רוח של אמת

אפילו שאני כבר לא גרה בה

אפילו שאני גרה מאד קרוב אליה

אפילו שהיא עמוסה, ולחה וצפופה

כשאני בתל אביב אני מרגישה שהחיוך שלי רחב יותר

שנעים לי ברחוב, שהדרך נעימה אלי והרוח בגבי

אני מוצאת ניחוחות חדשים, אנשים יפים והשקיעה צובעת את העיר במגע של קסם

אמנם חשבתי שאחרי תקופה בה אני לא גרה בעיר,אז הכמיהה לתל אביב תחלוף ואתחיל לחבב את העיר החדשה אליה עברתי.

אך לא, הלב עדין חושב על תל אביב.

הסופר האהוב עליי נמצא בתל אביב,

וגם אימוני הכושר, מקומות הבילוי

והים כמובן.

בגלל שעברתי מהעיר בשיא הקורונה, אז תל אביב נתפסת בעיניי כדבר הבריא שהקורונה לא יכולה לו.

תמצית החיות והעשייה.

תוהה..

האם תל אביב נמצאת בתוכי?

ואז לא משנה היכן אני, היא תבוא לידי ביטוי

או 

האם אני מי שאני בתוך תל אביב?

ואז המרחק הפיזי גורם לצדדים שהיו בעבר חלק ממני, להיעלם..