תלוי על הצלב

יום ששי: קמתי היום בערך ב12, אכלתי ארוחת בוקר והבאתי ביד על איזה סיפור, מה שעייף אותי (הקריאה והגמירה), אז החלטתי לחזור ולנמנם לעוד איזו שעה. לא הייתי מקטר על זה אלמלא הסיפור שקראתי היה על גבר שנסחט והופך לסיסי מייד, כמובן שבחגורת צניעות. או שאולי בשבת היה גרוע יותר: אחרי שאכלתי פיתה עם שרימפס, הגעתי הביתה והימרתי על האנדרדוג. עישנתי קצת והתחלתי לשוטט. כמו תמיד כשאני מעושן הפנטזיות שלי נהיות יצירתיות יותר והגמירה חזקה יותר. הגירוי בא מכיוון לא כל כך צפוי, פרופיל של מישהי בכלוב. גמרתי חזק. עד כאן הכל בסדר? לא בדיוק, כי הפרופיל שגירה אותי כל כך ייעד לעבד המאושר שמירת כשרות ושבת, וחיים ללא הימורים ועישונים. אלוהים, איך הגעתי למצב הזה שאני גומר מלפנטז על כך שאשתעבד למישהי עד כדי שכל מהותי תופקע? אני, ניהליסט, חילוני, ליברל ושאר ירקות, אני רוצה שהיא תצווה עליי להצביע ש"ס או ליברמן, שיהיו לה שני קולות, שבאמצעות הפיכתי לאפס היא תהיה שווה יותר גם במובנים של דמוקרטיה. ועוד לא שכחתי את הדוגמא הראשונה (הדוגמאות הן אמיתיות לחלוטין ולא הוקצנו אפילו במעט בכדי לשרת את הנקודה). כיבסתי פעמיים בחיי, מעולם לא בישלתי, מעולם לא עברתי שלושה ימים רצופים בהם ישנתי רק חמש שעות בלילה, מעולם (או לפחות מגיל 8 ) לא עברתי שלושה ימים בלי לגמור.

אני נזכר בימים שבתור ילד הייתי גומר רק מלפנטז על כך שאני כורע מולה על ארבע, לעיתים הייתי מתפרץ עוד לפני שהספקתי להגיע לריצפה, לעיתים זה היה נמשך עוד קצת, עד לנשיקה בבוהן. מעניין לאן ייקח אותי מעגל הקסמים הזה, של הגשמה והקצנה. מטבע הדברים ובהתחשב בהגדרות של מעגל ופנטזייה, רוב הסיכויים שלמקומות לא כל כך טובים. אבל אני מהמר.

מתוך כללי לשכת עורכי הדין (מדי משפט), תשס"ו-2005:
"….
1. מדי משפט של עורכי דין הם: חולצה לבנה בעלת צווארון ושרוולים ארוכים או קצרים, עניבה, מכנסיים ומקטורן, כולם בצבע שחור או כחול כהה, ונעליים סגורות כהות.
2. מדי משפט של עורכות דין הם: חולצה לבנה בעלת צווארון ושרוולים ארוכים או קצרים, מכנסיים או חצאית בצבע שחור או כחול כהה ומקטורן בצבע שחור או כחול כהה, או שמלה שחורה עם שרוולים ארוכים או קצרים וצווארון לבן, ונעליים כהות."

מכירים את תיאוריות השרירות על פיהן הדין נפסק בהתאם למצב רוחה של אשתו של השופט? ואני תוהה כמה פסקי דין ניתנו על סמך הפרנצ'?