רוח של אמת

יש כפתור, שלחצו לי עליו אי שם בשנות ה-20 המוקדמות ומאז אנשים שונים הפעילו דברים שונים בעזרת הכפתור.

יש כאלה שקיבלו את מה שיצא בהפעלה הראשונה שלו,

יש כאלה שהתגלו להם דברים חדשים,

יש כאלה שאפילו אחרי כמה לחיצות לא קרה שום דבר,

ויש את מי שידע ב ד י ו ק על איזה כפתור ללחוץ:

ידע להשתמש ב''מילת הקסם'' כדי להפעיל את הכפתור,

ידע כמה כוח להפעיל על הכפתור כדי שיעבוד,

ידע מתי הכפתור צריך הפסקה,

וגם - באיזו שפה לדבר אל הכפתור כדי שיפעיל לא רק את מה שהוא יודע שהוא יכול, אלא גם את מה שהוא לא יודע שהוא יכול.

הדיוק הזה,

שמחזיר אותי ללחיצה הראשונה שהפעילה את כל הדבר הזה

ממכר.

מסוג המשפטים שגם כשיודעים אותם, כל כך קשה ליישם אותם.

ומן הצד השני- לפעמים אני מרגישה שמרוב שאני מחזיקה בתוכי את המשפט הזה

אז אני כבר עושה לו עוול.

כך למשל, עשיתי X, ולאחר שעשיתי כן אני יכולה להביא שיפוטיות, ביקורתיות עד שהן חולפות ברגע בו אמרתי לעצמי-

היי סלחנית עם עצמך. 

זה קורה לכולנו

בפעם הבאה תנהגי אחרת

וכך X חוזר לו שוב ושוב ושוב.

X חוזר לו בכל מיני מצבים; בכל התחומים- בית, משפחה, זוגיות, חברים ועבודה. 

כמה פעמים אפשר לסלוח?

אחרי כמה פעמים הסלחנות מאבדת טעם?

כמה קשה זה להפסיק את הסלחנות ולקחת שליטה

הוו כמה זה קשה...

לא בהכל, רק בדברים החשובים ביותר

(הנה, שוב השיפוטיות קופצת)

לא בהכל, רק במה שדורש את הסבלנות הרבה ביותר

והאמונה הגדולה ביותר

כמה קשה זה להבין שהיינו מספיק סלחנים עם עצמנו

והגיע הזמן לקחת אחריות על עצמנו

כמה

עטפתי אותו
חיבקתי אותו
הרגשתי שכולו עטוף על ידי.

ובכלל חשבתי שאיעטף על ידו.
הוא ניסה, אבל רציתי בקצב שלי.
לחבק, להכיל ולהרגיש אותו קרוב כמו שאני
רוצה להרגיש.

הוא הרגיש לי אחרת במרחב שלי
אחרת ממה שאני רגילה
רזה יותר, בעל מימדים אחרים, אך עדין קרוב
ניסיתי להבין איך אני מרגישה

הרגשתי שאני נוגעת בו כאוהבת
והוא נוגע בי כשולט
צריך להוכיח שהוא שם
שורט אותי עם הציפורניים
חונק אותי (אני ביקשתי)
ונותן לי ספנק (ים)

נהנתי להרגיש אותו
ונהנתי שהוא נתן לי להרגיש אותו
ולא עוצר את הזרימה שהיינו בה.

הוא נהנה להסתכל עלינו מהצד
גם אני. כשהוא לא ראה אז הצצתי.
זה באמת היה נראה יפה.

ניסיתי לחדור לו לתוך העיניים
להבין מה הוא באמת חושב
כל מה שמצאתי הייתה תחושת ההפתעה שהרגיש.
לא הצלחתי לגלות דבר נוסף.
מניחה שיש.

מצפה לדעת יותר
יודעת שלא בהכרח אדע

השבוע השכן נקע את הקרסול וביקש שאקנה לו כמה דברים הכרחיים:

סיגריות, קולה ומים מינרליים.

הצחיקה אותי המחשבה שאני הולכת לקנות לו את המוצרים ה''חיוניים'' האלה, כאילו היו מה שיסייע לו בהחלמתו.

ועוד יותר, קונה לו משהו שבהכרח יגרום לי לאי נוחות - ריח הסיגריות שמגיע לחלון שלי.

אבל ככה זה בחיים, לפעמים עושים דברים שלא בהכרח יהיו טובים לנו, אבל יהיו טובים לאחרים. דווקא שמחתי לגלות שהוא מרגיש בנוח לבקש ממני את רשימת החטאים הזאת.

לכולנו יש התמכרויות, אבל קולה וסיגריות באותה קנייה?!

מיותר לציין שמעולם לא קניתי חפיסת סיגריות וקולה על הבוקר.

מסתבר שיש דברים שאפשר לעשות בפעם הראשונה אפילו בגיל 32 :)

תמונה-

ק יש תמונות, אפשר לדעת בגדול איך הבנאדם נראה. מעודד תחושת שליטה, מפחית חרדה, מה רע.

כ אם אראה את הבנאדם או לא תלוי רק בי. וכידוע למישהי שאוהבת להיות מופתעת, לפעמים אני מעדיפה לא לראות מי נמצא מהצד השני. לוקחת בחשבון את האכזבה הכרוכה בכך, אבל הריגוש לפעמים גדול מהרצון לדעת.

משפט פתיחה-

ק לרוב מתחילה במשפט בנאלי. וכך גם מתחילים איתי. אצל אלה שיותר מוצאים חן בעיניי אני לפעמים משתדלת קצת יותר ואז מוצאת משהו במה שכתב, או בתמונה כדי להתחיל בדרך אחרת. לפעמים זה מצליח.

כ משפטי פתיחה בכלוב הם מגוונים, יצירתיים, מלאי תשוקה ולא פעם מתקשרים למשהו שהוא כתב או שכתבתי בבלוג. מרגישה שיש רקע ובסיס להתחיל ממנו, שקצת מכירים אותי ויודעים מי אני. קצת כמו הכרות דרך חבר של חבר. זה נעים, נחמד ומקרב. אה, ויש אשליה שאפשר לדבר על הכל ואף אחד לא יבהל מתכנים שיעלו. הכל הולך. זה נעים ומשחרר.

יכולת יזימה-

ק כל כך הרבה מאצ'ים וכל כך מעט התכתבויות. לפעמים גם אני מופתעת מזה. נו, נהיה מאצ'- שלח הודעה! למה אתה מחכה? המעבר למדיה הבאה הוא מהיר: ווטסאפ/טלפון/פגישה. פגישה היא בעצם המטרה העיקרית, כך שלפעמים ההכרות כמעט ולא מתקיימת לפני הפגישה עצמה. 

כ הגברים הטובים שפגשתי בכלוב משכילים להבין שיכול לעבור זמן מה מרגע ההכרות עד לרגע הפגישה. יש לגיטימציה להשתהות, חיזור והמתנה. (אלה שלא מבינים את זה כועסים, נעלבים, עושים ריגשי). כן, גם בכלוב המטרה היא פגישה, אבל ניתן משקל רב יותר לחיזור ולדרך.

יכולת כתיבה-

ק הנורמה היא לכתוב מעט. גברים שכותבים הרבה בקיופיד נתפסים כטרחנים. גם הנשים. גבר שידע לכתוב את העיקר ולבטא את עצמו בכמה שורות יהיה גבר מבוקש. לעומת זאת, אם הוא יחפור ויתפלסף אז הערכתו תרד.

כ בלוג מתוחזק בכלוב מקנה הערכה רבה לכותב. כמי שמעריכה כתיבה, אני שמחה לפגוש גבר שיודע לבטא את עצמו במילים.

כוונה-

ק לגיטימי מאד לשאול את הבחור המיועד האם הוא מעוניין בקשר רציני/קשר לא מחייב וכך כל אחד יכול למצוא את מקומו בסבך ההכרויות.

כ גם אם בחור בכלוב יגיד שהוא מחפש קשר רציני, יהיה לי מאד קשה להאמין לכך. כנראה בגלל שהנחת המוצא היא שגברים בכלוב מחפשים סטוצים ארוכי טווח. ז''א שאם גבר בכלוב יהיה מעוניין (באמת ובתמים) בקשר רציני, אצטרך להעביר אותו אי אלו מבחנים כדי לגלות שזוהי באמת כוונתו. 

אחרי לא מעט זמן באפליקציה ''ק'' אני מוצאת את עצמי יותר ויותר נהנת מנוכחותי ב''כ''.

תוהה האם אפשר למצוא כאן אהבה.

האם בכלל לגיטימי לחשוב על אהבה במקום כזה.

מרפרוף קצר בקריטריונים שציינתי (ושקלול הנתונים), גם אני מתחילה להבין יותר ויותר למה כאן מרגישה קצת יותר בבית, קצת יותר בנוח.

מבטיחה לעדכן כשתהיה לי הארה נוספת בעניין🌟

פשוט.

עם חלב רגיל (כן, אני יודעת שזה לא אופייני לפוסט תל אביבית)

עם קצף (מתה על קצף. האמת שגם על קצפת, אבל בשוקו)

חם (ולא רותח. למה רותח?)

בכוס זכוכית, מאג או אילן אם אני מזמינה קטן.

אני אוהבת לראות מה אני שותה ואת הצבעים של הקפה מסודרים להם לפי הסדר.

סוכר- אם אני קונה משהו מתוק במיוחד ליד אז מוותרת. אם אני שותה רק קפה, אז אוהבת לפזר קצת סוכר חום על הקצף ולאכול אותו בטעימות קטנות.

זה רגע מתוק ואישי -

אני,

הקפה,

וגרגרי הסוכר שנמסים על הלשון.

נעים כמה שזה פשוט

אפילו שאני כבר לא גרה בה

אפילו שאני גרה מאד קרוב אליה

אפילו שהיא עמוסה, ולחה וצפופה

כשאני בתל אביב אני מרגישה שהחיוך שלי רחב יותר

שנעים לי ברחוב, שהדרך נעימה אלי והרוח בגבי

אני מוצאת ניחוחות חדשים, אנשים יפים והשקיעה צובעת את העיר במגע של קסם

אמנם חשבתי שאחרי תקופה בה אני לא גרה בעיר,אז הכמיהה לתל אביב תחלוף ואתחיל לחבב את העיר החדשה אליה עברתי.

אך לא, הלב עדין חושב על תל אביב.

הסופר האהוב עליי נמצא בתל אביב,

וגם אימוני הכושר, מקומות הבילוי

והים כמובן.

בגלל שעברתי מהעיר בשיא הקורונה, אז תל אביב נתפסת בעיניי כדבר הבריא שהקורונה לא יכולה לו.

תמצית החיות והעשייה.

תוהה..

האם תל אביב נמצאת בתוכי?

ואז לא משנה היכן אני, היא תבוא לידי ביטוי

או 

האם אני מי שאני בתוך תל אביב?

ואז המרחק הפיזי גורם לצדדים שהיו בעבר חלק ממני, להיעלם..

גדלתי במשפחה טובה, מכבדת ואוהבת

אבל כשזה נוגע למגע, אז בקושי היה כזה חוץ מבאירועים מיוחדים.

מהם אירועים מיוחדים אתם שואלים?

ימי הולדת ושמחות אחרות של המשפחה, שאז הייתי מקבלת נשיקה על הלחי עם חיבוק.

מאמא נשיקה על הלחי. מאבא גם וגם.

החיבוקים של אבא היו חמים יותר.

לגבי אמא, ידעתי שהיא אוהבת אבל היא לא חזקה במגע ולכן לא ביטאה את אהבתה בצורה כזו.

- - - - - -

הלילה חלמתי חלום, שאחותי הקטנה צריכה אותי.

ואני יורדת לקומתה,

אוחזת בכתפיה, מתבוננת בעיניה.

ואומרת לה - אני כאן בשבילך.

כל דבר שאת צריכה - אני כאן.

ומה שאת צריכה - נעשה את זה יחד.

- - - - - - -

בניגוד אליהם, אני מאד צריכה מגע

אוהבת כזה, מתמסרת אליו

יכולה לגעת כל הזמן

רגישה אליו

גם את בני הזוג שלי בחרתי עד כה לפי החיבוק שהיה לנו

זה לא משנה את העובדה שאני יכולה להיות נבוכה מיתר מגע בציבור, אני פשוט אוהבת אותו

והוא כה נדיר

לא החזקתי את זה בעצמי, עד שהתחלתי לשמוע את זה מהסביבה.

לפעמים מלקוח שרוצה יותר מידי מידע עלי שאני לא מוכנה למסור (כ''כ מהר)

לפעמים זו דווקא הישירות בה אני אומרת לאנשים 'לא' (קשה לי להבין נשים שמושכות גברים כי מתקשות לומר להם לא)

לפעמים מרגישה לא מספיק סלחנית וחומלת כלפי קולגות, לקוחות וכו' שעושים איזו פשלה.

וכנראה גם כלפי עצמי אני קשה/וחה..

אם תשאלו אותי, אז התמתנתי עם השנים, פיתחתי מודעות, אבל עדיין מחזיקה בתוכי הרבה קשיחות.

ואולי זו מסכת הגנה שלפעמים שמה עלי מפני העולם-כדי שיתאמצו עלי, יחזרו, ישקיעו בי באמת ויראו שרוצים/צריכים אותי.

הייתי רוצה למצוא יותר רוך ופחות קשיחות.

לא בטוחה שפה זה המקום המתאים לפתוח את זה :)

לפני 7 שנים זה כבר קרה לי.

אירוע משפחתי, מקרינה מצגת ואז עולה תמונת עירום מוצלת. לא שלי, אבל תמונה כלשהי שמצאתי ברשת ושמרתי.

ומאז, כל חיבור מחשב אישי לאיזשהו מקרן ציבורי באשר הוא מביא איתו את החרדות הידועות - מה יקרה אם בדיוק תעלה הודעה מסגירה? מה אם יראו בחיפוש שהייתי בכלוב? אולי בטעות השארתי מסמך פתוח

כאמור, מדובר במחשב ה'עבודה' שלי, אבל הוא משמש להמון דברים שהם לא עבודה :)

יצירת סביבה סטרילית בנפש לא סטרילית בכלל, זוהי משימה קשה מאד. בלתי אפשרית אפילו.

ומאז...

בכל פעם שמחפשים מחשב שיקרין/שישדר,

אני עושה שמיניות באוויר כדי שימצא מחשב אחר.

עד לפעם הבאה

:)