נכון הסיפור הקצר הכי טוב הוא "למכירה זוג נעלי תינוק. מעולם לא ננעלו" והוא של המינגווי? עכשיו, למה כל הגברים שמעמידים פנים שהם קוראים, מעריצים את המינגווי ו/או את יואל הופמן (למתקדמים שקראו שני ספרים בחיים במקום אחד). אני כשלעצמי, מעריץ את עירית לינור ועכשיו "רכשתי וטרם הספיקותי" את "גברת ורבורג". אני שואף לקרוא את הספר שעלה לי שמונים ושמונה שקלים בצומת (בצומת ספרים. לא איפה שאני נותן טרמפים לנשים שעובדות בתעשיית המזון), בשפת המקור, פאקצית, בזמן שאני ממתין במוסך שיתקנו לי את הרום כרמל.
אז לדעתי הסיפור האירוטי הקצר הכי טוב שקראתי היה באיזה בלוג של בחורה נחמדה, שהסבירה שאדונה נאלץ להעניש אותה על ידי מכות בישבן. עכשיו, הבחורה החמודה לא ידעה איפה להניח את הראש בזמן שמחנכים אותה, אז האדון הציע שהיא תניח את הראש על החיתול שלה. כתבתי את הסיפור בהרבה יותר מדי מילים, ממה שהבחורה המבריקה כתבה את זה, כי אני לא בחורה מבריקה, עם חיתול או בלי. אני אפילו לא עירית לינור. עירית לינור שהייתה יכולה ללמד את נבוקוב בעצמו איך רושמים ספר.