לפעמים, כשמאד רוצים משהו, מתכוונים ונכונים- הוא מגיע.
לפעמים, כשאין עוד לאן ללכת- זה קורה.
אבל לפעמים, בעוד שזה קורה ועושה כל כך טוב
בעוד שזה סוחף ומעתיק נשימה
בזמן שזה שובה את הלב ואת כל מה שמסביבו
קורים דברים אחרים.
לנו יש את העולם הזה שלנו, שאני מניחה שלא יותר מידי אנשים,
אולי מלבד כמה חברים קרובים, יודעים שאנו כאלה ויש בנו כמיהה כזאת.
לחלקנו אולי אפילו ההבחנה הזו עוזרת ומסדרת את החיים.
בשביל הרווקים- הכל פתוח
בשביל הגרושים- גם
בשביל הנשואים- זה קונפליקט בלתי נגמר
אני לא אומרת את זה כנשואה, אלא כמישהי שנדלקה על אחד כזה.
הוא זה ש-
גרם לי לרחף תוך פחות מיממה
גרם לי להחסיר נשימה
נתן לי יד כדי שלא אפול
ליטף וסטר
נתן ואסר
אחרי כל כך הרבה זמן ששכחתי בכלל איך זה להרגיש כלבה.
למרות שזה וטו מבחינתי,
למרות שאני נזהרת מזה אינסוף פעמים-
זה קרה.
והוא נכנס לתוכי והוא רובץ במוחי
והוא חלק מההנאה שלי.
יש דברים שצריך לעשות, גם אם ממש לא בא.
ויש דברים שאסור לעשות, גם אם ממש בא.
להיות איתו זה אחד מהם.
לצערי.
