היא קצת מאחרת.
למצוא את הביריות שקנתה לפני שנה בלונדון לקח קצת זמן והשמלה עם המחשוף העמוק בגב הייתה מקומטת. היא כמעט ועברה באדום והמחשבה על הגבר שמחכה לה בחוסר סבלנות הקשתה על נשמתה.
הוא נהנה מהדרך לירושלים, תמיד כשהוא מגיע זה מסיבות טובות. כל כך הרבה זיכרונות. יצא רבע שעה לפני הזמן כדי שיהיה לו די זמן ליהנות מהנסיעה. בדלת המסעדה בה קבעו הוא הדליק סיגריה ובדק את השעון, יש עוד חמש דקות. הוא חכך בדעתו האם להודיע לה שהוא הגיע. היא לא בחורה רגילה אבל הרגלים קשה לשנות והוא סימס לה שתי דקות לפני שהוא כבר כאן ושאל אם לתפוס שולחן במרפסת או שהיא מעדיפה חדר קצת מבודד?
היא קיבלה את האסמס ברמזור, ענתה שהיא מעדיפה שיהיה להם פרטיות והוסיפה שהיא מאחרת בעשר דקות.
הוא נכנס למסעדה והמתין למארחת ששמחה לתת לו שולחן בחלל אינטימי. סימס לה שתדע איכן הוא יושב ולא תחפש. מספר דקות עברו והמלצרית נגשה ושאלה מה הוא ירצה? "בירה" הביט בשעון, ויצא החוצה.
היא הגיעה למסעדה מתנשפת, בדקה את הטלפון תוך שהיא מנסה להסדיר את נשימותיה והבינה לאיזה חדר התכוון. על השולחן בחדר האפל עמדה כוס בירה אבל לא היה איש. נעמדה וחככה בדעתה כיצד לפתור את הסיטואציה המביכה. נשימותיה כבר הסתדרו אבל הדקות עברו והבחור לא חזר. כשהיא כבר מתחילה לסמס לו עברה המלצרית לידה ואמרה שהבחור יצא החוצה, "כנראה מעשן".
יצאה החוצה מבולבלת, נשימתה לא סדירה שוב והוורידים ברקתה פועמים. אין איש מחוץ למסעדה. היא לקחה עוד עשרה צעדים לרחוב. בחור עומד חמשה מטרים מהכניסה ומעשן סיגריה. היא התקדמה שלושה צעדים לקראתו תוך שהיא שואלת "גבריאל?"
הבחור עשה לפתע שני צעדים מהירים לעברה וסטר בחוזקה לפניה, המומה התיישבה על ברכיה כשהיא מחזיקה את הלחי אשר כאב של כוויה התפשט בה במהירות. הוא מביט בה ומסיים את הסיגריה, עושה צעד לקראתה ואז פונה אחורה לעבר מכונית כהה. היא מרימה מבט כשהיא שומעת את הרכב מתניעה. איננה יודעת מה לחשוב.
דלת הרכב נפתחה בפניה
מצטערת היא לחשה