הכל תלוי באומץ

התחלתי עם מישהו בפייסבוק, רק כי קראתי כמה הודעות מצחיקות שלו באיזו קבוצה. פעם ראשונה שאני עושה צעד כזה, וזה יצא לי טבעי וקליל ושפוי, ובינתיים השיחה זורמת.

הצעתי לאחד האקסים עזרה כדי לשפר את הפרופיל שלו בטינדר.

האם אני אליס, ונפלתי דרך מחילת הארנב?

יצאתי אתמול בבוקר לכמה סידורים, היה לי תור לרופא שדחיתי כבר נצח (הכל בסדר). ואם כבר גררתי את עצמי מהמיטה בשישי בבוקר אז הסתובבתי קצת בעיר, נכנסתי לכמה חנויות, מצאתי איזה ספר שממש רציתי...

באיזשהו שלב הקור הבריח אותי לתוך בית קפה. בית קפה סתמי לחלוטין של איזו רשת, קפה בינוני, אוכל סביר. אבל זה פשוט היה כל כך כיף, לשבת שם ולשתות קפה, לאכול ארוחת בוקר. לשמוע את הקולות השגרתיים האלה מסביב, של אנשים שמדברים אחד עם השני, מישהו שמחטט בערימה הענקית של העיתונים שנמצאת על הדלפק. הרעשים המכניים של מכונת הקפה, של המלצרית שמדפיסה חשבון.

כל כך התגעגעתי לדבר הבנאלי הזה, כבר חודשים שזה אחד הדברים שהכי חסרו לי. לשבת שם מילא אותי באושר, אושר פשוט ובסיסי כזה. זה הרגיש שפוי ורגיל ומאוזן וזה היה נפלא

כשהחיים נותנים כאפה, צריך לקום ולבעוט בחזרה.

יש בלבד הזה גם דברים טובים, יש בו איזו הקלה.

זו רק אני לעצמי, לא צריכה להתחשב, לא צריכה להתגמש, לא צריכה לפנות מקום.

רק להיות אני. לרצות את מה שאני רוצה. וזהו.

לעצור את הלופ

להשיל מעצמי הרגלים ישנים

לחבק אומץ חדש

״אני לא רואה אותנו ביחד״

אני שמחה שהוא אמר לי בצורה הכי ברורה, אבל אני סוחבת איתי את הכאב.

התקף החרדה מתגנב ואני מרגישה אותו כבר בקצוות שלי, וכל מה שאני רוצה לעשות זה רק לזחול לאיזו פינה ולהתחבא.

אני לא מרגישה כמו בנאדם מבוגר, אני לא מרגישה כמו מישהי שמסוגלת להתמודד.

ובינתיים היומיום ממשיך לרוץ קדימה. עבודה, בדיקות, מיילים, משימות. 

צריכה לקחת נשימה עמוקה, לפתוח את הלב, ולהאמין שכל כישלון נועד כדי לקחת אותי למשהו טוב יותר...

יושבת לקרוא כל הלילה, מדי פעם משנה תנוחה, מדי פעם קמה כדי לקחת כוס מים או משהו לנשנש.

כמו פעם, כשהלילות היו פשוטים יותר. כמו תמיד, כשהלילות הם בריחה מהיום

אולי הגיע הזמן לקפל את החלומות, בקווים ישרים, מדויקים. לאחסן אותם על איזה מדף, להחליף אותם בחלומות אחרים, טריים.

זה לא כישלון, רק השלמה עם המציאות

זה השלג הראשון שלי, וזה מרגיש כמו ללכת בתוך חלום. הפתיתים מתערבלים בכזו אלגנטיות, וגם כשהרוח מצליפה בי - זה עדיין נעים.

אומרים שכשהשלג יורד משתרר מן שקט מיוחד. אני לא בטוחה שאני שומעת את השקט, אבל אני בהחלט מרגישה אותו. מזה תקופה ארוכה שאני מרגישה שקט פנימי, יציב, שפוי. שקט נעים בתוך הראש שלי, גם המחשבות מתערבלות להן בנינוחות אלגנטית.

מושלם.