כמה שניות עד שאמר "את מכאיבה לי בכל כך הרבה דרכים אלילה שלי.." והחזיר את מבטו לעיניה. "שלך?" שירה שאלה בטון מופתע והרימה גבה, ניר החל לגמגם ולמלמל התנצלויות...
"שלך.." היא אמרה שוב בקול רך, ניר הסמיק. "אתה רוצה לגרום לאלילה שלך לגמור חומד?" היא שאלה, ניר רטט מהתרגשות "כן אלילה שלי" הוא אמר. "אני רוצה את הלשון שלך בתוכי, כמו שהפה שלי קיבל אותה.." היא השתהתה לרגע והחליטה שזה לא מובן מספיק, "בדיוק כמו שהוא קיבל אותה" ניר הבין והנהן. היא נצמדה אליו, גופה מתחכך בגופו, פיה החם מתקרב לצווארו, מלקקת, מנשקת, מעבירה בו זרמי עונג.
ושוב התפוצצות של כאב, הפעם היתה זו הברך שלה שעלתה מעלה והורידה אותו למטה, קורס אל הריצפה. הוא נשאר על ברכיו, שירה שלחה יד לאחוז בשידה והניחה את הירך הימנית שלה על כתפו, ידה השניה אוחזת בשיערו ומצמידה אותו אליה. שירה לא היתה צריכה להנחות אותו לא לבזבז זמן, מתוך הייסורים, מתוך ההבנה שהיום רק היא גומרת, דרכו, ושעליו היא גזרה לא רק אי פורקן אלא גם לילה שלם של כאב, בזמן שהיא תישן לצידו מסופקת מעצם מצבו, הוא פעל, אפוף בתחושות הללו הוא ליקק אותה. איפשהו במהלך המפגש ביניהם היא נכנסה לתוכו וכעת הוא היה חשוף לחלוטין בפניה, מבחוץ וגם מבפנים.
שירה רכבה על פניו בתחושת התעלות, אולי הפעם... אולי הפעם... אולי הפעם...