רוח של אמת

הסיפור מתחיל בחצאית שלבשתי אתמול והרגשתי שלא קיבלתי עליה מספיק פירגונים.

אמנם לרוב אני לא נוטה ללבוש אותו בגד יום אחרי יום, אבל יצא שהיום הייתי צריכה להיות במקום אחר ואמרתי "בואי ננסה ונראה מה יקרה".

 מרגע שנכנסתי לעבודה לא הפסקתי לקבל עליה מחמאות. על השילוב, על השיער וחוזר חלילה.

פתאום, מחווית אתמול של חוסר, של רואה ואינה נראית, קיבלתי אישור לכך שרואים אותי ושאני מיוחדת.

ואז חשבתי על זה..

כמה פעמים בחיים אנחנו מרגישים בלתי נראים במקום אחד, שלא מכירים בנו ובחוזקות שלנו

ואז מגיע אדם שרואה אותנו, מוקיר אותנו ונותן לנו להעריך את עצמנו, לפעמים אפילו יותר ממה שאנחנו מעריכים את עצמנו.

שנראה וניראה,

ושנדע איך אנחנו רוצים שיראו אותנו