כאבים קטנים אהבות גדולות

ארוס ופסיכה / פרננדו פסואה

מספרת האגדה, שפעם

ישנה לה נסיכה מכושפה,

שלהעירה היה יכול

רק נסיך-יורש שיבוא

מעבר לחומה של המשעול.

בהיפתותו, היה עליו

לגבור על הרע ועל הטוב,

בטרם בן-חורין יהיה,

ויזנח את הדרך השגויה

שממנה באה הנסיכה.

הנסיכה הרדומה,

אם היא ממתינה,

הרי שרדומה היא ממתינה.

חולמת את חייה במותה,

ואת מצחה השכוח מעטר ירוק,

זר של עלי קיסוס.

הרחק, הנסיך היורש, במאמץ,

ובלי לדעת מה פועל בו,

מבקיע את דרכי הגורל.

והיא מתעלמת ממנו.

מבחינתו היא אף-אחד.

אך הכל ממלאים אחר הגורל –

היא בשנתה המכושפה,

והוא, בחפשו אחריה מבלי דעת

באותו מהלך אלוהי

הנותן קיום למשעול.

ואף אם במשעול בחוץ

הכל אפלה ושקר, בוטח הוא בא,

גובר על המשעול וחומתו,

ומגיע למקום שבו

היא מתגוררת בשנתה.

והמום עדיין ממשמע אזניו,

ראשו סחרחר עליו,

הוא מניף את ידו ומוצא קיסוס,

ורואה שהוא עצמו היה

הנסיכה שישנה.

מפורטוגלית: יורם מלצר