שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

כאבים קטנים אהבות גדולות

“People are afraid of themselves, of their own reality; their feelings most of all. People talk about how great love is, but that’s bullshit. Love hurts. Feelings are disturbing. People are taught that pain is evil and dangerous. How can they deal with love if they’re afraid to feel? Pain is meant to wake us up. .”
― Jim Morrison
לפני 9 שנים. 24 באוגוסט 2015 בשעה 17:03
Shiny, shiny, shiny boots of leather
Whiplash girlchild in the dark
Comes in bells, your servant, don't forsake him
Strike, dear mistress, and cure his heart
Downy sins of streetlight fancies
Chase the costumes she shall wear
Ermine furs adorn the imperious
Severin, Severin awaits you there

I am tired, I am weary
I could sleep for a thousand years
A thousand dreams that would awake me
Different colors made of tears

Kiss the boot of shiny, shiny leather
Shiny leather in the dark
Tongue of thongs, the belt that does await you
Strike, dear mistress, and cure his heart
Severin, Severin, speak so slightly
Severin, down on your bended knee
Taste the whip, in love not given lightly
Taste the whip, now plead for me

I am tired, I am weary
I could sleep for a thousand years
A thousand dreams that would awake me
Different colors made of tears

Shiny, shiny, shiny boots of leather
Whiplash girlchild in the dark
Severin, your servant comes in bells, please don't forsake him
Strike, dear mistress, and cure his heart
 
ונוס בפרווה/לו ריד

 

לפני 10 שנים. 24 באוגוסט 2014 בשעה 19:23

 

לא יכולתי לעשות כלום/יונה וולך

לא יכולתי לעשות עם זה כלום 
אתה שומע לא יכולתי לעשות מזה כלום 
זה היה אצלי בידים 
ולא יכולתי לעשות עם זה כלום 
ולא יכולתי לעשות מזה משהו 
אתה שומע יכולתי לגמגם 
מה רציתי להגיד 
יכולתי להרגיש הכי רע שאפשר 
ופתאום אתה עומד כמו ילד קטן 
בסינור לצואר וחוזר על השאלה 
מה עשית עם זה שואלים 
לאן בזבזת את כל זה, היה לך סיכוי 
ואתה תצטרך להתחיל הכל מחדש.
 

 

 

לפני 10 שנים. 7 באוגוסט 2014 בשעה 22:58

היא קצת מאחרת.

למצוא את הביריות שקנתה לפני שנה בלונדון לקח קצת זמן והשמלה עם המחשוף העמוק בגב הייתה מקומטת. היא כמעט ועברה באדום והמחשבה על הגבר שמחכה לה בחוסר סבלנות הקשתה על נשמתה.  

הוא נהנה מהדרך לירושלים, תמיד כשהוא מגיע זה מסיבות טובות. כל כך הרבה זיכרונות. יצא רבע שעה לפני הזמן כדי שיהיה לו די זמן ליהנות מהנסיעה. בדלת המסעדה בה קבעו הוא הדליק סיגריה ובדק את השעון, יש עוד חמש דקות. הוא חכך בדעתו האם להודיע לה שהוא הגיע. היא לא בחורה רגילה אבל הרגלים קשה לשנות והוא סימס לה שתי דקות לפני שהוא כבר כאן ושאל אם לתפוס שולחן במרפסת או שהיא מעדיפה חדר קצת מבודד?  

היא קיבלה את האסמס ברמזור, ענתה שהיא מעדיפה שיהיה להם פרטיות והוסיפה שהיא מאחרת בעשר דקות.  

הוא נכנס למסעדה והמתין למארחת ששמחה לתת לו שולחן בחלל אינטימי. סימס לה שתדע איכן הוא יושב ולא תחפש.  מספר דקות עברו והמלצרית נגשה ושאלה מה הוא ירצה? "בירה"   הביט בשעון, ויצא החוצה.   

היא הגיעה למסעדה מתנשפת, בדקה את הטלפון תוך שהיא מנסה להסדיר את נשימותיה והבינה לאיזה חדר התכוון. על השולחן בחדר האפל עמדה כוס בירה אבל לא היה איש. נעמדה וחככה בדעתה כיצד לפתור את הסיטואציה המביכה. נשימותיה כבר הסתדרו אבל הדקות עברו והבחור לא חזר. כשהיא כבר מתחילה לסמס לו עברה המלצרית לידה ואמרה שהבחור יצא החוצה, "כנראה מעשן".  

יצאה החוצה מבולבלת, נשימתה לא סדירה שוב והוורידים ברקתה פועמים. אין איש מחוץ למסעדה. היא לקחה עוד עשרה צעדים לרחוב.   בחור עומד חמשה מטרים מהכניסה ומעשן סיגריה. היא התקדמה שלושה צעדים לקראתו תוך שהיא שואלת "גבריאל?"  

הבחור עשה לפתע שני צעדים מהירים לעברה וסטר בחוזקה לפניה, המומה התיישבה על ברכיה כשהיא מחזיקה את הלחי אשר כאב של כוויה התפשט בה במהירות. הוא מביט בה ומסיים את הסיגריה, עושה צעד לקראתה ואז פונה אחורה לעבר מכונית כהה. היא מרימה מבט כשהיא שומעת את הרכב מתניעה. איננה יודעת מה לחשוב.  

דלת הרכב נפתחה בפניה  

מצטערת היא לחשה  

 

לפני 11 שנים. 26 באוקטובר 2013 בשעה 13:30

לפעמים שאוהבים מישהו עושים מעשים שלא אוהבים מאהבה

לפני 11 שנים. 17 בספטמבר 2013 בשעה 17:09

"לכל אניה יש שם," אמר, "לכן אקרא את האניה שלי בשם 'הדב הצף'". ובאמרו את הדברים האלה השליך את האניה שלו המימה וקפץ אחריה. שעה קלה לא היה ברור מי מן השנים יהיה רכוב על גבי חברו, אך לאחר שהחליפו כמה פעמים את מקומותיהם, נשאר "הדב הצף" למטה ופו רכב עליו בגאון"

לפני 11 שנים. 15 בספטמבר 2013 בשעה 7:51

ארוס ופסיכה / פרננדו פסואה

 

מספרת האגדה, שפעם

ישנה לה נסיכה מכושפה,

שלהעירה היה יכול

רק נסיך-יורש שיבוא

מעבר לחומה של המשעול.

 

בהיפתותו, היה עליו

לגבור על הרע ועל הטוב,

בטרם בן-חורין יהיה,

ויזנח את הדרך השגויה

שממנה באה הנסיכה.

 

הנסיכה הרדומה,

אם היא ממתינה,

הרי שרדומה היא ממתינה.

חולמת את חייה במותה,

ואת מצחה השכוח מעטר ירוק,

זר של עלי קיסוס.

 

הרחק, הנסיך היורש, במאמץ,

ובלי לדעת מה פועל בו,

מבקיע את דרכי הגורל.

והיא מתעלמת ממנו.

מבחינתו היא אף-אחד.

 

אך הכל ממלאים אחר הגורל –

היא בשנתה המכושפה,

והוא, בחפשו אחריה מבלי דעת

באותו מהלך אלוהי

הנותן קיום למשעול.

 

ואף אם במשעול בחוץ

הכל אפלה ושקר, בוטח הוא בא,

גובר על המשעול וחומתו,

ומגיע למקום שבו

היא מתגוררת בשנתה.

 

והמום עדיין ממשמע אזניו,

ראשו סחרחר עליו,

הוא מניף את ידו ומוצא קיסוס,

ורואה שהוא עצמו היה

הנסיכה שישנה.

 

מפורטוגלית: יורם מלצר

 

לפני 11 שנים. 14 בספטמבר 2013 בשעה 13:17

 

http://www.youtube.com/watch?feature=player_detailpage&v=AWRFHmVFEoA

לפני 11 שנים. 13 בספטמבר 2013 בשעה 9:38

אנחנו משחקים משחקים כדי להתגבר על חוסר האונים שלנו מול המציאות.

אבל מה אם הוא באמת שולט לא רק עליה אלא על מציאות חייהם והיא באמת זונה?

לפני 11 שנים. 9 בספטמבר 2013 בשעה 15:35

בשמלה שחורה, דוק אדומות וסרט ניטים מעור על צווארה 

היא הופיעה על מפתן דלתי

בשמלה שחורה, דוק אדומות, סרט ניטים מעור בידה ופס אדום על צווארה היא יצאה.

 

טלפנתי לשאול איך היא נהנתה ממגעו של מושב האוטובוס בדרך חזרה

 

 

 

לפני 11 שנים. 6 בספטמבר 2013 בשעה 12:52

שלא אאמנתי

שאאמנתי במקום לוותר

שלא הייתי סובלני

שהייתי סבלני למרות

שלא נתתי לעצמי להיות מודע

שהייתי מודע ולא עשיתי

שלא רציתי

שרציתי למרות רצונך

שלא ידעתי

שידעתי ולא אמרתי

שכשלתי לתקשר

שתקשרתי כאשר זה כאב

שהייתי חלש

שהייתי חזק

שהכאבתי במקום שאסור להכאיב 

שכאבתי מחוסר הבנה

שהערכתי את הדברים הלא נכונים

שלא הערכתי די

שרציתי

שלא רציתי

שהחרשתי

שלא עזרתי

שבגדתי באמון

 

סליחה